אריק איינשטיין - תקליטי האולפן

[רונן ש]

בטח שלא צריך לספר לכם על השוק העירני בתקליטים ישראלים משומשים. זה הולך אחורה עד שנות החמישים, ויש תקליטים שהתבלטו בנדירותם עד כדי היותם שוים את משקלם בזהב.

למשוגעים לדבר זה מירוץ מרתק וחוויתי מעין כמוהו. כמו ארכיאולוגיה של חפצי אומנות עתיקים.
ישנם בעלי אוספים גדולים העוסקים מהנץ החמה עד שקיעתה בחיטוט וחיפוש ורכישה של 'דברים טובים' ומכירתם ברווח נאה.
אבל אם אתה מחפש משהו מסויים, אפשר להצטייד בסבלנות ולדגום מידי פעם מקומות כמו 'האוזן השלישית' ו-Ebay ובסוף למצוא.

לפני כמה זמן החלטתי ליצור לעצמי אוסף של כל תקליטי האולפן המקוריים של אריק איינשטיין. לא תקליטונים או תקליטי שדרים (אלה באמת שווים הון..), לא אוספים מאוחרים, ו-CDs אינם 'מהווים אתגר' כי ניתן להגיע אליהם בקלות יחסית.

אבל תקליטים? במצב טוב? עם עטיפה במצב טוב? לא צריך לספר לכם, יש בהם קסם עצום.

אריק איינשטיין הוציא תקליטי ויניל עד 1988, נדמה לי שהאחרון היה האלבום "משירי אברהם חלפי", במשותף עם יוני רכטר. אחר כך היו רק דיסקים.
זו כמות לא מבוטלת של 26 אלבומי אולפן שיצאו בויניל, מ-1966 עד 1988.

ועכשיו אני מתענג על הרכישה האחרונה (והיקרה למדי...) - אלבום האולפן השלישי שלו, "פוזי" משנת 1969. נחשב לאלבום הרוק הישראלי הראשון.
אחרי שטיפה וניקוי, הוא נשמע כאילו חזרו אליו עלומיו. תחום דינמי מצויין, הרעש ירד נמוך נמוך. הגיטרות צלולות, במיוחד הגיטרה בס של שמוליק ארוך. התיפוף מדוייק ומינימליסטי בידיו הבוטחות של אהרלה קמינסקי.
"כשאת בוכה את לא יפה", "פראג", ועוד ועוד שכיות חמדה שנכנסו לפנתיאון המוזיקה הישראלית.

בברכת שבת שטופת מוזיקה!

 

[katzofe]

כדאי לבדוק גם ביד2 , לי יש למכירה כ 12 אלבומים שלו..

 

[ח_ג_י]

בהצלחה רונני.
: -)

 

[zs]

השאלה היא היכן הגבול?
עד כמה אני מוכן לשלם בשביל לשמוע את פוזי.
אז מבחינתי כמי שיש לו תקליטים של אריק איינשטיין עוד משנות השיבעים שמונים וכמי שקנה עד ליפני כארבע/חמש שנים תקליט או שניים של אריק ב 25 שקלים משומש כמובן .וזאת מתוך רצון טוב שלי יהיה תקליט ולמוכר שירוויח ושיתפרנס בכייף.אז כייף שאפשר לשמוע בתקליט אבל לא שווה בשום פנים ואופן את המחירים שדורשים היום הסוחרים.
לא מצדיק בעליל. אם אני קונה RE של קולטריין באיכות פי מאה גם בסאונד וגם בוניל חדש סגור של בלונוט ב 180 ש"ח.
אז שישאר אצל השרלטנים למינהם.
תקליט של זהר ארגוב נמכר ב 500ש"ח.
אז זהר זה זהר ואני מכבד ויש לי תקליטים שלו אבל 500 ש"ח....?

 

[רונן ש]

עקרונית אני מסכים, ZS, אבל כמו בהרבה תחומים בתוך התחביב הזה שלנו ה׳גבול׳ שאתה מדבר עליו כמעט תמיד לא עובר בקו ההיגיון.
הוא עובר ימינה או שמאלה ממנו, לפעמים מעט ולפעמים הרבה, תלוי בנפשו של האדם.

הייתי מגדיר זאת כ׳קו ההנאה׳, שכמעט אף פעם לא חופף לקו ההיגיון.

לדוגמה:
מסתובבים בשוק תקליטים חדשים, איכותיים, אודיופילים 180 גרם, של האלבום האלמותי ׳החלונות הגבוהים׳. לא הקשבתי לאחד כזה, אבל אני בטוח שעשו שם עבודה טובה בטיפול באותם סלילי אולפן מקוריים ויצאה תוצאה מעולה. קשה מאד להשיג את זה, אבל אם עוד מוצאים עותק חתום פה ושם המחיר הוא כ-150 שקל.
אז כמה שווה עותק מקורי במצב טוב של ׳החלונות הגבוהים׳ מ-1967? הגיוני להוציא עליו נניח 250, רק בגלל שהוא מקורי?
כאמור - תלוי את מי שואלים.

אם אתה מפיק הנאה מעצם הידיעה שיש לך אחד כזה על המדף - אז זה שווה.

טבעת עם יהלום, או טבעת עם זכוכית מלוטשת בדיוק כמו אותו יהלום - יראו זהות. אבל זה שהאישה יודעת מהי חתיכת המחצב שנמצאת על אצבעה גורמת לה לראות את החיים באור ורוד - וכולנו יוצאים נשכרים.