לא שאלת שאלות ענייניות.הבאתי ציטוטים ישירים מדבריך ושאלתי אותך שאלות ענייניות.
הבחירה שלך היא לא להשיב לאף אחת מהשאלות שלי, אלא להמשיך בדמגוגיה.
עלה וצלח בדרכך.
דוגמא אחת הבאתי בהודעתי הקודמת. לקחת חצי משפט שאמרתי והוצאת אותו לחלוטין מהקשרו.
הנה עוד דוגמא:
ודאי שלא, וזה כל מה שאני מנסה לומר - במבחן עיוור אין חשיבות לאופיים של ההבדלים ולקורלציה בין מדידות המתח לטיב הבמה, למשל, אלא לשאלה אם בכלל קיים הבדל שמיע - או לא.האם אתה יודע כיצד לבחון, או למדוד את המתח החשמלי כך שתהיה קורלציה ישירה, ברורה, חד משמעית וקבועה בין תוצאות המדידות לבין איכות הצליל הנשמעת לאוזן?
אתה בוחר להוציא משפט שאמרתי מכל הקונטקסט ולתקוף את הגישה הרדוקציוניסטית של המדע וההנדסה ("טכנוקרטיה") - ללא כל קשר לנושא הנדון. והרי אני הראשון שיסכים שהמדע אינו יודע להסביר הכל. דוקטרינה שמתיימרת לדעת להסביר הכל עומדת בסתירה להוויה האנושית.
אך כאן המצב הוא לא ש"יש הבדלים ואנחנו לא יודעים להסבירם", כי אז היה טעם לחקור את זה. המצב כאן הוא אחד משניים:
1. "יש הבדלים ואנחנו אכן יודעים להסבירם - אותות השמע באמת שונים".
2. "אין הבדלים, מבחן עיוור מפריך הבדלים, תמונת האות זהה, ואנשים בכל-זאת טוענים שיש הבדל במבחן לא עיוור". וכאן, מה לעשות, צריך למצוא הסבר: הסבר אחד הוא תופעה מסתורית כלשהי הקיימת רק בסלון בתיהם של כמה אנשים ועומדת בסתירה לכל כללי ההגיון ומכלול הידע האנושי הקיים, כולל הידע של יצרנים. אולם הסבר הרבה יותר מניח את הדעת ובו יש לבחור עפ"י אמות מידה מדעיות (לינק: תער אוקאם) הוא האלמנט הפסיכולוגי - אפקט מסיבות הקוקטייל (לינק), ההטייה (לינק) והסוגסטיה (לינק). על אף המתיימרים לאוזני זהב, כולנו תוצר של משאלות לב וביולוגיה משותפת.
נערך לאחרונה ב: