שנת 2009 בתחום האודיו – הגיע הזמן לפתוח את האוזניים
נמר לוי
28-05-2009 21:00
נמר לוי במבט מפוקח על השנים האחרונות בתחום האודיו, האם עדיף לרכוש דגם חדש או משומש? מוצרים סינים זה טוב? ומה עם יפן? חלק א'.
סטריאו, אודיו ואודיופילים - חלק א'
בשנים האחרונות עבר תחום הסטריאו מהפכה. אלו שאינם מודעים לכך שהסטריאו עדיין חי פשוט לא גולשים במקומות הנכונים באינטרנט.
בארבע השנים האחרונות חרשתי את המדינה, בנוסף, המון של מוצרים חדשים פקד את ביתי, בנסיבות של מבחנים השוואתיים או ביקורות על מוצר בודד, סטים שלמים מהזול ועד היקר.
בדרך, היו גם מכשירים שלא כתבתי עליהם, היו כאלו שהאזנתי להם למטרת רכישה וגם על אלו לא חשפתי תמיד את רשמי על הכתב.
כתבה זו עלולה להרתיח (או לפחות לעצבן) את מי שחושב אחרת ממני ומכאן אני מוסר כי זוהי דעתי האישית שמבוססת על ניסיוני כאחד ששקוע עמוק מאוד בתוך התחום הזה שנקרא אודיו דו ערוצי. מקווה שתקבלו בהבנה גם את מה שאתם מסרבים לקבל.
זה המצב כיום מנקודת מבטי:
מגמות אחרונות באודיו
- תמורה משופרת למחיר במוצרים זולים.
- כניסת סין לשוק ה - הי אנד.
- הגדלת מגוון המוצרים בשוק האודיו הישראלי.
- עלייה משמעותית במכירת תקליטים בעולם.
- עלייה במכירת פטפונים בארץ.
- מודעות הציבור לצרכנות בכל הקשור לאודיו דו ערוצי
על כל אחד מהם אפרט מיד.
חדש או משומש?
"יש לי תקציב נמוך למערכת, אני רוצה חדש מהשקית ואני רוצה משהו טוב ואיכותי". כיום הגישה בשלל הפורומים בארץ הינה קבועה אך שגויה לדעתי.
התשובות הקבועות בפורומים הן:
- תקציב נמוך = לך על יד שנייה
- תקציב בינוני = גם חדש וגם יד שנייה
- תקציב גבוה = רק חדש
- תקציב גבוה מאוד = חדש ויקר מאוד (לפתע ציוד יד שנייה לא משתלם?)
מדוע תפיסה זו שגויה? מפני שכיום ניתן לבנות מערכת מעולה בעלות לא יקרה, להתענג על פתיחת הקרטונים הטקסית במיוחד ובו בזמן לא לחשוש ממצב בו תהיה תקלה ואין אחריות!
חברות ידועות כגון קמברידג' אודיו, ארקם, דנון, פיוניר, מרנץ ועוד מייצרות מגוון רב של מוצרי סטריאו חדשים ואף מעלות את רף התמורה למחיר בשלל טכנולוגיות חדשות ודיגיטליות על סוגיהן אשר מאפשרות לקבל יותר כוח וניטרליות במחירים שווים לכל נפש.
כיום, הייצור קל יותר, והעולם נגיש יותר מבעבר. זה משפיע מאוד גם על תעשיית האודיו ומאפשרת לנו - הצרכנים לרכוש מוצרים טובים בתקציב נמוך.
קטגוריות יד שניה
המלצות על יד שנייה זה אחלה אך גם ליד שנייה יש קטגוריות: מוצר מודרני, מוצר ישן ואחרון החביב הוא ה- Vintage.
המוצרים המודרניים שנמכרים ביד שניים הם כאלה בני עד 10 שנים, הישנים הם בני למעלה מעשור, הוינטאג' הם מעל לשני עשורים אך מדובר בד"כ רק על דגמים שנחשבו לאיכותיים בעבר. לדעתי, עדיף לבחור במוצר מודרני מאשר סתם ישן שלא היה משהו מיוחד. תשמעו ותחליטו בעצמכם.
