מתובנותיו של בודק רמקולים - האזנה מודרכת
רוי לינדנפלד
06-01-2009 06:46
מדוע קשה כל כך לקבל דעה נכונה על רמקולים להם אנו מאזינים בחנות? רוי מגלה כיצד להתגבר על התסבוכת ולרכוש את הרמקול המתאים ביותר עבורכם.
מתובנותיו של בודק רמקוליםלכבוד השנה החדשה, החלטתי בעידודו של ליאור להעלות על הכתב תובנות ומסקנות רוחביות שלי מבדיקות הרמקולים שאני מבצע. כיצד אני בודק בפועל רמקולים שמגיעים אליי (לכתבה או באופן פרטי), ומה אני למד מכך? בכתבה להלן אחלוק אתכם, חמשת קוראיי הנאמנים (אהלן אמא: בובה- תודה על ההגהות; הי ליאור; כרמי! כמה נחמד שהצטרפת, אני רואה שגם נמר בא איתך), תובנות ועצות אותן אולי תרצו לאמץ בבואכם לבדוק רמקולים בעצמכם, כדי שתוכלו להגיע למסקנות איתן תהיו שלמים בבוא השדרוג או הקניה. ובלי לבזבז יותר מידי זמן, נתחיל:
תובנות
אקדים ואומר כי "תובנות אלו נכתבו בדם". כזה שירד לי מהאוזניים מרוב האזנות. התובנות הללו מתאימות לי ולניסיוני וכמובן לא לכל אחד, אבל אני מאמין שלרבים מאיתנו כן, אז קחו אותן כהצעה לאפיק חיסכון בשכר הלימוד של עולם הרמקולים ואם לא אז לא נורא, אתם תגלו כבר לבד מה נכון עבורכם. אז, לכל המעוניינים – בבקשה:
הכי טוב בבית
1. ערכה של בדיקת רמקולים שנעשתה בחדר שאיננו שלכם, במערכת שאיננה שלכם ועל מוזיקה לא מוכרת הוא זעום, במקרה הטוב. במקרה הרע, בדיקה כזו הינה מטעה לחלוטין ועשויה להביא אתכם למסקנות שגויות בעליל באשר לחיבתכם לרמקול כזה או אחר. יש לציין כי החדר הוא גורם קריטי בהרבה מהאלקטרוניקה. להביא את הרמקולים אליכם הביתה עדיף לאין ערוך על לסחוב את המגבר שלכם למקום אחר כדי לחברו לרמקולים שם. יש רק מצב אחד ויחיד בו בדיקה במקום אחר שווה משהו, וגם אז יש מקום למרווח טעות: כשהרמקול הוא קקופוניה מוחלטת, בהינתן שהחדר בו הוא מצוי איננו ממ"ד אלא חדר בעל תנאים סבירים. בדיקה כזו שווה משהו אך ורק לסינון ראשוני ביותר, ובשום אופן לא למועמדים לרכישה. אם זה נשמע זוועה ברמה של לחרוך את האוזניים, או עמום עד כדי כך שפשוט לא שומעים שום דבר חוץ מבאסים, אפשר לעבור הלאה. אבל אם רק "חסר פירוט", "הבאס לא הדוק מספיק", "הגבוהים קצת צורמים" וכו'- אין למסקנות האלו כמעט שום ערך מחוץ לחלל האזנה הפרטי שלכם.
מועמדים לרכישה חייבים להיבדק אצלכם בבית או שאתם פשוט מהמרים כמעט לחלוטין. אבל מה עושים? הרי בד"כ אפשר לשמוע רמקולים אחרים רק מחוץ לבית. אז ראשית, מי אמר שהחיים הוגנים? זה מה יש. שנית, אפשר, החל מרמת מחיר מסוימת, לבקש שיביאו לכם את הרמקולים הביתה, ומקסימום לכסות את הוצאות היבואן (מאות שקלים בודדות). אפשר גם לעשות את מה שאני עשיתי – לקנות באופן סדרתי ביד שנייה ולמכור ללא הפסד או בהפסד קטן, אך להרוויח את ההתנסות. אה, ואפשר להיות גם כתב סטריאו לענייני רמקולים. אבל את זה תעזבו, זה סתם כאב ראש.
יפה לא תמיד אופה
2
. הישמרו מרמקולים המנגנים "יפה". מכירים את הרמקולים הללו שעל הדקה הראשונה גורמים לנו להנהן בשביעות רצון, או "ללסת ליפול על הרצפה"? אז אני מאוד חשדן כלפיהם. בד"כ (לפחות מניסיוני) מדובר ברמקולים שירשימו מאוד בדברים מסוימים אבל יתרסקו באחרים. רמקולים טובים, מבחינתי, צריכים להיות כאלו של היכרות לטווח ארוך, לא של סטוץ. הרמקולים ה"יפים" פחות מאוזנים; הם מדגישים תדרים מסוימים ומנחיתים אחרים, כדי להשיג מיד-ריינג' מאוד מלא, באס יותר חזק או כל דבר אחר שישמע מיוחד. במוזיקה שנותנת את הדגש בדיוק היכן שהרמקולים נותנים את הדגש, התוצאה תהיה מרשימה בד"כ. אה-מה-מה, במקרים ההפוכים זה ישמע פשוט לא טוב. המקרה הטיפוסי, מנסיוני, הוא של רמקולים שנשמעים יפה מאוד בג'אז טריו, קולות אנושיים וכדומה, אבל במוזיקה קלאסית פשוט חסרות שורות של נגנים או שׁכלי המיתר חורקים ומצמררים והחצוצרות צורחות.
נתקלתי גם במקרים הפוכים, של רמקולים שנתנו המון נפח תזמורתי ותחושת מרחב דמוית אולם, אבל היו עמומים כמעט בכל דבר אחר. באופן אישי, למדתי להעדיף דווקא רמקולים קצת משעממים, קצת "יבשים", שנשמעים טוב בהכל, גם אם לא מדהים. על פי נסיוני, אלו יהיו הרמקולים המאוזנים והמציאותיים יותר. רמקולים המנסים לשקף פחות או יותר את הצליל כפי שהוקלט, לא לעשות אותו למשהו שהוא לא. ואתם יודעים מה? קצת מוזר לדבר על זה במונחים אודיופיליים, אבל הופעות חיות במציאות לא תמיד נשמעות גדולות מהחיים, אלא כמו החיים עצמם; ואת זה קשה מאוד לשחזר נכון בבית. עם זאת, יש להבהיר שאינני פוסל את הרמקולים ה"יפים"; מי שאוהב את אופיים ולא בונה עליהם להאזנה מרכזית דווקא של הז'אנר שבדיוק לא יושב עליהם – תפאדל. אבל על המאזין לקחת את האופי המובחן הזה כתמרור אזהרה אם הוא מחפש רמקול רב תכליתי.
לא לזיכרון
3. האוזן מתרגלת לצליל תוך שניות, והזיכרון השמיעתי (לפחות שלי) קצר. רוב הסיכויים שזוג רמקולים לא מוכר, אפילו אצלכם בבית, אם אינם קקופוניים לחלוטין, יישמעו טוב. גם אם בחצי דקה הראשונה הפריע לכם משהו, אם הוא יותר ברמת הדקויות ופחות ברמה של לגרום לאוזניים לדמם, הוא ייעלם מהתודעה לאורך זמן. כך בדיוק חייתי שנה שלמה ובהנאה רבה עם זוג רמקולים שפשוט היה להם חוסר אקוטי במיד-ריינג', בלי להיות מודע לכך. מה חוסר, גירעון ממשלתי. הם נשמעו כמו רמקולים קטנים עם סאב–וופר ובור באמצע, במקום להשמע כמו רמקול קוהרנטי. עד שלא הבאתי משהו אחר שנתן לי רפרנס, אצלי בבית, לא היה לי מושג.
ברור ששמעתי רמקולים אחרים בהזדמנויות שונות במקביל; אבל במקומות אחרים. שם, האוזן התרגלה לצליל והוא נשמע מצויין (למעט במקרים קקפוניים כאמור). אחרי זמן מה (שאיפשר לאוזן "להתאפס") חזרתי הביתה, הדלקתי את הסט-אפ שלי, וגם אצלי האוזן התרגלה והכל נשמע מצויין. תופעה זו מתקשרת כמובן לאופן בו אני בודק רמקולים, ומשזכתה להכרה, לא היה מנוס מן המסקנה שאין כמעט משמעות להשוואה בין רמקולים שנעשתה בפערי זמן ארוכים, ובוודאי שלא בחללים שונים. אני זוכר את הצליל והחוויה באופן כללי ואת ההתרשמות שלי באופן כמעט מילולי, אבל חתימת הצליל ממש לא מוקלטת לי בראש.
הגודל לא?
