אחה"ץ נעים עם קונצ'רטי של שופן

[nkorah]

הכל מתחיל בתקליט החדש הזה שהגיע אלי -

התקליט הוא אוסף מתחילת שנות ה- 70 (71, או 72 - לא ברור מהעטיפה) של שני תקליטים קודמים של RCA Red Seal:

הקונצרטו הראשון בניצוח Stanislaw Skrowaczewski (אין לי מושג איך לבטא את שמו, או לכתוב אותו בעברית...), ומה שיותר מעניין -

הקונצ'רטו השני, בניצוח Alfred Wallenstein. מעניין יותר כי יש לי את ההוצאה המקורית שלו - אחת הראשונות בסדרת Living Stereo הנחשבת של RCA. לא ההוצאה הראשונה המהודרת, אלא זו שבאה אחריה (עדיין בשנת 1958) -

שני התקליטים במצב מצויין, ונקיים.

חוץ מזה, יש לי הוצאה חדשה, על CD -

זהו Remaster ב- 20 Bit, שנעשה כחלק מה- The Arthur Rubinstein Collection.

אז מה היה לנו?
ראשית הביצוע כמובן. נו, הוא די "רובינשטייני" - טוב מאוד, אפילו מצויין, אבל שמעתי טובים ממנו. הקונצ'רטו הראשון נשמע לי יותר מעניין מהשני, אבל זה באמת עניין של טעם אישי. ככלל - ביצוע מאוד מומלץ לתקליטיה של כל אחד.

התקליט המקורי הוא מצויין. בימת הצליל קצת מוגבלת, שזה הגיוני בהתחשב בהקלטה המוקדמת. הצליל חי, מדוייק, עם גוף ואויר - כיף!

ההוצאה המחודשת מ- 72, היא כל מה שמצפים מהדפסה חוזרת - טיפה מעורפלת, טיפה מרוחקת - עדיין מצויינת ומהנה ביותר.

ההפתעה הגדולה הוא ה- CD. יופי של Remaster, שזה היה קצת מפתיע עבורי, כי יש לי שני CDים אחרים מהאוסף, שהיו מאכזבים. נורית ה- HDCD נדלקת, למרות שעל העטיפה אין שום אינדיקציה שמעידה על כך. והצליל:

כמו רוב ה- Remastered הוא מעט (אבל ממש מעט!) מעוגל בגבוהים - זה המחיר של "ניקוי" ה- Hiss. אני עוד לא בטוח איך אני מעדיף את עבודת ה- Remaster בעניין, אבל בהחלט מודע ומודה שברוב המקרים הכמעט מוחלט, ניקוי ההיס נעשה ביד כבדה על הפילטרים, ובסוף פוגע באיכות הצליל. במקרה הזה נעשתה עבודה מצויינת, והסיבה היחידה שבכלל שמתי לב שחסר משהו, היא ששמעתי את שלושת התקליטים ברצף (אחד מהם פעמיים). בשאר התדרים העבודה פשוט מדהימה - הצליל נקי, חי, בימת הצליל טובה ככל שאפשר מההקלטה הישנה - מעולה!

אני נאלץ לומר שבין שלושת אלו, ה- CD הוא ההאזנה העדיפה

 

[נמר]

משום מה, בכל הנוגע לשופן, אני מתחבר מאוד לנוקטורנות שלו יותר מאשר לקונצ׳רטו.
עם זאת, ה-קונצ׳רטו השני שלו, אולי בגלל שהוא הראשון ששמעתי בשופן, בהחלט מתנגן אצלי המון.

אפרופו פסנתר.
מומלץ לשמוע את האינטרמצו של בראהמס. מרגש לא פחות מהנוקטורנות של שופן.

 

[AK1]

ההקלטות האלה, במיוחד של הקונצ'רטו השני, הן דוגמאות למקרים שלא מקבלים מושג לאיכותן מהאזנה לתקליטים המקוריים בהדפסות הראשונות, שהן בינוניות למדי.

