ביקורת סדרה: המורדת - נטפליקס

המורדת היא מיני סדרה בת 4 פרקים, שמכניסה אותנו עמוק לעולמם של החרדים בשכונת ברוקלין. הסדרה זכתה לפופולריות רבה בארץ, בעת כתיבת סקירה זו, "המורדת" מדורגת במקום ה-2 במדד ה-Top 10 של נטפליקס בישראל (אחרי "בית הנייר").

תקציר העלילה

"המורדת" עוקבת אחרי סיפורה של אסתר שפירו, נערה (בת 19) יהודייה חרדית, הגרה במחוז ווילאמסבורג בשכונת ברוקלין. אסתר מתגוררת עם סבתה ודודתה, כיוון שאמא של אסתר יצאה בשאלה ונודתה מהקהילה. אסתר משודכת לינקי, והם מתחתנים ועוברים לגור יחד. לאחר כשנה של נישואין, אסתר יוצאת שבת אחת מהבית ונעלמת. הרב השכונתי שולח את ינקי מחוזק במוישה, למצוא את אסתר ולהחזיר אותה.

אסתר נמלטת לברלין, שם מתגוררת אימה. היא מתחברת עם חבורה צבעונית של צעירים הלומדים באקדמיה למוזיקה בברלין ומנסה להגשים את חלומה ללמוד לנגן בפסנתר באופן מקצועי.

אסתר וינקי, בחתונתם

הסיפור של "המורדת" הוא סיפורה של אישה אחת, אסתר שפירו, אבל הוא גם סיפור של שני עולמות. העולם החרדי האדוק בברוקלין ועולם הסטודנטים החופשיים בברלין. 

כמובן שעיקר העניין בסדרה הוא העולם החרדי. אפילו אנחנו בתור ישראלים לא נחשפים יותר מדי לעולם הזה (אם כי כן היו מספר סדרות, שניסו לעשות זאת בשנים האחרונות), בטח ובטח שאר העולם לא נחשף לאורח חייהם של החרדים כלל.

ינקי ומוישה, בברלין. ינקי רואה סמארטפון לראשונה בחייו.

בשביל האותנטיות, הדמויות החרדיות בסדרה מדברות ביידיש, כך שחלק גדול מהסדרה הוא בשפה זו. קצת מוזר היה לי שכל החלק בברלין הוא באנגלית וכמעט ללא גרמנית. הצגת העולם החרדי, חושפת הרבה מאורח חייהם, כשההתמקדות היא ביחס החברה לנשים. תרבות השידוך, המקווה, הציפייה מנשים להיכנס להריון מיד אחרי החתונה, ולהישאר בבית. 

אסתר אוהבת מוזיקה ונגינה בפסנתר, היא נאלצת לוותר על האהבה הזו שלה, כיוון שזה לא מקובל בעולמה. הסדרה חושפת בפנינו גם כיצד נראית חתונה חרדית, סעודת חג, הדרכת כלות ויחסי המשפחה. בסצנה דיי קשה לצפייה, הסדרה אפילו מכניסה אותנו לחדר המיטות של זוג חרדי.

המטרה שלי בכתבה זו היא לסקור את הסדרה, ולכן איני מעוניין להיכנס יותר מדי לדעותיי בנושא דת. אומר רק, שעקרונותיי שייכים לצד השני של המתרס. לכן, אני נוטה להסכים עם התמונה העגומה והאור השלילי שהעולם החרדי מוצג בו בסדרה. יחד עם זאת, אני חושב שבתור הצגה של עולם שלם, הסדרה מגמתית מדי וגם מאוד פשטנית. אפילו בתור אדם עם דעות חילוניות, היה לי קשה עם ההצגה הכה חד צדדית של תרבות ועולם שלם.

הצגת העולם הפשטנית נכונה גם לגבי העולם השני שמוצג בסדרה, הסטודנטים של ברלין. חבורת הסטודנטים, שאסתר פוגשת ומתחברת אליהם, מוצגים כחיים בעולם על גבול האוטופי, הם מנגנים מוזיקה קלאסית ובאותו הזמן יש להם המון זמן למשחקים ובילויים. התמונה שנוצרת היא פשוט חופשית ושמחה מדי.

כך שאיך שאני רואה זאת, הסדרה חוטאת בהצגה קיצונית ופשטנית של ההבדל בין שני העולמות המנוגדים המוצגים בה.

בכתיבת הדמויות, הסדרה עושה עבודה טובה בהרבה. דמותה של אסתר, היא דמות אמיצה ונחושה. היא יודעת מעט מאוד על העולם החיצוני ובכל זאת היא יוצאת לשם ומוצאת דרך להסתדר לבד, אפילו בלי מקום לישון בו ובלי עזרה כלל. גם במערכת היחסים עם ינקי, אסתר היא המובילה והיא מנסה למצוא את הדרך להיות מאושרת. מצד שני היא דמות תמימה מאוד (שזה כמובן תוצר לוואי של העולם בו גדלה).

ינקי, בעלה של אסתר, הוא בחור ביישן ואדוק, "ילד של אמא" בצורה קיצונית. הוא אוהב את אסתר בדרכו, אבל אמונתו בערכים של החברה הפטריארכלית שבה הוא חי, יחד עם יחסיו הכנים מדי עם אמו, נראים כחשובים לו יותר. לטעמי הוא אדם טוב בסך הכול, אבל חסר עמוד שדרה במקצת.

מוישה, שמתלווה לינקי במשימה להחזיר את אסתר, הוא דמות מאוד מעניינת. הוא עזב את הקהילה בעבר ומכיר את העולם שבחוץ. כעת כשהוא חזר לקהילה, הוא משמש כמעין איש קשר עם העולם שבחוץ. הוא דמות כוחנית וצבועה, מצד שני כן יש בו איזו שהיא אמונה, והוא כאילו לא באמת שייך לאף אחד מהעולמות. יש הרבה סיפורים על דמויות כאלה בקהילות דתיות סגורות, ואפשר להבין את הצורך של הקהילות הללו באנשים מסוג זה.

מוישה מתאר לאסתר כיצד ייראה עולמה אם היא תישאר בברלין

הדמות האחרונה שברצוני להתייחס אליה, היא אימה של אסתר, לאה. היא אולי הדמות הכי אמיתית מבין הדמויות החילוניות שהסדרה מציגה. היא ברחה מהעולם החרדי ואולצה לוותר על בתה. היא עברה לברלין, בלי שום השכלה או קשרים ועובדת בבית אבות. סיפורה מרגיש כמו סיפור מהגרת אותנטי, ודמותה היא רגישה ולבבית.

רמת המשחק בסדרה היא טובה מאוד, את אסתר מגלמת שירה האס שעושה עבודה נהדרת. עמית רגב, מגלם את ינקי וגם הוא עושה עבודה טובה מאוד. השחקנים שמגלמים את חבורת הסטודנטים לא הרשימו אותי במשחקם, אם כי אני חושב שחלק מהבעיה היא כתיבת דמותם הפשטנית, שלא נתנה להם יותר מדי עם מה לעבוד.