4. מחשבות על גודל: "הגודל לא קובע"; יש משהו בקלישאה הזו. רמקולים מדפיים מסוג א' עשויים בהחלט להישמע מלאים ונפוחים יותר מרמקולים רצפתיים מרובי דרייברים מסוג ב'. מספר הדרייברים, גודל התיבה וכו' אינו מנבא כיצד הרמקול יישמע. מאידך, ישנו גבול, והוא גבול ביצועים לגודל קטן בלבד. למה הכוונה? הכוונה לכך שיש גבול לכמה באס ונפח מסוגל להפיק רמקול קטן. מאידך, אין גבול ביצועים ספציפי לרמקולים גדולים; אין שום מניעה שרמקול ענק יישמע דק, אוורירי וקטן מגודלו. עם כל זאת, נוכחתי לדעת שמדפיים טובים של 6-6.5 אינץ' יכולים בהחלט לנגן כך שלא יחסר שום דבר חוץ מהתחום התחתון ממש.
כמו כן, אם צריך להמר על לקנות רמקול בלי לשמוע אותו, או להמליץ על רמקול תקציבי, אין לי שום ספק שהקטגוריה הזו היא ההימור הטוב ביותר. עם מדפִי 2 WAY פשוט, הרבה יותר קשה לפשל מאשר עם רמקול גדול יותר ו/או מרובה דרייברים. רמקול של תיבה גדולה הוא קשה יותר לתכנון, שליטה במספר גדול של דרייברים עם קרוס יותר מסובך איננה טריוויאלית אפילו למתכנני רמקולים מנוסים, והסיכוי לקקופוניה גדול יותר. כל רמקול צריך להיבדק בקפידה, ורמקול גדול – שבעתיים. אז מדוע להתעסק בכלל עם רמקולים גדולים? קודם כל, אולי פשוט אוהבים רמקול ספציפי וזהו; שנית, מעבר לחיבה לרמקול ספציפי, היתרון העיקרי הוא בתחום התחתון, שקל לתת יותר ממנו ברמקול גדול (ואם רוצים את זה או לא זו בעיקר שאלה של חדר).
יקר זה הכי?
5. קשה מאוד עד בלתי אפשרי שלא להיות מושפע מהמותג ומתג המחיר, גם אם אנחנו חושבים שאיננו מושפעים. ואני בהחלט מאלו שחושבים שהם לא מושפעים. אני סולד בדרך-כלל ממותגים ומחירים, ובכל זאת לפעמים הם נוכחים בתת מודע, בין אם רוצים ובין אם לאו. לדוגמא, היה זוג רמקולים יקר אחד שביקר אצלי, ואני התמוגגתי. הייתי מוכן להכריז על הרמקולים שלי כמועמדים לשמש כמעמדי עציצים. זאת עד שבא חבר יקר וסייע לי לבחון אותם "על עיוור" מול הרמקולים שלי. אני בדקתי אותם על עיוור וגם הוא. ונחשו מה? התוצאה התהפכה בצורה קיצונית, באופן עקבי אצל שנינו. הרמקולים היקרים, משנוטרל הקשר האסוציאטיבי למחיר, יצאו פשוט רע. הרמקולים הזולים-בהרבה שלי "עשו להם בית ספר" כמעט בכל פרמטר, והוציאו את היקרים, ובכן, סתם יקרים.
כל זה מוביל אותי לנקודה הבאה: הקשר הרעוע בין מחיר וביצועים. אז ראשית, יש קשר. רמקולים טובים יתחילו בדרך-כלל מסכום מינימלי כלשהוא (כמה אלפים בודדים, נניח, במקרה של מדפיים). אבל משם ואילך כלפי מעלה, אנחנו בלה-לה-לנד. יש שם טובים יותר, טובים פחות, קקופוניות שלא ברא השטן ורמקולים דרכם אפשר לשמוע את אלוהים נופח. כאוס. וכפי שהבנתם מהדוגמה לעיל, בהחלט ייתכנו מקרים בהם רמקולים זולים יישמעו הרבה יותר טוב מרמקולים הרבה יותר יקרים מהם. שימו לב – זה כנראה איננו המקרה הטיפוסי או הנפוץ, אבל הוא נפוץ מספיק כדי להילקח בחשבון. הנקודה בכך היא, שציפייה כי סולם תג המחירים יהווה קריטריון או מדד לאיכותם של רמקולים פשוט אינה מתיישבת עם המציאות. לכן, כשמחפשים רמקולים בתקציב X, מומלץ בחום לחפש גם מתחתיו במקביל, אלא אם אתם קונים את הרמקולים מסיבות אחרות כמו יוקרה ומיצוב (לגיטימי). יתכנו בהחלט הפתעות, בתנאי, כמובן, שתבדקו את הרמקולים אצלכם בבית וכו'. כמו כן, קחו זאת בחשבון במיוחד כאשר אתם בוחנים רמקולים גבוהים יותר ופחות של אותו יצרן. לפעמים הרמקול היקר יותר לא שונה מאוד (ולא בהכרח טוב יותר) מאחיו הקטן.
