התרשמות אישית מאחת המערכות היקרות בישראל

שלושה יצרני אודיו מכובדים ביותר, Magico מארה"ב, dCS מבריטניה ו-Soulution Audio משווייץ, מנעימים את זמנו של כתבנו תומר צין, אז מה מסתירה העטיפה המסוגננת שלהם?

פתח דבר

לאחרונה חידשתי קשר שנמשך יותר משני עשורים, עם ידיד ותיק ומסביר פנים בעולם המוזיקה והאודיו. בעבר שימשתי עבורו לא אחת, שגריר של הנעשה בתחום האודיו בארץ ובעולם ובתמורה אני מוזמן לביתו בתל אביב, נהנה מצלילי המוזיקה שמערכת השמע שלו משחזרת.

בעודנו לוגמים קפה הפוך ובטרם נשמע צליל אחד, אנו מעלים זיכרונות מהמערכות הקודמות של הידיד. בעבר שימשו אותו כאן ובדירתו הקודמת, רמקולים פלאנריים מיתולוגיים Apogee Duetta Signature, שרבים זוכרים בערגה את גודל הבמה ואת העוצמה ששידרה המערכת של אז.

לזמן קצר נכנסו לבית רמקולים פלאנריים אחרים מסוג Bohlender Graebener עם סאבוופר של Avalon, שדינם היה לצאת ובעיקר בגלל השדרוג לרמקולים Wilson Watt/puppy 8, שעבדכם הנאמן התפתה למכור לו בעודם חדשים ועטופים בניילון המקורי. כאמור, כל עת השיחה אינני יכול לגרוע עיניים מהמראה המרשים של מערכת השמע שמולי.

כאמור, הידיד נעים שיחה ומאיר פנים (אך מעדיף להישאר בעילום שם), עבר כברת דרך ארוכה והספיק להחליף כמה רמקולים / מגברים / נגנים-אנלוגיים-דיגיטליים-רשת / כבלים ועוד, רשימת הציוד שברשותו ארוכה כאורך הגלות. כיום, הוא הבעלים הגאה של אחת ממערכות השמע המושקעות בישראל מבחינה כספית ואסתטית, הגורמת אפילו לשועל מערכות ותערוכות ותיק כמוני, להזיע מהתרגשות ולהעלות אדים.

לא בפעם הראשונה אני חוזר ושואל את עצמי, כיצד יתחתנו זה עם זה, רכיבים של יצרנים שונים מארצות שונות. האם יתכנו נישואי אהבה בין שוויצרי, אמריקאי ואנגלי? האם זה יהיה שעטנז של סגנונות? האם מערכת מורכבת כזאת תוכל להפיק רפרודוקציית של צלילים איכותיים ואמיתיים? ספוילר: התשובה היא "בהחלט כן".

לפני שמתחילים חייבים לפתוח ולסגור נושא אחד חשוב. יש כאלה שהבחינו שכותב שורות אלו בוחן שני רמקולים שונים של היצרנית האמריקאית Magico, דגם אחרי דגם. ובכן, הדבר מיקרי לחלוטין ואין פה שום כוונה נסתרת. 

כמה תקליטים ותקליטורים?

