Enemy of the state - גרסת המציאות

זוכרים את הסרט "אויב המדינה" משנת 1998 בכיכובם של וויל סמית' וג'ין הקמן, בו רשויות ביון בארה"ב מבצעות מרדף אחר אדם, ומגייסות לשם כך את כל הטכנולוגיות העומדות לרשותה? נשמע דמיוני? תחשבו שוב.

ב- 6.1 השנה, המונים הסתערו על הקפיטול בארצות הברית בוושינגטון הבירה, במהלך מהומה והתקפה אלימה נגד הקונגרס האמריקני. המפגינים שהזדהו כתומכי הנשיא דונלד טראמפ, ניסו לבטל את תבוסתו בבחירות לנשיאות 2020 על ידי שיבוש המושב של הקונגרס שהתכנס לספירת הקולות כדי לתת אישור רשמי לניצחונו של ג'ו ביידן. יותר מ -140 בני אדם נפצעו וחמישה בני אדם נהרגו, בתוצאה כירי.

המצוד אחר האלמונים שהשתתפו בהפגנה החל מיד לאחר מכן, אולם מכיוון שלא ניתן היה לזהות את כולם, נדרש שימוש גם באמצעים לא שגרתיים. 

היום שיתף ה- FBI שכדי לאתר ולעצור אדם שנחשד בהשתתפות בהתפרעות בקפיטול בתחילת השנה, השתמש בטכנולוגיית זיהוי פנים (Face recognition). הפרסום יוצא הדופן הזה מאשש את החשש של רבים שרשויות ביון בעולם משתמשות בטכנולוגיות לזיהוי פנים לא רק כדי לאשר את זהותו של חשוד, אלא גם כדי לגלות זהותו מלכתחילה. לקריאת ההצהרה המלאה של ה-FBI על הדרך בה אותר החשוד, לחצו כאן.

על פי תצהיר שהופץ ברשת, סוכנים פדרליים איתרו אדם בשם סטיבן צ'ייס רנדולף תוך שימוש בתמונות שהופקו ממצלמות האבטחה בקפיטול, כולל אלה ששותפו בטוויטר על ידי קבוצה המכונה Sedition Hunters. ה- FBI חיפש תמונות נוספות של הדמויות הללו באינטרנט באמצעות "כלי זיהוי פנים בקוד פתוח, הידוע כמספק תוצאות אמינות", והוא הוביל לדף אינסטגרם ציבורי ששייך ככל הנראה לחברתו של רנדולף שהכיל "תמונות רבות" של החשוד.

19-Year-Old Brooklynite Accused of Participating in U.S. Capitol Siege https://t.co/t4HZE84zn4

— #SeditionHunters (@SeditionHunters) April 21, 2021

התמונה שאותרה בחשבון האינסטגרם של חברתו

התמונות בחשבון האינסטרגם של חברתו הציגו את רנדולף לבוש בבגדים זהים לאלו שהוצאו ממצלמות האבטחה בקפיטול. ההתאמה כללה כובע סריג אפור עם לוגו ייחודי, שאח"כ מתברר שהיה המפתח למעקב אחריו, מה שהוביל לכך ש- Sedition Hunters תייגו אותו בשם GrayCarharttHat#.

התמונות ממצלמות האבטחה בקפיטול, כפי שפורסמו בדף הטוויטר של SeditionHunters

לאחר שמצאו את חשבון האינסטגרם של חברתו של רנדולף, סוכנים פדרליים איתרו גם חשבונות פייסבוק השייכים ככל הנראה לבני משפחתו, וחשפו את שמו המלא של החשוד. לאחר מכן הם הצליבו את זהותו עם תמונות מרשיונות הנהיגה במדינה, וביקרו אותו בביתו ובמקום עבודתו.

כדי לודא שאכן המדובר באדם שהשתתף בהתפרעויות בקפיטול, הגיעו למקום עבודתו שני סוכני FBI סמויים ופתחו בשיחה עימו, בה הודה שהשתתף בהתפרעויות ואמר "הייתי בזה" ו"זה היה כיף לעזאזל.” 

רנדולף נעצר שבוע לאחר מכן. המקרה מציג כיצד ה- FBI משתמש בטכנולוגיות לזיהוי פנים ובתמונות המון על מנת לאתר חשודים. כלים אלה לא תמיד נחוצים לאיתור חשודים, אך נראה כי השימוש בהם נעשה נפוץ יותר ויותר. 

ומה בישראל?

