אז ככה:
עבר עלי שבוע קשה. צעצוע חדש - ישן מחכה בסבלנות שישחקו איתו, ואי אפשר כי האשה/הילדה/העבודה עושים פרצוף, והלב נקרע. אבל הגיע הסופ"ש, הבית ריק...לעבודה.
קודם כל, יחד עם הצעצוע הזה הגיע צעצוע נוסף, אקולייזר Yamaha EQ-630 יפייפה, זהוב - כסוף. גם הוא, עול ימים. המוכר בהגינותו ציין שהצד הימני בא והולך (והמחיר בהתאם). חיברתי את האיקולייזר לחשמל קודם, ולמרבה הצער הצד הימני החליט שלא עכשיו הזמן להראות את פניו. נתפל בו, לא לדאוג. דיווח יבוא כשיהיה.
היעדר האיקולייזר הוא מה שהאמריקאים קוראים "A blessing in disguise". כחובב שליטה מלאה על הצליל אי אוהב איקולייזרים ומה שבינהם, והלב די נחמץ כשגיליתי שלא רק שלא יהיה איקולייזר בימים/שבועות הקרובים (לך תדע כמה זמן יקח לסדר את הבעייה אם בכלל אפשר), אלא שה SONY Esprit TA-E86 התברר כפרה לפיוריסטים אדוקים, על גבול ה line stage: אין לו כפתורי שליטה על הטרבל - באס. אין כפתור לאודנס. למעט כפתור פילטר לתדרים נמוכים, אין שום אמצעי כוונון. אודה ואתוודה שלא ידעתי את זה כשקניתי אותו, אבל בטווח הבינוני ארוך, זה לא ממש משנה כי ממילא הסוף יהיה איקולייזר.
כמו שכבר כתבתי בפוסט קודם, הסוני נכנס למאבק על חולצת ההרכב הפותח עם המקינטוש C-28 שכל מילת הסבר אודותיו מיותרת, וה Hitachi HCA-7500 הנהדר שלא הרבה מכירים. למקינטוש יש שפע כפתורי שליטה, חלקם סמויים בחלקו העליון ומוסתרים בד"כ ע"י כיסוי העץ, והוא באמת מכשיר מופלא. למי שלא מכיר את הצליל של המק, הצליל שלו מאוד מאוד מלא, מאוד מאוזן, מאוד מפורט. עובד פנטאסטי עם רמקולים אנגליים מהדור הישן (KEF Reference), אבל צריך בחירה מאוד דקדקנית של הגברה. אצלי למשל למרבה הפלא, הוא נשמע פחות טוב עם ההגברה של ה- Aragon 4004 הנפלא, ונשמע טוב יותר דווקא עם ההגברה של ה Hitachi HMA-7500 הישן והטוב (והיפה אם יורשה לי לציין). תהרגו אותי למה, אבל ההעמדה של הרמקולים כאשר הם עובדים עם המק שונה מההעמדה שלהם עם פרה אחר. לא יודע למה. לפני כמה שבועות העברתי את המגבר של היטאצ'י לתת תמיכה נוספת במערכת העיקרית בסלון, ואת מקומו תפס צמד חמד של מונובלוקים עתיקים של מרנץ, Esotec MA-5. הם פשוט נפלאים נפלאים נפלאים, ובקרוב יגיעו אחיהם כדי לעשות מהפיכה של ממש במערכת הסלון אבל נניח לזה עכשיו.
בקיצור, חיברתי את ה Esprit (מבטאים "אספרי") במקום המק. הסטאפ: מקור של Pioneer DV-300 פשוט וטוב (טוב, אבל לא מדהים), המונובלוקים של מרנץ, האספרי ורמקולים של KEF 103/2. בשמיעה ראשונה (פינק פלויד the final cut) התאכזבתי. הצליל היה טוב, אבל לא מה שציפיתי. יבש מדי לטעמי, קצת דליל בצלילים הגבוהים ובמיד, באס בסדר. לא התאים למה שעד היום קראתי על הפרה הזה, והתחלתי לחשוש שאולי אצטרך להחליף קבלים שחלף זמנם, מה שממש לא בא לי לעשות.
