מעשה באתר דמיוני ובו פורום דמיוני לענייני שמע (אודיו).
דמיוני לחלוטין, רק משל היה.
באותו אתר דמיוני היה כתב דמיוני לענייני אודיו.
אותו כתב דמיוני היה ציודופיל מובהק, אשר ניסה לעצב לעצמו תדמית של אודיופיל, אפילו אודיופיל-על, היודע ומבין במערכות שמע יותר מאשר כל אדם אחר על פני כדור הארץ.
בזמן לא ידוע התארגנו כמה ממשתפי הפורום וארגנו פנל האזנה דמיוני, על מנת שיבקר בבתי משתתפים אחרים, ישתף את התרשמויותיו מהמערכות שלהם ויסייע להם, כמיטב יכולתו, בשיפורים אפשריים של המערכות שלהם.
כאשר אותו פנל דמיוני פרסם את התרשמותו הדמיונית מהמערכת הראשונה אותה הוא ביקר – נפל דבר בישראל. לפתע פתאום הועלו באותו פורום דמיוני התרשמויות אודיופיליות ממערכת שמע. בפעם הראשונה בתולדות אותו פורום, בנוסף להתייחסות למרכיבי צליל כמו פירוט, דינאמיות ובמה – הייתה גם התייחסות לאופן בו נשמעת מוסיקה מאותה מערכת.
הכתב הדמיוני של אותו אתר דמיוני התחלחל. הוא חשש שהתרשמויות אודיופיליות ממערכות שמע תפגענה בתדמית אותה הוא ניסה ליצור לעצמו. הוא חשש שאנשים יראו שניתן לתאר מערכות שמע באופן קולע יותר מהאופן בו הוא מתאר מערכות. הוא גם חשש לפרנסתו, שמא בעל האתר יוסיף כתבים אחרים, בנוסף אליו, או אולי במקומו.
אותו כתב דמיוני גמר אומר בנפשו לקעקע את אותו פנל דמיוני, אבל הוא מצא את עצמו בבעיה.
ראשית, הוא לא יכול היה לתקוף את אותו פנל דמיוני ישירות, משום שעצם קיום הפנל הוסיף תוכן חדש ועניין מוסף בפורום – דבר שהגדיל את הפעילות בפורום – תופעה מבורכת, הן מבחינת הפורום והן מבחינת בעל האתר.
דבר נוסף הוא שבין חברי אותו פנל דמיוני היה אדם אחד, בשרני, בעל מערכת יוקרה העולה הון תועפות. אף אחד לא מעז לגעת באותו אדם בשרני דמיוני, משום שעצם השתתפותו בפורום מעלה מאד את יוקרת הפורום. אם אדם בעל מערכת כל כך יקרה ויוקרתית משתתף בפורום – סימן שזה פורום חשוב ונחשב.
כתבנו הדמיוני ארב בפינה והמתין לשעת כושר בה הוא יוכל לקעקע את הפנל, מבלי שזה ייראה שהוא מקעקע את הפנל.
שעת כושר זאת הגיעה כאשר חבר הפנל הבשרני הדמיוני הזמין אליו שלושה מהמשתתפים בפורום, על מנת שהם יעלו את התרשמותם מהמערכת שלו. הוא רצה להפגין שהוא יודע גם לקבל ביקורת על המערכת שלו, לא רק להעביר ביקורת על מערכות של אחרים.
שלושה מהמשתתפים בפורום יצרו פנל חד פעמי, דמיוני, ביקרו בביתו של המשתתף הבשרני הדמיוני והעלו את התרשמותם הדמיונית מהמערכת הדמיונית.
כתב האתר הדמיוני התנפל במלוא עוזו על הפנל החד-פעמי הדמיוני והחל לקעקע אותו במלוא המרץ. הוא ניסה להוכיח באותות ובמופתים שלאחרים מלבדו אין כלים, ידע, ניסיון או יכולת לסקור מערכות שמע. הוא ניסה לבטל את הלגיטימיות של פנל המאזינים. יותר מזה – הוא ניסה לבטל כל התייחסות אודיופילית למערכות שמע. בעיני רוחו, רק התייחסות ציודופילית היא לגיטימית.
המניע הנסתר שלו היה פשוט, אך ברור – הוא קיווה שעל ידי כך שהוא מקעקע את הפנל החד-פעמי הדמיוני, בכך הוא גם מקעקע את הפנל הקבוע הדמיוני – פנל אותו הוא מנוע מלתקוף ישירות. הוא קיווה שעל ידי כך שהוא מבטל את האפשרות להתייחסות אודיופילית למערכות שמע – למרות שדבריו התייחסו רק לפנל החד-פעמי, הביטול שלו יכלול, במשתמע, גם את הפנל הקבוע.