ולמי שאין עדיין גירסת דיסק, כנראה שעדיף לרכוש את גירסת ה-SACD ההיברידי, שהיא גם זולה. אני לא בטוח ששיכבת ה-CD עודכנה יחסית לרימאסטר הישן יותר של ה-SACD -- יתכן שכן וייתכן שלא -- לא בדקתי -- אבל שיכבת ה-SACD נשמעת מעולה

אלה ביצועים מעולים, אם כי לא העדיפות הראשונה שלי אישית.

עמיר

 

[רונן ש]

הקונצרטו הראשון בניצוח Stanislaw Skrowaczewski (אין לי מושג איך לבטא את שמו, או לכתוב אותו בעברית...)

כך זה נראה במקור:

ולחברי בפורום:

יש לי שני עותקים של התקליט הזה - אחד מהם למסירה לכל המעוניין.
לא בטוח לגבי מצבם, אני אבדוק, אבל מבטיח שימסר נקי ככל האפשר.

 

[רונן ש]

הקונצ'רטו השני, בניצוח Alfred Wallenstein. מעניין יותר כי יש לי את ההוצאה המקורית שלו - אחת הראשונות בסדרת Living Stereo הנחשבת של RCA. לא ההוצאה הראשונה המהודרת, אלא זו שבאה אחריה (עדיין בשנת 1958) -

צפה בקובץ המצורף 27050

האם לזו התכוונת?

או שמה גם זו אחת המהדורות שבאו בהמשך?


אבל מה שהעלה אצלי חיוך היה התגלית של בול מס קניה שעדיין מודבק על התקליט אצלי:

זכר לימים קדומים, שאבא ואמא היו נוסעים לתל אביב לקנות תקליט כל פעם שרצו קצת לתבל את חיי הבית במוזיקה.

 

[AK1]

כך זה נראה במקור:

צפה בקובץ המצורף 27052

זו הדפסה מאוד מאוחרת, המקור הוא בסידרת Living Stereo של חברת RCA האמריקאית, שהוקלט על ידי צוות של Decca באנגליה במסגרת שיתוף פעולה בין החברות, ונראה כך:

האם לזו התכוונת?

צפה בקובץ המצורף 27053

או שמה גם זו אחת המהדורות שבאו בהמשך?

זו בכלל עטיפת גירסת המונו הלא-אמריקאית (אולי בכלל תוצרת הארץ? )
המקור (גם הוא בסידרת RCA Living Stereo) נראה כך:

עמיר

 

[רונן ש]

אכן, תוצרת הארץ...
איסטרוניקס

 

[nkorah]

LSC מונו?
או שלא הבנתי

 

[AK1]

LSC מונו?
או שלא הבנתי

התכוונתי ל-LM שתמונתו הוצגה:

 

[nkorah]

אז לא הבנתי

 

[SONYES]

הנה מצאתי את עצמי בבוקר אחרי יקיצה מוקדמת מאזין לשופן -מס 1 פתאום בא
את הדיסק הזה קניתי לפני שנה ולא האזנתי לו

כאן צימרמן לוקח את הזמן רומנטי ארוך כי הוא גם המנצח
גישה שונה מהביצוע הקודם שלו עם גוליני יותר מ20 שנה לפני כן

פרט ממש קטן בצד ימין של העטיפה העליונה מופיע 4D
בתחתון מופיעה בלי והוא אלבום שני דיסקים למרות יכולים לשים אותם על אחד בלבד את שני הקונצרטים
כאמור
התיזמורת מוקלטת פנטסטי רחב גדול נוכחות ענקית לפסנתר ברור-אחת הקלטות הבאמת שוות להכנס להיכל התהילה - של DGG שפו
כלי נשיפה ענקיים כלי מיתר במיקום ובודי ענק יופי מאד אוהב
ביצוע רומנטי איטי מעט אולי - יפה מאד הבדלים גדולים בפרק הראשון והשני לעומת הביצוע הראשון .
ואהוב שלי באמת זה זה הראשון עם גוליני וכמה
ביצועים אחרים - לא צינתי אחרים מעולים אף הם אולי פעם אחרת -אשר מכובדים לא פחות .קודש הקודשים
רובינשטין שהוזכר למעלה .
זה

