ביל אוונס, השנים המוקדמות, חלק ב'
עופר שחורי
14-01-2009 03:00
המשך הסקירה על ביל אוונס, הפסנתרן והמלחין המחונן, עופר שחורי סוקר את השנים בהן צמח הכישרון ונסק אל על.
פרק קודם: חלק א'
לצורך כתיבת המאמר, האזנתי שוב ושוב למגוון ההקלטות של אוונס שברשותי. יש משהו בסשן מהווילאג' ואנגארד שגורם לכל האזנה להישמע רעננה כאילו היתה זו הפעם הראשונה.
ההקלטה החיה נותנת תחושה של להיות שם: המלמולים, רחשי הכפיות הבוחשות ומקרקשות מעומק הקהל משרים אוירה קסומה - כאילו נפתח צוהר בזמן ואנו נוכחים באמת באירוע בזמן אמת. ניתן לדמיין את המקום ואת הקהל הפזור סביב שולחנות קטנים, מפטפט ומאזין להנאתו. אני מסופק אם מישהו שם היה מודע לגדולת הרגע שכן הכל נשמע כל כך רגוע, טבעי ופשוט.
להפתעתו של מפיק התקליטים אורין קיפניוז (Orrin Keepnews) שהפיק את תקליטיו המוקדמים של אוונס נענה זה בקלות יחסית לבקשתו להקליט את הסשן. לדבריו, אוונס היה מודע היטב לכך שהטריו שלו הגיע למשהו מיוחד מאוד וכנראה שמח על ההזדמנות לתעד זאת. השלישיה מנגנת באינטימיות מושלמת, שקועה לחלוטין במוסיקה. ההרמוניה בין הנגנים מושלמת. כולם מנגנים "בראש אחד". אוונס מפליא בנגינה פשוטה ולירית. לה פארו מנגן על הבס כפי שמעולם לא ניגנו לפניו ומושן מרחף ברקע על התופים, מצייר, מוחק ומצייר. אי אפשר לבקש יותר. כל מי שניסו מאז לשחזר או להתעלות מעל לא הצליחו.
* הדבר היחידי שמפריע בהאזנה לדיסקים (ולא לתקליטים) הוא העריכה הלא מוצלחת שהצמידה ביצועים שונים לאותו הקטע. זה מקלקל את החווייה האותנטית ולכן מומלץ מאוד להשיג את הסט המלא והמקורי (ראה למעלה).
עטיפת התקליט Sunday at the Village Vanguard ,Riverside 9376
להנות מג'אז
אני מכיר לא מעט חובבי מוסיקה שלא מסוגלים לשמוע ג'אז; "מוסיקה מעצבנת", "חור בראש", "חוזר על עצמו עד אינסוף", ועוד כהנה וכהנה. לרב כל אלה משנים טון כשהם נחשפים למוסיקה הזאת של אוונס. נמצא כאן ביצועים נפלאים ל Waltz for Debby, My Foolish Heart, Solar ועוד ועוד. אוונס, שבתקופה זו כבר היה שקוע עמוק בסמים, מגיע כאן לשיאו ויוצר דבר מופלא עם ההרכב שלו.
עשרה ימים בלבד לאחר הסשנים הללו, נהרג סקוט לה פארו בתאונת דרכים. כך נגדעו קריירה מבטיחה וטריו מזהיר. עבור אוונס היתה זו מכה קשה ואכזרית: הוא הצליח לגבש קול יחודי בשיתוף שני מוסיקאים מחוננים והנה קרה האסון וקטע זאת באכזריות.
עטיפת התקליט Waltz for Debby ,Riverside 9399
*ראה Night and the City עם צ'רלי היידן וקני ברון
אוונס מתאושש
אוונס מתאושש קמעה וחובר לאוליבר נלסון (Oliver Nelson) בתקליט המופתThe Blues and the Abstract Truth בלייבל Impulse!. מעט מאוחר יותר ב 1962 מוציא תקליט עם הגיטריסט ג'ים הול (Jim Hall) בשם Undercurrent בלייבל United Artists (הדיסק יצא בלייבל Blue Note).
זהו דואו קלאסי של פסנתר וגיטרה המציג אינטרקציה מצוינת בין שני מוסיקאים. הם מזינים זה את זה ברעיונות, מקשיבים ומגיבים האחד לשני ברמה הגבוהה ביותר. בפתיחה ביצוע מיוחד וסווינגי של My Funny Valentine. אחר כך ממשיכים השניים בביצועים עמוקים לסטנדרטים כ- I Hear A Rhapsody ו Darn That Dream. עם צאתו הפך התקליט כמעט מיד לקלאסיקה. מומלץ בחום לחובבי ז'אנר הדואו*.בטריו מחליף נגן הבס צ'אק ישראלס (Chuck Israels) את סקוט לה פארו המנוח. האלבומים Moonbeams ו How My Heart Sings שניהם יפים אך הם חסרים את הקסם שלך הטריו הקלאסי עם לה פארו.
