matanoosh
חבר משקיען
- הודעות
- 4,068
- מעורבות
- 1,564
- נקודות
- 113
התחברתי להגדרה של שלמה שהתערוכה עבורו היא בעיקר האנשים.
בתור לקוח שבזבז לא מעט כסף אצל מספר לא מבוטל של יבואנים, ובתור אחד שמאמין שמעבר לקופסאות גם מייצרים חיבור אנושי , שמחתי לתת חיבוק ללסרי, לערן, לקאשי ולהכיר סוף סוף את רועי מקודו שרק בלבלתי לו את המוח בטלפון עד היום.
אותי פחות עניינו קופסאות עץ וצלילי מנורות. אין לי כוח לדברים האלה. מעטים המקרים שבהם זה משאיר אותי עם פה פעור. באתי עם סבלנות וזמן מוגבלים, לתת בראש וללכת. כן, היה נחמד לשמוע משהו שיפתיע אותי, אבל לא ציפיתי לזה ולא באתי עם רשימת ציוד. באתי למטרה אחת: לבדוק מגברי אוזניות, בשאיפה משולבי סטרימר ודאק. ובינינו, יש רק מכשיר אחד כזה: המגבר הגדול של IFI.
אז דבר ראשון התמקמתי אצל ירון מצור סחר, ולקחתי בעלות על הטלפון שלו כדי שאוכל להזרים דרך טידל את המוסיקה שרציתי לבחון.
אכן המגבר הציע שיפור משמעותי, עם האוזניות שלי, על המגבר הקטנצ'יק הנייד, גם הוא של IFI, שאני משתמש בו כרגע. חמוד. שווה את הכסף? קשה לדעת. היה כ"כ הרבה רעש מסביב שאי אפשר היה באמת להתרשם.
אז ניסיתי לנצל את ההזמנות ולשמוע את ה- meze emperian שהיו מונחות שם. אוזניה ענקית עם הרבה פאסון ועור. אני מניח שעוד אציק לירון בבסיס הבית שלו ברחוב יהודית בת"א, בקרוב...
המשכתי לטייל, היתקלויות מהירות ואקראיות באנשים שלא ראיתי שנים.
את חדרי המלון מיציתי די מהר, וחבל שפיספסתי את YG ונגרה. טעות קשה.
כשחזרתי לבנין הראשי, קלטתי בזוית העין את השולחן הצנוע של אלרון, יבואני האוזניות של פוקאל. היות וגיל, היבואן של LAVRY היה עסוק, החלטתי לנצל את מעט הזמן שנותר בלנסות להבין על מה המהומה עם האוזניות. בשביל זה יש תערוכה, לא?
הבחור הנחמד הציג לי את כל ליין האוזניות, שמשום מה זכרתי שמורכב רק מ- 2 אבל היה מורכב מ- 5 דגמים. ראשית שמעתי את הורודות. 12,900 שח. סגורות.
הלסת נפערה קלות. איזה דיוק. איזה חוסר התייפייפות. איזה חוסר וואסח שופוני כמו שיש בכל יצירות העץ הגרנדיוזיות שהשוק מציג בשנים האחרונות. חוץ מהצבע המאתגר (אבל היפה לכשעצמו), אוזניה שבהחלט נותנת בראש ל- HD800 ולבייר T5P שלי, בלי בעיה.
ואז עשיתי טעות ושמתי את האוטופיה.
אני זקן. לכל היותר אני יכול לצפות להנות ממערכת, לשבח את בעליה, ולנהל עליה שיחה. ברוב המוחלט של המקרים זה בכלל לא מזיז לי את המחט. ויזואלית, אולי. אבל סאונד?
