keyser
עוסק בתחום
- הודעות
- 570
- מעורבות
- 0
- נקודות
- 0
חברים, חג הפסח בא עלינו לטובה. זה אחד החגים שאני יותר אוהב.
את הפסח הראשון נצטוו בני ישראל לחגוג לראשונה בלילה שבו יצאו ממצרים, כמו שמסופר בספר שמות: "וככה תאכלו אותו: מתניכם חגורים, נעליכם ברגליכם, ומקלכם בידכם. ואכלתם אותו בחיפזון, פסח הוא לה' ".
המילה "פסח" בפסוק זה לא מתכוונת לחג הפסח, אלא לזבח הפסח – לכבש שאותו זבחו ואכלו בני ישראל בלילה שלפני יציאת מצרים. והזרוע – חתיכת בשר צלוי שנוהגים לשים בקערת הסדר – היא זכר לזבח הפסח.
ועוד משמעות לשם חג הפסח: בליל יציאת מצרים, בזמן מכת בכורות, ה' פסח, דילג, על בתי בני ישראל – ובכוריהם לא מתו.
שני הסברים אלו לשם החג מוצגים יחד בסיפור יציאת מצרים – "ואמרתם זבח פסח הוא לה' אשר פסח על בתי בני ישראל בנגפו את מצרים ואת בתינו הציל…"
שבעת ימי החג נקראים בתורה בשם "חג המצות" – וגם שם זה קשור בסיפור יציאת מצרים: בני ישראל נאלצו לצאת ממצרים בחיפזון. הבצק שהכינו לא הספיק להחמיץ, והם הספיקו לאפות רק "עוגות מצות … כי גורשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה… "
ההגדה שקוראים בליל הסדר נכתבה, כדי שנחזור ונספר את סיפור יציאת מצרים, היציאה מעבדות לחירות, מדי שנה בשנה סביב שולחן הסדר. וכך נזכור את האירוע החשוב הזה, וגם נעביר אותו מדור לדור, כמו שכתוב: "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך" (דברים) - "והגדת לבנך ביום ההוא" (שמות).
ביעור חָמֵץ, אכילת מצה וסדר פסח משחזרים את האירוע ההיסטורי של יציאת מצרים, שהיה ונשאר בעל משמעות לאומית מרכזית במסורת ישראל ובזיכרון ההיסטורי של עם ישראל.
קערת הסדר מסמלת גם את תקופת השעבוד במצרים – וגם את היציאה לחירות: את תקופת השעבוד של בני ישראל במצרים, שכללה עבודת פרך בבנייה, מסמלים המרור (חסה וחזרת) והחרוסת (עיסה מפירות מתובלים המסמלת את הטיט ששימש לבנייה). את יציאת מצרים והחירות מסמלים הזרוע – זכר לקרבן הפסח, וביצה שלוקה – זכר לקרבן חגיגה שהיו מקריבים בבית המקדש בחג הפסח. המצות הן סמל ל"לחם העוני" שאכלו אבותינו, בני ישראל, במצרים, כמו שמסופר בהגדה של פסח (בארמית): "הא לחמא ענייא די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים" – ובעברית: "זה לחם העוני שאכלו אבותינו בארץ מצרים" – כי המצה נחשבה ללחם של העניים ביותר, של העבדים.
קטע מתוך ההגדה של פסח המסביר את עיקרי החג:
"רבן גמליאל אומר:
כל [מי] שלא אמר שלושה דברים אלו בפסח –
לא יצא ידי חובתו [החובה להגיד ולהסביר את עיקרי חג הפסח],
ואלו הן: פסח, מצה ומרור.
פסח (=זבח פסח), שהיו אבותינו אוכלים בזמן שבית המקדש קיים - על שום מה?
על שום שֶׁפָּסַח הקדוש ברוך הוא על בתי אבותינו במצרים,
שנאמר: "ואמרתם זבח פסח הוא לה' אשר פָּסַח על בתי בני ישראל במצרים בְּנָגְפּוֹ את מצרים
ואת בתינו הציל, וייקוד העם וישתחוו".
