Sonus Faber Toy, רמקולי צעצוע לילדים גדולים
רוי לינדנפלד
23-03-2009 01:40
זוג רמקולים המכונים Toy ומצופים עור? רק סונוס פאבר יכול... רווי מארח את הדגם המדפי החדש מאיטליה.
הקדמה
האם יש צורך להציג את חברת סונוס פאבר?
"סונוס פאבר" היא לעולם האודיו מה ש-Apple היא לעולם המחשוב והגאדג'טים. כמו "אפל", "סונוס פאבר", פעמים רבות, אינה נמדדת במונחים רציונליים של עלות-תועלת וביצועים, אלא בצורה אמוציונלית לגמרי. לסונוס, בדומה לאפל, יש כתות מעריצים של ממש, שלא מוכנים כלל לשקול חלופות ומבחינתם שדרוג הוא רק "בתוך המשפחה".
ה-Toy החדש של סונוס הינו לצורך העניין מעין iPod Shuffle; מוצר ברמת הכניסה האפוף בהילת ה"מיליון דולר" של משפחתו הנערצת, אולם במחירים (ויכולת?) עממיים בהרבה.
מבט חיצוני
זוג רמקולים מדפיים מתגלה בשליפה מהקרטון (ומבד העטיפה), הם קטנים מאוד, פיצים ממש ועם זאת כבדים להפתיע ומאסיביים לתחושה. דרייבר המיד נראה כאילו נלקח מתחום הסאטלייטים, שכן גודלו עומד על 3.5 אינץ' בלבד (מדדתי עם סרגל, הכוונה לגודלו של החלק שנע; לפי המפרט הטכני, הדרייבר אמור להיות בגודל של 110 מ"מ שהם כ- 4.5 אינץ'. כנראה שהמדידה ה"רשמית" כוללת את כל הדרייבר כולל המסגרת).
הרמקולים מצופי עור בכל כיוון אפשרי - בצבעי שחור-אפור בגוון משתנה. מבחינת איכות הגימור ניכרת תשומת לב רבה בכל פרט. משטחי העור משודכים לרמקול בצורה הומוגנית ומהודקת, ללא שמץ התרופפות או חלקים שאינם מתאימים היטב; הטרמינלים איכותיים (אם כי לא מדהימים) בתצורת זוג יחיד – Single Wire.
עם זאת, מן הבחינה האסתטית האישית שלי, אינני מחבב ריפודי וגימורי עור כלל, והרמקולים הללו נראים כמו הצריכו הפשטת עור מגורילה בכדי לצפות אותם. התוצאה עלולה להראות גרוטסקית בעיני חלק מהמתבוננים, כנראה שלא הייתי מציב זוג רמקולים (או ספות, או לא משנה מה) בגימור כזה אצלי בבית. אולי במועדון סאדו...
מאידך, מי שגימור עור עושה לו את זה, למיטב ידיעתי זהו הרמקול היחיד, בוודאי בטווח מחירים זה, המצופה לחלוטין בעור.
על הבדיקה
חלל ההאזנה הינו סלון גדול, קרוב ל- 60 מ"ר, עם תיקרה של 3 מ'. האקוסטיקה בו טובה אולם ללא טיפול מקצועי. מרחק הישיבה בעת ה בדיקה עמד על כ- 2.7 מ'. המרחק לקיר האחורי הינו כ- 1.2 מ'. היות שהרמקולים באמת קטנים, הקפדתי להאזין גם במרחקים קצרים יותר ובקרבה רבה יותר לקיר. לצורכי הגברה סופקו על ידי היבואן שני מגברים שנוסו לחילופין, ה-Classic One ההיברידי של פאתוס וה-Musica הטרנזיסטורי (העוצמתי והמרשים) של סונוס פאבר. נגן הדיסקים שסופק היה ה-Digit המנורתי, גם כן מתוצרת פאתוס. הרמקולים מוקמו על סטנדים של Dynaudio.
