מוכנים? סקירה ראשונה בישראל לחברת האולטרה היי-אנד Absolare

לסקירה התקבלו פרה-אמפ ושני מגברי סינגל אנדד 845, כולם מסידרת ה-Signature. אוהד הגיע לסקירה עם ציפיות בשמיים ועם חשש להתאכזב. אז עם איזו תחושה הוא יצא?

הלב של החברה המיוחדת הזו התחיל לפעום באיסטנבול והתפרש בהדרגה על פני הגלובוס. אבסולר היא חזונו של Kerem Kucukasian התורכי והמגברים שמשלבים בתוכם רכיבי קצה מתריסר מדינות, נבנים בעיקר בהולנד וגם בארה"ב על ידי מהנדסים, מעצבים וטכנאים מכל העולם, בדייקנות וקפדנות חסרות פשרות. אוהד מטלון על החברה ששמה לה למטרה לבנות מגברים שהם מאוד מאוד קרוב למה שנהוג לכנות - Cost No Object 

לסקירה התקבלו שני מגברי סינגל אנדד 845 ופרה-אמפ, כולם מסידרת ה-Signature, עם תג מחיר של 57,000$ למגברי ה-845 Single-Ended Signature Balanced ו-40,000$ לפרה-אמפלפייר Signature Balanced, בתוספת האזנה קצרה בתערוכה במינכן לפני כשנתיים, הציפיות שלי היו בשמיים והאמת היא שעם ציפיות כאלו, קצת חששתי להתאכזב.

המגברים והפרה הגיעו בשלושה flight cases ענקיים. מיד ביציאה מהארגז, נוכחתי שבדיוק כמו בצילומים המרהיבים באתר של אבסולר, המגברים נראים מסיביים מאוד ומרשימים ביותר, על הנראות, נוספה גם הנוכחות החומרית של המשקל והגודל שעל אף הצילומים והנתונים הפתיעו אותי. כל מגבר חייב שני אנשים בכדי להרימו.

החיבור הייחודי בין מינימליזם לחום מעניק מראה ייחודי ויוצא דופן להגברה של אבסולר. מינימליזם בד"כ מקושר לריחוק וניכור, אבל כאן, בשילוב עם הטקטיליות והחושניות של העור שעוטף את המגברים, הוא מקבל פרשנות אחרת. אבסולר הביאו לתוך המותג ערכים מנוגדים שיצרו חוויה ויזואלית יוצאת דופן בתחום האודיו. אני מרשה לעצמי לומר, שבשנים הלא רבות מאז שנוסדה החברה, היא כבר השפיעה על הקו העיצובי של חברות אודיו נוספות, שנתנו פרשנות משלהן לעיצוב המקורי של אבסולר, מבלי להזכיר שמות.

האם החוויה החזותית הדיכוטומית הזו, שמציעה אבסולר, משוחזרת גם בצליל? האם גם הצליל של אבסולר יוצא דופן, חושני, מינימליסטי ומדוייק בה במידה? האם הוא תואם את הערכים החזותיים של המותג? האם צליל כזה הוא בכלל מן האפשר? אני בהחלט אשתדל לענות על השאלות האלו בהמשך הסקירה לאחר האזנה יסודית.

בד"כ אני סולד מהדבקה של המילה "יצירת אמנות", למוצר מסחרי, יפה ככל שיהיה. יופי, פשוט אינו קריטריון מספק, אך כאשר המקוריות נוספת לעניין וכאשר הקונספט של המוצר מגובש ושלם, אז כבר מתחיל להיות קשה להתאפק מלהשתמש בצירוף המילים הזה. עם תג מחיר כזה ובכמות ייצור מצומצמת כפי שאפשר להניח שתג מחיר כזה גורר, כמעט מתבקש להשוות את סט ההגברה לעותק של עבודת אמנות מתוך מהדורה ממוספרת. הנראות של המגברים היא כמובן יוצאת דופן ולא תתאים למי שמחפש להחביא מגברים בשידה וגם לא לרוב הצרכנים, שרגילים לצרוך את הז'אנר השולט בתחום האודיו בשנים האחרונות - קופסאות אלומיניום מרובעות בגדלים וגימורים שונים. אבל למי שמעריך ואוהב עיצוב מקורי והחלל שלו מספיק גדול וכמובן עומק הכיס, אבסולר מציעה מוצר חד-פעמי, יוצא דופן ובנוי ברמה הגבוהה ביותר. רק צריך לוודא פרט קטן. שהם גם נשמעים לטעמו של רוכש הפוטנציאלי וכבר מהצלילים הראשונים, אפשר להבין מיד, שכמו באספקט העיצובי, גם באספקט הסוני, מדובר ביצורים ייחודיים ויוצאי דופן.

אי אפשר לטעמי לבצע את הסקירה הזו מבלי להתייחס למחירי המגברים, כיצד מצדיקים תג מחיר כזה? האם המגברים אמורים להישמע כמו שהם עולים? לעניות דעתי, לא ניתן להתייחס כך לשום רכיב אודיו יקר ככל שיהיה. 

לא סביר בעיניי לצפות לתמורה סונית באופן בלתי תלוי בקונטקסט של ההאזנה, במיומנות השמיעה של המאזין, ברמת השמיעה שלו, בהכרות שלו עם המוסיקה המנוגנת וכן הלאה.

אי לכך, לא ניתן לצפות שהמגברים יישמעו כמו שהוא עולים, המחיר אמור לגלם פוטנציאל להוציא מאותם מכשירים תמורה פנומנאלית בידיים של אודיופיל מנוסה מאוד, שיש לו את האפשרות לשדך אותם לרכיבים ברמה גבוהה מאוד. הרכיבים צריכים להתאים למגברים מבחינה חשמלית וסונית וכל זאת בכפוף לטעם של אותו אודיופיל. זה כמובן יכול להצריך התנסויות לא מעטות. אומנם מבחינה סטטיסטית ישנה גם האפשרות התיאורטית לפגוע במכה ראשונה ולהגיע לסינרגיה מופלאה בין כל הרכיבים, אבל אני מעדיף להיות ריאלי ולא לקחת בחשבון אפשרות קלושה כזו. בכל אופן, אם כל התנאים האלו מתקיימים והמוצר מספק תמורה פנומנאלית, אז הוא הצדיק את תג המחיר הגבוה שלו, מנגד, אם למרות שהתקיימו כל התנאים האמורים, התוצאה לא מפילה אותנו מהרגליים, יש לנו בהחלט סיבה להתאכזב.

פעמים רבות מתדיינים על קלות השידוך של רכיב מסויים לסט-אפ, גם כאן, אני מרגיש שבסקירה של מכשירים במחירים האלו, עולה הצורך להתעכב לרגע, על שידוך של מוצרי היי-אנד קצה.

האם נכון לצפות ממוצר בעל תג מחיר בסדר הגודל הזה, שהוא יהיה כל כך טוב, שיתאים את עצמו בקלות לרכיבים אחרים, או לסט-אפ ספציפי? 

בעיניי יש שני חלקים לתשובה על שאלה זו. מבחינת דינמיות, מיקרודינמיקה, הפרדה, איזון ופרמטרים טכניים נוספים, התשובה צריכה להיות 'כן' מהדהד. מבחינת טקסטורה, עומק, מהירות ושאר הגדרות שעיקר ביטויין בחתימת הצליל הייחודית של המוצר, לעניות דעתי התשובה בדיוק הפוכה - 'לא' מהדהד. אני מצפה ממוצר קצה, שיהיה לו וויסינג / חתימת צליל ייחודית וספציפית ביותר וככזו, מובן מאליו שהשילוב של המוצר לרכיבים אחרים, צריך להיעשות בזהירות רבה ביותר כדי למצות את מלוא הפוטנציאל הגלום בו, כמובן בהלימה לטעם של בעליו.

לצערי, אני לא יכול לענות על החלק הראשון של השאלה לגבי סט ההגברה של אבסולר, מכיוון ששמעתי אותו רק עם זוג רמקולים אחד, שעל הנייר ועל סמך מגברים רבים נוספים שחיברתי אליו, היה אמור להתאים לו באופן סביר ומעלה. כיצד תפקדה ההגברה של אבסולר בשידוך הזה, על כך מיד אפרט, הן לגבי הפרמטרים שנוח לי להתייחס אליהם כטכניים יותר והן לגבי אלו, הנוגעים לכאורה יותר לוויסינג.  

הערמתי אתגרים רבים על ההגברה של אבסולר, מהיצירה המאתגרת של Britten - The Young Person's Guide to the Orchestra עבור דרך זמרות וזמרים שגוון קולן קשה באופן יחסי לשחזור. בנוסף, זרקתי על ההגברה גם מוסיקה אלקטרונית, מוסיקה מהירה והקלטות בינוניות.

על מנת לתת נקודת ייחוס, אציין שסט ההגברה חובר לרמקול לא מסחרי, שנבנה בקפידה על ידי בונה ומשחזר רמקולים מוכשר ביותר בשם סרגיי פרפדיה. הרמקול מורכב מסופר טוויטר של אלטק בן קרוב ל 70 שנה, יחידת שופר של jbl מטפלת בתחום התדרים שבין המיד-היי ל-500 הרץ, ויחידה של 15 אינץ' של jbl גם היא, שנמצאת בתוך תיבה גדולה ומופרדת  לחלוטין מהמיד וההיי, מטפלת בתחום התחתון. הקרוס אובר הפנימי של הרמקולים מינימלי ביותר. הרמקולים שוקלים כ-90 ק"ג לאחד ועומדים על שיכוך של Townshend Isolator מהדגם האחרון. 

החלל עצמו, בעומק של כ-4 מטר, המרחק בין הרמקולים כ-3 מטר כשבצד אחד החלל פתוח למרפסת של כ-7 מטר ובצד השני פתוח לכל הבית. מטופל אקוסטית באמצעות פלטות של ויקוסטיק בין הרמקולים, שטיח עבה יחסית, 4 לוכדי באסים ויחידות עץ בבניה עצמית על הקיר מול הרמקולים מלאות בצמר סלעים. לאלו מתווספים שיכוכים וספייקים של הרמקולים, הסטנד עצמו והמכשירים השונים.

קטעים מוסיקליים

את הסקירה התחלתי אחרי כמה ימים שהמגברים מנגנים אצלי ויש לי מושג לא רע על האופי שלהם. החלטתי לבנות אותה באופן מדורג מקטעים בהם יש עומס מינימלי ועד לקונצרט לתזמורת מלאה.

David Olney / The Stone / Jerusalem Tomorrow

לפני כשנה, במהלך השיר השלישי בהופעה בפלורידה, דויד אולני, ביקש סליחה מהקהל, עצם את עיניו בשקט והחזיר את נשמתו לבורא. 

כך הסתיימה לה קריירה של אחד הקולות הבולטים והמרגשים של הפולק האמריקאי בז'אנר שאני קורא לו Singer-song-write-story-teller. הרבה יוצרים משמעותיים וג'וני קאש ביניהם עשו לאורך השנים קאברים לשירים שלו.  

הטקסטורה של הקול של אולני מחוספסת ומלאת עומק, רבדים רבים של הקול המוכר והחם שלו בוקעים מהרמקולים. אפשר ממש ללוות את הקול במסעו מעומק הגרון ועד למפגש שלו עם המיקרופון שנשמע קרוב מאוד אליו. נדמה שהצליל מופק ממש כאן והוא תלת מימדי באופן כמעט מבהיל. הרזולוציה והפירוט גם הם קיצוניים ולמרות יחידות השופר, הצליל אינו חוצה ולו לרגע את הסף אל הלא נעים או הצורם. לצד זה אפשר לשמוע גם את חוסר הנקיון של ההקלטה המוכרת לי היטב, זה תמיד מעט מפתיע אותי ביחס לטקסטורה, לחום ולעומק הבלתי רגיל של הקול, אך לא ציפיתי לפחות שקיפות מהאבסולרים.

המוסיקה בשירים של אולני אינה מאתגרת מבחינת המורכבות שלה, תפקידה לעטוף את השירה והטקסטים ולהגיש אותם באופן מלודי ומרגש והיא עושה זאת כאן באופן מאוד מאוד משכנע, ממלאת את החלל ומגיעה כל כך קרוב אליי יחד עם קולו של אולני, עד שאין ברירה אלא לפתוח לה את הלב ולהכניס אותה פנימה.

הבמה רחבה עמוקה ותלת מימדית, היא גדולה מאוד, זה ללא ספק מאפיין מובהק של ההגברה הזו, כפי שהספקתי להתרשם בימים האחרונים.

Gino D'Auri / Flamenco Passion & Soul / Galicia Flamenca

ד'אורי, גיטריסט פלמנקו איטלקי עם שורשים צוענים, החל את דרכו כגיטריסט קלאסי, אך נשאב אל הפלמנקו, לדבריו, אחרי צפיה בסרט סומבררו עם גיטריסט הפלמנקו האגדי Geronimo Villarino.

בקטע הזה, הפריטות חדות ומפורטות מאוד ובאות לידי ביטוי באופן מקסימלי, יחד עם זאת הצליל חם, מלא ועמוק. הבמה גם כאן עמוקה רחבה והולוגרפית. הדרמטיות של הפלמנקו עם הפריטות החזקות והדפיקות על הגיטרה מלאות אנרגיה. המוסיקה דינמית ומתפרצת בפראות היכן שצריך, היא תוקפנית אך לרגע לא יתר על המידה, נשארת כל העת מגובשת וכל צליל, גם החריף והפראי ביותר, משתלב באופן קוהרנטי בנרטיב המוסיקלי. הטקסטורה של הצליל גם כאן עשירה מאוד ומלאת שכבות, קרובה, חמה ונוגעת מאוד. 

Eric Truffaz / Bending New Corners / More

אחרי שנתתי לקטעים עשירים במיד להציף את החלל, הגיע זמן לשמוע קטע שהתחום הנמוך והגבוה בו דומיננטי. לחצתי play והרמקולים נענו בגירגורים נמוכים עם דינמיות בתחום התחתון שטרם שמעתי מהם, גם לא כאשר יחידות הבס שלי מחוברות בנפרד לטרנזיסטורי של Classe עתיר זרם שמכפיל את עצמו פעמיים מהספק של 100 וואט ב-8 אוהם ל-400 ב-2 אוהם. הגבוהים ריחפו וצילצלו בחלל באווריריות אמביאנטית באופן שהקשה עליי להאמין שהם בוקעים מהרמקולים שממוקמים מולי. הצליל היה מלא אוויר, כל תו קיבל את המקום שלו, כשהכל יושב מעל אותו המהום וגרגור בתחום התחתון. הקטע הזה, שאני מכיר בעל פה ובעיקר משתמש בו כרפרנס לבחון רכיבים שמעניינים אותי, זכה ממני בזכות האבסולר להערכה מוסיקלית שעד היום לא חשבתי שמגיעה לו.  

Sohn/ Lights / Tremors

עם הקול המיוסר של Sohn על רקע מקצבים דיגיטליים מהירים ובעלי טווחי תדרים מגוונים, החלטתי לבחון את האטאק והמהירות של הההגברה.

השירה שוחזרה שוב באופן נוגע ביותר, גוון הקול המעט מאנפף ומעט נשי, נשמר היטב למרות גודל הצליל והחמימות היחסית של ההגברה הזו, אם כי נדמה היה שכאן המגברים פתאום ריסנו את החום כדי להתאים עצמם לצליל הדיגיטלי שמאפיין את הקטע הזה והפכו קרים יותר באופן ניכר. בדקתי את זה כמה פעמים בהשתאות ואכן כך. 

הצלילים המהירים של התיפוף האלקטרוני היו מוגדרים באופן מדויק ועם אטאק מרשים, שלא פשוט להוציא מהוופרים שלי. גם המגבר הטרנזיסטורי שלי שמטפל רק בהם, לעיתים מגרד את הגבול שלו מולם. לאורך כל הקטע כמעט, נשמר הסדר וכל צליל קיבל את המקום שלו. בשני רגעים מאוד מהירים, מעט מהקוהרנטיות וההפרדה, היו לרגע אחד קצת פחות משכנעים ורשמו נחיתות מסויימת, לעומת הסדר וההפרדה שהטרנזיסטורי שלי מצליח לחלץ מהקטע הזה, כאשר הוא מחובר לתחום התחתון בלבד.

*בדיעבד זה היה הרגע היחיד בכל הסקירה שבהם נחשפתי למגבלה קלה של המגברים בהפעלת הרמקולים שלי. רמקולים שיחידות הבאס שלהן אילצו אותי להחליף כמה וכמה מגברי טרנזיסטור עד שמצאתי אחד ששולט בהם. שום מגבר מנורות ששמעתי כאן עד היום לא הצליח לעשות זאת מספיק טוב.

אין לי כל ספק שהמגברים האלו ישלטו באופן אבסולוטי וללא פשרות בכמעט כל רמקול עם טווח עכבה סביר ונצילות בינונית ומעלה. הם יעשו קסמים ברמקולים המתאימים להם והמהירות שלהם טובה מאוד, אבל בוודאי שיש בנמצא מגברים מהירים מהם. ממילא, אפשר להניח שמי שמהירות גבוהה במיוחד של ההגברה היא בראש מעייניו, הגברת מנורות SE היא לא בדיוק הטופולוגיה האידיאלית בשבילו.

Benjamin Britten / Young guide to the Orchestra / London Symphony Orchestra, English Chamber Orchestra

לסיום, בחרתי באחת היצירות שמשמשת רפרנס במבחנים רבים בעולם ולא במקרה היא זכתה לתפקיד הזה.

בריטן כתב את היצירה בשנת 1945 לסרט שהופק על ידי ה-BBC למטרת חינוך מוזיקלי לילדים ולצד נגינת התזמורת כולה, כל כלי בתזמורת מוצג באופן נפרד, כך שניתן להאזין וללמוד את הטונליות שלו ואת האופי שלו.

רציתי להכיר קצת את ההגברה לפני שאני מפיל עליה את היצירה הזו, הלא פשוטה לשחזור.

מדובר בהקלטה המיתולוגית מ-1963 ו-1966 ב-Kingsway Hall, London Decca. שמעתי אותה באמצעות דיסק של JVC בטכנולוגיית xrcd24.

למרות ההתרשמות המאוד חיובית שלי בלשון המעטה מההגברה עד כה, ניגשתי בספקנות מסויימת להאזנה ליצירה הזו. לתת לשני ערוצים לשחזר עשרות רבות של כלים ולשמור על ההפרדה ביניהם, זו משימה מאתגרת לכל סט-אפ. עד היום לא הייתי שבע רצון עד הסוף משום שיחזור בסט-אפ שלי, לא עם הגבלות דיגיטליות חזקות מאוד, לא עם קלאס A  AB ולא כל טופולגיות המנורות שעברו אצלי, וכל אלו בשילוב רמקולים מגוונים. או שהיתה הפרדה מצויינת ורזולוציה מעולה, אבל משהו ב-flow המוסיקלי או בטבעיות של הכלים האקוסטים לא סיפק אותי, או שנשמרה המוסיקליות הכללית אבל ההפרדה לא היתה מספיקה כדי לשמוע כל כלי בנפרד וכן את המיקום המדויק שלו על הבמה, או שמשהו בתנופה לא היה מספיק משכנע וכך הלאה. אע"פ שעברו אצלי כמה סט-אפים ששיחזרו לא רע את היצירה הזו, לא הרגשתי באף אחד מהם שזה ממש זה.

לחצתי על כפתור ה-play במכשיר הקומפקט דיסק והתרווחתי על הספה, היצירה נפתחה בנעימה המוכרת של הנרי פרסל בנגינת התזמורת כולה והגוף שלי נדרך מייד למשמע מחלקות הכלים. כל המחלקות היו מאורגנות בסדר מופתי, ממוקמות באופן יציב בחלל. התרכזתי ועברתי מחלקה מחלקה בתוך הסה"כ המוסיקלי, כולם כאן. ממוקמות היכן שצריך. ההפרדה היתה מדהימה ועם זאת התנופה הייחודית של הפתיחה הזו לא נפגעה במאומה, הפתיחה היתה קוהרנטית ודינמית, מלאת חיות, ברצותי הטתי אוזן לכל כלי בנפרד וברצותי, הקשבתי לתזמורת כולה והיא נשמעה קוהרנטית ומגובשת מאוד. בהמשך היצירה ניתנת האפשרות לכל כלי לנגן בנפרד, תענוג היה לשמוע את השחזור העמוק ומלא החיות, החום והטבעיות של הכלים היו נפלאים. כאשר מדובר במוסיקה הבוקעת מכלים אקוסטיים, שום הגברה לא מצליחה לגעת בי כמו הגברת מנורות סינגל אנדד שבנויה כמו שצריך.

לסיכום

אחרי שמונה ימים ומאות קטעים מוסיקליים שהגיעו ממקורות אנלוגיים ודיגיטליים כאחד, אני יכול לאפיין את מה ששמעתי, על הסט-אפ שלי, בחלל ההאזנה שלי, באופן הזה:

הבמה שיוצרים האבסולר היא רחבה מאוד, עמוקה מאוד ודי גבוהה, הטקסטורה מאוד מודגשת וההאזנה לקולות אנושיים וכלים אקוסטיים דרכה, היא חוויה די קיצונית ברמת המעורבות. הפירוט קיצוני אך תמיד חם ומלא, עמוק וקטיפתי ודארק (Dark). המגברים חזקים מאוד, גם בדרגה הכי נמוכה בפוטנציומטר הווליום, הווליום עדיין מתחרה עם הדיבור בחדר. אמנם הרמקולים שלי נצילים אך לא מאוד.

בהחלט אפשר לומר בהמשך לדבריי בפתיחת הסקירה, שמתקיימת הלימה מרשימה בין הערכים החזותיים של המותג, לאלו הסוניים. הצליל של האבסולרים, אכן גדול מאוד, חם ועשיר בטקסטורה, ממש כמו העיצוב של המגברים ויחד עם זאת, מאוד מדויק, מאורגן, קוהרנטי ומגובש - שוב, בהתאמה לאספקטים הנוספים שמאפיינים את הנראות שלהם, המינימליזם ההדוק, העקבי והסדור.

התפיסה של המתכננים ביחס לאופי המגברים ללא כל ספק עוברת בצורה מאוד משכנעת, מובן לחלוטין מה החזון הסוני שהם חתרו אליו וזה מרשים ביותר. זה עוד יותר מרשים כאשר שמים לב שיש גמישות מסויימת בחתימת הצליל של ההגברה, כאשר עוברים בין סגנונות מוסיקה - מוסיקה אלקטרונית גורמת להם להישמע יותר מחודדים, מוגדרים ומהירים ומעט פחות חמים, כלים אקוסטיים וקול אנושי גורמים לך לרצות לעזוב הכל לנעול את הבית, להגיף חלונות ופשוט להאזין למוסיקה כל היום, ורוק מקבל אטאק מפתיע מאוד ביחס למה שנהוג לצפות ממגברים עם חתימת צליל שמסתובבות בטריטוריות האלו. השחזור של צליל פסנתר, של קולות אנושיים ושל כלים אקוסטיים היה מהפנט, מרגש ושוב – מערב באופן שקשה לדמיין (רגשית, מנטלית, רוחנית, מה שתרצו). בהיבט של המעורבות, שמעתי כך מעט מאוד פעמים בחיי. חברה פסנתרנית וזמרת שהגיעה להקשיב להם, נתקפה הלם ואלם קל למשמע הצלילים וחבר נוסף, אספן תקליטים מושבע ואודיופיל בעצמו, שעסק בעבר בהקלטות אולפניות, הייתי צריך לגרש מהבית כמעט בכוח בשעה 2:00 בלילה אחרי 5 שעות האזנה.

