נולדתי בשנתה הראשונה של המדינה.
״זמר מזרחי״ היו עבורי שושנה דמארי,פילפל אל מסרי,ג׳ו עמר.
כמובן שברכה צפירה,ואפילו אסתר עופרים,ששרה בח׳ת ועין דגושים.
זוכר ששמענו ברדיו אין ספור פעמים צלילים מזרחיים שמאוד נעמו לאוזניי.
אחר כך באו בועז שרעבי,זוהר ארגוב,עפרה חזה,ועוד רבים אחרים.
מה שקרה בעשורים האחרונים הקשר בין מוזיקה מזרחית למה שאנו מכנים כך מקרי בהחלט.
המילים והמנגינה הפכו לדומים מאוד,ככל שתרבה בסילסולים הרי זה משובח.
כמזרחי גאה אני מנסה להתחבר למה שמשמיעים,אך לא מצליח.
האם הייתה גיזענות בתחנות השונות ?
זה התפתח בעיקר בגלי צה״ל שבה הילדים שהחליטו מה לשדר היו נעולים על כיוון מסויים.
שברבות השנים יצר ניכור ע״י רוב המאזינים ולאו דווקא ה״מזרחיים״ שביניהם.
היום ישנה הרגשה של אפלייה הפוכה,איך אמרה שרת התרבות והספורט:
״אנחנו 30% ואנחנו נקבע״ כדברי הגשש אנחנו ניקבע מי יהיה מאמן,מי תהיה הקבוצה,ומי יהיה השופט