האזנה
ההאזנה החלה עם פרילודים לפסנתר של רחמנינוב בביצועו של אשכנזי. הרמקולים נתנו תמונת "פאנטום" יפה מאוד של פסנתר בין הרמקולים, והתגלו כמאוזנים ונעימים. ה- Toy העניקו לתיבת התהודה של הפסנתר נפח סביר גם אם לא גדול ממש, והצליחו לעמוד היטב בקצב המתקפים (Attacks) והדעיכות (Decays) של נגינת הפסנתר. ההתרשמות הראשונית הייתה חיובית בהחלט בהתחשב בגודלם של הרמקולים ולא השתנתה מהותית לאורך הבדיקה.
דבר נוסף ממנו התרשמתי לחיוב הוא כי הרמקולים הינם רמקולים קטנים שאינם מתיימרים להשמע גדולים. אין לרמקולים תחום תחתון של ממש ונפח הצליל סביר ולא יותר. ומדוע זה חיובי? חמשת קוראי הנאמנים כבר יודעים שאני מעדיף רמקולים נייטרלים ומאוזנים על גבול ה"יבשים" על פני רמקולים בעלי צליל צבוע. ברמקולים כאלו קטנים, מוטב (לטעמי) לאפשר לרמקולים לפעול במסגרת מעטפת הביצועים שסביר להוציא מהם, במקום לנפח את הצליל מלאכותית "בכוח".
ה"צעצועים" לא מאכזבים בנקודה זו, אינם הולכים למקומות בהם הם אינם אמורים להיות וכתוצאה מכך אינם מזייפים ומעוותים. האם פירוש הדבר שהרמקולים משמיעים הכל מצויין? וודאי שלא, משום שישנם סוגי מוזיקה בהם ויתור על התחום התחתון (כולל המיד באס במידה רבה) מוציא את העוקץ לעיתים. מהסימפוניה הראשונה של שוסטקוביץ' או מהחמישית של מאהלר, על ה"צעצועים", היה קשה להנות בהאזנה קריטית. כנ"ל לגבי קטעי רוק ככל שבדקתי; למשל, השיר “YYZ” של להקת “Rush” מתוך אלבומם “Moving Pictures”, הכולל עבודת תופים דומיננטית נשמע קצת חלול. שוב, הבעיה היחידה הייתה היעדרו של תחום תחתון.
רביעיות מרשימות וגבוהים מצויינים
מאידך, היכן שהתחום התחתון פחות נחוץ, זוג רמקולים כמו ה- Toy הצטיינו, ובמיוחד בכל הנוגע לקול אנושי, כלי נשיפה וכלי מיתר. בתחום הג'אז הווקאלי, הזמרות (אלה פיצג'רלד, שירלי הורן) נשמעו צלולות, ברורות, טבעיות ומלאות ניואנסים.
בתחום כלי המיתר, רביעיות כלי קשת של דביסי ושל דבוז'ק נשמעו ממש מצוין. כלי המיתר התפרסו בחלל בצורה משכנעת בבמה רחבה למדי עם הבדלי מיקום ברורים ביניהם. משיכות הקשתות היו ברורות מאוד והעידו על טוויטר מעולה, שהתבלט לחיוב לכל אורך ההאזנה. בכלל, נושא הגבוהים ממומש מצוין ברמקולים הללו, והם אינם צורמים ואינם חנוקים, מה שנקרא Just Right.
סיכום
רמקולי ה-Toy הם רמקולים קטנים ומכוערים בעיני (כן, אני מודע לכך שבזה הרגע דנתי עצמי לסקילה בקרב חוגים מסוימים), הם משמיעים מוזיקה בצורה נכונה להפתיע, ללא התייפייפות, קולורציה או מיד באס מוגזם שנועד לשוות להם תחושת גודל. מדובר ברמקולים קטנים ויעילים, שבמסגרת הטווח הדינמי שלהם נשמעים נייטרלים ומאוזנים. למי הם מתאימים? בהיעדר תחום תחתון כלשהו קשה להמליץ עליהם כעל רמקולים ראשיים לסלון, אלא אם הסגנונות המוזיקליים של המאזין אינם מחייבים תחום תחתון. מאידך, לחדר שינה (של מועדון סאדו), לחדר עבודה, או באופן כללי כרמקולים למערכת שנייה בחלל קטן (שם, אגב, ייתכן בהחלט שתהיה תחושה של יותר באס ונפח), הם מומלצים בהחלט, ולא רק עבור חברי כת המעריצים של סונוס פאבר.
מחיר: 820 יורו
אחריות ושירות: טרמולו
האם יש צורך להציג את חברת סונוס פאבר?
"סונוס פאבר" היא לעולם האודיו מה ש-Apple היא לעולם המחשוב והגאדג'טים. כמו "אפל", "סונוס פאבר", פעמים רבות, אינה נמדדת במונחים רציונליים של עלות-תועלת וביצועים, אלא בצורה אמוציונלית לגמרי. לסונוס, בדומה לאפל, יש כתות מעריצים של ממש, שלא מוכנים כלל לשקול חלופות ומבחינתם שדרוג הוא רק "בתוך המשפחה".
ה-Toy החדש של סונוס הינו לצורך העניין מעין iPod Shuffle; מוצר ברמת הכניסה האפוף בהילת ה"מיליון דולר" של משפחתו הנערצת, אולם במחירים (ויכולת?) עממיים בהרבה.
מבט חיצוני
זוג רמקולים מדפיים מתגלה בשליפה מהקרטון (ומבד העטיפה), הם קטנים מאוד, פיצים ממש ועם זאת כבדים להפתיע ומאסיביים לתחושה. דרייבר המיד נראה כאילו נלקח מתחום הסאטלייטים, שכן גודלו עומד על 3.5 אינץ' בלבד (מדדתי עם סרגל, הכוונה לגודלו של החלק שנע; לפי המפרט הטכני, הדרייבר אמור להיות בגודל של 110 מ"מ שהם כ- 4.5 אינץ'. כנראה שהמדידה ה"רשמית" כוללת את כל הדרייבר כולל המסגרת).
הרמקולים מצופי עור בכל כיוון אפשרי - בצבעי שחור-אפור בגוון משתנה. מבחינת איכות הגימור ניכרת תשומת לב רבה בכל פרט. משטחי העור משודכים לרמקול בצורה הומוגנית ומהודקת, ללא שמץ התרופפות או חלקים שאינם מתאימים היטב; הטרמינלים איכותיים (אם כי לא מדהימים) בתצורת זוג יחיד – Single Wire.
עם זאת, מן הבחינה האסתטית האישית שלי, אינני מחבב ריפודי וגימורי עור כלל, והרמקולים הללו נראים כמו הצריכו הפשטת עור מגורילה בכדי לצפות אותם. התוצאה עלולה להראות גרוטסקית בעיני חלק מהמתבוננים, כנראה שלא הייתי מציב זוג רמקולים (או ספות, או לא משנה מה) בגימור כזה אצלי בבית. אולי במועדון סאדו...
מאידך, מי שגימור עור עושה לו את זה, למיטב ידיעתי זהו הרמקול היחיד, בוודאי בטווח מחירים זה, המצופה לחלוטין בעור.
על הבדיקה
חלל ההאזנה הינו סלון גדול, קרוב ל- 60 מ"ר, עם תיקרה של 3 מ'. האקוסטיקה בו טובה אולם ללא טיפול מקצועי. מרחק הישיבה בעת ה בדיקה עמד על כ- 2.7 מ'. המרחק לקיר האחורי הינו כ- 1.2 מ'. היות שהרמקולים באמת קטנים, הקפדתי להאזין גם במרחקים קצרים יותר ובקרבה רבה יותר לקיר. לצורכי הגברה סופקו על ידי היבואן שני מגברים שנוסו לחילופין, ה-Classic One ההיברידי של פאתוס וה-Musica הטרנזיסטורי (העוצמתי והמרשים) של סונוס פאבר. נגן הדיסקים שסופק היה ה-Digit המנורתי, גם כן מתוצרת פאתוס. הרמקולים מוקמו על סטנדים של Dynaudio. האזנה
ההאזנה החלה עם פרילודים לפסנתר של רחמנינוב בביצועו של אשכנזי. הרמקולים נתנו תמונת "פאנטום" יפה מאוד של פסנתר בין הרמקולים, והתגלו כמאוזנים ונעימים. ה- Toy העניקו לתיבת התהודה של הפסנתר נפח סביר גם אם לא גדול ממש, והצליחו לעמוד היטב בקצב המתקפים (Attacks) והדעיכות (Decays) של נגינת הפסנתר. ההתרשמות הראשונית הייתה חיובית בהחלט בהתחשב בגודלם של הרמקולים ולא השתנתה מהותית לאורך הבדיקה.
