לא יודע. אני לא הייתי מתחלף איתו.
נראה כמו מחלת אודיפיליטיס טיפוסית: בוא נשקיע את ככככככככככללל הממון, המשאבים, המאמץ והאנרגיה באוסף קופסאות שעושות מוסיקה, נרגיש נורא חשובים בגלל זה, ונזניח כל דבר אחר מסביב.
אני לא מסוגל להעריך סטיה כזאת. מילא זה היה בחדר אחד ושאר הבית היה פצצות. אבל זה הבית: איזה חור (איפה, תומר? מנהטן?) יקר, שמכיל מערכת שעולה יותר מהחור, ומסביב הכל ברדק. מה זה שווה? נראה בדיוק כמו התוכניות על האגרנים הכפייתים באנגליה שלא מסוגלים לזרוק ניירות מלפני 20 שנה. רחמים.
או במילים אחרון: איזון בחיים. אין כזה.
א. נכון, צריך איזון. אתה מקיים?
ב. לא ברור מה מצבו המשפחתי, אם יש לו ילדים, נכדים וכו'
ג. אני קצת מקנא באנשים שמחזיקים כזה מעמד ארוך מהעיסוק הזה. עבורי זה נהיה קצת משעמם. כלומר, אני שומע מוזיקה. אבל במינכן השנה השתעממתי. הברזתי כמה פעמים כדי לטייל עם אשתי. אני מקנא באלדר, דורון, שעדיין מתלהבים מהרבה דברים שם.
מי הולך עם האישה למינכן?