6. שחררו, בלי לחץ. אין סיכוי שתצליחו להאזין כמו שצריך לכל הרמקולים בטווח התקציב. עודף האזנות בזמן נתון עשוי להביא לבלבול, ובכלל, עודף היצע איננו דבר טוב. מה קל יותר לבחור, זוג רמקולים אחד טוב מתוך ארבעה מועמדים או מתוך 20? חישבו מראש אילו רמקולים הכי מעניינים אתכם והשתדלו לבדוק אותם בלי לחרוג, או שזה לא יגמר. כלומר זה כן יגמר, כשתהיו מבולבלים לחלוטין ותקנו את אחד מזוגות הרמקולים רק כדי לגמור עם זה כבר בלי להיות בטוחים אף פעם אם זו הייתה בחירה טובה. השדרוג לא יבושש לבוא במצב כזה. אני אישית מעדיף לבחור את הטוב ביותר מקשת צרה יותר של אפשרויות. כמו כן עליכם לדעת ולא לחשוש, שכנראה הרמקול הנבחר איננו הטוב ביותר למחירו ובטוח שפספסתם משהו. אז מה? זו לא תחרות; המטרה היא להנות ממוזיקה, ואם הגעתם לשם – מצבכם מעולה. קחו גם בחשבון שטעמים משתנים וההעדפה דהיום איננה ההעדפה של מחר.
שיטת הבדיקה שלי
אז איך אני מתגבר על כל ערימת הבעיות הזו בהגיעי לבחון רמקולים? השיטה שלי היא שיטה המשלבת שתי טכניקות האזנה, מתוך הבנה שכל טכניקת האזנה לבדה מועדת לטעויות והטיות. עם זאת, ישנם כמה עקרונות בסיסיים המשותפים לכל בדיקה. ראשית, כפי שכבר הבנתם, הבדיקה חייבת להיות אצלי בבית אחרת היא לא שווה כלום, בוודאי שלא לכתבה שאהיה מוכן לעמוד מאחוריה. כבר היו מקרים בהם אמרו לי: "בוא אלי לחנות, תאזין כמה שאתה רוצה ותכתוב"; אז לא תודה. להרחיק בעלי אינטרסים
זה מביא אותי לעקרון הבא: בלי לחץ. האזנה בה יושבים לכם על הראש ומפנים את תשומת ליבכם לבאסים ההדוקים ולגבוהים האווריריים לא שווה קדחת. באופן כללי, רצוי שתאזינו לבד, עם בעל האינטרס מחוץ לקו הראיה אפילו אם הוא שתקן מטבעו. עצם נוכחותו של בעל אינטרס, במיוחד כזה שטרח, נסע וסחב עד אליכם את הרמקולים, עשויה לגרום להטיה פסיכולוגית של העדפה לרצות אותו. זה לא כך תמיד אצל כל אחד (במיוחד אצל האנשים היותר "דוגרי" שבינינו), אבל זה סיכון אשר עלול להשפיע פוטנציאלית על ההאזנה, גם אם ברבדים בלתי מודעים.
גיוון מוזיקלי
והעיקרון האחרון: לא לקפוץ למסקנות מהר מידי. יש לנסות סגנונות מוזיקה שונים, ולבוא בראש פתוח ונפש חפצה. גם אם 10 השניות הראשונות לא נשמעו לכם טוב, סבלנות. להערכתי, המינימום לבדיקת רמקולים רצינית הוא שעתיים-שלוש, כשבפועל רצוי לחיות עם רמקולים כמה ימים ובכל יום לעשות איזה "סשן" של שעה ומעלה. מאידך רצוי לא להגזים כדי להיות מסוגלים לבדוק את הרמקולים ולא "סתם" להאזין למוזיקה. האזנה למוזיקה היא, כמובן, המטרה בסופו של דבר, אבל כשמנסים להחליט אם להשקיע את הכסף או לא, הרמקולים הם שעומדים להערכה.
מבחינה מוזיקלית, רצוי לבדוק כמה שיותר סגנונות, ורצוי במיוחד את הקשים יותר לשחזור (קונצ'רטי לפסנתר ולתזמורת של רחמנינוב או סימפוניות של שוסטקוביץ' או מאהלר לדוגמה). הנ"ל תלוי כמובן ברלוונטיות עבור המאזין, אבל טרם נתקלתי ברמקול שהיה טוב ומשכנע בקטעים "מפרקי רמקולים" כאלו, אך לא היה טוב בדברים אחרים. במקרה ההפוך, לעומת זאת, בהחלט נתקלתי לא אחת. בכל מקרה, לכל הפחות, יש לבדוק כמה שיותר סגנונות שיושמעו בפועל ברמקולים הנבדקים.