אצל ערן היתה תחושה של בית. הצליל המוכר של לקסמן ומג'יקו, השונים, אבל הדומים לקרמיים של טידל שבבעלותי. אז... זה היה כמו לחזור הביתה. אצל לסרי, הורדתי את הכובע בפני החדר המושקע והסאונד הבאמת מרשים שהזיז מחט. אם רק היה שם מוסיקה... ולא אונניה אודיופילית. אבל זה היה כמעט בכל מקום. למרות זאת, זאת איכות שלא שמעתי עדין.
אבל האוזניות של פוקל? הפוקל אוטופיה הפילו לי את הלסת, את האוזניים וכל איבר אחר המושפע מכח הכבידה.
אולי אני עף על עצמי יותר מדי בהצהרה הבאה, אבל אחרי 2 שניות איתן הבנתי שזה סדר גודל שונה לגמרי של איכות; כזאת שצריך אוזן מנוסה עם הרבה שעות אוזניות על הראש כדי לתפוס. היציבות והדיוק של האוזניות האלה לא מכה בך בפרצוף. צריך להתרגל אליו כמה שניות. (במקרה שלי בדיוק 2, אולי כי אני רגיש לזה)
יש באוזניות האלה במה מפגרת שמתחילה מאחורי הראש ונמשכת קדימה, הצידה, קדימה ולמטה. יש בהן דיוק, פירוט, מהירות ונכונות שלא שמעתי בחיים. הכל ... במקום. מסודר. ממושמע. נכון. אמת מוסיקלית. בלי זיוני שכל של עצים ומוסיקליות. בלי זיוני שכל של ריבונים, אלקטרוסטטיים, דינמיים או whatever. וכל זה, בלי שמץ של חריפות. בלי שמץ של אובדן מוסיקליות. לא מחפשים את הרגש. הרגש מגיע מהמוסיקה. הרטיטות של המיתרים והווקאל, המהירות של המיתרים, הכל מגיע מהמקור. לא מהאוזניה. היא לא צובעת. לא מייפייפת. לא עושה פוזות. פשוט לוקחת כל דבר אחר ששמעתי עד היום ונקרא "אוזניה", ומביישת אותו בקלילות.
לא ציפיתי לזה. לא הייתי מוכן לזה. זה סוג של אמת היי-פייאית שלדעתי בפעם האחרונה נתקלתי בה בגיל 24-25 כשלסרי נתן לי ולחבר בראש אצלו בבית עם פרה-פאוור של אנסמבל, והרמקולים המוניטוריים שלהם.
כל הזמן קפצה לי המילה "אמת" לראש.
כן, יש דברים שנשמעים אחרת או אפילו טוב יותר, אבל אתה לא מרגיש שאתה מתקרב יותר למוסיקה. זה פשוט אחרת. למשל, כשהיה אצלי הלמפיזייטור הכי גדול דאז, לפני כמה שנים, והשוויתי מול הוייס 202 הצנוע שלי: יותר טוב? כן, בטח. יותר גדול, יותר דינמי, אולי קצת יותר מפורט. יותר "מוסיקלי". שווה להוציא עליו עוד 40,000 ש"ח? עבורי, אז, לא. עוד 10,000? לא. זה לא קירב אותי לאמת המוסיקלית. פשוט נשמע אחרת. אבל זה לא היה פורץ דרך. והאמת שכן, בדאקים זה קשה.
בראשים של פטיפונים זה קל יותר. האורטופון A95 שעולה פי 3.5 כמעט מהשלטר 5000 שהיה לי לפניו, היה בחזקת התגלות אלהית.
כנ"ל הפוקל. זה משהו פסיכי. מאיפה הם באו אלה, לפני כמה שנים, וייצרו משהו ששום דבר אחר לא מתקרב אליו. הזיה.
גילוי נאות: שמעתי אותן עם המגבר הייעודי שלהן, שמכוונים אותו בנפרד עבור כל דגם. לא הספקתי לשמוע אותן עם ה-LAVRY (זאת היתה טעות. זה אחלה מכשיר והשאיר לי טעם של עוד).