גם הוקלט עם קהל חי אוהב מאד את הביצוע ומה גם הקלטה מאד ראליסטית לתקופה רחבה מאד -מהנדס הנס פטר שווייזגן משהוא בערך כזה -
שהקליט המון מוסיקה עתיקה ואפילו עם ברנשטיין.
תמיד מקליט רחב גדול הפרדה מעולה בכלים טון ברור נקי עם גובהה ועומק ותופס יופי את האולם.
הלוואי לקראייאן היה יותר איתו -במקום גונתר הרמנסס -שהרבה הקלטות פשוט חירבש -אהובו של AK1
ושלי -אבל זה מה שיש.
אבל הביצוע ממש .
זה כמו שאני אוהב וביצוע מקסים כובש אותי ישר מהתחלה זורם לווי של גוליני
יש משהו בגוליני מדהים בהבנה למוסיקה -כמו לברונו וואלטר -תקראו לזה איך שתקראו לי זה "נשמה"

 

[AK1]

כאן צימרמן לוקח את הזמן רומנטי ארוך כי הוא גם המנצח

ביצוע רומנטי איטי מעט אולי

רק אזהרה לגבי הביצוע המאוחר יותר של צימרמאן, בנגינתו ובניצוחו:
אם אני זוכר נכון (ששמעתי אבל נמנעתי מלקנות), זה לא רק שמדובר בטמפי (מהירויות) קבועים אך איטיים.
מדובר במשיכות חזקות של הטמפי לכאן ולכאן, לא רק רובאטי ("קצב גנוב", האטה/האצה קטנה של תפקידים במוזיקה על רקע מהירות קבועה), אלא ממש האטות והאצות גדולות, מה שלי מאוד הפריע וקילקל לי את הסך-הכל למרות שייש כאן דברים יפים מאוד -- סך הכל צימרמאן פסנתרן מעולה.

את הביצועים הקודמים שלו, עם ג'וליני כמנצח, אני מעריך מאוד, אבל לא אוהב אותם מהסיבות ההפוכות. שם הוא מנגן יבש מדי לטעמי

עם זאת יש לציין שזה ביצוע "קלאסי", מכובד ומוערך, ואני מעדיף אחרים (למשל Weissenberg, ובין העכשווים Rafał Blechacz)

עמיר

 

[ronensud]

נמר אתה לא יכול לזרוק המלצה ליצירה בלי המלצות לביצועים
אני מאוד אוהב את שופן, לא בקיא באינטרמצו של ברהמס.

 

[AK1]

מומלץ לשמוע את האינטרמצו של בראהמס. מרגש לא פחות מהנוקטורנות של שופן.

נמר אתה לא יכול לזרוק המלצה ליצירה בלי המלצות לביצועים
אני מאוד אוהב את שופן, לא בקיא באינטרמצו של ברהמס.

נמר יכול הכל. עובדה -- הוא עשה את זה

חוצמזה, ה-אינטרמצו של בראהמס הוא לא אחד -- אולי נמר ירצה לפרט את מספר האופוס של האינטרמצו הספציפי שאליו הוא התייחס -- דומני שייש 10, לפחות מתוך ההנחה ש-Glenn Gould הקליט את כולם -- לא ספרתי אותם בעצמי

כדרכו בקודש, הביצועים של גלן גולד מרתקים, אבל מאוד "אישיים". לשומע הלא חשדני הם עשויים להישמע די "תמימים", אבל מול התווים רואים שהוא עושה דברים שונה עד הפוך מהכתוב... הסאונד של ההקלטות אינו מצטיין. הדיסק מומלץ למעריצי גולד ולחובבי נגינה מיוחדת, אבל אולי לא כעדיפות ראשונה להכרת היצירות.