שני זוגות
אוקי, אז הרמקול לרשותי לזמן מה לבד. מה עכשיו? כעת ישנן שתי בדיקות עיקריות; האחת היא בדיקת סולו העשויה להמשך אפילו כמה ימים של מחייה משותפת עם זוג רמקולים מסוים, והשנייה היא בדיקת B/A מתמשכת (כלומר, תוך כדי נגינה), רצוי עיוורת. את הבדיקות אני מבצע לסירוגין, ללא סדר מסוים. למגבר שלי יש כלי נפלא, והוא סוויץ' ה-B/A. ניתן לחבר אליו שני זוגות רמקולים ולהחליף את הזוג המנגן בהינף מתג. בדיקה עיוורת ניתן לבצע בשתי דרכים: בעזרת חבר שיבצע את הסוויץ', או בהחלפה עצמית. איך לא עובדים על עצמנו בהחלפה עצמית? ניתן פשוט לחבר את שני זוגות הרמקולים למגבר בעזרת מישהו אחר כך שלא יודעים איזה רמקול מחובר לאיזו יציאה של המגבר (על כל הכבלים להיות זהים כמובן), ופשוט לעבור לחשוב עליהם בתור זוג "A" וזוג "B". המגבר במצב זה עובר לשבת לידי כדי שלא אאלץ לקום; לא מעצלנות (טוב, גם), אלא כדי לחוש את ההבדל המיידי ברוחבה ועומקה של הבמה.
הגילויים הנחשפים בבדיקת B/A הם אדירים: בורוֹת במִיד, עמימות, במה קטנה, מיד-ריינג' מגעיל וצפצפני, כלי נשיפה צורחים וכלי מיתר חורקים, עודף באס והיעדרו – הכל נגלה ובגדול. יש לזכור כמובן כי הבדיקה הינה יחסית לרמקול אחר שגם הוא איננו כליל השלמות; אולם כשלרמקול הרפרנס יש משהו שלשני אין (ולהיפך), הדבר בולט לקילומטרים. אגב, אחת התופעות המעניינות המתגלות בבדיקה כזו, עקב היות שני הרמקולים לוקים בצורה כזו או אחרת, היא ששני רמקולים עשויים להישמע ממש גרוע בצורות שונות על אותו הקטע בפרמטרים מסוימים, ושפשוט לא ניתן להעדיף אף אחד מהם.
כמו כן, חשוב מאוד לא ליפול למלכודת של הבדלי נצילות. רמקול נציל יותר יישמע חזק יותר ברגע הסוויץ', ולכן גם טוב יותר. במקרה כזה יש לבצע התאמת ווליום (לא עניין קל כשלעצמו), ולסמן במגבר את המקום הנכון בסקאלה. בזמן הבדיקה, יש ללחוץ על Pause, להעלות או להוריד את הווליום בהתאם, ורק אז להמשיך. עם זאת, אם הבדלי הווליום קטנים, עדיף להמשיך בבדיקה המתמשכת, האפקטיבית יותר.
בדיקות ה B/A מתבצעות מידי פעם, תוך כדי שרוב הזמן אני חי כרגיל עם הרמקולים הנבדקים בתור רמקולים יחידים במשך ימים עד שבועות, מה שמונע ממני מלקפוץ למסקנות חפוזות ומאפשר גם לחוות את הרמקולים על סגנונות שאולי לא נזדמן להשמיע בבדיקה הראשונית. כמעט תמיד אני גם מזמין חבר לתחביב למתן חוות דעת נוספת, תמיד על עיוור ותוך השתדלות לא לדבר על מסקנותיי טרם ההאזנה.
סיכום
אלו ההגיגים והתובנות האישיים בהחלט שלי לגבי בדיקת רמקולים נכון להיום; אני מקווה שהם יסייעו במשהו למישהו לעשות את הבחירה הנכונה עבורו. כמובן שתהליך הלמידה נמשך ובכל בדיקה מגלים דברים חדשים, מיתוסים מתנפצים ואחרים מקבלים אישור.
כיוון שכך, יותר מכל הייתי ממליץ לכם על שלושת אלו: נסו להביא את הרמקולים אליכם הביתה, שמרו על ראש פתוח ופשוט בחרו את הטוב עבורכם.