ואידך זיל גמור.
דמיוני לחלוטין, רק משל היה.
באותו אתר דמיוני היה כתב דמיוני לענייני אודיו.
אותו כתב דמיוני היה ציודופיל מובהק, אשר ניסה לעצב לעצמו תדמית של אודיופיל, אפילו אודיופיל-על, היודע ומבין במערכות שמע יותר מאשר כל אדם אחר על פני כדור הארץ.
בזמן לא ידוע התארגנו כמה ממשתפי הפורום וארגנו פנל האזנה דמיוני, על מנת שיבקר בבתי משתתפים אחרים, ישתף את התרשמויותיו מהמערכות שלהם ויסייע להם, כמיטב יכולתו, בשיפורים אפשריים של המערכות שלהם.
כאשר אותו פנל דמיוני פרסם את התרשמותו הדמיונית מהמערכת הראשונה אותה הוא ביקר – נפל דבר בישראל. לפתע פתאום הועלו באותו פורום דמיוני התרשמויות אודיופיליות ממערכת שמע. בפעם הראשונה בתולדות אותו פורום, בנוסף להתייחסות למרכיבי צליל כמו פירוט, דינאמיות ובמה – הייתה גם התייחסות לאופן בו נשמעת מוסיקה מאותה מערכת.
הכתב הדמיוני של אותו אתר דמיוני התחלחל. הוא חשש שהתרשמויות אודיופיליות ממערכות שמע תפגענה בתדמית אותה הוא ניסה ליצור לעצמו. הוא חשש שאנשים יראו שניתן לתאר מערכות שמע באופן קולע יותר מהאופן בו הוא מתאר מערכות. הוא גם חשש לפרנסתו, שמא בעל האתר יוסיף כתבים אחרים, בנוסף אליו, או אולי במקומו.
אותו כתב דמיוני גמר אומר בנפשו לקעקע את אותו פנל דמיוני, אבל הוא מצא את עצמו בבעיה.
ראשית, הוא לא יכול היה לתקוף את אותו פנל דמיוני ישירות, משום שעצם קיום הפנל הוסיף תוכן חדש ועניין מוסף בפורום – דבר שהגדיל את הפעילות בפורום – תופעה מבורכת, הן מבחינת הפורום והן מבחינת בעל האתר.
דבר נוסף הוא שבין חברי אותו פנל דמיוני היה אדם אחד, בשרני, בעל מערכת יוקרה העולה הון תועפות. אף אחד לא מעז לגעת באותו אדם בשרני דמיוני, משום שעצם השתתפותו בפורום מעלה מאד את יוקרת הפורום. אם אדם בעל מערכת כל כך יקרה ויוקרתית משתתף בפורום – סימן שזה פורום חשוב ונחשב.
כתבנו הדמיוני ארב בפינה והמתין לשעת כושר בה הוא יוכל לקעקע את הפנל, מבלי שזה ייראה שהוא מקעקע את הפנל.
שעת כושר זאת הגיעה כאשר חבר הפנל הבשרני הדמיוני הזמין אליו שלושה מהמשתתפים בפורום, על מנת שהם יעלו את התרשמותם מהמערכת שלו. הוא רצה להפגין שהוא יודע גם לקבל ביקורת על המערכת שלו, לא רק להעביר ביקורת על מערכות של אחרים.
שלושה מהמשתתפים בפורום יצרו פנל חד פעמי, דמיוני, ביקרו בביתו של המשתתף הבשרני הדמיוני והעלו את התרשמותם הדמיונית מהמערכת הדמיונית.
כתב האתר הדמיוני התנפל במלוא עוזו על הפנל החד-פעמי הדמיוני והחל לקעקע אותו במלוא המרץ. הוא ניסה להוכיח באותות ובמופתים שלאחרים מלבדו אין כלים, ידע, ניסיון או יכולת לסקור מערכות שמע. הוא ניסה לבטל את הלגיטימיות של פנל המאזינים. יותר מזה – הוא ניסה לבטל כל התייחסות אודיופילית למערכות שמע. בעיני רוחו, רק התייחסות ציודופילית היא לגיטימית.
המניע הנסתר שלו היה פשוט, אך ברור – הוא קיווה שעל ידי כך שהוא מקעקע את הפנל החד-פעמי הדמיוני, בכך הוא גם מקעקע את הפנל הקבוע הדמיוני – פנל אותו הוא מנוע מלתקוף ישירות. הוא קיווה שעל ידי כך שהוא מבטל את האפשרות להתייחסות אודיופילית למערכות שמע – למרות שדבריו התייחסו רק לפנל החד-פעמי, הביטול שלו יכלול, במשתמע, גם את הפנל הקבוע.
ואידך זיל גמור.