וינטאג' – המון אודיופילים מתפעלים מעצם העובדה שיש להם קלאסיקה סטריאופונית, הבעיה בקלאסיקות הללו היא בעיקר הסאונד, כמעט כל מגבר בן 25 או 30 שנה זקוק לרענון שאינו תמיד זול לביצוע ומלווה לעיתים בקושי בהשגת חלקים מקוריים.
בנוסף, מגברים משנות העבר מתאימים לרמקולים שניבנו באותם שנים, רבים מהרמקולים של היום הינם פחות נצילים ולעיתים קרובות דורשים הרבה יותר כח ממה שחושבים.
רומנטי ועצל
הבעיה השנייה שגיליתי במגברים ישנים היא מהירות, רובם בעלי גוון צליל מאוד רומנטי אך מעט לוקה בדינמיות וכוח מתפרץ כאשר הרמקול שעומד מולו אינו ממש נציל. כיום, טכנולוגיות הגברה חדשות, כמו גם הבשלות אליה הגיעו בטכנולוגיה הטרנזיסטורים הותיקה מאפשרות להשיג הרבה יותר "מומנט" גם כאשר המגבר אינו מתהדר במאות וואטים.
בעבר, יחידות רמקולים דינמיים היו עשויות קרטון, כיום משתמשים בחומרים מתוחכמים יותר, קלים הרבה יותר שמצליחים לחשוף הרבה יותר צלילים בהשוואה לדגמים המיושנים. היחידות המודרניות קטנות ומהירות יותר, הן יצליחו להעביר את הפרטים הקטנים ביותר מבעד לתזמורת שלמה (מיקרו דינמיקה) לעומת היחידות הגדולות והכבדות של פעם שברוב המקרים נוטות להתפורר במרוץ השנים ודורשות שיפוץ כולל על מנת לחזור למיטבן. כיום רמקולים מוניטורים איכותיים בעלי יחידות לא גדולות במיוחד מצליחים להגיע לרזולוציות צליל טובות יותר מכל רמקול וינטאג' מפלצתי וספרטני למראה גם בתחום התחתון של הצליל (בס).
יש Vintage מהמם
אבל. ויש פה אבל גדול. ישנם וינטאג'ים פורצי דרכים שעד היום נחשבים למדהימים ואף מצליחים להדיח את החדישים והטכנולוגים ביותר. אני כיום מחזיק בקדם מגבר של חברת DENSEN שהוא בעצם שייך לתקופה המודרנית (שנות ה-2000 לאחר הספירה) ומולו עמד למבחן קדם מגבר ישן ונראה כאילו הונח במרכז מגרש כדורגל כאשר אוהדי בית"ר מהשער המזרחי פרצו את השערים ועשו בו לינץ'. אפילו חלחל בי פחד להרים אותו למדף מחשש להיחתך ולרוץ לקבל זריקת טטנוס. הוא היה ממש בלוי, מכוער ואחד כזה שגם אם ישמע מעולה בת זוגתי תסלק אותו ואותי מהבית. כן חברים – עד כדי כך.
מדובר היה בקדם מגבר של קונראד ג'ונסון פרימייאר 3 שנחשב עד היום למוצר וינטאג' נדיר והצליל שבקע ממנו היה לא פחות ממעולה. הבינו ידידיי: הוא היה במצב מקורי בהחלט. שום שדרוג ושום שטיקים חדישים, אז נכון. לא היה לו את הניקיון של ה-DENSEN ולא היו לו דינמיות ומהירות של ה-DENSEN אבל היה לו פרמטר אחד שהוא החשוב ביותר עבורי, הצליל שבקע מהברבור עשה לי עוד ברווז ושנינו שחינו באגם מוסיקלי בו הגדה לא נראתה באופק.
אתם בוודאי תוהים מדוע לא רכשתי את הברווזון המכוער שהפך לברבור? הסיבות פשוטות למדי: הוא ישן, אין לו שלט, הוא ממש מכוער והכי חשוב – הוא לא היה למכירה!
אז אכן, שמעתי וינטאג'ים שנעמו לאוזני, שמעתי כאלו שאפילו הייתי חי איתם בשמחה. אבל עדיין במבחן קר נטול רגשות הם רחוקים מלהיות מספיק טובים בחיבור אל רמקולים מודרניים טובים.
