הגעתי לחברי שנמצא באזור השרון, לשמוע זוג רמקולים אימתניים של וילסון אודיו מקס 2, שני מונובלוקים של דן ד'אגוסטינו - מומנטום 400, טרנספורט של מטרונום טכנולוגי וממיר מאנלוגי לדיגיטלי הכולל קדם של MSB - ריפרנס דאק, שמנגנים בסינרגיה מצוינת יחדיו. הבאתי דיסקים להאזנה: ונסה פרננדז, סוני קלארק, סרה ונושה, אנטוניו ויוולדי - קונצ'רטו ל-2 מנדולינות (532), הצליל המפורסם של שלושה עיוורים נחמדים (ווליום 1) ולרדוף אחרי הדרקון 2 (יצא לפני חודש). חדר האזנה הוא מרתף הבית שהושקעו בו המון כסף ומחשבה, כדי להפוך אותו לחדר אקוסטי ומותאם לווידאו ולאודיו (ארון המערכת מגיע בשבוע הבא).
הסינרגיה בין הרכיבים, כפי שהייתה בחדר הייתה פשוט מדהימה. בחדר נגנו 2 הוילסונים ללא מאמץ גם בעוצמות גבוהות, הם שחזרו בצורה פנומנאלית תזמורת סימפונית מלאה, או את האינטימיות של שישית ג'אז של סוני קלארק או של 2 נגני המנדולינה, מהתזמורת של אירופה גלנטה. הדבר ששמנו אליו מיד הוא גודל במת הצליל שהרמקולים משחזרים. התחושה הנפלאה של "קיר מנגן", עם במת צליל ענקית וגבוהה, תלת ממדית ועמוקה, אשר רחפה מאחורי הרמקולים. שמנו לב, שיחסית לרמקולים גדולים אחרים ששמענו, הרמקולים כמעט נעלמו לחלוטין בחדר. כמו כן, שמנו לב טרבל המצוינים המופקים על ידי הרמקולים, בכיוון של צלילות ולא קשיחות.
תחום המידרינג' ששוחזר ע"י 2 שבעיות בכול רמקול היה טוב מאוד, ניתן היה לשמוע שכבה אחר שכבה היכן ממוקמים הגברים והיכן הנשים. צליל הפסנתר, של להקת "הצליל המפורסם של שלושה עיוורים נחמדים", שוחזר בנאמנות מדהימה, במהירות ובקצב נכונים. ההגברה של דן ד'אגוסטינו מצליחה להביא את השקט המופתי, הבאס יורד עד מתחת ל-20 הרץ ומטה והוא מהודק, מגרגר ומפורט. ההתקפיות של כלי נגינה היא לא פחות ממדהימה, למרות גודלם הפיזי של הרמקולים הם נעלמו ולא משכו תשומת לב לעצמם. הדינמיות של המערכת נותנת תחושה שהזמרים נמצאים מאחור, המערכת מאוזנת ומפורטת מאוד ורצפת הרעש נמוכה מאוד. לפעמים, רמקולים אשר מענגים אותנו בשעה הראשונה, נוטים להטריד בתחום הבאס, כאשר השעות חולפות, לא כך עם המערכת של חברי.
לסיכום, המערכת העניקה לי חוויה של פעם בחיים, עם מוזיקה שטלטלה אותי, שעינגה אותי, שעינתה אותי, שלעסה אותי וירקה אותי מישהו אחר לגמרי. נשמטה לי הלסת עד הרצפה מרוב תדהמה ולא באמת עיכלתי את מה ששמעתי - אחלה מערכת אודיו.
תומר צין