לשקף את המערכת - מגברים מונובלוקים במבחן
אדם קהתי
01-05-2009 07:47
לא בכל יום פוגשים בונה מגברים ישראלי שמשפץ ובונה מגברים בתשוקה, יצאנו למסע ביקורת והתרשמות מזוג מגברים מונובלוקים "דיגיטליים" המבוססים על טכנולוגיית Class D.
יאיר פורמן הינו חובב ותיק בתחום האודיו הדו ערוצי, הוא מתענג על פירוק ושיפוץ מגברים וכמו כן, בונה גם מגברים חדשים.
היצירה האחרונה שלו כוללת זוג תאומים: זהו צמד מגברים מונובלוקים, אותם יצא לנו ללווות בזמן תהליך הבניה.
הגברת Class D
זוג מגברי המונו-בלוק הנבחנים מבוסס על שיטת Class D שדובר בה רבות בשנים האחרונות. שיטה זו מתבטאת ביעילות גבוהה יותר של המגבר, כלומר פחות אנרגיה מתבזבזת (מה שמתבטא בצורה של חום).
בשיטה זו, ניתן להגיע להספק גבוה יותר ללא צורך בגופי קירור ענקיים כמו שאנחנו מכירים ממגברי הספק המבוססים על טרנזיסטורים.
כמה מספרים לצורך המחשה: מגבר הפועל השיטת Class D מאופיין בנצילות אנרגיה של 90%. כלומר מתוך סה"כ ההספק הנצרך על ידו, רק 10% מתבזבזים על חום, כך שעל מנת להעביר 100W לרמקול, צריכת ההספק של המגבר תהיה 111W.
בהשוואה, מגבר טרנזיסטורי הפועל בשיטת Pure Class A מאופיין בנצילות של 25%, כלומר מבזבז עד 75% מההספק הנצרך על ידו על חום (הוותיקים מבין הקוראים זוכרים אולי את ה-Musical Fidelity A1, מתחילת שנות ה-90, שהוציא 25W והתחמם כמו טוסטר).
רוב המגברים הטרנזיסטורים היום, פועלים בשיטת Class AB, והנצילות שלהם נמצאת איפשהו בין 25% ל-78.5%, תלוי במבנה הספציפי של המגבר, כך שיש כאלו המתחממים יותר ויש המתחממים פחות.
שני המונו-בלוקים הנבחנים מבוססים על מודולים של Hypex (בדומה למגברי חברת CI Audio למי שמכיר) שעברו שדרוג מקיף. השדרוג מתבטא בספק כח טוב יותר, מסנן RF, ייצוב מתח משופר ומסלול סיגנל משופר. לטענת יאיר, השיפורים מתבטאים בסאונד נקי יותר ונעים יותר לאוזן, ללא חתימת הסאונד הדיגיטלית המוכרת ממגברים אחרים.
הדגם הנבחן הינו בהספק של כ- 200W לצד ב-8 אוהם, ו-400W לצד ב-4 אוהם, המוצר כולל מחברים של Cardas, חיווט פנימי מצופה כסף וקונוסים של Vibrapods שיוצעו כאופציה.
יאיר בונה גם מגבר סטריאו זול יותר בהספק 100W לצד ומספק אחריות מלאה ל-10 שנים.
לצורך הסקירה, סופק לנו גם קדם מגבר שעבר שדרוג ע"י יאיר.
על ה-Preamp
קדם המגבר הנו מוצר מדף סדרתי של Myryad מדגם MP100, שעבר שדרוג מקיף ביותר. השדרוג כולל החלפה לטרנזיסטורים טובים יותר וכן שיפור משמעותי בספק הכח של המכשיר, התורם לעבודה שקטה יותר וכן הפרדה טובה יותר בין הערוצים. על פי הצהרת יאיר, השיפורים מתבטאים ביכולת דינמית ופירוט טובים יותר וכן סאונד-סטייג' גדול ומדוייק יותר. ניתן להציע שדרוג כזה כמעט לכל מכשיר קיים, כגון נגני CD, מגברים וכו'.
מראה מראה שעל הקיר, היש מונו בלוק יפה יותר בעיר?
כאמור, אני מלווה מזה זמן מה את תהליך הבניה של שני המכשירים, בפעם הקודמת בה ראיתי את זוג המגברים, חזיתם נראתה לא מצודדת - כפתור מגושם הידר את החזית בצבע כתום לא אטרקטיבי שנראה דומה בו משתמשים בדוד חשמל...
