ביקורת סדרה: בית הנייר - חלק 4

אנטון שלנו חיכה חצי שנה במתח לחלק הרביעי של בית הנייר, כדי לסיים את העונה תוך יומיים בלבד. האם כנופיית חובשי מסכות הדאלי ממשיכה לעמוד ברף הציפיות הגבוה שהציבה?

חצי שנה עברה אחרי החלק השלישי, שהשאיר אותנו עם קליף האנגר רציני והרגיש יותר כמו חצי עונה, מאשר חלק שלם. אז סוף סוף החלק הרביעי כאן. ברוכים הבאים לסמסטר חדש באקדמיית הפשע של "הפרופסור" (יש לקרוא את המילה במבטא ספרדי).

תקציר העלילה

שני אירועים מרכזיים חתמו את החלק השלישי. מבחינת הפרופסור, האירוע הדרמתי הוא חיסולה של ראקל / ליסבון, למרות שלכולם חוץ ממנו ברור, שהיא לא באמת חוסלה. מבחנתי האישית, האירוע הקשה בהרבה הוא שניירובי, הדמות האהובה עלי, נורתה.

מוסקבה, ניירובי וטוקיו

 בתחילת החלק הרביעי הפרופסור, מוכה צער ויגון. הוא כמעט, שאינו מסוגל לתפקד. ממש ברגע האחרון הוא מתעשת ונמלט מכוחות המשטרה הרבים שדולקים אחריו. סרחיו (הפרופסור) הוא שבר כלי, הרגש השתלט עליו, כמו שהוא תמיד הטיף לאחרים, שאסור לתת לזה לקרות. רק לאחר שיחה עם טוקיו, שגורמת לו לפקפק ולפתוח קצת את העיניים, הוא מתחיל להבין מה קרה ולחזור לעצמו.

הפרופסור הוא שבר כלי בתחילת החלק הרביעי

בינתיים, בתוך הבנק הלאומי של ספרד, חברינו השודדים מובילים על אלונקה את ניירובי שנורתה ומתחילים בטיפול. מהר מאוד מתברר שיש צורך בניתוח להוצאת הקליע. המתח והעצבים הולכים ומשתלטים על כולם. פלרמו הולך ונהייה בלתי אפשרי לשאת מבחינת החבורה, שמחליטה לעשות הפיכה ולקחת מידיו את הפיקוד. פלרמו הוא דמות אגוצנטרית במיוחד. כפי שציינתי בסקירה של חלק 3, הוא למעשה מחליף את ברלין, שגם נגדו עשו הפיכה. שגעון הגדלות של פלרמו יעלה לחבורה ביוקר.

ראקל / ליסבון נלקחת לאוהל המשא ומתן ומוכנסת לבידוד שם בניגוד לחוקה (אם כי כיום יש קונוטציות אחרות למושג הזה). אליסיה, הדמות החדשה המצטיינת של החלק הקודם, מנהלת איתה קרב מוחות מרשים על מנת לגרום לה לבגוד בפרופסור. אליסיה לא בוחנת באף אמצעי, כולל איום על בתה ואמה של ראקל.

דמות מאוד מרכזית בחלק הזה, הוא גנדייה, ראש האבטחה של הבנק. הוא הופך להיות האיום הגדול ביותר על החבורה מבפנים, וההתמודדות מולו הופכת להיות האתגר הקרבי הגדול ביותר שהשודדים נאלצו להתמודד איתו.

התרחשויות נוספות כוללות את ההתמודדות של ריו עם הטראומה שלו, יחסיהם של סטוקהולם ודנבר עולים על שרטון, סיפור של דמות חדשה שהייתה שם, מבלי ששמנו לב בכלל ומאזרטי...

"בית הנייר" הפכה לתופעה שהיא, הרבה בזכות היותה אחת הסדרת המסוגננות בטלוויזיה. הסגנון או הסטייל שלה, מורכב מהרבה דברים, בין היתר הקריינות של טוקיו שמלווה את העלילה, השימוש בכיתוב, העריכה שכוללת הרבה מונטאז', שמקשר בין התרחשויות בזמנים שונים ואולי בעיקר המון מוזיקה מגניבה וכיף.

כשניסיתי להתייחס לסדרה כסדרת פשע, זה לא עבד לי, לעומת זאת כפרץ השתוללות כיפית של אקשן, קומדיה, ועלילה מלאה בטוויסטים, "בית הנייר" היא ממתק אמיתי.