לא כולם יודעים, אולם מדינת ישראל מצויה במצב חירום מוכרז החל מתאריך 19 במאי 1948, ארבעה ימים לאחר הקמת המדינה, ועד היום. סעיף 9 לפקודת סדרי השלטון והמשפט נותן בידי הכנסת או הממשלה את הסמכות לאפשר לממשלה להפעיל הסדרים ייחודיים - תקנות לשעת חירום, לעיתים תוך פגיעה מידתית בחירויות יסוד. אף שהנסיבות ששררו בישראל ב-1948 השתנו, ההכרזה על מצב חירום לא בוטלה עד היום. הסיבה לכך אינה צורך אובייקטיבי בקיומו, שכן הנסיבות שהביאו להכרזתו ב-1948 ברובן אינן קיימות עוד. הסיבה היא שבמשך השנים נחקקו חוקים רבים ובהם הוראות המותנות בקיומו של מצב חירום, וביטולו של מצב החירום יביא לבטלותן של הוראות אלה.

רשויות האכיפה בישראל כמובן שאינן משתפות בנדיבות כמו ה- FBI, מידע על הטכנולוגיות המתקדמות בהן הן משתמשות, אולם ניתן ללמוד על כך ממסמכים שונים.

הכנסת פרסמה בדצמבר האחרון סקירה על השימוש בטכנולוגיות זיהוי וניטור במרחב הציבורי. מהמסמך ברור שכבר נעשה שימוש ביכולות לניתוח וידאו, כגון הצלבות מדדי מגדר, גיל, גזע, דפוסי לבוש, סוגי רכב וצבע, מספר לוחית רישוי, פענוח התנהגויות ואימות זהות באמצעות תצלום פנים.

ליכולות אלו כמובן קיים שימוש אזרחי כגון גישה למתקנים, אמצעי תשלום, מיון וסידור תמונות, אולם גם שימוש בטחוני. טכנולוגיות אלה מעוררות שאלות בדבר האיזונים בין התועלות שבהן לבין החשש מפגיעה בזכות לפרטיות ומיצירת מעקב מתמיד אחר אזרחים, גם אם אינם חשודים. על פי המחקר, השימוש במצלמות בכלל, ובטכנולוגיות זיהוי לוחית רישוי נפוץ מאוד. 

מספיק להציץ בכניסה וביציאה במחלפים מרכזיים בישראל, על מנת לזהות מצלמות LPR (License Plate Recorder), שמתעדות את מספרי הרישוי, דגם וצבע הרכבים. יש שטוענים שבאמצעות תוכנות שמתממשקות למצלמות, ניתן אף לתעד את מספר הנוסעים, פניהם, ומכאן שגם את זהותם. מידע זה ניתן תיאורטית גם להצלבה עם איכון סלולרי מהמכשירים הניידים שברכב, מהמודם הסלולרי שבמערכות המולטימדיה ומאלה של מערכות ההתרעה כגון איתורן, פוינטר וכו'. כך, בזמן אמת, ניתן למפות את כל כלי הרכב בכבישים בישראל. במסמך שפורסם באתר הכנסת נכתב שלטענת המשרד לביטחון פנים, המצלמות הותקנו במטרה לשפר את ההתמודדות עם אירועי פשיעה חקלאית ופשיעת רכוש.

תוסיפו לכך המצלמות הממוקמות מאחורי שלטי הכוונה בכבישים נבחרים, אלו הממוקמות בכניסה וביציאה העיקרית משכונות וערים ומצלמות אכיפה בנתיבים עירוניים, והרי לכם פוטנציאל למיפוי קבוע ומהימן של כל רוב המכוניות שנוסעות בישראל, על יושביהם. בירושלים לדוגמא, העירייה מעידה כי היא משתמשת בטכנולוגיית ניתוח וידאו לעיבודי תנועה או לזיהוי פעילות חריגה לטובת ניהול המרחב הציבורי. בתל אביב הוצבו כ-1,200 מצלמות במרחב הציבורי והן מחוברות למשל"ט הביטחון העירוני.

המוח הישראלי

כפי שניתן לצפות, בין שחקני המפתח בהתקדמות הטכנולוגית, נמצאות חברות ישראליות. הסטארט-אפ קורסייט (Corsight AI), חברה בת של קורטיקה הישראלית, מפתח פלטפורמה לזיהוי פנים.