מצה זו שאנו אוכלים - על שום מה?
על שום שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ,
עד שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים, הקדוש ברוך הוא, וגאלם,
שנאמר: "ויאפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים עוגות מצות - כי לא חָמֵץ,
כי גורשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה וגם צדה לא עשו להם".
מרור זה שאנו אוכלים על שום מה?
על שום שמיררו המצרים את חיי אבותינו במצרים, שנאמר:
"וימררו את חייהם בעבודה קשה, בחומר ובלבנים ובכל עבודה בשדה,
את כל עבודתם אשר עבדו בהם בפרך".
חג הפסח נקרא גם חג האביב, מכיוון שהוא חל בחודש ניסן, חודש האביב, כמו שכתוב: "שׁמור את חודש האביב ועשית פסח לה' אלוהיך כי בחודש האביב הוציאך ה' ממצרים לילה" (דברים).
תקופת האביב מציינת פריחה ולבלוב, ובחודש ניסן, חודש האביב, מתחיל הקציר הראשון – קציר השעורים: בתקופה שבית המקדש היה קיים היו יוצאים לשדות ביום הראשון של חול המועד - ליתר דיוק: במוצאי החג הראשון - וקוצרים את העומר הראשון. את קציר העומר היו מביאים בתהלוכה מרשימה לירושלים, לבית המקדש. באחד המדרשים מתוך ספרות חז"ל נזכר גם הקשר בין האירוע ההיסטורי של יציאת מצרים ובין תקופת האביב. על-פי מדרש זה, ה' בחר להוציא את בני ישראל ממצרים דווקא באביב, בחודש ניסן, כאשר מזג האוויר נוח ונעים – "לא בתמוז – מפני השרב, ולא בטבת – מפני הצינה", וגם לא בחודש תשרי – שהוא כבר "עונת גשמים" - אלא בניסן, "שהוא כשר לצאת בו לדרך, לא חמה קשה ולא צינה קשה" (מדרש במדבר רבה).
ממקום מושבי בניכר, בשמי ובשם תושבי כפר יאבוייה,
אני מאחל לכם חג פסח שמח וכשר לכם ולבני משפחתכם (Y)
מני.
את הפסח הראשון נצטוו בני ישראל לחגוג לראשונה בלילה שבו יצאו ממצרים, כמו שמסופר בספר שמות: "וככה תאכלו אותו: מתניכם חגורים, נעליכם ברגליכם, ומקלכם בידכם. ואכלתם אותו בחיפזון, פסח הוא לה' ".
המילה "פסח" בפסוק זה לא מתכוונת לחג הפסח, אלא לזבח הפסח – לכבש שאותו זבחו ואכלו בני ישראל בלילה שלפני יציאת מצרים. והזרוע – חתיכת בשר צלוי שנוהגים לשים בקערת הסדר – היא זכר לזבח הפסח.
ועוד משמעות לשם חג הפסח: בליל יציאת מצרים, בזמן מכת בכורות, ה' פסח, דילג, על בתי בני ישראל – ובכוריהם לא מתו.
שני הסברים אלו לשם החג מוצגים יחד בסיפור יציאת מצרים – "ואמרתם זבח פסח הוא לה' אשר פסח על בתי בני ישראל בנגפו את מצרים ואת בתינו הציל…"
שבעת ימי החג נקראים בתורה בשם "חג המצות" – וגם שם זה קשור בסיפור יציאת מצרים: בני ישראל נאלצו לצאת ממצרים בחיפזון. הבצק שהכינו לא הספיק להחמיץ, והם הספיקו לאפות רק "עוגות מצות … כי גורשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה… "
ההגדה שקוראים בליל הסדר נכתבה, כדי שנחזור ונספר את סיפור יציאת מצרים, היציאה מעבדות לחירות, מדי שנה בשנה סביב שולחן הסדר. וכך נזכור את האירוע החשוב הזה, וגם נעביר אותו מדור לדור, כמו שכתוב: "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך" (דברים) - "והגדת לבנך ביום ההוא" (שמות).
