האם יש התעניינות במוסיקה קלאסית?

[AK1]

...
אם תרצו, כמו שלמה, גם אני מוכן שהמפגש יערך אצלי (עד 6 אנשים מפאת גודל החלל והאפשרות לשבת ולהאזין).

מה שמעניין אותי בקלאסי זו מוסיקה קאמרית ווקאלית במיוחד. מתחבר כמובן גם לתזמורות גדולות אך את זה אני מתחיל רק עכשיו.

ראשית, תודה!

שנית, מה ההתנגדות האוהמית שלך, בדיוק של 10%+/-, להיחשף לסוגים נספים לאלה שמנית?

ניסיתי לחשוב לרגע מה למשל לא ניכלל במה שהזכרת -

• סולו ללא ליווי (בהגדרה, לא נחשב כמוסיקה קאמרית). כך אבדה לה כל ספרות הפסנתר סולו, וגם יצירות מופת כמו הסונאטות והפארטיטות של באך לכינור והסוויטות לצ'לו

• יצירות לאנסמבלים קטנים מעל 9-10 נגנים -- כבר לא קאמרי, אבל עדייל לא "תזמורתי", כמו הסרנאדה (המכונה גם "פארטיטה גדולה") של מוצארט ל-13 כלים (12 כלי נשיפה + קונטראבאס אחד)

• יצירות לתזמורות קטנות - "תזמורות קאמריות" -- לפעמים מיתרים בלבד, לפעמים כולל/רק כלי נשיפה

• יצירות לתזמורת "מלאה", אבל בהרכבים מצומצמים יחסית, לרוב משיקולים של תאימות לצורה בה הן נוגנו בתקופת המלחין, בין אם בכלים "מודרניים" או ב"כלי התקופה"/"אותנטיים". תזמורת מלאה (סימפונית/פילהארמונית) מונה לרוב בסביבות 100 נגנים, מדובר בהרכבים של בסביבות 40, למשל. כך גם נוצרו תזמורות קאמר-פילהארמוניות (למשל Die Deutsche Kammerphilharmonie Bremen - התזמורת הקאמר-פילהארמונית הגרמנית, ברמן -- תזמורת מ-צ-ו-י-י-נ-ת)

• אופרה, שאינה נכללת בהגדרה המקובלת של "מוסיקה ווקאלית", למרות שהיא מושרת

בוקר טוב!
עמיר

[יעקב ח]

שלום עמיר
יוזמה ברוכה מאוד!
בתור מאזין קלאסי מתקדם,אשמח לסקירות קלאסיות בדומה פחות או יותר לאתר השכן.
אני מתחבר יותר לסימפוניות ופחות הרכבים מעוטי נגנים למרות שלא פוסל גם אותם.
רעיון שעולה לי בראש - להתחיל מדברים "קלים לעיכול" כדי לא לייאש את המתחילים כבר מההתחלה.
אפשר מאמר מקדים או מאמרים על סוגי הרכבים ,תיאור הכלים,מושגי יסוד כמו אלגרו ואנדנטה,מנצחים וכד'.
לאחר מכן סימפוניות מפורסמות כגון :החמישית של בטהובן,התשיעית של דבוז'אק. הראשונה של מאהלר.
לגבי מפגשים הייתי שמח להשתתף ,אבל יש קושי מסוים להתחייב לכך.
זה פחות או יותר מה שעולה לי בראש.

[ברקצ]

"שנית, מה ההתנגדות האוהמית שלך, בדיוק של 10%+/-, להיחשף לסוגים נספים לאלה שמנית?"

עמיר - תרגיע .... אם תתחיל להכנס לכל מיני פינות איזוטריות והסברים מלומדים בני 2 עמודים תבריח את כולם. לך לאט לאט . לנגסם. אנדנטה.

[AK1]

"שנית, מה ההתנגדות האוהמית שלך, בדיוק של 10%+/-, להיחשף לסוגים נספים לאלה שמנית?"

עמיר - תרגיע .... אם תתחיל להכנס לכל מיני פינות איזוטריות והסברים מלומדים בני 2 עמודים תבריח את כולם. לך לאט לאט . לנגסם. אנדנטה.

כולה ניסיתי לדמיין את נמר לוקח אוהם-מטר ומתחיל למדוד התנגדויות

ולבקשתך, הנה עוד כמה הסברים -- מי שזה ארוך / מסובך לו, שיידלג (ובמיפגשים זה הולך אחרת מאשר בכתב):

השפה ה"רישמית" של הוראות למבצע של יצירה מוסיקאלית (מהר/לאט, חזק/חלש, עם-אש/במתיקות/בתשוקה, וכד') היא איטאלקית. רק ממאהלר ואחריו התחילו להשתמש באופן שוטף כל אחד בשפת הלאום שלו.

Langsam היא מילה גרמנית, שפירושה "לאט", אבל אין הגדרה מדוייקת/מקובלת לכמה לאט יחסית להוראות ביצוע אחרות.

לעומת זאת, המילה האיטאלקית Andante פירושה "בקצב הליכה", שזה קצת איטי, אבל לא מאוד. איטי בפירוש זה Adagio, ועוד יותר ויותר לאט זה Largo (איטי ורחב) , Lento, ו-Grave.

אבל גם כשייש מילה או צירוף מילים לתאר מהירות באופן מילולי (כמו "איטי, אבל לא מדי" - Adagio, ma non troppo), זה עדיין לא אומר הרבה -- מה שאיטי לאחד מהיר מידי לאחר.

אז מה עושים?

בנאדם בשם יוהאן נפומוק מלצל (Maelzel, בניקוד כמו "חבר'ה") המציא מכשיר בשם "מטרונום" -- משקולת קטנה על מוט קטן (מטוטלת), שמשמיעה תיקתוק כל פעם שהיא מתנדנדת מימין לשמאל וחזרה. את תדירות התיקתוקים (כמה בדקה) ניתן לקבוע בעזרת משקולת נוספת שאותה מכוונים לפי שנתות, ולפי זה מציינים את ה"מהירות המוחלטת" של הנגינה -- כמה פעמים בדקה יש לנגן אורך מסויים של תו. למשל 60 פעם תו של "רבע" (פירט על זה בהזדמנות אחרת), ואת זה מציינים בציור התו = המספר, עם או בלי האותיות MM (מטרונום צלצל).

דרך אגב, מלצל הנ"ל הייה ידידו של בטהובן, ובנה עבורו עזרי שמיעה כשהתחיל להתחרש.
בטהובן גם מחקה את תיקתוקי המטרונום בפרק השני של הסימפונייה השמינית שלו.

על סימון המהירות המוחלטת נפתח עולם שלם של ויכוחים -- לפי המדידה או לפי האוזן? -- כשבין ערימות הטיעונים לכאן ולכאן כדאי להזכיר אולי את העניין שכנראה נצרכים למהירות שונה כשמנגנים באולם מהדהד ובאולם "יבש".

האם כל זה חשוב?

זה בהחלט דומה לוויכוחים כאן על "לפי המדידה או לפי האוזן".

כמו שלמתכנני/בוני/יצרני ציוד אודיו חשובות המדידות ולא למאזינים (נטולי האובססיות לעניין), כך גם תיאורי וסימוני המהירות -- אלה הן הוראות למבצע, וחשובות עבורו אבל לא למאזינים (נטולי האובססיות לעניין).

יש כאלה שבאים עם התווים לבדוק אם הביצוע "נכון" או שהם יכולים להסביר למבצע שהוא לא הבין את המלחין.

אולי יש משמעויות מישניות לתיאורים המילוליים של המהירות, כמו:

• לצורך זיהוי על מה מדברים -- למשל "פרק האנדאנטה של הסימפונייה" -- במשמעות "הפרק האיטי", כשהסימון בפועל לאו דווקא אנדאנטה -- יכול להית אדג'ו או משהו אחר

• כדי לדעת למה לצפות, אם זה מעניין, אם הולכים לשמוע משהו איטי או מהיר

• לפעמים ליצירה אין שם, והיא נקראת רק על-פי תיאור המהירות -- למשל "האדאג'ו של בארבר"

• סתם ליידע כללי

תיהנו!
עמיר

[נקדי]

כאחד שגילה את המוסיקה האומנותית בכוחות עצמו מן הקל אל הכבד, יוזמה ברוכה בהחלט.
בין היתר אשמח לקרוא גם סקירות מנומקות על המלצות לתקליטורים (גם ישנים) - ביצוע וסאונד.