הפריצה הסינית
לאחר ששמעתי כל כך הרבה מוצרים במסגרת הכתבות הגעתי למסקנה חד משמעית. הסינים הצליחו לחדור לשוק ה - Hi End ואף עשו זאת בכבוד, רובנו נוטים לחשוב שסיני זה רע. אני מודיע כי מדובר בסטיגמה. דבר רע יכול להגיע מכל מקום. כיום סין היא מעצמה כלכלית מהחזקות בעולם, היא בדרך לפסגה גבוהה, אני מאמין כי לאחר שהצליחו להרים לוויינים לחלל יצליחו הסינים להסתדר גם עם אחת המשימות הקשות בעולם – לייצר רמקול או מגבר / נגן!
לשוק האודיו היי אנד נכנסה סין רק בשנים האחרונות. מארק לוינסון האיש הוא בין הראשונים שגילו את המעצמה בתחום האודיו הביתי, יחד עם הסינים יצר מארק לוינסון מותג שנקרא Red Rose שיוצר בסין. הגרסא הסינית הייתה זהה לחלוטין לגרסא האמריקאית ונמכרה כמעט בחצי מחיר (DUSON), מכאן ברור היה שסין כנראה בשלה מספיק על מנת להיכנס לשוק וכך עשתה.
האמת מספרת כי כבר בשנים קודמות ניסו הסינים להיכנס לשוק האודיו אך ללא הצלחה, לא מעט מוצרים נותרו עלומי שם ומחוסרי רוכשים רק בגלל החותם הסיני שהוטבע בהם. הרי גם אם אנגליה תאלץ לייצר DVD שיימכר לצרכן ב-150 ₪ זו לא תהיה ממש הברקה אודיופילית או וידאופילית אז מה יש'ך מאורנג'דה?
סין בנו את עצמם לאט, למדו את הבסיס לאורך השנים ופיתחו את הסגנון שלהם.
בתחום האודיו לא הכל סודות, ניתן ללמוד, להעתיק ואף לשפר. הסינים עשו חייל בכל הנוגע לתמורה לכסף ובמוצרים היקרים שלהם התמורה גדולה עוד יותר. הרי אם כל היום תכין לאנשים לאכול אתה תדע לבשל אפילו אם המצרכים הובאו על ידם. כיום סין לא יודעת לבשל רק אוכל בסיסי, מדובר בשפית מדופלמת בתחום האלקטרוניקה.
סינים זה לא רק צהוב
העבר היפני מול ההווה הסיני
בשנות ה-60 וה-70 היפנים יצרו אלקטרוניקה שזכתה שכנוי גנאי על ידי רוב העולם. אותו "זבל" יפני אז נחשב היום לקלאסיקה על ידי אותם אנשים שאז קטלו אותם. לא מעט פעמים אני מבחין בגולשים שמתהדרים בציוד יפני משנות ה-60-70 ובאותו זמן מכנים את הסיני כ"זבל". כנראה שלעיתים לוקח 30 שנה להבין שהמוצר ההוא היה מצויין, רק שהייתם שקועים בעדר הגועה בקול "לא טוב, אל תיגע".
לבל נשגה ונחשוב שציוד סטריאו סיני איכותי יעלה לנו גרוש וחצי. לעיתים הוא יהיה יקר יותר מחבריו האירופאים. כיום אפילו ניתן למצוא חברות אודיו אולטרה היי אנד שמוצריהם נמכרים בעשרות אלפי דולרים לרכיב ואם נביט בהם היטב נמצא בהם לא מעט רכיבים סינים. לא כל היצרניות מגלות את הסוד הזה שאמור להיות מביך. אני באופן אישי חושב שזה חבל ומביך עוד יותר. האמת היא שהאנטי סיני לרוב מגיע מכאלה שאינם מכירים היטב את שוק האודיו הסיני ולרוב נובע מסטיגמות שנחרתו עמוק ממש בראש.
אני ממליץ תמיד במקרים כאילו על טיפול בהיפנוזה.
בחלק ב' - מה הוא הרמקול הטוב בעולם?