לטענת קורסייט, על ידי שימוש ב- AI אוטומטי, ניתן לבצע אימות ואיתור פנים במהירות ובדיוק ללא תחרות. יותר מכך, זיהוי הפנים של המערכת מהיר יותר מזה של המוח האנושי לזהות פנים. באמצעות הטכנולוגיה, ניתן לאתר חשודים גם בתמונה של המון ואפילו בתאורה נמוכה, בזוויות קיצוניות, או בשילוב מסכות פנים בשל הקורונה.

AnyVision הישראלית מחולון לקחה את הנושא צעד אחד קדימה ומכנה אותו Visual Intelligence. המדובר במערכת התראה אוטומטית לרשימת מעקב שיצרו גופי אכיפה. עתה כל שנותר להם הוא להמתין שהמערכת תסרוק את כל המצלמות אליהן היא מחוברת, תזהה אנשים רלוונטים ותשתף בהיסטוריה שלהם לאורך הסרטונים שנסרקו. מכיוון שהמערכת של AnyVision מתממשקת לכל מצלמה, בתיאוריה, ניתן לחברה בבת אחת לכלל המצלמות שמוצבות בדרכים, בחנויות, בנקים, כספומטים, אינטרקומים ולאפשר גילוי וזיהוי.

עם כמות מידע כ"כ אדירה, נדרש גם כח עיבוד חזק במיוחד. AnyVision מעידה על 0.1% התראות שווא, ו- 0.2 מילי שנייה לצורך עיבוד תמונה.

מהו התקן?

המכון האמריקאי לסטנדרטים וטכנולוגיה (National Institute of Standards and Technology – NIST), מבצע מבחני הערכה והשוואה של טכנולוגיות זיהוי פנים. כל חברה מסחרית, גוף אקדמי או מפתח עצמאי יכולים להגיש את האלגוריתמים שפיתחו להערכה ודירוג של NIST המבצעת בחינה מקצועית ובלתי תלויה של יכולות המערכת והשוואת רמת הדיוק לתוצאות שחקנים הקיימים בענף. 

ה-NIST עושה סדר במושגים: 

- טכנולוגיית גילוי פנים (face detection) קובעת אם התמונה מכילה פנים. 

- טכנולוגיית ניתוח הפנים (Face analysis) נועדה לזהות תכונות כגון מין, גיל או רגש מפנים שזוהו. 

- טכנולוגיית זיהוי פנים (Face recognition) משווה את תווי הפנים של האדם לתמונות הזמינות למטרות אימות או זיהוי. 

- אימות או התאמה של "אחד לאחד" (one-to-one) מאשרים שתצלום תואם תמונה שונה של אותו אדם במסד נתונים או את התצלום בתעודה, והוא משמש בדרך כלל למטרות אימות. 

- זיהוי או חיפוש "אחד מתוך רבים" (one-to-many) קובע אם לאדם בתצלום יש התאמה כלשהי במסד נתונים והוא יכול לשמש לזיהוי אדם.

המצב באירופה

בניגוד למגמה ברחבי העולם, מנהיגי האיחוד האירופי פרסמו בשנה שעברה מסמך טיוטה שהם שוקלים לאסור על שימוש בזיהוי פנים במרחב הציבורי לתקופה של עד חמש שנים, כדי לאפשר אמצעים לבקרת סיכוני הטכנולוגיה הזו. חוקי הפרטיות באירופה יאסרו באופן מוגבל בזמן את השימוש בטכנולוגיית זיהוי פנים במרחבים ציבוריים. המטרה: "וידוא שפיתוח טכנולוגיה זו יבוצע באופן שמכבד את הערכים והעקרונות האירופיים"

הפוך, גוטה

הסטארט-אפ D-ID מהשם De-identification, פועל הפוך. האלגוריתם אותו פיתחה D-ID פוגע באלגוריתמים לזיהוי פנים ומקשה על היכולת של המערכות לזיהוי פנים לזהות את האדם שבתמונה או בסרטון – אבל שומר על דמיון לתמונה המקורית.

לסיכום

הפנים האנושיות יהפכו בקרוב להיות אמצעי הזיהוי העיקרי והשימושי ביותר לאדם, אולם בשונה מסיסמה במחשב, אותה נהוג להחליף בתדירות גבוהה – פנים לא ניתן להחליף. לא לחינם מפוצחות בישראל בזה אחר זה תאונות פגע וברח, אירועי פשיעה במרחב הציבורי ואיתור עבריינים נמלטים. העולם, וישראל בפרט, הפכו פחות ופחות פרטיים, ועוד לא דיברנו על השילוב של איתור פנים עם נתונים ביומטריים מבוקרים שנאספו מהאזרחים. המציאות, אכן, עולה על הדמיון.