לביצועים "שפויים" אני מציע את אלה של Stephen Bishop-Kovacevich, שלפעמים קורא לעצמו Stephen Bishop ולפעמים Stephen Kovacevich, בשלושה דיסקים שאני לא יודע אם הם עדיין בקטלוג, אבל אפשר להשיג אותם, יחד עם רוב שאר היצירות לפסנתר של בראהמס, אצל Amazon Sellers/Marketplace: כאן, כאן וכאן.

היצירות מצויינות, אבל, כהכללה, הן די הרבה פחות נגישות ל"קהל הרחב" מאשר יצירות שופן.

עמיר

 

[ronensud]

אמיר תודה!
בדיוק סגרתי את הטלפון עם זיו, הוא המליץ על זה:
http://www.amazon.co.uk/Brahms-Works-Solo-Piano-Johannes/dp/B0000042GM

אקשיב גם להמלצות שלך, את גולן אני מכיר בעיקר כשהוא מנגן באך.

 

[AK1]

אמיר תודה!
בדיוק סגרתי את הטלפון עם זיו, הוא המליץ על זה:
http://www.amazon.co.uk/Brahms-Works-Solo-Piano-Johannes/dp/B0000042GM

אקשיב גם להמלצות שלך, את גולן אני מכיר בעיקר כשהוא מנגן באך.

זה באמת בסדר גמור גם אם לא תשמע לעצתי, לא בגלל שהעדפותיך אינן משמעותיות עבורי, אלא כי באמת כל אחד זכאי לדעתו ולהעדפותיו, גם אם הם לא תואמות לשלי.

ואשר לקטשן, הוא אכן פסנתרן נפלא ככלל ובבראהמס בפרט, אבל יש משהו יבש בסאונד של הסט הזה, מהסוג שמוציא לי את החשק להאזין -- אולי בגלל ה-remastering הוותיק -- ולכן, למרות ששמעתי אותו, לא רכשתי אותו.

אישית, אני מעדיף גם את הביצועים וגם את ההקלטות של בישופ, אבל זה טעמי האישי, שאין שום סיבה להעדיף אותו על זה של זיו (או של כל אחד אחר).

תיהנה בכל בחירה!
עמיר (ב-ע' )

 

[SONYES]

רק אזהרה לגבי הביצוע המאוחר יותר של צימרמאן, בנגינתו ובניצוחו:
אם אני זוכר נכון (ששמעתי אבל נמנעתי מלקנות), זה לא רק שמדובר בטמפי (מהירויות) קבועים אך איטיים.
מדובר במשיכות חזקות של הטמפי לכאן ולכאן, לא רק רובאטי ("קצב גנוב", האטה/האצה קטנה של תפקידים במוזיקה על רקע מהירות קבועה), אלא ממש האטות והאצות גדולות, מה שלי מאוד הפריע וקילקל לי את הסך-הכל למרות שייש כאן דברים יפים מאוד -- סך הכל צימרמאן פסנתרן מעולה.

את הביצועים הקודמים שלו, עם ג'וליני כמנצח, אני מעריך מאוד, אבל לא אוהב אותם מהסיבות ההפוכות. שם הוא מנגן יבש מדי לטעמי

עם זאת יש לציין שזה ביצוע "קלאסי", מכובד ומוערך, ואני מעדיף אחרים (למשל Weissenberg, ובין העכשווים Rafał Blechacz)

עמיר

מסכים איתך לחלוטין עמיר
המקצבים באמת מושך - אולי זה הלך רוח של הזמן ההקלטה אוירה וכו ??
לא נגעתי בביצועים אחרים -ויש לי כמה
אם כבר נכנסים לכך רובינשטיין כמובן או מאד אוהב את הגישה של מריה גואו פיראז את זה קניתי
כי המליצו לי עלייה -והיא מנגנת מוצרט יפה עם אבדו .
גם לא מהיר מדי
או הקלטה מאד רחוקה פרייה עם מהטה ועם הפילהרמונית -וגם יש לו עם הפילהרמונית ניויורק
אבל זה בערך מסתיים אצלי שופן - שאר הדברים ואפילו הקנצרטו השני לא כזה אהוב עלי
ככה בגלל מארזים קיים
לא קונה את יצירות לפסנתר בנפרד -רק מה שמגיע במארזים אם יש למשל RCA עם רובינשטיין

