לפני כמה שנים קרה לי משהו דומה: חבר טוב החליט לשנות כיוון בחיים וחלק מזה היה להיפטר מהדיסקים. נחתו עלי בערך 100.
הקטע בדבר כזה הוא שעם הירושה יורשים גם את הטעם של המוריש וכך יצא שחלק גדול מהדיסקים היו בכל מני סגנונות שלא טעמי, אך עדיין המון מהם דווקא היו. זה מגניב טילים כי נוחתים עליך דברים שבחיים לא היית קונה בעצמך מכל מני סיבות כמו חוסר היכרות עם האמן או דעה קדומה. זה לגמרי כיף ופותח אוזניים.