דבר נוסף ממנו התרשמתי לחיוב הוא כי הרמקולים הינם רמקולים קטנים שאינם מתיימרים להשמע גדולים. אין לרמקולים תחום תחתון של ממש ונפח הצליל סביר ולא יותר. ומדוע זה חיובי? חמשת קוראי הנאמנים כבר יודעים שאני מעדיף רמקולים נייטרלים ומאוזנים על גבול ה"יבשים" על פני רמקולים בעלי צליל צבוע. ברמקולים כאלו קטנים, מוטב (לטעמי) לאפשר לרמקולים לפעול במסגרת מעטפת הביצועים שסביר להוציא מהם, במקום לנפח את הצליל מלאכותית "בכוח".
ה"צעצועים" לא מאכזבים בנקודה זו, אינם הולכים למקומות בהם הם אינם אמורים להיות וכתוצאה מכך אינם מזייפים ומעוותים. האם פירוש הדבר שהרמקולים משמיעים הכל מצויין? וודאי שלא, משום שישנם סוגי מוזיקה בהם ויתור על התחום התחתון (כולל המיד באס במידה רבה) מוציא את העוקץ לעיתים. מהסימפוניה הראשונה של שוסטקוביץ' או מהחמישית של מאהלר, על ה"צעצועים", היה קשה להנות בהאזנה קריטית. כנ"ל לגבי קטעי רוק ככל שבדקתי; למשל, השיר “YYZ” של להקת “Rush” מתוך אלבומם “Moving Pictures”, הכולל עבודת תופים דומיננטית נשמע קצת חלול. שוב, הבעיה היחידה הייתה היעדרו של תחום תחתון.
רביעיית Toy: זוג רמקולים מדפיים וצמד רצפתיים
רביעיות מרשימות וגבוהים מצויינים
מאידך, היכן שהתחום התחתון פחות נחוץ, זוג רמקולים כמו ה- Toy הצטיינו, ובמיוחד בכל הנוגע לקול אנושי, כלי נשיפה וכלי מיתר. בתחום הג'אז הווקאלי, הזמרות (אלה פיצג'רלד, שירלי הורן) נשמעו צלולות, ברורות, טבעיות ומלאות ניואנסים.
בתחום כלי המיתר, רביעיות כלי קשת של דביסי ושל דבוז'ק נשמעו ממש מצוין. כלי המיתר התפרסו בחלל בצורה משכנעת בבמה רחבה למדי עם הבדלי מיקום ברורים ביניהם. משיכות הקשתות היו ברורות מאוד והעידו על טוויטר מעולה, שהתבלט לחיוב לכל אורך ההאזנה. בכלל, נושא הגבוהים ממומש מצוין ברמקולים הללו, והם אינם צורמים ואינם חנוקים, מה שנקרא Just Right.
סיכום
רמקולי ה-Toy הם רמקולים קטנים ומכוערים בעיני (כן, אני מודע לכך שבזה הרגע דנתי עצמי לסקילה בקרב חוגים מסוימים), הם משמיעים מוזיקה בצורה נכונה להפתיע, ללא התייפייפות, קולורציה או מיד באס מוגזם שנועד לשוות להם תחושת גודל. מדובר ברמקולים קטנים ויעילים, שבמסגרת הטווח הדינמי שלהם נשמעים נייטרלים ומאוזנים. למי הם מתאימים? בהיעדר תחום תחתון כלשהו קשה להמליץ עליהם כעל רמקולים ראשיים לסלון, אלא אם הסגנונות המוזיקליים של המאזין אינם מחייבים תחום תחתון. מאידך, לחדר שינה (של מועדון סאדו), לחדר עבודה, או באופן כללי כרמקולים למערכת שנייה בחלל קטן (שם, אגב, ייתכן בהחלט שתהיה תחושה של יותר באס ונפח), הם מומלצים בהחלט, ולא רק עבור חברי כת המעריצים של סונוס פאבר.
מחיר: 820 יורו
אחריות ושירות: טרמולו