תופעה מעוררת מחשבה

[שמעון ב.]

אני רוצה לשתף אתכם כאן בעניין שאני תוהה עליו כבר זמן מה.
לפני שלושה או ארבעה חודשים המרתי את המקור האנלוגי שלי למקור דיגיטלי
(טרנספורט: CEC 51X; ממיר: טדי פרדו).
אין ספק שכמעט בכל פרמטר המקור האנלוגי שהיה לי נשמע טוב יותר מן המקור הדיגיטלי הנוכחי, מה גם שמחירו של המקור האנלוגי היה כמעט פי ארבעה מזה הדיגיטלי.

בכל אופן, שני דברים טובים קרו במעבר למקור הדיגיטלי:

א. אחרי תסכול ארוך ומתיש מן הביצועים המיושנים (על גבי תקליטים) של המוזיקה האהובה עליי (ברוק ומטה), הגעתי סוף סוף לעולם המופלא של הביצועים מן הדור האחרון.

ב. וזה העניין שלשמו פתחתי את הפוסט הזה, והוא בהחלט מפתיע אותי.
אני מוצא את עצמי מקשיב עכשיו למוזיקה יותר מבעבר.
כמו כן, אני מקשיב עכשיו הרבה יותר למוזיקת ג'ז, והדבר המוזר ביותר:
אם בעבר, כששמעתי תקליטי ג'ז, נהגתי לשמוע שתיים-שלוש רצועות לסשן, מקסימום צד אחד (רק לעתים נדירות שמעתי תקליט ג'ז במלואו בסשן אחד), הרי עכשיו אני מוצא את עצמי מקשיב לכל תקליטור ג'ז מתחילתו ועד סופו, ובהנאה צרופה.
אבל זה לא מסתכם רק בג'ז, אלא גם בכל שאר סוגות המוזיקה האהובות עליי.

תודו שזה מוזר, מפני שבדרך כלל (לפחות לפי מה שאני שומע מסביבי) זה צריך להיות בדיוק להפך.
יש לי איזו השערה או שתיים לגבי זה, אבל אשמח לקרוא אם מישהו מכם חווה משהו דומה, או אם למישהו יש רעיון שעשוי להאיר את עיניי בנידון.

[Triton]

קודם כל, מזל טוב, לא כל יום מישהו מביע שמחה והתלהבות מחדש ממוסיקה ע"י שדרוג/החלפה/מעבר/רכישה, תהנה !

לגבי ההשערה שלך, אל פחד, ספר מה ההשערה, זה פורום אודיופיליה, הכל אפשרי פה

[שמעון ב.]

טריטון, אומר לך מה ההשערה שלי.
אני חושב שהואיל והמערכת האנלוגית שלי הייתה כל כך מלהיבה, עד שהעומס הרגשי שנוצר בהאזנה סחט אותי אחרי זמן קצר. לעומת זאת, המקור הדיגיטלי שלי מהנה, אבל כמו כל מקור דיגיטלי - יהיה משובח ככל שיהיה - רגעי האקסטזה האודיופילית מעטים, מעטים מאוד ביחס למקור האנלוגי, וכך, מה שנשאר הוא להאזין למוזיקה...

[Triton]

מעניין.
שינית משהו חוץ מהמקור ?

[nitayn]

טריטון, אומר לך מה ההשערה שלי.
אני חושב שהואיל והמערכת האנלוגית שלי הייתה כל כך מלהיבה, עד שהעומס הרגשי שנוצר בהאזנה סחט אותי אחרי זמן קצר. לעומת זאת, המקור הדיגיטלי שלי מהנה, אבל כמו כל מקור דיגיטלי - יהיה משובח ככל שיהיה - רגעי האקסטזה האודיופילית מעטים, מעטים מאוד ביחס למקור האנלוגי, וכך, מה שנשאר הוא להאזין למוזיקה...

אתה קורא את מה שאתה כותב ?

אתה מעדיף פחות אקסטזה בשמיעה אם הבנתי נכון?

??????????????????????????????????

[Joshua_G]

אתה קורא את מה שאתה כותב ?

אתה מעדיף פחות אקסטזה בשמיעה אם הבנתי נכון?

??????????????????????????????????

זה בפירוש לא מה שהוא כתב.

[nitayn]

זה בפירוש לא מה שהוא כתב.

אז תנסה להסביר לי מה הוא כתב

כי זה מה שהבנתי מדבריו

:D:D

[Joshua_G]

אז תנסה להסביר לי מה הוא כתב

כי זה מה שהבנתי מדבריו

:D:D

בבקשה:

אני חושב שהואיל והמערכת האנלוגית שלי הייתה כל כך מלהיבה, עד שהעומס הרגשי שנוצר בהאזנה סחט אותי אחרי זמן קצר.

זה שונה לחלוטין מהעדפת פחות ריגוש.

[nitayn]

[


אני מוצא את עצמי מקשיב עכשיו למוזיקה יותר מבעבר.
כמו כן, אני מקשיב עכשיו הרבה יותר למוזיקת ג'ז, והדבר המוזר ביותר:
אם בעבר, כששמעתי תקליטי ג'ז, נהגתי לשמוע שתיים-שלוש רצועות לסשן, מקסימום צד אחד (רק לעתים נדירות שמעתי תקליט ג'ז במלואו בסשן אחד), הרי עכשיו אני מוצא את עצמי מקשיב לכל תקליטור ג'ז מתחילתו ועד סופו, ובהנאה צרופה.
אבל זה לא מסתכם רק בג'ז, אלא גם בכל שאר סוגות המוזיקה האהובות עליי.



אז למה התכוון כאן המשורר אם לא בהעדפתו הברורה כלפי המדיה שבה הריגוש קטן יותר?


:D:D

[Joshua_G]

אז למה התכוון כאן המשורר אם לא בהעדפתו הברורה כלפי המדיה שבה הריגוש קטן יותר?
:D:D

לא ברור לי מה לא ברור לך, הוא כתב בפירוש:

אני חושב שהואיל והמערכת האנלוגית שלי הייתה כל כך מלהיבה, עד שהעומס הרגשי שנוצר בהאזנה סחט אותי אחרי זמן קצר.

האם ברור לך מהו עומס רגשי?
האם ברור לך שעומס רגשי גדול מאד סוחט אחרי זמן קצר?

יש הבדל בין העדפת רמת ריגוש נמוכה יותר לבין היכולת לשאת עומס רגשי רב מאד לזמן ארוך.
הוא שומע מוסיקה ממקור דיגיטאלי לזמנים ממושכים יותר מאשר ממקור אנלוגי משום שבהאזנה למקור דיגיטאלי הוא לא נסחט רגשית, או נסחט רגשית פחות מאשר בהאזנה למוסיקה ממקור אנלוגי.

בכל מקרה, בשום מקום הוא לא כתב שהוא מעדיף מקור דיגיטאלי על פני אנלוגי. הוא רק הבחין בתופעה שהתרחשה אצלו, דיווח עליה והעלה השערה באשר לסיבתה.

האם עדיין משהו מפליא אותך?