Croc
חבר משקיען
- הודעות
- 540
- מעורבות
- 111
- נקודות
- 43
עקב שימוש מועט ביותר שעשיתי בפאטיפון שלי בשנה אחרונה (ובכלל) התחלתי לחשוב אולי אין טעם להחזיק אותו עומד ואולי כדאי לשחרר אותו למישהו שיהנה ממינו יותר ממיני.
כאשר הייתי בתערוכה לא יכולתי לא לשים לב שגם אצל אייל וגם אצל ערן מערכת נשמעה הרבה יותר מוזיקלית עם פאטיפון.
לכן החלטתי להרים את הכיסוי השקוף של נוטינגהם ולבדוק מה קורה אצלי בבית.
ובכן, אפילו ביחס לנגן CD מהטובים ביותר בעולם שגם יודע לנגן SACD, פאטיפון מצליח להתעלות.
אנלוגיות וזרימה של הצליל מאוד בולטים.
גם בס וטופים יוצאים טבעיים ואמיתיים.
הכל ורוד? לא ממש.
לא צריך הרבה כדי לקלוט עיוותים קטנים ותחום דינאמי דחוס.
גם יש תחושה של פחות אוויר למעלה.
עדיין – מאוד כיף להאזין לפאטיפון. עם תקליט טוב זה ממש חוויה.
אז האם צריך לחזור בתשובה לשימוש בוויניל?
מצד אחד – האנאלוגיות הזו בצליל היא גורמת למוזיקה להישמע יותר אמיתית ויותר כיפית.
הבדל לא שמיים וארץ ונגן דיגיטאלי שעולה פי 3 מצליח להדביק את הפער בצורה מאוד מרשימה.
אבל עדיין חסרים לו איזה 5% - ובאודיאופיליה כידוע על שיפור באותם אחוזים קטנים משלמים הרבה מאוד כסף.
מצד שני – הסתכלתי על מבחר התקליטים שצברתי והבנתי שהמצב לא משהו.
תקליטים מימי הנעור זה חמוד מאוד. אבל איכות שלהם לא יותר מ-"פסדר" ופאטיפון "מחרטה" מהימים ההם לא עשה להם טוב.
תקליטי יד שניה שנרכשו במשך השנים בחנויות בארץ – גם לא מציאה גדולה מבחינת הצליל. ובכל בעיקר מדובר במוזיקת רוק כזו או אחרת – לא משהו שאני שומע כל יום.
מיליון תקליטים קלאסיים שבעיקר קיבלתי מפה ומשם – גם כאן רוב רובם לא מצטיינים באיכותם והאמת רובם נשמעים רע. מה גם זה לא מוזיקה שאני שומע.
נכון, תקליט חדש של מובייל פידליטי או של רפרנס רקורדינג נשמע טוווווווב. אבל עם מבחר של 10 תקליטים זה לא היגיוני.
אז מה השורה התחתונה?
לדעתי זה מאוד אישי.
אם אדם מוכן לצוד הדפסות טובות ולשלם הרבה כסף על תקליטים חדשים או משומשים במצב באמת טוב – אז בסדר.
מי שלא מוכן לכל הסיפור הזה – לדעתי אין לו מה לעשות עם פאטיפון יקר וטוב.
אני?
מצד אחד אני לא מצליח להתנער משיקול פראקטי "האם לקנות תקליט אחד או שני SACD?" – כי מה שקובע בסוף זה כמה שיותר מוזיקה.
מצד שני – הפאטיפון כבר כאן ותשלומים עליו נגמרו מאוד מזמן.
כנראה שהוא ימשיך לעמוד מובטל 360 (או יותר) ימים בשנה.......
גנאדי
כאשר הייתי בתערוכה לא יכולתי לא לשים לב שגם אצל אייל וגם אצל ערן מערכת נשמעה הרבה יותר מוזיקלית עם פאטיפון.
לכן החלטתי להרים את הכיסוי השקוף של נוטינגהם ולבדוק מה קורה אצלי בבית.
ובכן, אפילו ביחס לנגן CD מהטובים ביותר בעולם שגם יודע לנגן SACD, פאטיפון מצליח להתעלות.
אנלוגיות וזרימה של הצליל מאוד בולטים.
גם בס וטופים יוצאים טבעיים ואמיתיים.
הכל ורוד? לא ממש.
לא צריך הרבה כדי לקלוט עיוותים קטנים ותחום דינאמי דחוס.
גם יש תחושה של פחות אוויר למעלה.
עדיין – מאוד כיף להאזין לפאטיפון. עם תקליט טוב זה ממש חוויה.
אז האם צריך לחזור בתשובה לשימוש בוויניל?
מצד אחד – האנאלוגיות הזו בצליל היא גורמת למוזיקה להישמע יותר אמיתית ויותר כיפית.
הבדל לא שמיים וארץ ונגן דיגיטאלי שעולה פי 3 מצליח להדביק את הפער בצורה מאוד מרשימה.
אבל עדיין חסרים לו איזה 5% - ובאודיאופיליה כידוע על שיפור באותם אחוזים קטנים משלמים הרבה מאוד כסף.
מצד שני – הסתכלתי על מבחר התקליטים שצברתי והבנתי שהמצב לא משהו.
תקליטים מימי הנעור זה חמוד מאוד. אבל איכות שלהם לא יותר מ-"פסדר" ופאטיפון "מחרטה" מהימים ההם לא עשה להם טוב.
תקליטי יד שניה שנרכשו במשך השנים בחנויות בארץ – גם לא מציאה גדולה מבחינת הצליל. ובכל בעיקר מדובר במוזיקת רוק כזו או אחרת – לא משהו שאני שומע כל יום.
מיליון תקליטים קלאסיים שבעיקר קיבלתי מפה ומשם – גם כאן רוב רובם לא מצטיינים באיכותם והאמת רובם נשמעים רע. מה גם זה לא מוזיקה שאני שומע.
נכון, תקליט חדש של מובייל פידליטי או של רפרנס רקורדינג נשמע טוווווווב. אבל עם מבחר של 10 תקליטים זה לא היגיוני.
אז מה השורה התחתונה?
לדעתי זה מאוד אישי.
אם אדם מוכן לצוד הדפסות טובות ולשלם הרבה כסף על תקליטים חדשים או משומשים במצב באמת טוב – אז בסדר.
מי שלא מוכן לכל הסיפור הזה – לדעתי אין לו מה לעשות עם פאטיפון יקר וטוב.
אני?
מצד אחד אני לא מצליח להתנער משיקול פראקטי "האם לקנות תקליט אחד או שני SACD?" – כי מה שקובע בסוף זה כמה שיותר מוזיקה.
מצד שני – הפאטיפון כבר כאן ותשלומים עליו נגמרו מאוד מזמן.
כנראה שהוא ימשיך לעמוד מובטל 360 (או יותר) ימים בשנה.......
גנאדי
נערך לאחרונה ב:
