דומני שמצאתי דרך אחרת להסביר את כוונתי בלי לכרות לעצמי בוֹר בענייני צילום
הטענה שלי היא שאפשר להמציא בדיקות שבודקות באופן רלוואנטי את מה שמצהירים שרוצים לבדוק,
ואפשר להמציא בדיקות שאינן רלוואנטיות דווקא למה שמצהירים, אבל יכולות אולי להיות מעניינות באופן בלתי תלוי.
בוא נגיד שאנחנו מגדירים שמבחינתנו, לצורך הדיון הזה, אנחנו רוצים מערכת שאכן תשחזר מוסיקה במידת הדיוק המירבית האפשרית, מה שנקרא באופן המילולי ביותר "נאמנות לצליל [החי] המקורי".
הבדיקה היחידה שאני יכול לחשוב עליה כרלוואנטית למה שאנחנו רוצים לבדוק היא מהסוג הבא:
- באולם/חדר אחד יש מי/מה שמייצר את המוסיקה (צלילים) שתשמש לנו כמקור, החל בנגן בודד, דרך קבוצה קטנה של נגנים, ועד תזמורת ענק עם/בלי מקהלה. לחלופין, זו יכולה להיות מערכת "טובה" כלשהי, לא זו הנבדקת.
- במקום מתאים באולם/חדר הזה, יש מושב עבור המאזין, ובקרבה די גדולה גם זוג מיקרופונים במקום מתאים לאזני מאזין נוסף, המחוברים למערכת הקלטה.
- בחדר אחר, במרחק הליכה מיידי, יש את המערכת הנבדקת ומושב עבור המאזין ב-sweet spot.
- יכול להיות חדר נוסף זהה, ובו מערכת נבדקת אחרת..
- המאזין יושב במקומו באולם/חדר המקור, משמיעים קטע מוסיקאלי (או צלילים כלשהם). ובמקביל מקליטים את מה שהושמע, על טייפ או על קובץ
- המאזין עובר מיידית לחדר עם מערכת נבדקת, ושם משמיעים לו את המאסטר טייפ הזה או את הקובץ, בהתאמה, תוך השוואת ווליום מדוייקת ככל האפשר.
- אם מה שמשמיע את המסיקה/צללים זו מערכת, לא נגנים, אפשר גם לחזור לחדר המקורי ולהאזין שוב. במקרה כזה אפשר גם לעשות את ההשוואות בצורה "עיוורת", כשהמאזין אינו יודע למה הוא מאזין.
- באתה צורה אפשר להשוות בין המקור למערכת אחרת, או בין שתי מערכות נבדקות
לפי הצהרתנו/הגדרתנו, המערכת היא טובה יותר עבור מאזין ספציפי ככל שהצליל המושמע בה נשמע לו דומה יותר למקור. אם המאזין לא מצליח להבחין בשום הבדל, בשום סוג מוסיקה/צלילים, המערכת מושלמת עבורו.
והנה הנקודה המעניינת. לפי ההגדרה שלנו, המערכת
פחות "טובה" עבור המאזין הספציפי מה"מושלמת" לא רק אם היא נשמעת לו פחות "טוב" מהמקור, אלא אפילו אם היא נשמעת לו
יותר "טוב" מהמקור!!! כמו לדוגמה כאשר לפחות אחד מהבאים מתקיים:
- המאזין מעדיף אותה על המקור, מכל בחינה שהיא
- המאזין מוצא שגווני הכלים בה מדוייקים/נכונים/טבעיים/אמיתיים/ריאליסטיים יותר
- המאזין שומע בה יותר פרטים
- המאזין מוצא שהיא "מהירה" יותר
- המאזין מוצא שהיא "הולוגראפית" יותר
- המאזין מוצא שהיא "שקופה" יותר
- המאזין מוצא שהיא "מאוזנת" יותר
- המאזין מוצא שהיא "מפרידה" טוב יותר
- המאזין מוצא שהיא "רזולטיבית" יותר
- המאזין מוצא שהיא "דינאמית" יותר
- המאזין מוצא שייש בה יותר "נוכחות"
- המאזין מוצא שייש לה יותר "אימפאקט"
- המאזין מוצא שייש בה יותר "מיידיות"
- המאזין מוצא שהבמה בה עדיפה לאוזניו מכל בחינה שהיא, גודל, רוחב, עומק, גובה, pinpointing וכו'
וכו' וכו'.
ואם מישהו חושב שזה בלתי אפשרי, שיתפלא. כל (או לפחות רוב) המצבים של "שיפור" יחסית למקור אפשריים בהחלט.
והטענה שלי היא
שכל הקריטריונים מהסוג הנ"ל שדובר בהם, ללא יוצא מן הכלל, יכולים להיות "יעילים" ו"שימושיים" מאוד כמדדים ל"יכולות", אבל לא כמדדים למטרה המוצהרת של "נאמנות לצליל [החי] המקורי".
אז
לזה התכוונתי לכל אורך הדרך. אני מקווה שעכשיו זה קצת ברור יותר
עמיר
