רמקולים חלק שלישי: הבאס מערב, אבל התחושה מעורבת


רן לוי

אוהב את התחום
הודעות
298
מעורבות
289
נקודות
63
בשנים האחרונות הפך הכינור לכלי החשוב ביותר עבורי במוסיקה קלאסית. שעות אני טוחן את הרפרטואר הלא גדול של קונצ׳רטו לכינור. אחד הקונצ׳רטי המועדף עלי הוא זה של אראם חצ׳טוריאן - הפרק הראשון שלו ממש מסחרר והכנרת הגרמניה ג׳וליה פישר היתה שם בנתניה במלוא הדרה. זו הקלטה דיגיטלית משנת 2004, (כמעט הקלטה הסטורית) היא לא דחוסה אבל פחות מלאת הוד והדר מהקלטות כינור אחרות שיצאו בשנים האחרונות. התוצאה דרך הדיפטיק היתה טובה מאוד אבל ציפיתי ליותר עומק בבאס.

והנה הבעייה העיקרית ברמקולי פול ריבון - אין קופסא ולכן אין באס במובן המקובל. הבאס הוא הדוק, קצר ללא הדהודים או עיוותים אבל בעוד הגבוהים והמיד גדולים מהחיים בתלת מימד (חבשתי משקפיים אופטיות רגילות) אין את אותו רוחב ועומק בבאס. זה לא נשמע נפרד בשום צורה, זו רק לא אותה רמה עילאית של צליל. ומכיוון שהבאס הוא ״אחר״, בהקלטת הכינור השלישית שבחנתי הגיעו הדיפטיק לקצה יכולתם על גבול החוסר איזון. הנה הכנרת הגרמניה איזבל פאוסט בקונצ׳רטו לכינור (1052R מספרו ביצירותיו של יוהאן סבסטיאן באך. התזמורת היא תזמורת בארוק (האקדמיה למוסיקה עתיקה, ברלין) שמנגנת בכלים אותנטיים מתקופתו של באך, קטנים יותר ודלי מנעד, בהשוואה לכינורות וצ׳לו בתזמורת מודרנית. התוצאה היא צליל שאמנם מגלה עד כמה ההקלטה חזיתית, קדמית והתקפית אך בה בעת קצת מעייפת ותובענית להאזנה ממושכת מבחינת איזונים ואוזניים.

ומכיוון שאנחנו יושבים במחיצתו של מאסטר הכיול הישראלי דן נגר ההמשך ברור. בשלב הבא אנחנו עוזבים את החלל ועוברים לחדר ייעודי מטופל, מאוזן ומכוייל (אקטיבית וגם פאסיבית). כן, הנושא שמפלג את הפורום הגיע גם לכאן - אני מאמין אדוק בכיול אקטיבי (באמצעות מדידות ופרוססור וסאב וופר, אחד לפחות, הכרחי) אני יודע את יתרונותיו ומצפה להגשמת החלום באופן מלא. ומי ששייך למחנה הפיוריסטי, נאחל לו חג שמח.
 

AK1

חבר משקיען
הודעות
11,252
מעורבות
2,747
נקודות
113
אחד הקונצ׳רטי המועדף עלי הוא זה של אראם חצ׳טוריאן - הפרק הראשון שלו ממש מסחרר והכנרת הגרמניה ג׳וליה פישר היתה שם בנתניה במלוא הדרה. זו הקלטה דיגיטלית משנת 2004, (כמעט הקלטה הסטורית) היא לא דחוסה אבל פחות מלאת הוד והדר מהקלטות כינור אחרות שיצאו בשנים האחרונות. התוצאה דרך הדיפטיק היתה טובה מאוד אבל ציפיתי ליותר עומק בבאס.
אני לא יודע לאיזה "הוד והדר" אתה מצפה, אבל ההקלטה של יוליה (לא ג'וליה, היא גרמניה) פישר זכתה להימנות ב-Super SACD List של Harry Pearson, בעל אוזני הזהב, והוא כנראה לא שמע שם מחסור בבאס. גם אני לא.


בהקלטת הכינור השלישית שבחנתי הגיעו הדיפטיק לקצה יכולתם על גבול החוסר איזון. הנה הכנרת הגרמניה איזבל פאוסט בקונצ׳רטו לכינור (1052R מספרו ביצירותיו של יוהאן סבסטיאן באך. התזמורת היא תזמורת בארוק (האקדמיה למוסיקה עתיקה, ברלין) שמנגנת בכלים אותנטיים מתקופתו של באך, קטנים יותר ודלי מנעד, בהשוואה לכינורות וצ׳לו בתזמורת מודרנית. התוצאה היא צליל שאמנם מגלה עד כמה ההקלטה חזיתית, קדמית והתקפית אך בה בעת קצת מעייפת ותובענית להאזנה ממושכת מבחינת איזונים ואוזניים.
ראשית, כבר מזמן לא קוראים לכלים האלה "אותנטיים" -- ברובם הם העתקים של הכלים הישנים, ולפיכך בהגדרה לא אותנטיים. המונח המקובל כיום הוא "כלי תקופה" (period instruments), והכוונה היא לכלים שהיו בשימוש באזור תקופתו של המלחין (יכול להיות שיוצרו הרבה קודם), או העתקים שלהם.

הכינור והצ'לו לא השתנו בגודלם מאז ימי באך, וגם המנעד שלהם (המרווח מהצליל הנמוך ביותר לגבוה ביותר) לא השתנה. לכל היותר לפעמים מכוונים אותם נמוך יותר או גבוה יותר מהסטנדרט המודרני של לה=440 הרץ, מתוך הנחה שכך נגנו במקומות השונים. מה שכן השתנה כולל את המיתרים שבעבר היו עשויים מגידים וכיום ממתכת או חומרים סינטטיים, את הקשת, שבברוק הייתה קמורה בעוד שהמודרנית קעורה, ובעיקר את צורת הנגינה, כולל מיעוט בוויברטו בעבר, ושימוש בו רק כאמצעי הבעה במקומות ספציפיים, בעוד שבצליל מודרני הוא חלק מהפקת הצליל הבסיסית.

אני לא מוצא את ההקלטה "התקפית" או מעייפת. הצליל בסדר גמור, אם כי אני מעדיף גם את הצליל וגם את הנגינה של Pablo Valetti עם האנסמבל Café Zimmermann בהקלטות של הלייבל Alpha.
 

למעלה
תצוגת צבעים באתר (* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג Chrome ו- Firefox) תצוגה רגילה מותאם לעיוורי צבעים מותאם לכבדי ראייה
+ 100% -
סגור