אמנם אין סתירה מהותית או טכנית בין אטאק ברמקול לחום, טקסטורה מאוד עשירה וצליל מלא עמוק וקטיפתי, אבל רוב מכריע של מגברי המנורות לא מצליחים לספק גם אטאק ושליטה מלאה ברמקול וגם את אותם פרמטרים שהזכרתי. בוודאי לא ברמקולים שהשליטה בהם מעט מורכבת.

בכל זאת כדאי להדגיש שוב, למגברים האלו, יש פוטנציאל להיות שידוך מדהים לרמקולים עם נצילות בינונית ומעלה, שהעכבה שלהם יחסית יציבה. למרות הכוח המרשים שלהם, האטאק והשליטה הטובה ברמקול שלי, שיחידת הבאס שלו מאוד תובענית, אני באופן אישי, לא הייתי משדך אותם לרמקולים עם טווח עכבה רחב מאוד.

נקודה קטנה נוספת, מגברי האבסולר והפרה-אמפליפייר עומדים על רגלי שיכוך של Stabilian מאלומיניום. שלוש רגליים כלולות במחיר של כל מגבר. ביום הראשון שמעתי בלעדיהן. אני לא אכנס לתיאורים מופלגים של השיפור בצליל, אבל הוא היה ניכר ומשמעותי בפרמטרים של סדר, הפרדה כולל בתחום הכי נמוך, הידוק הצליל וארגון הבמה. כמובן שצריך לקחת בחשבון שזו השוואה בין ההגברה ללא רגליים כלל לבין ההגברה עם רגלי ה Stabilian

רכיבי המערכת שהיו בשימוש לסקירה:

רמקולים בבנייה עצמית כמפורט בגוף סקירה.

פטיפון מיקרו סייקי 1500RX זרוע Graham Phantom וראש Hana ML

פונו Pass Labs xp-15

ממיר Luxman DA-06

נגן cd Ayre Cx-7

רג'נרטור Ps Audio P5 עם מדף ייעודי

מחירים

845 Absolare Single-Ended Signature Balanced Amplifiers. מחיר: 57,000$

Absolare Signature Balanced Pre Amplifier. מחיר: 40,000$

Stabilian Aluminium foot. מחיר: 500$ ליחידה

Stabilian Bronze foot. מחיר: 800$ ליחידה

יבואן

גיא רג'ואן

נתונים טכניים של ההגברה הנסקרת:

Single-Ended Triode Amplifier

Design:

All Tube, Class A, Zero Feedback, Parallel Single-Ended Architecture

Tubes:

2 x 845, 2 x 6SN7 - Every unit comes with select NOS tubes

Bandwidth:

20 Hz - 20 kHz within +/- 1.0 dB

Input:

1 x RCA (XLR optional, transformer coupled)

Input impedance:

75 kΩ

Input Sensitivity:

1.25 Volts (balanced input 1.25 / 5 Volts)

Gain:

21 dB @ 4Ω tap, 24 dB @ 8Ω tap

Output Power:

52 Watts

Speaker Impedance:

4 - 8 Ω

Dimensions:

38.2 x 64.8 x 29.7 cm / 15" x 25.5" x 11.7" (W x D x H), excl. feet

Weight:

42.2 kg / 93 lbs., net (each monoblock)

Preamplifier

Design:

All Tube, Zero Feedback, Single-Ended Architecture

Attenuator:

48 steps with discrete resistors, remote controlled

Tubes:

2 x 12AU7 / ECC82 (or compatibles) - Every unit comes with select NOS tubes

Bandwidth:

20Hz -20kHz within +/-0.2 dB, 10 Hz - 45 kHz +/- 1.0 dB

Input:

4 in RCA and 4 in XLR Models; 2 RCA + 2 XLR in RCA/XLR Model

Input impedance:

100 kΩ

Maximum Gain:

18 dB

Output:

2 RCA or 2 XLR; 1 RCA + 1 XLR in RCA/XLR model

Output Impedance:

750 Ω

Dimensions:

38.2 x 52.6 x 14.8 cm / 15" x 20.7" x 5.8" (W x D x H), excl. feet

Weight:

21 kg / 46 lbs., net