איזה זוג ליצנים (בחיוך בחיוך, די, אל תיעלבו): האחד רוצה להוכיח את עליונות התקליטור והאחד את עליונות התקליט, ובדרך טובעים במספרים.
לא נעלבתי, לא טבעתי, וברקע כרגע יש שוברט/לופו.
באופן תיאורטי, הטכנולוגייה הדיגיטאלית/אלקטרונית עולה כנראה בכל הפרמטרים (פרט לאחד שאזכיר בהמשך) על הטכנולוגייה האנאלוגית/מיכאנית.
באופן מעשי, התחילו ברגל שמאל עם מגבלה של 16/44.1 בפורמאט, D/A עלובים, חוסר ידע בכיול ההקלטות, חיתוך במקום עיגול, וכל מיני כאלה. עם הזמן למדו והשתפרו במידה עצומה. לקח שנים עד שהיישומים הפראקטיים
בתחום ההקלטות עברו את ההתפתחות שהושגה עד אז בהקלטות אנאלוגיות (שייש ביניהם מעולות
ממש).
אני לא בטוח בכמה הקלטה דיגיטאלית טובה עולה על אנאלוגית טובה. הפער הגדול הוא באמצעים הבייתיים לשמיעה: CD, DVD-Audio, SACD, Blu-ray לעומת ויניל.
אבל התברר ש-16/44.1 הוא יותר ממה שהרוב זקוק לו, ה-DVD-Audio פחות או יותר נעלם,וה-SACD נחלש מאוד עקב חוסר ביקוש, ומה שמתפתח הוא אמנות הקימפרוס וה-download.
אבל העליונות הטכנולוגית אינה הכל -- יש גם טעם. יש כאלה שאוהבים את מה שנותן הוויניל, ואני בהחלט מקבל את זה. אולי אפשר באסוציאצייה לדמות את זה להעדפה שייש לי לעט נובע (עם ציפורן oblique - הקצה חתוך אלכסונית). הטכנולוגייה של עט נובע נחותה בכל הפרמטרים מזו של עט כדורי. יש נזילות, צריך למלא דיו כל זמן קצר (כשמילוי של עט כדורי יכול להחזיק שנים), קשה לכתוב על משטח מאונך, על הרבה דברים אי אפשר לכתוב כלל (ניילון למשל), אם לא מחליפים את הדיו הוא מתייבש בפנים, וכל מיני צרות כאלה. אז למרות הנחיתות הטכנולוגית המובהקת, אני מעדיף את האותיות היפות יותר, לטעמי, שאני מקבל מעט כזה.
הדבר היחיד שאני לא מקבל בהקשר זה הוא הצגת הוויניל כ"נכון", "אמיתי" וכו', כפי שלא אסכים להצגת עטים נובעים כשיא הטכנולוגייה.
עמיר
