keyser
עוסק בתחום
- הודעות
- 570
- מעורבות
- 0
- נקודות
- 0
חג הפורים מבוסס על סיפור מגילת אסתר, בו ניצלו היהודים באימפריה הפרסית מרצח עם שתיכנן עבורם המן. חג פורים הוא יום הודאה לאלוהים על הצלה זו.
חג זה מצטיין במאפייני השמחה שבו, והאכילה והשתייה נוטלים מקום חשוב בין מנהגיו. החג נקרא על שום ה"פור" שהטיל המן במטרה לקבוע את היום שבו יבוצע הטבח ביהודים - אותו יום שבו לבסוף התהפך הגלגל, ("ונהפוך הוא") והיהודים הם שהרגו באויביהם. בקרב זרמים דתיים רווחת הדעה כי לכשיבוא המשיח כל החגים עתידים להתבטל למעט פורים וחג החנוכה, דבר המעיד על עוצמת חשיבותו של החג.
על פי המסופר במגילת אסתר, נקבע החג לזכר הצלת היהודים באימפריה הפרסית בתקופה שלאחר חורבן בית ראשון (מן המגילה עצמה אין זה ברור האם מדובר בתקופה שלפני בניין בית המקדש השני או אחריו). באותה עת שלטו הפרסים על חלקים נרחבים מיבשת אסיה, ובירתם הייתה שושן. על פי המסופר במגילה, זמם המן האגגי, שר שהיה מקורב ביותר למלך אחשוורוש, שמונה להיות "מעל כל השרים", "להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים" שחיו בכל ממלכת פרס, ולבוז את רכושם. המלך נעתר לבקשה, והוציא כתב מלכות המתיר לאנשי כל מדינה לטבוח ביהודים, ביום י"ג באדר, יום שאותו בחר המן על ידי הטלת "פור" - גורל. ואולם מזימה זו סוכלה הודות לשורה של אירועים, שהובילו להוצאתו להורג של המן, ומהמלך יצאה פקודה חדשה המאפשרת ליהודים להתגונן ולעמוד על נפשם באותו יום מיועד. באותו יום מתוכנן, י"ג באדר, הרגו היהודים כ-500 משונאיהם בשושן הבירה ו-75 אלף איש ביתר הממלכה. אסתר ביקשה וקיבלה מהמלך רשות להאריך את המלחמה ביום נוסף בשושן הבירה, וביום זה נתלו עשרת בניו של המן, ונהרגו 300 איש נוספים. במגילת אסתר מסופר שלמחרת היום המיועד (כלומר בי"ד באדר), נחו יהודי האימפריה הפרסית מהמלחמה ונהגו "יום משתה ושמחה". יהודי שושן, שהמשיכו במלחמה ביום המחרת, נחו בט"ו באדר ועשו אותו "יום משתה ושמחה".
מגילת אסתר היא היחידה מבין ספרי התנ"ך שלא נמצאה בין המגילות הגנוזות שבקומראן, והיו ששיערו שאנשי הכת שכתביה נחשפו שם לא קיבלו אותה כאחד מכתבי הקודש, אם כי ייתכן שהסיבה היא קוטנה היחסי, וחג הפורים לא נכלל ברשימת החגים של כת זו.
מהמחלוקות במשנה במסכת מגילה נראה ברור שבדור לאחר מרד בר כוכבא, לכל המאוחר, הייתה כבר חובה לקרוא את מגילת אסתר בחג הפורים.
חז"ל מונים ארבע מצוות החלות בפורים:
1. קריאת מגילת אסתר בליל החג ובבוקרו, כחלק מפרסום הנס, והודיה על ההצלה. גם נשים מחויבות בקריאת המגילה, למרות שהיא נמנית בין מצוות עשה שהזמן גרמן משום שגם הן ניצלו בנס הפורים, או משום שעיקר הנס, למעשה, נעשה על ידי אישה.