ידידי מחזיק אוסף מוזיקה אדיר ממדים, הכולל מעל לעשרת אלפים תקליטים, ששת אלפים דיסקים ואחד עשר אלף אלבומים במחשב הביתי וזאת בנוסף לעולם האינסופי של מוזיקה ברשת. ללא צל של ספק, הוא קודם כל חובב מוזיקה ואחר כך אודיופיל. לשאלתי, מתי אתה שומע את כל זה? הוא מרגיע אותי, ששלושת המאגרים שמניתי כוללים הרבה מאוד חפיפה, בין תקליטים, לדיסקים ולקבציי מוזיקה במחשב. סך הכל, מעריך הוא בצניעות מעושה, שאין יותר משנים עשר אלף כותרים שונים. אותם ניתן לחלק לשני שליש מוסיקה קלאסית, כאשר השליש הנוסף מתחלק בין ג'ז, רוק, פופ ומוזיקה ישראלית. בשנים האחרונות הוא מאזין למוזיקה קלאסית בפורמט דיגיטלי ואילו הפטיפון, הוא הכלי העיקרי להשמעת כל היתר. לתקליטי ג'ז ורוק קלאסי, יש ערך מוסף בתקליט ויניל שהודפס סמוך להוצאתו או במהדורה אנלוגית מחודשת ונוצצת. אני בא לפגישות עמוס במחשבות, ברשותי רק כ-200 דיסקים קלאסיים ואת רוב ההאזנה שלי למוזיקה קלאסית אני עושה בקונצרטים ולא במערכת הביתית. אני מהרהר בכך שמספר המאזינים למוזיקה קלאסית הוא מועט ודי מבוגר, למרות שמדובר בז'אנר הכי נעלה. המאזינים לו מדווחים על ההתרגשות הרבה שמעוררת בהם מוזיקה זאת, גם בהאזנות חוזרות ונשנות וגם בהשוואת ביצועים.

אנו מגדירים כמוזיקה קלאסית אמנותית את מה שנכתב החל מימי הביניים המוקדמים, דרך תקופת הרנסאנס, הבארוק, הקלאסיקה והרומנטיקה המודרנית. עולם שלם של הרכבים, מסולן בודד ועד לתזמורות ענק, מכלי פריטה בעל מיתר אחד ועד לאלקטרוניקה מתקדמת, מזמר נער ועד מקהלה בת מאות משתתפים. מניסיוני, מי שצולל לעולם זה יתוגמל בריגוש ענק. לענייננו, מערכות השמע המושקעות ביותר יוציאו את המיטב שלהן בהשמעת מוזיקה קלאסית.

המוזיקה הנבחרת

ביליתי בחיי הרבה בתערוכות אודיו, שמעתי בבתים של אודיופילים שהפכו לחברים טובים. כמעט כל מערכת תעבור בשלום את מבחן שלושת נגני הג'ז מנגנים מוזיקת לובי של מלון. לכן, אני בוחר בדיסקים מאתגרים מבחינת צליל, ארבע נגנים או זמרים לפחות, צליל אקוסטי וצליל אלקטרוני. דינאמיקה קיצונית אך גם עדינות, סגנונות הפקת הצליל שונים זה מזה.

השמעתי דיסקים המוכרים לי היטב בשפה העברית:

- "התשמע קולי" - מחווה של גלגל''צ לאלבום של "החלונות הגבוהים".

- "יאיר דלאל" - סילאן ואנסמבל אלול.

- "החברים של נטאשה" - האוסף.

- "נקמת הטרקטור" Tractors Revenge

דיסקים בסגנון רוק / פופ וג'אז:

- Sera Una Nocha 

- Shabrang - Sevdaliza

- The Sonny Clark Memorial Quartet – Voodoo

- Blues & Roots Charles Mingus

- Kenny Burrell - Midnight Blue

- Dave Brubeck - Time Further Out

- Count Basie and his orchestra - Warm Breeze

- Michel Jonasz - La fabuleuse histoire de Mister Swing

- Music From The Motion Picture Soundtrack Rush

דיסקים של מוזיקה קלאסית:

- Adagio dAlbinoni - Gary Kar 

- Hans Zender - Schubert’s Winterreise 

- Aaron Copland: Third Symphony, ETC

- Antonio Vivaldi - The Four Seasons - Nils-Erik-Sparf, baroque violin, BIS

- Mephisto & CO - Eiji Oue / Minnesota Orchestra

- Berlioz: Requiem; Robert Shaw

ועוד כ-20 דיסקים בסגנונות שונים.

מרחקים ומידות של חדר האזנה

גודלו של חדר האזנה המשמש גם לאירוח בו ממוקמת מערכת האודיו הוא 28 מטרים רבועים, האורך 6 מטרים, הרוחב 4.6 מטרים, הגובה 2.7 מטרים והרמקולים ממוקמים על הקיר הצר יותר. המרחק של הרמקולים למאזין הוא כ-2.7 מטרים, המרחק מהקיר האחורי 70 ס"מ ומהקירות הצדדיים 60 ס"מ. הרצפה מבודדת למניעת רעש מהשכנים בדירה שמתחת, בתקרה קיימת הנמכה של המזגן ברוחב 80 ס"מ, החדר בנוי בניית בלוקים וגבס בצורה לא שגרתית. הקיר האחורי והקדמי בנויים בלוקים, בקירות הצדדיים, בצד ימין מרפסת שנסגרה לטובת העניין, בצד חלונות מזכוכית בחצי הגובה לאורך הקיר. ארון סופג / בולע רעשים מלא בשלוש קומות של תקליטים לכל אורך החדר. בצד שמאל קיר גבס, לאורך כשליש ממנו יש ארון סופג / בולע רעשים ומלא בשלוש קומות של תקליטים.

בצד זה סוטה הקיר ב-3 מעלות, כדי שהחדר לא יהיה עם קירות מקבילים. בחדר האזנה ישנם הרבה רהיטי עץ ובניהם פסנתר, 2 שטיחים פרסיים (גדול וקטן) מונחים על הרצפה, בארבעת הפינות ישנם Room Tunes (שייבא איל פור המנוח). מסביב על הקירות בערך 10 תמונות ואביזרי קישוט שמשפיעים גם הם על האקוסטיקה.

מערכת האודיו של ידיד 

במערכת נמצאים זוג רמקולים Magico S5 סימן 2 ריצפתים המיוצרים בארה"ב אך הקשר הישראלי שלהם מוכר וידוע. הרמקולים הם השניים בסדרה אחרי ה-S7 II, ריצפתים וגבוהים למדי, תיבתם מעוקלת בצד האחורי של התיבה, בכדי לפרק גלים אנכיים עומדים המגיעים לתיבה. מבחינת העיצוב ה-S5 II לא מושלם: בדופן הקדמית יש סרחי עודף בייחוד באזור הטוויטר, היחידות לא קרובות האחת לשנייה ושמתי לב שנתון העומק ברמקולים קטן מנתון הרוחב. נו טוב. כאמור, המארז המסיבי והאטום ללא כל פתח מיוצר כולו מאלומיניום 6061 T6 ומלוחות יותר עבים ומסיביים מאשר ה-A5, המיועד למטוסים ופלטות פנימית מורכבת מסייעת להקשיח את כל המתחם ולמזער תהודה וצבעים לא רצויים. בקופסאות יש יותר חיזוקים פנימיים מאשר ב-A5, שנועדו להוסיף מסה ונוקשות תוך הורדת תהודה פנימית. הפלטה התחתונה העבה, משלבת תומך מחומש בעל 4 נקודות, שמוריד את מרכז הכובד ומגביר את היציבות הכוללת, כתוצאה מכך רצפת רעש נמוכה יותר ומוסיפה דינאמיקה.

מידות הרמקולים: גובהם 1,28 ס"מ, רוחבם 38 ס"מ ועומקם 36 ס"מ ומשקלם 100 ק"ג לכל רמקול. בכל רמקול 4 דרייברים, זוג וופרים "10 עשויים מאלומיניום, יחידת מידרינג' "6 עשויה סיבי פחמן ננו-טק ויחידת טוויטר 28 מ"מ מבריליום מצופה יהלום. הקרוסאובר 3 יציאות הכיווני, כולל מסנן Linkwitz-Riley של 24 dB לכל אוקטאבה ורכיבי קצה של מונדורף מגרמניה.

תחום היענות הוא 20 הרצים ועד 50,000 הרצים, זה נתון מצוין. המלצת היצרן למגבר בהספק 50 - 1,000 וואט, הנצילות של הרמקולים עומדת על 88 די.בי וההתנגדות נומינלית 4 אום המצריכה מגבר שיכול "להחזיק" התנגדות נמוכה כזאת.