בקיצור, רק ענין של זמן עד שיהיו לי כאלה. פעם ראשונה שאוזניות עושות משהו כ"כ טוב.
בתור לקוח שבזבז לא מעט כסף אצל מספר לא מבוטל של יבואנים, ובתור אחד שמאמין שמעבר לקופסאות גם מייצרים חיבור אנושי , שמחתי לתת חיבוק ללסרי, לערן, לקאשי ולהכיר סוף סוף את רועי מקודו שרק בלבלתי לו את המוח בטלפון עד היום.
אותי פחות עניינו קופסאות עץ וצלילי מנורות. אין לי כוח לדברים האלה. מעטים המקרים שבהם זה משאיר אותי עם פה פעור. באתי עם סבלנות וזמן מוגבלים, לתת בראש וללכת. כן, היה נחמד לשמוע משהו שיפתיע אותי, אבל לא ציפיתי לזה ולא באתי עם רשימת ציוד. באתי למטרה אחת: לבדוק מגברי אוזניות, בשאיפה משולבי סטרימר ודאק. ובינינו, יש רק מכשיר אחד כזה: המגבר הגדול של IFI.
אז דבר ראשון התמקמתי אצל ירון מצור סחר, ולקחתי בעלות על הטלפון שלו כדי שאוכל להזרים דרך טידל את המוסיקה שרציתי לבחון.
אכן המגבר הציע שיפור משמעותי, עם האוזניות שלי, על המגבר הקטנצ'יק הנייד, גם הוא של IFI, שאני משתמש בו כרגע. חמוד. שווה את הכסף? קשה לדעת. היה כ"כ הרבה רעש מסביב שאי אפשר היה באמת להתרשם.
אז ניסיתי לנצל את ההזמנות ולשמוע את ה- meze emperian שהיו מונחות שם. אוזניה ענקית עם הרבה פאסון ועור. אני מניח שעוד אציק לירון בבסיס הבית שלו ברחוב יהודית בת"א, בקרוב...
המשכתי לטייל, היתקלויות מהירות ואקראיות באנשים שלא ראיתי שנים.
את חדרי המלון מיציתי די מהר, וחבל שפיספסתי את YG ונגרה. טעות קשה.
כשחזרתי לבנין הראשי, קלטתי בזוית העין את השולחן הצנוע של אלרון, יבואני האוזניות של פוקאל. היות וגיל, היבואן של LAVRY היה עסוק, החלטתי לנצל את מעט הזמן שנותר בלנסות להבין על מה המהומה עם האוזניות. בשביל זה יש תערוכה, לא?
הבחור הנחמד הציג לי את כל ליין האוזניות, שמשום מה זכרתי שמורכב רק מ- 2 אבל היה מורכב מ- 5 דגמים. ראשית שמעתי את הורודות. 12,900 שח. סגורות.
הלסת נפערה קלות. איזה דיוק. איזה חוסר התייפייפות. איזה חוסר וואסח שופוני כמו שיש בכל יצירות העץ הגרנדיוזיות שהשוק מציג בשנים האחרונות. חוץ מהצבע המאתגר (אבל היפה לכשעצמו), אוזניה שבהחלט נותנת בראש ל- HD800 ולבייר T5P שלי, בלי בעיה.
ואז עשיתי טעות ושמתי את האוטופיה.
אני זקן. לכל היותר אני יכול לצפות להנות ממערכת, לשבח את בעליה, ולנהל עליה שיחה. ברוב המוחלט של המקרים זה בכלל לא מזיז לי את המחט. ויזואלית, אולי. אבל סאונד?
אצל ערן היתה תחושה של בית. הצליל המוכר של לקסמן ומג'יקו, השונים, אבל הדומים לקרמיים של טידל שבבעלותי. אז... זה היה כמו לחזור הביתה. אצל לסרי, הורדתי את הכובע בפני החדר המושקע והסאונד הבאמת מרשים שהזיז מחט. אם רק היה שם מוסיקה... ולא אונניה אודיופילית. אבל זה היה כמעט בכל מקום. למרות זאת, זאת איכות שלא שמעתי עדין.