2. סעודת פורים - משתה ושמחה. כנאמר במגילה, ימי פורים נקבעו להיות "ימי משתה ושמחה". בתלמוד (מסכת מגילה) נקבע שבפורים חייב אדם לאכול סעודה ביומו של החג ולשתות בה יין; נקבע כי על אדם להשתכר "עד דלא ידע בין 'ארור המן' ל'ברוך מרדכי'". דעות שונות הושמעו בשאלת מידת חיוב ההשתכרות, ויש אף פוסקים אשר סברו כי מצווה זו נדחתה מהלכה. יש הטוענים שהמצווה בתוקף אך אין צורך להגיע לשכרות מלאה אלא מספיק להתבסם עד להגעה לשינה ובעת שנתו אין האדם מבחין בין ארור המן לברוך מרדכי (המאירי).
3. משלוח מנות איש לרעהו. מלשון הכתוב במגילת אסתר, "משלוח מנות איש לרעהו" - כאשר המילה "מנות" בלשון רבים, והמילה "רעהו" בלשון יחיד, הסיקו חז"ל שעל כל אדם לשלוח לפחות שתי מנות, לפחות לאיש אחד.
4. מתנות לאביונים. לפי ההלכה יש לתת לשני אביונים, שתי מתנות, או סכום כסף שאפשר לקנות בו דברי מאכל זמינים. הרמב"ם מציין כי "מוטב לאדם להרבות במתנות לאביונים מלהרבות בסעודתו".
מנהגי חג נוספים
** בעת קריאת המגילה, כאשר נקרא שמו של המן מרעישים המתפללים ברעשנים או בכלים אחרים כדי לקיים באופן סמלי את מחיית זכר עמלק, אשר לפי המסורת המן הוא מזרעו. יש שהתנגדו למנהג זה.
** לבישת מסכות ותחפושות, מנהג שהחל בימי הביניים בונציה, כנראה בהשפעת קרנבל המסכות המקומי. בהלכה, אחת ההתייחסות הקדומות למסכות מובאת ברמ"א, שבו המסכות שמותרות מכונות "לבישת פרצופים".
** נוהגים לחלק לילדים דמי כיס הידועים בשם "דמי פורים" או "מעות פורים".
** אכילת "אוזני המן", שהן עוגיות משולשות, ממולאות בפרג או במילוי אחר.
** הצגות מיוחדות מועלות ביום זה, לרוב על אירועי המגילה, וקרויות "פורים שפיל". בישיבות נהוג למנות מבין התלמידים את "רב פורים", שבין היתר דורש דרשה פסבדו-תורנית מצחיקה המובילה לאווירה מבודחת.
** השבת שלפני פורים קרויה "שבת זכור", משום שקוראים בה בתורה את פרשת זכור שנזכרת בה מצוות מחיית זכר עמלק (סוף פרשת כי תצא), שלפי המסורת המן היה מזרעו.
** יום י"ג באדר, ערב פורים, הוא תענית אסתר (כאשר פורים חל במוצאי שבת, מוקדמת התענית ליום חמישי י"א באדר).
** בתקופת היישוב ובשנותיה הראשונות של מדינת ישראל, היה נהוג לקיים בפורים מצעד חגיגי ברחובות הערים בשם "עדלאידע". תהלוכת פורים הראשונה נערכה בתל אביב בפורים תרע"ב (1912).
פורים לפי הקבלה:
על פי הקבלה החגים מסמלים תחנות במסעו הרוחני של האדם אל עבר השלמות הרוחנית והאושר. פורים מסמל את התחנה האחרונה במסע, שבה אנו מגיעים למדרגה הרוחנית הגבוהה ביותר. זו מתבטאת בתיקון רצונותיו של האדם מכוונה ליהנות את עצמו (אגואיזם) לכוונה להנות את הזולת (אלטרואיזם) ובמצב כזה האדם זוכה לכל הטוב והשפע שהוכן בעדו במחשבת הבריאה.