מגבר הספק סטריאופוני Soulution 511 וקדם מגבר Soulution 525 (מגבר לפטיפון Soulution 550 שלא הופעל), או כפי שהחברה מכנה "הטבע של הצליל", מיוצרים שניהם בשווייץ ותהילתם נישאת בפי כל מי שהתוודע אליהם. בנוסף, מג'יקו ממליצה עליהם בחיבור עם הרמקולים שלה. מגבר הספק הסטריאופוני 511, שעובד ב-140 וואט אר. אם. אס לערוץ בעומס של 8 אום, 280 וואט אר. 

אם. אס לערוץ בעומס של 4 אום (והרבה יותר לעכבות נמוכות יותר), מבטיח שפע של כוח למגוון רחב של רמקולים, מכל סוג ודגם. פעולת המגבר הגבוהה Class A בתוספת 500,000 מיקרו-פאראדים לקיבולת אחסון באספקת החשמל, מביאה לתגובת דחיפה כמעט אינסופית. מוטות נחושת מסיביים בלוח המגבר מבטיחים שישמור על ניטרליות של הצליל המוגבר, ידחוף את הרמקולים הדרשנים ביותר, מבלי "לצבוע" את הצליל. הקדם המגבר 525 שומר על רמה גבוהה של דיוק ושל הפאזה, ללא קשר לעומס, הוא לא מאפשר לעיוות, רעש או זמזום לצבוע את המוזיקה. בקרת עוצמת קול משתמשת בבקרת "האצבעות המחליקות" של נגדי "ווישיי", עם הדיוק והיציבות של רשתות נגדים קבועים. התוצאה הסופית היא בקרת עוצמת הקול המתכווננת היטב ב-95 שלבים של ב-1 dB כל אחד, ללא לחיצות מיתוג מורגשות, הטוב משני העולמות. ה-525 משתמש בממסרי כניסות איכותיים מאוד, בנוי כמונו כפול, המעגלים האנלוגיים וספקי הכוח הנלווים של הערוצים הימניים והשמאליים, מופרדים זה מזה פיזית. ניתן לקבל יציאות מאוזנות ולא מאוזנות, משקל הקדם הינו 20 ק"ג.

מבין כל הרכיבים שבמערכת של ידידי, אני נפעם מהגברה הנפרדת של חברת Soulution השוויצרית. בעבר האזנתי למגבר המשולב מסדרת ה-3, כמו כן, שמעתי בעבר מערכות של החברה ותמיד הן היו משכמן ומעלה ונשמעו מעולה. העיצוב והמקוריות יפים מאוד והחזית מעוגלת בצורה מענגת.

את המוזיקה מזרים מכשיר אנגלי dCS Rossini Player, המנגן דיסקים ומשמש כסטרימר וממיר. החברה מייצרת את נגן התקליטורים Rossini בטכנולוגיה ייחודית הנקראת, Ring DAC הנגן מפענח ומעבד מלא את נתוני MQA מכניסות הרשת ו-USB2. אליהם מצטרףRossini clock, לדיוק מקסימלי של האות, שני המוצרים שוקלים 29 ק"ג!

לדעתי, היצרנית dCS הינה החברה המובילה בעולם הדיגיטל ומוצריה נמצאות בחלק מהמערכות האיכותיות והיוקרתיות ביותר בעולם. מגוון מוצרי החברה הינם שילוב של אומנות ברמה עולמית וטכנולוגיה מהשורה הראשונה. יש לי תחושה שאצל הידיד עם המוצרים של dCS, ניתן לחוות את אותו רגע ייחודי ומעקצץ, בו כל העולם נעצר וכל מה שנותר היא רק המוזיקה.

בעת ביקורי הצטערתי על כך שהפטיפון מתוצרתNottingham Analog היה מושבת, עקב שחיקת מחט. פטיפון אנלוגי הוא כידוע טכנולוגיה מכאנית פרימיטיבית, שלמזלנו מפיקה את הצליל הטבעי ביותר. 

נציין עוד כבלי רמקולים Vovox Textura Fortis, כבלי חשמל ומקשרים Nordost Valhalla, כבל רשת Points Nordost Network Q ועוד אביזרים מחברת Nordost.