אבל האוזניות של פוקל? הפוקל אוטופיה הפילו לי את הלסת, את האוזניים וכל איבר אחר המושפע מכח הכבידה.
אולי אני עף על עצמי יותר מדי בהצהרה הבאה, אבל אחרי 2 שניות איתן הבנתי שזה סדר גודל שונה לגמרי של איכות; כזאת שצריך אוזן מנוסה עם הרבה שעות אוזניות על הראש כדי לתפוס. היציבות והדיוק של האוזניות האלה לא מכה בך בפרצוף. צריך להתרגל אליו כמה שניות. (במקרה שלי בדיוק 2, אולי כי אני רגיש לזה)
יש באוזניות האלה במה מפגרת שמתחילה מאחורי הראש ונמשכת קדימה, הצידה, קדימה ולמטה. יש בהן דיוק, פירוט, מהירות ונכונות שלא שמעתי בחיים. הכל ... במקום. מסודר. ממושמע. נכון. אמת מוסיקלית. בלי זיוני שכל של עצים ומוסיקליות. בלי זיוני שכל של ריבונים, אלקטרוסטטיים, דינמיים או whatever. וכל זה, בלי שמץ של חריפות. בלי שמץ של אובדן מוסיקליות. לא מחפשים את הרגש. הרגש מגיע מהמוסיקה. הרטיטות של המיתרים והווקאל, המהירות של המיתרים, הכל מגיע מהמקור. לא מהאוזניה. היא לא צובעת. לא מייפייפת. לא עושה פוזות. פשוט לוקחת כל דבר אחר ששמעתי עד היום ונקרא "אוזניה", ומביישת אותו בקלילות.
לא ציפיתי לזה. לא הייתי מוכן לזה. זה סוג של אמת היי-פייאית שלדעתי בפעם האחרונה נתקלתי בה בגיל 24-25 כשלסרי נתן לי ולחבר בראש אצלו בבית עם פרה-פאוור של אנסמבל, והרמקולים המוניטוריים שלהם.
כל הזמן קפצה לי המילה "אמת" לראש.
כן, יש דברים שנשמעים אחרת או אפילו טוב יותר, אבל אתה לא מרגיש שאתה מתקרב יותר למוסיקה. זה פשוט אחרת. למשל, כשהיה אצלי הלמפיזייטור הכי גדול דאז, לפני כמה שנים, והשוויתי מול הוייס 202 הצנוע שלי: יותר טוב? כן, בטח. יותר גדול, יותר דינמי, אולי קצת יותר מפורט. יותר "מוסיקלי". שווה להוציא עליו עוד 40,000 ש"ח? עבורי, אז, לא. עוד 10,000? לא. זה לא קירב אותי לאמת המוסיקלית. פשוט נשמע אחרת. אבל זה לא היה פורץ דרך. והאמת שכן, בדאקים זה קשה.
בראשים של פטיפונים זה קל יותר. האורטופון A95 שעולה פי 3.5 כמעט מהשלטר 5000 שהיה לי לפניו, היה בחזקת התגלות אלהית.
כנ"ל הפוקל. זה משהו פסיכי. מאיפה הם באו אלה, לפני כמה שנים, וייצרו משהו ששום דבר אחר לא מתקרב אליו. הזיה.
גילוי נאות: שמעתי אותן עם המגבר הייעודי שלהן, שמכוונים אותו בנפרד עבור כל דגם. לא הספקתי לשמוע אותן עם ה-LAVRY (זאת היתה טעות. זה אחלה מכשיר והשאיר לי טעם של עוד).
בקיצור, רק ענין של זמן עד שיהיו לי כאלה. פעם ראשונה שאוזניות עושות משהו כ"כ טוב.
