אני כנראה אהיה בדעת מיעוט, אבל לטעמי זה אחד הסרטים הטובים ביותר שראיתי בשנים האחרונות, עומד בשורה אחת עם ניצוד (הסרט הדני,
http://www.seret.co.il/movies/s_movies.asp?MID=3812 ) או אמור של מיכאל הנקה,
http://en.wikipedia.org/wiki/Amour_(2012_film)
המשותף לכל הסרטים האלה היא הפיכחון שמאפיין אותם בעיני, הטלטלה שעוברות הדמויות בהן והדינמיקה שלהן עם הסביבה.
הנקודה באמריקן האסל (תרגום שם הסרט לעברית טיפה מפספס את המסר לטעמי) היא הדרך בה הוא מעביר אותך בתחושות כלפי הדמויות, האמפתיה, ההזדהות, הסלידה, כמעט כל אחת מהדמויות שם מקבל את כל קשת ההתייחסויות במהלך הסרט, בעיקר בגלל האופן שבו כולם משנים שם פוזיציות כל הזמן.
תוסיף לזה את הפסקול המעולה והקצב הטוב שבו מתקדם הסרט (בניגוד, למשל, לקצב האיטי של שני הסרטים שציינתי בהתחלה) ומקבלים מתכון לסרט שפוט מרגישים כאילו הוא טס*
* הרבה אנשים איתם דיברתי על הסרט הזה ציינו את נושא האורך שלו כמגרעה, באופן משעשע, דווקא עבורי על שלל הפרעות הקשב והריכוז שלי, אורכו של הסרט לא היה נושא להתלונן עליו, אולי להיפך.
בקיצור, אני מאוד נהניתי ממנו, ומאוד ממליץ, עם הסתייגות אחת - בניגוד אולי לרושם שעלול להתקבל מהטריילר, זה לא סרט של צפיה אגבית (בטוח שזה לא צ'יק פליק או סרט סמים סטנדרטי סטייל טראפיק או בלואו, אלא סרט שמצריך איזה ריכוז מינימלי)