לפני האזנה למוזיקה

כאמור, הגעתי שלוש פעמים לידיד על מנת לבצע את ההאזנה והבדיקה למוזיקה וכפי שהיא צריכה לדעתי להתבצע. פעם אחת הערתי הערות על מיקום הרמקולים ופעמיים להאזנה למערכת האודיו. הדבר הזה הוא הנוהל הבלתי פורמאלי של בדיקת מערכות אודיו אצל כל אודיופיל בחדר האזנה שלו, בוצע גם פה. כאמור לפני כל האזנה, בדקתי בעזרת דיסק הבדיקה שערוץ שמאל וימין לא הפוכים. בשלב השני הקשבתי "לקטע מחיאות הכף" מדיסק הבדיקה שלי ולא נשמעו הדהודים בחדר, המעידים על בעיות אקוסטיקה מיוחדות. לקח לי זמן להתעסק עם המרחק של הספה, העברתי אותה אחורה כ-1/2 מטר, עד שהתגלתה במה רחבה. טרם תחילת השמיעה הקריטית וידאתי שהמערכת דולקת יותר משעה ושטרם לכך עברה ברייק אין של 300 שעות לפחות. 

פעם הראשונה ששמעתי את המערכת, העיבה על ההתרשמות הכללית תופעה תמוהה של בס אגרסיבי ועודף. יצאתי משם עם הנחיה לבעל המערכת: "אנא הרחק את הרמקולים 30 ס"מ עוד מהקיר הקדמי והוסף שטיח לפני הרמקולים".

כאשר דווח לי שהדבר נעשה, הצטיידתי שוב בדיסקים שלי ובאתי לביצוע הביקורת. ספת הישיבה הייתה ממוקמת בקודקודו של משולש שווה צלעות, אך אני הרגשתי שבחדר זה נדרשת זווית צרה יותר ולכן הסטתי את הספה 50 ס"מ לאחור.

מאזין (ונהנה) 

מערכת השמע הכוללת רכיבי קצה מהיצרניות מג'יקו - סולושן - dCS, יוצרת הרמוניה מעולה בין הרכיבים ומגישה לך את המוזיקה בדינאמיות מתפרצת, באיזון ובשקט מופתי. בזמן האזנה לכל הסגנונות המוזיקאליים, הם נשמעים כמעט מושלמים ושום דבר לא הפריע לי וזה נדיר מאוד. ישבתי מרותק ושמעתי אלבום אחר אלבום, נהניתי מאוד מבמת הצליל העמוקה, הרחבה והגבוהה שפשוט הייתה שם. עצמתי את העיניים, הבמה מילאה את כל החדר, עם אחיזה וסמכות בסיסיים נפלאים - שאפו לידיד.

השקיפות מגיעה לרמה די יוצאת דופן ומעל הכול מגוונת מאוד, יש לה נוכחות קולית חזקה ושולטת, אך היא נותרה נאמנה למהות המופע המוזיקלי. היא מקרינה שירה בצורה נהדרת עם תחושה מדהימה של אווירה ומרחב. קולו של הזמר או הזמרת הופיע תמיד בקדמת הבמה עם מיצוב הולוגרפי, יודעת להדגיש בשכנוע את כל הניסוחים, את האינטונציות של השיר שהיא מנגנת והכול בעיצומה של מוזיקה ומוזיקאים הטרוגניים. 