הפעם, החזית הוחלפה לפנל שחור מלבני ומבריק אשר מחוזקת לגוף המכשיר בעזרת 6 ניטים עדינים, צידי המכשיר נראים כמו צלעות קירור, מאחור בולטים מחברים של Cardas, חיבור RCA ולימינם חיבור לכבל חשמל וכפתור הדלקה למצב הפעלה.
כאשר אני מדליק את המגברים נדלקות 4 נורות כחולות בכל מגבר מונובלוק, הן נמצאות בקדמת המכשיר ומשדרגות בהחלט את יופיו, בחושך מתקבל מראה חייזרי וקרבי.
קבלנו לבדיקה:
*שני מונו בלוקים בתצורת קלאס D מעשי ידי יאיר פורמן.
* קדם מגבר MP100 מדגם MYRYAD ששודרג גם הוא בידי יאיר.
*כבלי אינטרקונקט תוצרת עצמית על בסיס רכיבי חברת CARDAS
* כבלי רמקול תוצרת עצמית
תחילה חיברנו את כבלי הרמקול בצורה ראנדומלית בתצורת Bi-Wire, הסטאפ נדלק ורק מתוך סקרנות אנו מתיישבים רק לרגע, לטעימה ראשונית, מה שלוכד את אוזניי היא עוקצנות מצד הטוויטר, כאילו מנסה לסחוב למעלה מידי והקצוות מחודדים וחריפים לי, אני מברר עם יאיר לגבי הכבילה, תשובתו היא "כבל הרמקולים שחובר לטרמינלים העליונים עשוי כסף, הכבל התחתון עשוי נחושת".
אנו מחליטים לעשות מעשה ולהפוך ביניהם, הבעיה נפתרה, הטוויטר נרגע, חוזר למקומו ונשמע מסונכרן ומאוזן יותר עם שאר תדרי המערכת.
אנו משאירים את המערכת דלוקה, על מנת שתתחמם כמו שצריך ובמקביל מחממים גם את עצמנו עם מרק בשר מהביל.
חוזרים לאחר שעה קלה לבדוק האם התרחש שינוי ואני מוצא את עצמי עדיין לא מסופק, יאיר חוזר לביתו ואני מאפשר למערכת לנגן כחמישה ימים תמימים תוך כדי משחקי כבילה קלים, אני מאזין לסרוגין אך לא לצורך מבחן אלא עבור היכרות ראשונית ולכיף האישי שלי.
מערכת הבדיקה
הבדיקה נערכת על סט שלם ולא על מכשיר ספציפי, בבדיקה השתתפו נגן ה- CD האישי שלי שינדאק מיוז 2, זוג רמקולים Aurum Cantus - Volla, כבלי הרמקולים ואינטרקונקטים של יאיר שמצאתי אותם מתאימים יותר מהכבלים האישיים שלי לקונפיגורציה זאת, זוג המונו בלוקים וכאמר, גם קדם מגבר Myryad המשודרג של יאיר.
בכדי לחדד את הרושם מהמערכת אעזר בכלים נוספים ובמכשיר קדם המגבר האישי שלי איתו אבחן את אותם הקטעים ואציין את אשר התרחש.
Dave Tipper – Wobble Factor -7
אני מתחיל בבדיקה עם מי שמזוהה כמלך הבלתי מעורעור של קטגוריית ה-Glitchy ו ה- Triphop, הלו הוא Dave Tipper, טיפר הוא אמן פורץ דרך בתחום אשר סלל "סטייל חדש" עם אלמנטים וצלילים שמייחדים רק אותו, רבים שואבים ממנו השראה וניתן למצוא אמנים רבים ברחבי לונדון שמושפעים ישירות מ"טיפר סטייל".
תמונת הסטריאו עמוקה, רחבה באופן מספק וברורה בהחלט, הסדר בין הצלילים מופתי והאווריריות ביניהם חוגגת, הצלילים מתמקמים בבירור מוחלט במקומות שונים על חלל הקיר האחורי שלי.
באס מהיר והדוק בוקע ישירות מהמרכז מדויק בהחלט אך נקודתי, קצת קטן ושאיננו עסיסי מספיק, אעדיף רזולוציה נפוחה קצת יותר בבאס.
המוסיקה של טיפר מתאפיינת בסמפלים מאוד "גבינתיים" או באופן יותר ברור נוזליים ובהתאם לכך אני מצפה שהסטאפ ימחיש לי חוויה ייחודית זאת באופן משכנע.
