איך מצאתי את עצמי יושב לחוץ באמצע ספה קטנה בין שני גברים כבדי גוף שנראים כמו גובים של המאפיה בסציליה ?
הכל התחיל ביום בהיר אחד ...
התפתח פה דיון על האפשרות "לדגדג" את ההאזנה לכלי נגינה אמיתיים ובמיוחד לתיזמורת במערכת ביתית.
נושא ה"דיגדוג" תפס תאוצה עד שרעד לנו הדגדגן. ואז העלה המאסטרו אתגר - להגיע אליו לביתו האישי ביותר כדי לראות האם נדוגדג או נצא סתם דג.
אז ניצלתי הזדמנות שאחד הקליינטים הנודניקים שלי שבמילא לא משלמים ביטל פגישה שהיתה מיותרת מראש וקפצתי אל עופר.
מסתבר שלא הייתי לבד ... קודם כל התנחל לו על הספה כאילו הוא בנט איש יקר בשם ניץ. וקצת מאוחר יותר הופיע לו כאילו משום מקום ובידו מקדח בלק אנד דקר מוכן לפעולה - השניץ.
וכך מצאתי את עצמי לחוץ כמו תיון בין שני הנפילים המיתולוגיים שישבו מימיני ומשמאלי, ואני הקטן - באמצע. ניץ ושניץ ובאמצע הברקצ.
המערכת : ה VC7 בורדמן של עופר. פאואר של לאברדין. והפרה שנראה כמו קופסת סיגריות על סטרואידים של טאונסנד.CD אקיוט.
בתור עזרה קיבלנו אלמנטים אקוסטיים יחודיים מגזירת נייר שיוצרו במפעל היזע של הילדים של עופר ושהיו תלויים מולנו לבין המערכת. אין ספק שאלמנטים אלה תרמו המון לייצוב תמונת הסטראו ושיפור היענות הבס של המערכת.
התחלנו בכלי נשיפה. עברנו לתיזמורת בתקליטים (מאהלר 7, ראוול פסנתר), חזרנו לקלאסי ב CD עם האורגן בסימפוניה ה 3 של סן סאנס וקינחנו באנריקו ראווה רגע לפני שהייתי חייב להברוח ולהשאיר את הסיציליאנים המשופמים (השפם וירטואלי בלבד אבל אני בטוח שהיה מתאים להם) לנפשם.
נעצור רגע ואספר מה אני אישית מחפש במערכת. כל אחד והסטיות שלו. יש כאלה שגודל במה למשל הוא הפקטור מספר 1 אצלם. אני לא.
מה אני מחפש ומה חשוב לי ? 1. פירוט 2. טונליות 3. דינמיות
פירוט - ככל שאשמע יותר מה מתחבא "מאחורי" ההקלטה כך אהנה יותר. מבחינה זו איכות ההקלטה חשובה כנראה הרבה יותר מאיכות המערכת.
טונליות - שכלי נשמע כמו שהוא באמת. לא פשוט. כי בכלים אמיתיים יש אובר טוניים וכל מיני שדים שלא יוצאים כולם בהקלטה.
ודינמיות - זה "הפרויקט הבלתי אפשרי". איך תכניס תזמורת של 60-70 נגנים או יותר בסלון של עופר ? מראש ברור שזה בלתי אפשרי.
אז מה מתוך זה היה לנו ?
הפירוט של המערכת היה מהטובים ששמעתי. שומעים כל היס וכל פיפס. מבחינה זאת השילוב של האלקטרוניקה עם הרמקולים האלה ובחלל ההאזנה הנתון הוא באמת מצויין.
טונליות ? גם מקבלת ציון גבוה. יש משהו ברמקולים מבוורצים (גילו נאות - גם לי יש אחד) שמצליח להעביר אווירה אמיתית של כלים - נשיפה, מיתר, נקישה - בצורה נשמעת מאד אמיתית. תגיד עיוות ? יכול להיות. 50% מההנאה מאנלוג הרי בנויה על סוג של "עיוות" ...