בשנת 2017 לציון 50 שנה ליציאת האלבום המקורי, הפיקו גלגל"צ את פרויקט המחווה "התשמע קולי", בו מבצעים אמנים והרכבים שונים את שירי האלבום. המוזיקה גורמת לך להצטמרר ולרצות להאזין לכל הקטעים בדיסק. קטע 7 "זמר נוגה" בדיסק שמבוצע על ידי דניאלה ספקטור וגבע אלון, הוא אחד השירים הטובים יותר של החלונות הגבוהים. קשה להרוס את החיבור בין הלחן המושלם לבין הגעגוע והכמיהה שבלשון הגבוהה של רחל. מה גם שהוא זוכה לעיבוד נבון ולהפקה מוזיקלית משודרגת של תמיר מוסקט, שלא משנה את סולמות השירה וההרמוניות, הוא שומר על התבנית המקורית והופך את הליווי לאלקטרו-לייט, מאריך את השיר לטובת מפגן אינסטרומנטלי שמפרט ומדגים את חלוקת התפקידים. לא חוכמה. דניאלה וגבע שרים בצורה נוסטלגית בביצוע עדכני ומרגש, קולותיהם נשמעים מאוד חלקים וצלולים, הגיטרות של גבע מאוד ברורות ואותנטיות, סמכותיות ועוצמתיות, בשילוב נגינה מדויקת ומעוררת השראה.

סבדה אליזאדה ידועה מקצועית בשם סבדליזה בת 34 שנים, פזמונאית ומפיקת אלבומים, ילידת איראן וממוקמת ברוטרדם הולנד. המוזיקה שלה מתוארת כשילוב של טריפ הופ, פופ ניסיוני ו- R&B אלטרנטיביים, תוך שילוב השפעות ממקורות שונים אחרים. היא מגובה בגיבוי רביעיית מוזיקאים מקצועיים, הקול שלה במערכת ברור ובדיוק באמצע, יותר ממערכות אודיו אחרות ששמעתי לאחרונה. אני יכול לשמוע בבירור את במת הצליל התלת ממדית, המרחב האקוסטי בו הוקלט השיר ורמזים מרחביים, עוזרים לי לזהות את מיקומם המדויק של הלהקה על במת הצליל. 

המיקום של במת הצליל היה מאוד ריאלי, לא היה קדמי מדי ולא אחורי מידי. המהירות וקצב המוזיקה משוחזר ללא פשרות עם דקויות, אפילו בהפקה עמוסה כמו של "צארלס מינגוס", ששומרת עליהם במהודק ושלא יהיו תובעניים, בשיר "Moanin" בדיסקBlues & Roots. הדהוד ברמה נמוכה המגדיר את המרחב האקוסטי בו הוקלט השיר ורמזים מרחביים, עוזרים לנו לזהות את מיקומם המדויק של הלהקה על בימת הצליל. הדינמיות הפרועה של המוזיקה עוברת בהתלהבות, תפוקת הכוח הנדיבה של המערכת ניכרת באגרוף שהיא נותנת ובסולידיות המוצגת.

מבין הדיסקים הקלאסיים ששמעתי, הקטעDies Irae הוא יום הדין מתוך הרקוויאם הקתולי. לטקסט הזה נכתבו עשרות יצירות של מוזיקה קלאסית. שלושה מהרקוויאם הם הבולטים והפופולאריים של מוצארט, של ורדי ושל ברליוז. הטקסט שמבשר על הצפוי לנו כאשר יגיע יום הדין נועד להפחיד את המאמינים ולהזהירם מפני אחרית קשה, אם לא ילכו בדרך הכנסייה. מכאן שצפויה כתיבה דרמטית גם של המוזיקה. ברליוז אמן האלגנטיות הצרפתית מחבר אותה עם אותה בומבסטיות הצפויה בקטע זה ומשיג תוצאה יפהפייה. את הפאר הזה הקליטה חברת TELARC האמריקאית עם המנצח רוברט שו, התזמורת והמקהלה הסימפונית של אטלנטה ב-1985. באותם ימים נקטה חברת טלארק בשיטת הקלטה והעברה דיגיטלית משובחת הקרויה Soundstream.

מול עינינו נפתח הקטע, כאשר מקהלה שמימית נשמעת הרחק מאיתנו, בעומק דמיוני של עשרות מטרים. בהדרגה מתחזקת שירת המקהלה, נוספות שכבות של נגינה תזמורתית והמתח במוזיקה מכין אותנו להתפרצות העצומה של האנסמבל כולו, המפוזר על פני האולם המשובח באטלנטה. בשיא העוצמה אני מרגיש את החלל הענק מתגשם ממול כשסקציית כלי הנשיפה ממתכת מציפה אותי מכל הכיוונים והמקהלה מרעימה איתם בקול. אני מתרשם מהעוצמה, מהניקיון מהאפקט המרחבי והאימפקט הכללי, גם בין שני הרמקולים שמולי. האמת, כמעט חזרתי בתשובה.