הקטע מתפתח לכיוונים שמעניינים אותי, הטוויטר יוצר חוויה ונפח תלת מימדי לצלילים הבוקעים מעומק הבמה האחורית אל עבר החזית, הקטע מתפתח ונבנה בצורה מעולה ואני מוצא את הסטאפ שולט ברמקולים במצוינות וללא כל בעיה, הקטע ממשיך להבנות ונוצרת אשליה של צלילים המגיעים מרחוק ומתקרבים אליי בצורה משכנעת ביותר.
תלת מימד בחדר
השתלשלות העניינים והמוסיקה נבנות כרבדים רבדים, אף רובד איננו פולש או מפריע לרובד האחר, תיפוף הנשמע כמו חבטות של מקל בפח מגיח אל מעל הרמקול הימני ונמוג לאט לאט, הוא נשמע ריאליסטי ומדויק, כל צליל שבוקע כאילו נפרד לשלום מגבולות הרמקול באלגנטיות ויוצא לרחף לעומק ולרחוב הבמה, מלוא קשת התדרים נשמעת בבירור ובאיזון מצוין אף תדבר אינו פורץ או בולט מעבר לקו דמיוני שהגדרתי לעצמי.
הבאס לאורך הקטע מדויק בהחלט אך איננו עמוק מספיק הוא מאוד נקודתי מהיר ופוגע אך אין לו את הנופח הדרוש, מה שמפתיע אותי לטובה ענקית היא ההגשה המשכנעת שהסטאפ נותן, הוא פשוט שופך את הקטע לרחבי החדר והמוסיקה נוצרת בקלות, הסטאפ נותן אותה חוויה שאנו מכירים מהקולנוע, בדרך כלל עם משקפי ה-3D רק שהפעם האוזניים חוות אשליה זו.
המערכת מאוזנת שלווה, בטוחה, מעניינית וחוויתית עם זאת חסר לי התקפיות גבוהה יותר, את הבאס הייתי לוקח צעד קדימה ומוסיף לו "ביצים" עומק ונפח.
Bill Frisell
הפרויקט חדש משלב מגוון סגנונות מוסיקאליים אל תוך ג'אז מתקדם ומיוחד במינו, ההרכב מתהדר בשמונה נגנים "היושבים" יחד בצורה מתואמת להפליא, הדיסק סוחף מאוד, כזה שקשה לעצור אותו באמצע, כל קטע ממשיך את הבא אחריו והם מתאגדים ליצירה אחת ארוכה ושמימית בעיניי.
הגיטרה של ביל פותחת את הקטע, מגיעה מרחוק ומתקדמת אליי בצעדים בטוחים יחד עם זאת, בטבעיות מצטרף המתופף ואיתו כלי הנשיפה.
עד כאן, בפרמטרים של טבעיות ופירוט הכל עובר בצורה מצויינת, היצירה ממשיכה להתגלגל בקסם המאפיין אותה באופן ניטרלי וצלול, נקישות המצילה עדינות ומדייקות - בעלות רגש, כפי שמתופף טוב יודע לבצע וסטאפ טוב מצליח להמחיש את הרגש והדיוק במכה.
הבמה אוורירית מאוד והנגנים תופסים להם מיקום, כל אחד במיקום משלו, המתופף נשמע כמעט במיטבו, מה שחסר לי שוב מתמקד בחלק התחתון אך הפעם במוסיקה הטבעית, תוף הרגל נשמע לי לא מספיק ברור ושאיננו מוכה בחוזקה ובמלוא העוצמה כמו שאמור להישמע, המכות מין חפוזות שכאילו ולא בעלות אמירה חד משמעית, הביטוי "דרדלה" יכול לתאר את המצב.
זה לא רע בכלל, אבל אבקש קצת יותר בטחון על התוף, כמו גם קצת תוקפנות ויותר משקל, הכינור נשמע לי מעט צייצני מידי הייתי מעדן אותו במעט ומוסיף לו קצת יותר "עץ" לצליל, בכל זאת ההגשה והתוצאה הכללית נותנים חיפוי נאות לפרמטרים בהם הסט-אפ פחות הצטיין, מתקבלת הרמוניה של כלים המנגנים יחד ועושים מוסיקה וזאת בהגשה מצוינת.
Dream Theater – Awake
הרכב הפרוגרסיב-רוק שלא משאיר הרבה ברירות לסט-אפים רמקולים ושאר ירקות, אני לא חושב שכדאי להרחיב במילים על חברי הלהקה, מה שכן דינאמיות היא שם המשחק והחברה האלו יכולים להשמע כעומס יתר על הרבה מערכות.