היינו רעבים
לא נעים לנפץ את ההילה הרומנטית סביב הגאז הקלאסי של שנות החמישים אבל מיילס דייוויס היטיב פעם לבטא זאת בראיון כשסיפר שהוא אינו מתגעגע לזמנים ההם. ניגנו הרבה ו"היינו רעבים". המוסיקה הזו נוצרה בתנאים קשים של עבודה לא קבועה, סמים ואלכוהול, נגינה במקומות קטנים וחשוכים (בל נשכח שלא מדובר במיינסטרים של הג'אז. אלה לא האמנים שהצליחו ושגשגו כלכלית. בודדים הצליחו להחלץ מהמעגל הזה). חלק מהנגנים התגלגלו ברחובות תרתי משמע וחיפשו פרנסה ואוכל ובמקרה הגרוע חומר להזריק.
לאוונס, אחרי האלבומים המוצלחים עם מושן ולה פארו ומועמדות לגראמי, לא היתה עבודה קבועה. מכור כבד להרואין ו- Riverside על סף פשיטת רגל. ברגע קריטי זה עושה אוונס צעד משמעותי וחותם על חוזה הקלטות בלייבל Verve. החתימה היתה אמורה לשנות את המצב וליצור עתיד טוב יותר.
את הפרק החדש פותח אוונס בהקלטה של תקליט מיוחד במינו בשם Conversations With Myself (שנת 1963)
* ב 1966חזרו השניים והקליטו את Intermodulation
עטיפת האלבום Conversations With Myself, Verve 8526
פרק חדש בקריירה
הקלטה זו אכן שמה אותו "על המפה" ופתחה דלתות לסיורים באירופה ודרום אמריקה, יפן ופרויקטים נוספים בבית. המערכת המשומנת של Verve MGM אכן עשתה את שלה. זהו ללא ספק שינוי דרמטי בקריירה של אוונס. התקליט מזכה את אוונס בגראמי ראשון ובציון חמישה כוכבים במגזין Down Beat.
התקליט הזה מרתק וקשה להאזנה בעת ובעונה אחת. אוונס מביא עצמו לבד לאולפן ההקלטות. אין בסיסט, אין מתופף. הפסנתר חשוף לחלוטין. נראה כאילו ביל שוקע בהרהור עמוק, אולי מחפש קול חדש, אולי מסכם את שנות פעילותו ואת דרכו המוסיקלית עד כה, אולי כולם יחדיו (ראו את הצילומים בחוברת הדיסק: קשה להתעלם מתחושת הכובד, הרהור, עגמומיות, חיפוש). כמעט לראשונה בתולדות הג'אז נעשה כאן שימוש ב dubbing – הכפלת ערוצים*. בהקלטה ערוץ שמאל, ימין ואמצע. ביל אכן משוחח עם עצמו. ההפרדה בין הערוצים מוחלטת ללא מיקס. לפעמים זה נשמע כמו סקיצת אולפן לא ערוכה.
אוונס נוגע בחומר של מונק (שלשה קטעים). הגישה לחומר של מונק באה ממיילס אבל ההגשה מקורית.
בתקליט עוד סטנדרטים וקטע מקורי אחד בשם N.Y.C.’s No Lark. עובדה מעניינת – על הקטע חתום המלחין William John “Bill” Evans. האם זו עוד עדות לדרך חדשה? הקטע נשמע ברוח Peace Piece ומוקדש לפסנתרן סוני קלארק (Sony Clark) שאך זה הלך לעולמו בטרם עת. שם הקטע הוא אנגרמה על שמו של סוני.
לעיתים הנגינה נשמעת כמו בליל של צלילים (How About You?), כמעט כמו פסנתר ממוקן ואז הופכת ענוגה וזורמת Spartacus Home Theme - Blue Monk לובש ופושט צורה מכמעט בוגי ווגי דרך רית'ם אנד בלוז ועד כמעט ג'אז חפשי (free jazz). אוונס מציג כאן שליטה במגוון סגנונות נגינה, מטייל ומשתעשע על הפסנתר אך עם כל זאת, רוח של רצינות שורה על הכל.
מכאן ואילך מתחיל פרק חדש בקריירה של ביל אוונס, פרק אותו מתעדות הקלטות רבות. נציין רק שבשלישייה האחרונה שלו עם נגן הבס מארק ג'ונסון והמתופף ג'ו לה ברברה השיג שוב נגינת צוות מושלמת ופיוטיות נדירה.
*לני טריסטנו היה הראשון שעשה זאת ב 1955. ב1967 חזר על ה"טריק" והקליט את Further Conversations with Myself
הצצה נדירה לאוסף פרטי: הדפסות ראשונות של תקליטים של ביל אוונס ותקליטים אחרים בהשתתפותו מהשנים המוקדמות.
אני מקווה שהקריאה עשתה חשק לאלה מכם שאינם מכירים את המוסיקה של ביל אוונס. לטעמי, מדובר ללא ספק בנכס לכל החיים.
המלצות לקריאה נוספת:
Bill Evans: How My Heart Sings - Peter Pettinger, Yale University Press
Bill Evans, The Pianist as an Artist - Enrico Pieranunzi, Continuum Books
Kind of Blue – The Making of the Miles Davis Masterpiece – Ashley Kahn, Da Capo Press
קישורים:
דיסקוגרפיה
קטעי וידאו:
Waltz for Debby
My Foolish Heart
למרבה הצער אין בנמצא הקלטות וידאו המתעדות את השלישייה הקלאסית עם סקוט לה פארו.