קטע מתוך Mefisto &Co. / Eiji Oue / Minnesota Orchestra /Reference Recordings/RR82

זה הקטע המסיים יצירה מוזיקלית של עשרת שעות ההאזנה שלי. כאן אתגרתי את המערכת עם העוצמה הבלתי נגמרת של תזמורת סימפונית במלואה, בהקלטת מופת של חברתReference 

Recordings משנת 2008. לא מעט מערכות שבעבר הבחנתי ביכולתן להעביר בנעימות ובפירוט רב הרכב אקוסטי קטן, מאבדות גובה אל מול עצמתם של מאה נגנים על במת אולם קונצרטים. המערכת שלפני צלחה את המשימה ללא כל קושי ויתרה מזו העבירה בצליל מלא ברק, יופי וחן את נגינתם של הכלים הבודדים ואת העצמה המלאה של התזמורת השלמה. אפשר היה לשמוע את הרב שכבתיות של סקציות התזמורת השונות, להבחין בגווני כלי נשיפה מעץ, בצלילם המלא של חצוצרות טרומבונים וטובה, מהאוויר הסובב את הכלים ומתחושת האולם. אך יותר מכל נגע בי רגע עדין של נגינת הכינור השטנית הפותחת את מחול המוות של קאמי סן-סן. יכולתי להאמין שמלאך המוות כבר כאן.

מסקנה

לידידי יש מערכת אודיו יקרה הגורמת לשלם להיות גדול מסכום חלקיו, היה קל מאוד לאהוב את המערכת השמע הזו, נראה שהיא מבצעת את כל מה שהיא אמורה לעשות, בעיקרו של דבר זה להיראות מושכת ולעשות מוזיקה יפה. יכולתי לחיות בקלות עם המערכת הזו הרבה שנים או פשוט להקשיב לכל הקטעים המוזיקליים האהובים עלי.

המערכת מציגה את רוב המושגים האודיופילים השחוקים והידועים: יש לה במה מקיר לקיר בשלושה ממדים, הרמקולים נעלמים כמעט ב-100 אחוז, מיקום הכלים מדויק והטונליות מעולה. הבס מנגן מבערך 20 ומשהו הרצים מורגש בחזה, האמצע מפורט מאוד, הגבוהים נמצאים בכל מידתם והם מספקים ברק, שקיפות ואוירה למוזיקה. זאת ועוד, האוקטאבות העליונות חלקות יותר, פחות חצופות וליניאריות יותר.

מערכת השמע של הידיד לא משתלטת באף קטע מוזיקאלי על תחום תדרים אחרים. המוזיקה דינמית גם בעוצמה חזקה, שומעים ניואנסים קטנים, משיכות בבאס בתופים וחספוס בסקסופון, יש הרמוניות בהרכבי ג'אז, הפרדת הכלים מרשימה וכך גם החיבור מחדש ביניהם. 

המלחין הצרפתי קלוד דביסי צדק באומרו ש"היופי חייב לפנות לחושים, חייב לספק לנו הנאה מיידית, חייב להרשים אותנו או להחדיר את עצמו אלינו, ללא כל מאמץ מצדנו".

מבלי לשים לב חולפות 10 שעות (בשלוש פעמים) בהאזנה למוזיקה איכותית ונעימה. אפשר לסכם את זה במילים: מערכת השמע שלפנינו היא חוויה לעיניים לא פחות מאשר לאוזניים. התאהבתי מחדש בידידי שליווה את המוזיקה הקלאסית ששמענו בהסברים מלומדים, זה גורם למערכת שלו להיות ראויה בהכרה וההמלצה הגבוהים ביותר.