יום הכיפורים הוא המצב הרוחני שבו האדם מפתח את הרצון לקבל את התענוג הגדול ביותר במציאות. לכן ביום זה נקבעו צום והגבלות נוספות המסמלות את חוסר יכולתנו לקבל מילוי. אבל בעוד שביום הכיפורים אנו רק מכינים את עצמנו לקבלת השפע, בפורים אנחנו כבר מקבלים אותו, ומתמלאים באור העליון. הביטוי לכך הוא בסעודה ובמשתה שאנו עורכים.
כתב על כך הרב"ש "והיות שאלו האורות של פורים הם בבחינת גמר התיקון, שרק על ידי הנס היו מאירים, אז ומשום זה, כל המועדות בטלים חוץ מפורים, שהם שייכים לבחינת גמר התיקון. ואז, שכל הרע יתוקן, ממילא אין הבדל בין "ארור המן לברוך מרדכי", וגם המן יתוקן לטוב".
הקבלה עוסקת בסוד העמוק הטמון לכאורה במגילת אסתר: כיצד לשלב באורח נכון בין שני כוחות הנמצאים בתוכנו, באופן זה שגם 'המן' (המסמל את האגו שמונע מהאדם להרגיש את הרוחניות - האגואיזם) וגם 'מרדכי' (המזוהה כרצון המושך את האדם לחפש קשר עם הכוח העליון ולחפש את הרגשת העולם הרוחני - האלטרואיזם) יקדמו אותנו מעלה לעבר השלמות. כשנעשה זאת נוכל לחוות את הקשר עם הכוח העליון ולהתמלא בתענוגי "עד דלא ידע", תענוגים אינסופיים ונצחיים שאותם מסמלת סעודת פורים.
התחפושות בפורים מסמלות עבורנו את העובדה שהעולם הרוחני נסתר מאיתנו. מטרתן להראות שכל התהליך הרוחני מגיע אלינו בהיסח הדעת, באופן נסתר ומבלי שנהיה מוכנים אליו.
***הנ"ל תומצת ונערך מתוך ויקיפדיה.
ממקום מושבי בניכר, בשמי ובשם כל תושבי כפר יאבוייה,
אני מאחל לכל חברי האתר, משפחותיהם, ועם ישראל בכלל, חג פורים שמח!
חג זה מצטיין במאפייני השמחה שבו, והאכילה והשתייה נוטלים מקום חשוב בין מנהגיו. החג נקרא על שום ה"פור" שהטיל המן במטרה לקבוע את היום שבו יבוצע הטבח ביהודים - אותו יום שבו לבסוף התהפך הגלגל, ("ונהפוך הוא") והיהודים הם שהרגו באויביהם. בקרב זרמים דתיים רווחת הדעה כי לכשיבוא המשיח כל החגים עתידים להתבטל למעט פורים וחג החנוכה, דבר המעיד על עוצמת חשיבותו של החג.
על פי המסופר במגילת אסתר, נקבע החג לזכר הצלת היהודים באימפריה הפרסית בתקופה שלאחר חורבן בית ראשון (מן המגילה עצמה אין זה ברור האם מדובר בתקופה שלפני בניין בית המקדש השני או אחריו). באותה עת שלטו הפרסים על חלקים נרחבים מיבשת אסיה, ובירתם הייתה שושן. על פי המסופר במגילה, זמם המן האגגי, שר שהיה מקורב ביותר למלך אחשוורוש, שמונה להיות "מעל כל השרים", "להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים" שחיו בכל ממלכת פרס, ולבוז את רכושם. המלך נעתר לבקשה, והוציא כתב מלכות המתיר לאנשי כל מדינה לטבוח ביהודים, ביום י"ג באדר, יום שאותו בחר המן על ידי הטלת "פור" - גורל. ואולם מזימה זו סוכלה הודות לשורה של אירועים, שהובילו להוצאתו להורג של המן, ומהמלך יצאה פקודה חדשה המאפשרת ליהודים להתגונן ולעמוד על נפשם באותו יום מיועד. באותו יום מתוכנן, י"ג באדר, הרגו היהודים כ-500 משונאיהם בשושן הבירה ו-75 אלף איש ביתר הממלכה. אסתר ביקשה וקיבלה מהמלך רשות להאריך את המלחמה ביום נוסף בשושן הבירה, וביום זה נתלו עשרת בניו של המן, ונהרגו 300 איש נוספים. במגילת אסתר מסופר שלמחרת היום המיועד (כלומר בי"ד באדר), נחו יהודי האימפריה הפרסית מהמלחמה ונהגו "יום משתה ושמחה". יהודי שושן, שהמשיכו במלחמה ביום המחרת, נחו בט"ו באדר ועשו אותו "יום משתה ושמחה".