דינמיות ? פה כבר מגיע האתגר. הסקסופון והחצוצרה נשמעים מצויין, חזק, ברור - אבל כמו שהיו האחרים שנוכחו באירוע המוסיקה החיה אצל עופר לא מזמן (לצערי לא הייתי) - זה לא מתקרב לדבר האמיתי שנושף מולך. ובתזמורת ? ובאורגן ? כצפוי ... לא היה לנו סיכוי.
מסקנות :
1. אני מזמן לא משווה מערכת למוסיקה חיה - אלא מערכת למערכת. בתור שכזאת, אין ספק שהמערכת של עופר היא מהטובות בארץ. אני תולה זאת לא מעט ברמקולים של ברודמן, שנראה לי שנשמעים מצויין בשידוך עם כמעט כל אלקטרוניקה.
2. האתגר היה, בוצע, נרשם. עדיין לא שמענו מערכת שנשמעת כמו תיזמורת ולדעתי גם לא נשמע בקרוב.
3. אני סאקר של דינאמיות. השילוב של פרה פאסיבי עם הפאואר של לברדין נותן צליל טבעי, נעים, שיש המכנים אותו "אנלוגי". אבל אני מרגיש שאם עופר היה מחבר אחד הגרייפונים שלו ,או אם שניץ היה מגיע עם המונובלוקים שלו , המערכת היתה מתקרבת יותר לשיחזור של צליל גדול , כמו זה של האורגן בסן סאנס. זה לא שלא היה צליל "חזק". אפשר היה להגביר את הצליל עוד עד שהשכנים היו מגיעים במרוצה (כמעט הגיעו). יש משהו בדינמיות של הגברה חזקה ש"תופס" את הרמקול, מוציא ממנו את המיץ, נותן את ההרגשה של "אומף" אמיתי. מבחינה זו רוב מגברי המנורות הענוגים או האלקטרוניקה הבריטית-צרפתית שמתגאה ב 50W שלמים פשוט לא מספיקה להעביר את הדינמיות הנדרשת.
לסיום נרשם שהכרנו לניץ את מייקינג מיוזיק של זקיר חוסיין, דיסק נפלא בהקלטה פנטסטית, דיסק שאח שלי היה מכנה "דיסק הזיונים המושלם" והוא כנראה ידע על מה הוא מדבר.
הכל התחיל ביום בהיר אחד ...
התפתח פה דיון על האפשרות "לדגדג" את ההאזנה לכלי נגינה אמיתיים ובמיוחד לתיזמורת במערכת ביתית.
נושא ה"דיגדוג" תפס תאוצה עד שרעד לנו הדגדגן. ואז העלה המאסטרו אתגר - להגיע אליו לביתו האישי ביותר כדי לראות האם נדוגדג או נצא סתם דג.
אז ניצלתי הזדמנות שאחד הקליינטים הנודניקים שלי שבמילא לא משלמים ביטל פגישה שהיתה מיותרת מראש וקפצתי אל עופר.
מסתבר שלא הייתי לבד ... קודם כל התנחל לו על הספה כאילו הוא בנט איש יקר בשם ניץ. וקצת מאוחר יותר הופיע לו כאילו משום מקום ובידו מקדח בלק אנד דקר מוכן לפעולה - השניץ.
וכך מצאתי את עצמי לחוץ כמו תיון בין שני הנפילים המיתולוגיים שישבו מימיני ומשמאלי, ואני הקטן - באמצע. ניץ ושניץ ובאמצע הברקצ.
המערכת : ה VC7 בורדמן של עופר. פאואר של לאברדין. והפרה שנראה כמו קופסת סיגריות על סטרואידים של טאונסנד.CD אקיוט.
בתור עזרה קיבלנו אלמנטים אקוסטיים יחודיים מגזירת נייר שיוצרו במפעל היזע של הילדים של עופר ושהיו תלויים מולנו לבין המערכת. אין ספק שאלמנטים אלה תרמו המון לייצוב תמונת הסטראו ושיפור היענות הבס של המערכת.
התחלנו בכלי נשיפה. עברנו לתיזמורת בתקליטים (מאהלר 7, ראוול פסנתר), חזרנו לקלאסי ב CD עם האורגן בסימפוניה ה 3 של סן סאנס וקינחנו באנריקו ראווה רגע לפני שהייתי חייב להברוח ולהשאיר את הסיציליאנים המשופמים (השפם וירטואלי בלבד אבל אני בטוח שהיה מתאים להם) לנפשם.
נעצור רגע ואספר מה אני אישית מחפש במערכת. כל אחד והסטיות שלו. יש כאלה שגודל במה למשל הוא הפקטור מספר 1 אצלם. אני לא.
מה אני מחפש ומה חשוב לי ? 1. פירוט 2. טונליות 3. דינמיות
פירוט - ככל שאשמע יותר מה מתחבא "מאחורי" ההקלטה כך אהנה יותר. מבחינה זו איכות ההקלטה חשובה כנראה הרבה יותר מאיכות המערכת.
טונליות - שכלי נשמע כמו שהוא באמת. לא פשוט. כי בכלים אמיתיים יש אובר טוניים וכל מיני שדים שלא יוצאים כולם בהקלטה.
ודינמיות - זה "הפרויקט הבלתי אפשרי". איך תכניס תזמורת של 60-70 נגנים או יותר בסלון של עופר ? מראש ברור שזה בלתי אפשרי.
אז מה מתוך זה היה לנו ?
הפירוט של המערכת היה מהטובים ששמעתי. שומעים כל היס וכל פיפס. מבחינה זאת השילוב של האלקטרוניקה עם הרמקולים האלה ובחלל ההאזנה הנתון הוא באמת מצויין.
טונליות ? גם מקבלת ציון גבוה. יש משהו ברמקולים מבוורצים (גילו נאות - גם לי יש אחד) שמצליח להעביר אווירה אמיתית של כלים - נשיפה, מיתר, נקישה - בצורה נשמעת מאד אמיתית. תגיד עיוות ? יכול להיות. 50% מההנאה מאנלוג הרי בנויה על סוג של "עיוות" ...
דינמיות ? פה כבר מגיע האתגר. הסקסופון והחצוצרה נשמעים מצויין, חזק, ברור - אבל כמו שהיו האחרים שנוכחו באירוע המוסיקה החיה אצל עופר לא מזמן (לצערי לא הייתי) - זה לא מתקרב לדבר האמיתי שנושף מולך. ובתזמורת ? ובאורגן ? כצפוי ... לא היה לנו סיכוי.
מסקנות :
1. אני מזמן לא משווה מערכת למוסיקה חיה - אלא מערכת למערכת. בתור שכזאת, אין ספק שהמערכת של עופר היא מהטובות בארץ. אני תולה זאת לא מעט ברמקולים של ברודמן, שנראה לי שנשמעים מצויין בשידוך עם כמעט כל אלקטרוניקה.
2. האתגר היה, בוצע, נרשם. עדיין לא שמענו מערכת שנשמעת כמו תיזמורת ולדעתי גם לא נשמע בקרוב.
3. אני סאקר של דינאמיות. השילוב של פרה פאסיבי עם הפאואר של לברדין נותן צליל טבעי, נעים, שיש המכנים אותו "אנלוגי". אבל אני מרגיש שאם עופר היה מחבר אחד הגרייפונים שלו ,או אם שניץ היה מגיע עם המונובלוקים שלו , המערכת היתה מתקרבת יותר לשיחזור של צליל גדול , כמו זה של האורגן בסן סאנס. זה לא שלא היה צליל "חזק". אפשר היה להגביר את הצליל עוד עד שהשכנים היו מגיעים במרוצה (כמעט הגיעו). יש משהו בדינמיות של הגברה חזקה ש"תופס" את הרמקול, מוציא ממנו את המיץ, נותן את ההרגשה של "אומף" אמיתי. מבחינה זו רוב מגברי המנורות הענוגים או האלקטרוניקה הבריטית-צרפתית שמתגאה ב 50W שלמים פשוט לא מספיקה להעביר את הדינמיות הנדרשת.
לסיום נרשם שהכרנו לניץ את מייקינג מיוזיק של זקיר חוסיין, דיסק נפלא בהקלטה פנטסטית, דיסק שאח שלי היה מכנה "דיסק הזיונים המושלם" והוא כנראה ידע על מה הוא מדבר.