ביעור חָמֵץ, אכילת מצה וסדר פסח משחזרים את האירוע ההיסטורי של יציאת מצרים, שהיה ונשאר בעל משמעות לאומית מרכזית במסורת ישראל ובזיכרון ההיסטורי של עם ישראל.
קערת הסדר מסמלת גם את תקופת השעבוד במצרים – וגם את היציאה לחירות: את תקופת השעבוד של בני ישראל במצרים, שכללה עבודת פרך בבנייה, מסמלים המרור (חסה וחזרת) והחרוסת (עיסה מפירות מתובלים המסמלת את הטיט ששימש לבנייה). את יציאת מצרים והחירות מסמלים הזרוע – זכר לקרבן הפסח, וביצה שלוקה – זכר לקרבן חגיגה שהיו מקריבים בבית המקדש בחג הפסח. המצות הן סמל ל"לחם העוני" שאכלו אבותינו, בני ישראל, במצרים, כמו שמסופר בהגדה של פסח (בארמית): "הא לחמא ענייא די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים" – ובעברית: "זה לחם העוני שאכלו אבותינו בארץ מצרים" – כי המצה נחשבה ללחם של העניים ביותר, של העבדים.
קטע מתוך ההגדה של פסח המסביר את עיקרי החג:
"רבן גמליאל אומר:
כל [מי] שלא אמר שלושה דברים אלו בפסח –
לא יצא ידי חובתו [החובה להגיד ולהסביר את עיקרי חג הפסח],
ואלו הן: פסח, מצה ומרור.
פסח (=זבח פסח), שהיו אבותינו אוכלים בזמן שבית המקדש קיים - על שום מה?
על שום שֶׁפָּסַח הקדוש ברוך הוא על בתי אבותינו במצרים,
שנאמר: "ואמרתם זבח פסח הוא לה' אשר פָּסַח על בתי בני ישראל במצרים בְּנָגְפּוֹ את מצרים
ואת בתינו הציל, וייקוד העם וישתחוו".
מצה זו שאנו אוכלים - על שום מה?
על שום שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ,
עד שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים, הקדוש ברוך הוא, וגאלם,
שנאמר: "ויאפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים עוגות מצות - כי לא חָמֵץ,
כי גורשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה וגם צדה לא עשו להם".
מרור זה שאנו אוכלים על שום מה?
על שום שמיררו המצרים את חיי אבותינו במצרים, שנאמר:
"וימררו את חייהם בעבודה קשה, בחומר ובלבנים ובכל עבודה בשדה,
את כל עבודתם אשר עבדו בהם בפרך".
חג הפסח נקרא גם חג האביב, מכיוון שהוא חל בחודש ניסן, חודש האביב, כמו שכתוב: "שׁמור את חודש האביב ועשית פסח לה' אלוהיך כי בחודש האביב הוציאך ה' ממצרים לילה" (דברים).
תקופת האביב מציינת פריחה ולבלוב, ובחודש ניסן, חודש האביב, מתחיל הקציר הראשון – קציר השעורים: בתקופה שבית המקדש היה קיים היו יוצאים לשדות ביום הראשון של חול המועד - ליתר דיוק: במוצאי החג הראשון - וקוצרים את העומר הראשון. את קציר העומר היו מביאים בתהלוכה מרשימה לירושלים, לבית המקדש. באחד המדרשים מתוך ספרות חז"ל נזכר גם הקשר בין האירוע ההיסטורי של יציאת מצרים ובין תקופת האביב. על-פי מדרש זה, ה' בחר להוציא את בני ישראל ממצרים דווקא באביב, בחודש ניסן, כאשר מזג האוויר נוח ונעים – "לא בתמוז – מפני השרב, ולא בטבת – מפני הצינה", וגם לא בחודש תשרי – שהוא כבר "עונת גשמים" - אלא בניסן, "שהוא כשר לצאת בו לדרך, לא חמה קשה ולא צינה קשה" (מדרש במדבר רבה).
ממקום מושבי בניכר, בשמי ובשם תושבי כפר יאבוייה,
אני מאחל לכם חג פסח שמח וכשר לכם ולבני משפחתכם (Y)
מני.