דבר אחד שבהקלטה של צימרמן השני הוא הקלטה טובה מלאה בפול בודי .
אוהב את הסאונד עשו עבודה יפה .
יש כאלה יגידו קרוב מידי או לפעמיים לא נוח באוזן -לי זה בסדר

 

[AK1]

דבר אחד שבהקלטה של צימרמן השני הוא הקלטה טובה מלאה בפול בודי .
אוהב את הסאונד עשו עבודה יפה .
יש כאלה יגידו קרוב מידי או לפעמיים לא נוח באוזן -לי זה בסדר

יש יצירות, כמו חלק מאלה של שטראוס, או הבולרו של ראוול, שהדבר המרכזי בהן הוא איכות הצליל -- התוכן המוזיקאלי מוגבל משהו. אפילו ראוול עצמו אמר על הבולרו שביצירתו המפורסמת ביותר אין מוזיקה.

לעומת זאת, אצל שופן זה לדעתי להיפך -- יש איכות מוזיקאלית מעבר ליופי של הצליל, ובטח בקונצ'רטי, שבהם התיזמור נחשב כחלש עד ירוד (אני אוהב אותו), כך שאיכות הסאונד היא יחסית משנית.

עובדה שהביצועים שאני הכי אוהב לשני הקונצ'רטי, עם Alexis Weissenberg, הן בסאונד בעייתי במיוחד -- הוקלטו על ידי הטכנאי האיום Paul Vavasseur והמפיק הקלוץ Michel Glotz -- עד היום אני לא סולח להם על זה, ממש כועס

קניתי את כל ההוצאות וההדפסות שמצאתי לזה, החל בתקליט תוצרת הארץ, דרך הדפסה גרמנית בתקליט, כמה דורות של הוצאות CD, האחרון יפאני -- והסאונד לא טוב. הפסנתר מתכתי במידה שאפליו אם וייסנברג דופק נוראות, לא ייתכן שהייה כזה במציאות. גם חלק מהכלים קשה לזהות, למשל באסון עם צליל מוזר.

כך נראה הדיסק היפאני של הקונצ'רטי (גם הדיסק האירופאי הכגיל נראה דומה)

אבל ההבדל באיכות די זניח, ואני ממליץ בכלל לקנות את המארז של 10 דיסקים מסידרת icon בנגינתו, שעליו כתבתי כאן "אלקסיס וייסנברג -- icon -- אוסף 10 דיסקים של פסנתרן מופלא"

עם זאת, לאחרונה נתגלו עדויות נסיבתיות לחפותו החלקית של של צוות ההקלטה הנ"ל, כי בהדפסה הצרפתית, שהיא כנראה המקורית, לכל היצירות לפסנתר ותזמורת של שופן, יש בצליל רוחב ואימפאקט שממש עוותו בכל ההדפסות האחרות, ב-LP וה-CD. הגוונים של הכלים קצת בעייתיים עדיין, הפסנתר מתכתי וענק, אבל אין מה להשוות -- באספקטים מסויימים אולי אפשר להעביר אפילו את זה על תקן הקלטה טובה.

לפיכך ביטלתי את גזר הדין הרטרואקטיבי של תלייה בכיכר העיר עבור הטכנאי והמפיק, אבל בכל מקרה, המסקנה שלי היא -- ריכארד שטראוס וראוול כדאי לקנות עם סאונד כשיקול מרכזי, יחד עם הביצוע. שופן, בעיקר הקונצ'רטי, פחות.

עמיר