מגילת אסתר היא היחידה מבין ספרי התנ"ך שלא נמצאה בין המגילות הגנוזות שבקומראן, והיו ששיערו שאנשי הכת שכתביה נחשפו שם לא קיבלו אותה כאחד מכתבי הקודש, אם כי ייתכן שהסיבה היא קוטנה היחסי, וחג הפורים לא נכלל ברשימת החגים של כת זו.
מהמחלוקות במשנה במסכת מגילה נראה ברור שבדור לאחר מרד בר כוכבא, לכל המאוחר, הייתה כבר חובה לקרוא את מגילת אסתר בחג הפורים.
חז"ל מונים ארבע מצוות החלות בפורים:
1. קריאת מגילת אסתר בליל החג ובבוקרו, כחלק מפרסום הנס, והודיה על ההצלה. גם נשים מחויבות בקריאת המגילה, למרות שהיא נמנית בין מצוות עשה שהזמן גרמן משום שגם הן ניצלו בנס הפורים, או משום שעיקר הנס, למעשה, נעשה על ידי אישה.
2. סעודת פורים - משתה ושמחה. כנאמר במגילה, ימי פורים נקבעו להיות "ימי משתה ושמחה". בתלמוד (מסכת מגילה) נקבע שבפורים חייב אדם לאכול סעודה ביומו של החג ולשתות בה יין; נקבע כי על אדם להשתכר "עד דלא ידע בין 'ארור המן' ל'ברוך מרדכי'". דעות שונות הושמעו בשאלת מידת חיוב ההשתכרות, ויש אף פוסקים אשר סברו כי מצווה זו נדחתה מהלכה. יש הטוענים שהמצווה בתוקף אך אין צורך להגיע לשכרות מלאה אלא מספיק להתבסם עד להגעה לשינה ובעת שנתו אין האדם מבחין בין ארור המן לברוך מרדכי (המאירי).
3. משלוח מנות איש לרעהו. מלשון הכתוב במגילת אסתר, "משלוח מנות איש לרעהו" - כאשר המילה "מנות" בלשון רבים, והמילה "רעהו" בלשון יחיד, הסיקו חז"ל שעל כל אדם לשלוח לפחות שתי מנות, לפחות לאיש אחד.
4. מתנות לאביונים. לפי ההלכה יש לתת לשני אביונים, שתי מתנות, או סכום כסף שאפשר לקנות בו דברי מאכל זמינים. הרמב"ם מציין כי "מוטב לאדם להרבות במתנות לאביונים מלהרבות בסעודתו".
מנהגי חג נוספים
** בעת קריאת המגילה, כאשר נקרא שמו של המן מרעישים המתפללים ברעשנים או בכלים אחרים כדי לקיים באופן סמלי את מחיית זכר עמלק, אשר לפי המסורת המן הוא מזרעו. יש שהתנגדו למנהג זה.
** לבישת מסכות ותחפושות, מנהג שהחל בימי הביניים בונציה, כנראה בהשפעת קרנבל המסכות המקומי. בהלכה, אחת ההתייחסות הקדומות למסכות מובאת ברמ"א, שבו המסכות שמותרות מכונות "לבישת פרצופים".