ואז החלפתי את הרמקולים. הורדתי את ה KEF למערכת הסלון והעליתי משם את ה Polk Audio R50. הפולק הם רמקולים הרבה יותר בהירים מהKEF, והבאס שלהם בינוני, אבל בגלל שהפורט שלהם לא יורה כלפי הצד האחורי של הרמקול אלא קדימה, הם לא ממש רגישים למיקום, ובחר העבודה שלי זה שיקול כי יש רק מקום אחד שאפשר לשים בו רמקולים והוא צמוד לקיר. יתרון נוסף של הפולק על הKEF הוא שהם נותנים תפוקה יפה מאוד גם בווליום נמוך במיוחד בצלילים הגבוהים, מה שאי אפשר להגיד על ה KEF. ה R50 הוא רמקול לא יקר, ונותן תמורה מעולה לכסף, אני אוהב אותו.
החלפת הרמקולים שינתה את התמונה ב 180 מעלות. האספרי פשוט לא הסתנכרן עם ה KEF ולא יצר איתו סינרגיה. לעומת זאת הפולק היו "בינגו" - ההבדל הוא שמים וארץ: הבאס הרבה יותר הדוק (וכמו שאמרתי, לפולק יש באס בינוני, לא מפיל), הגבוהים ברורים אך לא צווחניים, והמיד עושה סדר בבלאגן. פתאום ההפרדה ברורה יותר, והתמונה ברורה ולגמרי בפוקוס.
לאספרי יש כניסות לשני מגברים: כניסה אחת "רגילה", וכניסה נוספת נקראת "Bass boost" שכשמה כן היא: היא מגבירה את נוכחות הבאס. אני עדיין לא מגובש על אם אני מעדיף את זה ככה או בלי האקסטרא באס. מצד אחד "באס זה טוב", וממלא את הצליל (קשה לי להסביר את זה. יש פה מומחים גדולים ממני, כנראה הרוב), אבל מצד שני הטעם שלי יותר קרוב לצילי המדוייק של מוניטורים קטנים ומפורטים ויש לי הרגשה שהאקסטרא באס בא קצת על חשבון הפירוט. אתן לזה עוד כמה שעות האזנה.
השוואה ראשונית בין המק לאספרי? שונה לגמרי. לא "טוב או לא טוב", אלא שונה. הצליל של האספרי קצת יותר מפורט אני חושב, ממש טיפל'ה, אבל הצליל של המק מלא יותר, יש שיקראו לצליל הזה "שמנוני. מי שמכיר את הצליל של מקינטוש בכלל יבין את מה שהשפה העילגת שלי מנסה להגיד. נדמה לי שההפרדה של האספרי קצת פחות טובה, ממש בשוליים וצריך ממש לחפש את ההבדל, אבל לעומת זאת נדמה לי שהצלילים הגבוהים "יפים יותר" באספרי, ושוב זה עניין של טעם - הסאונד של המק מאוד "עגול" ולעומתו הצליל של האספרי קצת יותר מה שנקרא "אנאליטי".
אני מבסוט. התאהבתי בצליל (וגם במראה. התמונות לא עושות צדק לאספרי - הוא פשוט יפה. אני יכול להסתכל עליו ולהמשיך להתפעל), ונראה לי שיש לי עכשיו פרוייקט חדש, כי כנראה שחדר העבודה בבית יהפוך למאורת סטריאו - ובו שני סטאפים. במסגרת המהפיכה המתוכננת במערכת הסלון כאמור תהיה "ערימה" של מונובלוקים MA-5 ומגבר נוסף של מרנץ ישן של סוף שנות השבעים תחילת השמונים מסדרת ה- Esotec, ה SM-6 שיגיע איתם (כנראה פברואר) וההגברה של הסלון תעלה לחדר העבודה יחד עם מגבר האספרי היעודי ה TA-N86, שם יהיה הפרוייקט להרכיב שתי מערכות: האחת סביב האספרי למוזיקה שמתאימה לו (נראה לי שרוק לסוגיו) ושנייה סביב המקינטוש (לקלאסית וג'אז, שדורשים צליל יותר חם). זה גורם לי לריגוש שלא כדאי לדסקס ליד ילדים קטנים
.
.
