התיכתובת הזו מזכירה לי חילוקי דיעות עם חבר שנוהג לומר "יותר מדי" כמעט על כל דבר שזז או לא.
"חזק מדי" הוא אומר על קטע מסויים. אני מראה לו שכתוב בפארטיטורה fff, והוא אומר שבכל זאת הייה צריך לנגן את זה חלש יותר.
כנ"ל עם מהר מדי, לאט מדי, יותר מדי פדאל, יותר מדי מזה ויותר מדי מההוא.
למה מה? על סמך מה? מאיפה?!
מתסכל. נותן לי הרגשה של ניסיון להקטין ולצמצם את המוזיקה למימדים שהם יכולים/מוכנים לקבל.
אני לא רוצה צימצום/הקטנה, וגם לא ניפוח.
אני לא רוצה שיעדנו את התוקפני ושיתקיפו את העדין, כך ששניהם יהייו באמצע מאוזן.
ואני לא אוהב איפוק ו-understatement. אני אוהב full statement.
אני מעדיף שהביצוע ילך ב"כיוון של היצירה" ולא ינטרל אותה ו/או יביא אותה לפשרת אמצע.
אם זו יצירה צעקנית, שייצעק!
אם זו יצירה חולמנית, שיחלום!
אם זו יצירה חרישית, שינגן בשקט-בשקט, ושיישמעו את ההבדלים בין ppp ל-pp ל-p, אבל עדיין במסגרת שקט, לא שיתרגמו mp ל-f.
אני רוצה את כל הסקאלה שייש בכל יצירה, לא יותר מזה אבל בוודאי לא פחות מזה.
עמיר
נ.ב., ובמיולד במאהלר.
(heart)