הקטע נפתח בסולו תופים קצר ואותו בחרתי בכוונה בשביל לבדוק את התחום ממנו אני פחות שבע רצון עד כה.
המתופף פותח במהירות, אך תוף הרגל נשמע לי מחוסר משקל כמו כן מכות התוף אינן מבוססות ותוקפניות מספיק, כאשר הגיטריסט והקלידן נכנסים לפעולה המתופף נשמע לי עוד פחות ברור, הסולן מצטרף, קולו נשמע לי קטן מהרגיל וקולו איננו עמוק מספיק.
Pat Metheny – Secret Story – 3
אני ממשיך עם דיסק שמלווה אותי שנים על גבי שנים, אליו אני מלא סנטימנטים אישיים ומחובר אליו עד מאוד.
אני בוחר בקטע מספר 3 במיוחד בשביל העלייה הדרמטית שם כל חברי הלהקה מצטרפים ודוחפים את המערכת לקצה מבחינת זריזות דינאמיקה ופרץ של כוח, הקטע יוצא לדרך ונרקם מרגע לרגע, ההרכב נשמע מאוזן ומסודר אך חסרה לי האנרגטיות של הנגנים, הנגנים נשמעים לי מעט שטוחים והייתי שמח ליותר נפח בצליל.
התמונה משתנה – החלפת קדם מגבר
אני מחליט לרתום את הפרה אמפ האישי שלי Xindak XA – 3200 לבדיקת הקטעים שאינני שלם איתם, אני מבצע החלפה בינו לבין ה-Myryad המשודרג בכדי לבחון את התנהגות זוג מגברים אלו לסט-אפ שונה:
Dream Theater – Awake – 1
פשיו, אני פולט אנחה, הדינאמיות קפצה מדרגה, הקטע נפתח ותוף הרגל בועט, הוא זריז הדוק והחלטי, חסר פשרות באימתנותו, עדיין הייתי מוסיף עוד משקל לתוף הרגל ומשדרג את הרזולוציה שלו לגדולה ואמיתית יותר (מבחינתי), מצד שני, הסטריליות נעלמה, הסדר המופתי והאוויר בין הכלים גם הוא הצטמצם והבמה פחות עמוקה ורחבה.
התוצאה שונה ב-180 מעלות מהפרה של המיריאד בראשונה ביסודות ובאופיו ולאחר מכן בפרמטרים ספציפיים, גם לטובה וגם לרעה תלוי בפרמטר הנבדק, אך מה שכן היה חשוב לי בבדיקה, היה להראות את התנהגות המגברים כתגובה לפרה אחר ולנסות לתת פוקוס ובמה למגברים.
Pat Metheny – Secret Story – 3
עוד קטע שהייתי מעוניין לבדוק בשילוב הפרה האישי שלי:
גם כאן הדינאמיות השתפרה וההרכב נשמע ברור והחלטי יותר, האנליטיות נעלמה והתוצאה הכללית נשמעת לי רגועה ושלווה יותר, תמונת הסטריאו הייתה פחות טובה והקצוות הגבוהים והמחודדים נשמעים עגלגלים יותר, רוחב הבמה התקצר וכאשר נוצר עומס של כלים הוא התנקז לכיוון האמצע והתאפיין בפחות סדר אל מול הפרה המשופר של מיריאד.
הסטאפ בכללותו נשמע חם יותר אך פחות מדויק.
סיכום
המגברים של יאיר פורמן בולטים בשקיפות שלהם ומצליחים להעביר את איכות שאר חלקי המערכת אל הרמקולים, כאשר אני בא לתאר את אופי הצליל של הסטאפ השלם שהגיע לסקירה, אני מוצא שהוא בעל הגשה מצויינת ומשכנעת במוזיקה ובולט בפרמטרים כמו פירוט, עומק רוחב ורבדים של במה, תלת מימד, עירוב המשתתף במוסיקה ושקיפות.
תחומים שבלטו לי פחות לטובה: רזולצייה, באס, Attack ואנרגטיות - (רק במוסיקה חיה בעלת נגנים), כאמור, המאפיינים הללו השתנו כאשר החלפתי קדם מגבר והדגימו לי את יכולת השיקוף של זוג המונובלוקים, למרות שחלק מהפרמטרים (כמו דינמיות), עדיין שמרו על המפיינים הבסיסיים אותם ציינתי מקודם.
המנובולוקים ניתנים לרכישה בעבור 9,500 ש"ח.
צילומים: ליאור קורן