אחלה פוסט אך משהו פוספס בתגובות אליו.
בכדי להעדיף משהו או לא להעדיף אותו צריך להכיר אותו.
לכל אחת מהשיטות יש יתרונות וחסרונות וזה ברור כשמש וחידוש בדברי אין. אך מהם אותם חסרונות ויתרונות רצוי להבהיר.
נתחיל באלקטרוסטטים אשר פחות שכיחים למראה בבתי האודיופילים. אני מכיר ושמעתי את הקוואדים למניהם ואת המרטין לוגנים שמשלבים בס מובנה אקטיבי ואת האלקטרוסטטים המלאים.
יתרונותיו של הפאנל האלקטרוסטטי ברורים והם מתבתאים בשקיפות, פירוט רב ויכולת להעביר קול אנושי בצורה משכנעת ביותר. במקרה של האלקטרוסטטים משולבי יחידת הבס תקבל גם בס ותוכל לנגן מוסיקה בכל רם עם יתרון קטן של דינמיקה מול הקוואד.
החסרונות שלו הם שעם כל הכבוד לקול הרם הוא לא ממש רם, אפשר להגיד שהוא מספק אך לא מעבר, הוא אינו וורסטילי בהחלט ומוגבל בסיגנונות מוסיקלים כגון אלקטרוני, רוק כבד, ועוד כאלה שדורשים כח ודינמיקה בעוצמות בינוניות עד גבוהות.
החסרון השני הוא בניגון פסנתר שם האלקטרוסטטי אינו מצטיין לטעמי, חסרה התיבה של הפסנתר והעומק בצליל, נוסיף למתכון קושי במיקומים בחלל החדר ונקנח בזה שהוא אוהב מגברים עתירי זרם.
נמשיך עם רמקול בטופולוגית ריבון כגון האפוג'י. היחיד ששמעתי הוא של חבר פורום קרוב. להבדיל מהאלקטרוסטטי הריבון מסוגל לנגן בכל רם יותר, הוא מצליח לייצר בס גם בלי יחידת סאב והוא שקוף באופיו כמו האלקטרוסטטי אך עם יותר משקל.
החסרונות שלו בדומה לאלקטרוסטטי הם במציאת מיקומים, וקושי הדחיפה.
ברמקולים מהסוג הזה {אלקטרוסטטי וריבון} ישנה בעיה {או לא בעיה} נוספת והיא נקודת האזנה צרה ומדוייקת.
באלקטרוסטטי לדוגמא רצוי להשאר עם הראש בדיוק בנקודה על מנת לקבל במה ראויה, אפצ'י אחד מספיק בשביל לאבד אותה לחלוטין.
שני סוגי הרמקולים הללו לרוב נראים כמו דלתות נוספות שטרם חוברו למשקוף, מכוערים להפליא {לטעמי}. האלקטרוסטטים רגישים מאוד ללחות גבוהה ואם אתה חי על יד הים או במקום לח רצוי להמשיך הלאה בחיפושים.
נמשיך עם הרמקולים הדינמים בעלי התיבה הסגורה.
רובם {כמעט כולם} אינם רגישים למיקומים ומתאפיינים בבס הדוק במיוחד אך לעיתים יבש במקצת, היתרון הברור שלהם הוא שניתן לחיות איתם במגוון גדלים של חדרים.
החסרון הוא שישנה תחושה שחסרה אוקטבה תחתונה והצליל הנמוך כאילו עמום לעיתים. תחום האמצע לרוב נשמע בהיר וזאת בגלל חוסר העומק בנמוכים.
רמקול בס ריפלקס {אורי או קידמי}.
נתחיל באחורי שמהווה יתרון מוחץ בעומק הבס מול התיבה הסגורה אך יחד עם זאת לרוב נכנע למתחרה הסגור בהדיקות ובדיוק בנמוכים. תחום האמצע אורירי וחמים יותר אך מעגל פינות ולעיתים נשמע מרוח מעט אך מלא ושומני יותר מידידו הסגור. החסרונות בבס ריפלקס אחורי לעומת קידמי הם במיקום שרצוי שיהיה רחוק מקיר אחורי, צדדי, לא להיות בפינת החדר, ועוד שלל בעיות מיקומיות מרגיזות. בס רפלקס קידמי לעומת זאת סלחן יותר במיקומים אם כי נותן תחושה בחות באסית מרמקול דומה אך עם בס רפלקס אחורי.
נמשיך בטרנסמישן ליין.
זוהי שיטה שנלקחה מתחום האולפנים וה-PRO שנועדה להגדיל את עוצמת משמעותית מאשר אותו רמקול בטופולוגיה אחרת על ידי כך שהאוויר מהפורט יוצא בדחיסות גבוהה יותר. הצליל הטרנסמישן לייני מתבטא במהירות בס גבוהה ויכולת להוציא נמוכים מפתיעים מיחידות קטנות, רמקולים בטופולוגיה זו לרוב יפתיעו מאוד בדינמיקה ובאיזון טונאלי מרשים ויחד עם זאת בדיוק בס מבהיל.
החסרונות ברורים והם מתחילים במציאת הגברה שתדחף את היחידה באופן כזה שהאוויר יצא במהירות של הצליל {כלומר מכה יחד עם אוויר ולא מכה ואז אוויר} ולכן רצוי לבחור הגברה בריאה, החסרון השני הוא בכך שלרוב רמקולים שבוניים בשיטה זו יקרים יחסית לטופולוגית הבס רפלקס ונפוצה יותר וזאת בגלל שיקר יותר לתכנן רמקול טרנסמישן ליין.
נמשיך בהורן.
הוא אולי אחד הרמקולים שנשמעו לי הכי טוב כאשר החדר התאים להם.
ההורנים מתאפיינים בצליל בעל נוכחות אנושית מרשימה, מיד מהיר וזורק ואופי שיורה לפרצוף את כל המוסיקה בלי בושה, קל מאוד להניע אותם בזכות הרגישות והנצילות המרשימה אך מערכת נצילה כל כך עלולה לחשוף רעשים נוספים ומציינת בבירור חולשות הגברה, חשמל, כבילה וכ"ו. ברמקולים מהסוג הזה רצוי לשדך מגברים "שקטים" ככל האפשר אחרת ההסים יחגגו בחדר. יחד עם זאת רמקול הורן דורש תשומת לב אקוסטית רבה ונחשב למאוד מפונק במיקומים. נקודת ההאזנה בשופרי צרה מאוד ולא ניתן להאזין לו בזוגות {לעלות אחד אחד. תודה}.
לסיכום.
זהו הכיון הכללי של כל אחת מהטופולוגיות, כמובן שישנם רמקולים טובים ורעים מכל סיגנון ומכל עדה, רצוי להאזין לכל הסוגים על מנת להגיע להחלטה מה אתם הכי אוהבים או מעדיפים. אני אישית לא מתחבר לתחום הריבוני או האלקטרוסטטי וזאת מפני שהם פחות וורסטילים, לאחד כמוני ששומע הכל זה לא יתאים.