** נוהגים לחלק לילדים דמי כיס הידועים בשם "דמי פורים" או "מעות פורים".
** אכילת "אוזני המן", שהן עוגיות משולשות, ממולאות בפרג או במילוי אחר.
** הצגות מיוחדות מועלות ביום זה, לרוב על אירועי המגילה, וקרויות "פורים שפיל". בישיבות נהוג למנות מבין התלמידים את "רב פורים", שבין היתר דורש דרשה פסבדו-תורנית מצחיקה המובילה לאווירה מבודחת.
** השבת שלפני פורים קרויה "שבת זכור", משום שקוראים בה בתורה את פרשת זכור שנזכרת בה מצוות מחיית זכר עמלק (סוף פרשת כי תצא), שלפי המסורת המן היה מזרעו.
** יום י"ג באדר, ערב פורים, הוא תענית אסתר (כאשר פורים חל במוצאי שבת, מוקדמת התענית ליום חמישי י"א באדר).
** בתקופת היישוב ובשנותיה הראשונות של מדינת ישראל, היה נהוג לקיים בפורים מצעד חגיגי ברחובות הערים בשם "עדלאידע". תהלוכת פורים הראשונה נערכה בתל אביב בפורים תרע"ב (1912).
פורים לפי הקבלה:
על פי הקבלה החגים מסמלים תחנות במסעו הרוחני של האדם אל עבר השלמות הרוחנית והאושר. פורים מסמל את התחנה האחרונה במסע, שבה אנו מגיעים למדרגה הרוחנית הגבוהה ביותר. זו מתבטאת בתיקון רצונותיו של האדם מכוונה ליהנות את עצמו (אגואיזם) לכוונה להנות את הזולת (אלטרואיזם) ובמצב כזה האדם זוכה לכל הטוב והשפע שהוכן בעדו במחשבת הבריאה.
יום הכיפורים הוא המצב הרוחני שבו האדם מפתח את הרצון לקבל את התענוג הגדול ביותר במציאות. לכן ביום זה נקבעו צום והגבלות נוספות המסמלות את חוסר יכולתנו לקבל מילוי. אבל בעוד שביום הכיפורים אנו רק מכינים את עצמנו לקבלת השפע, בפורים אנחנו כבר מקבלים אותו, ומתמלאים באור העליון. הביטוי לכך הוא בסעודה ובמשתה שאנו עורכים.
כתב על כך הרב"ש "והיות שאלו האורות של פורים הם בבחינת גמר התיקון, שרק על ידי הנס היו מאירים, אז ומשום זה, כל המועדות בטלים חוץ מפורים, שהם שייכים לבחינת גמר התיקון. ואז, שכל הרע יתוקן, ממילא אין הבדל בין "ארור המן לברוך מרדכי", וגם המן יתוקן לטוב".
הקבלה עוסקת בסוד העמוק הטמון לכאורה במגילת אסתר: כיצד לשלב באורח נכון בין שני כוחות הנמצאים בתוכנו, באופן זה שגם 'המן' (המסמל את האגו שמונע מהאדם להרגיש את הרוחניות - האגואיזם) וגם 'מרדכי' (המזוהה כרצון המושך את האדם לחפש קשר עם הכוח העליון ולחפש את הרגשת העולם הרוחני - האלטרואיזם) יקדמו אותנו מעלה לעבר השלמות. כשנעשה זאת נוכל לחוות את הקשר עם הכוח העליון ולהתמלא בתענוגי "עד דלא ידע", תענוגים אינסופיים ונצחיים שאותם מסמלת סעודת פורים.
התחפושות בפורים מסמלות עבורנו את העובדה שהעולם הרוחני נסתר מאיתנו. מטרתן להראות שכל התהליך הרוחני מגיע אלינו בהיסח הדעת, באופן נסתר ומבלי שנהיה מוכנים אליו.
***הנ"ל תומצת ונערך מתוך ויקיפדיה.
ממקום מושבי בניכר, בשמי ובשם כל תושבי כפר יאבוייה,
אני מאחל לכל חברי האתר, משפחותיהם, ועם ישראל בכלל, חג פורים שמח!