מלבד ההתרחשות בהווה, גם בחלק הרביעי יש הרבה חזרות לעבר, בעיקר לשתי תקופות. התקופה הראשונה היא התקופה בה ברלין, פלרמו ופרופסור באיטליה, כשהם הגו את תוכנית השוד של הבנק הספרדי. אנחנו נחשפים לעוד פרטים על איך ברלין, הפרופסור ופלרמו הכינו את התוכנית, כולל ביקור של ברלין בבנק. כמו-כן נחשף הסיפור המלא של יחסי ברלין ופלרמו (למרות שלטעמי זה לא הוסיף הרבה על מה שכבר ידענו). פחות אהבתי את כל ההתרחשות בתקופה זו, במיוחד לא אהבתי סצנה אלימה במיוחד, בה ברלין תוקף גבר באכזריות בשירותים. אולי מטרת הסצנה היא להראות את הטירוף שהיה בברלין מאז ומעולם, אבל היא הייתה קשה לצפייה ומיותרת מבחנתי. התקופה השנייה שהסדרה חוזרת אליה מספר פעמים, היא של אימוני החבורה הנוכחית לשוד שהם ביצעו במטבעה של ספרד (בחלקים 1 ו-2). 

חזרה לתקופת אימוני החבורה לקראת שוד המטבעה בחלקים 1 ו-2

הסגנון המבדר של הסדרה ממשיך גם לחלק הרביעי, אבל עוצמת האירועים והאינטנסיביות שלהם, עולה מדרגה. דבר שמשאיר פחות מקום להומור האופייני של הסדרה, מצד שני יש הרבה אקשן. הקרבות של חוברת השודדים מול גנדייה, מבוימים להפליא, אכזריים ומותחים מאוד.

ההומור שכן מופיע בחלק הזה, הוא בעיקר בדברים הקטנים. ישנה התייחסות משעשעת לתרבות הספרדית, הפרופסור מסתתר בחווה כלשהי, שם הוא נתקל בפר שחור ענקי, שמנסה לנגוח בו. כשמרסיי והפרופסור נמלטים על קטנועים, טוקיו המקריינת, מכנה אותם "אביר ונושא כליו", כשברקע הם עוברים ליד תחנות רוח (אזכור לדון קיחוט כמובן). עוד דבר משעשע הוא קולנועית מאולתרת שאחת מדמויות השודדים משתמשת בה להתנייד, כאשר מאחור תלויים מוצלבים שני רובים ענקיים, במראה שמאוד הצחיק אותי. את נימת ההומור כן ניתן למצוא בחלק מהדיאלוגים, אבל לטעמי ישנה ירידה תלולה בשימוש בהומור בחלק זה.

אליסיה וטמאו

אולי הדמות הטראגית של החלק, היא דמותו של ריו. רק בחלק הזה אנחנו מבינים עד כמה הוא נפגע קשה מהעינויים של אליסיה, הוא שבר כלי שלא מצליח לתפקד. סטוקהולם, מרחמת עליו ומנסה להקשיב ולעזור לו, מה שמעורר את קנאתו של דנבר.

דנבר וטוקיו בחילופי דברים

המאבק בין אליסיה לפרופסור, עולה מדרגה גם הוא. אין ספק שאליסיה היא יריב עיקש וראוי לפרופסור, חוץ מזה שהיא דמות אדירה! (הרשו לי להסיט את הדיון שנייה, ולהתייחס לכך שגם בעונתה השלישית של סדרת הפשע המופלאה אוזרק, הדמות של הסוכנת שמשחקת משחק מוחות עם הפושע היא בהריון מתקדם, נקודת הקבלה מעניינת לטעמי).

הקצב ורמת המתח גבוהים, אבל עדיין לחלק ה-4 של הסדרה יש קצת בטן, וכמה פרקים באמצע פחות זרמו לי. פרקי הסיום הם עוצמתיים והדביקו אותי למסך.

עם כמה שהסדרה משדרת חוסר רצינות, והמון צבעוניות, בהחלט אפשר למצוא בה גם מסרים עמוקים יותר. למשל ביקורת על התנהלות הממשל, המוסר המפוקפק של שלטונות החוק, או דעת הקהל, שעם קצת מניפולציה, מוסחת בקלות לעבר האנרכיה והכאוס.

לסיכום, החלק הרביעי של "בית הנייר", ממשיך עם הנקודות שהפכו את הסדרה לתופעה. הרבה צבע, עריכה קצבית עם הרבה מונטאז'ים, מוזיקה נפלאה והמון כיף. החלק הרביעי כולל גם סצנות אקשן מפוארות ומרשימות. יחד עם זאת, כן הרגשתי ירידה ברמה. יש פחות הומור, הסיפור מעט מרוח, במיוחד בפרקי האמצע של החלק, והחזרות הרבות לתקופה שבה ברלין, הפרופסור ופלרמו תכננו את השוד, היו מעט משעממות לטעמי. עדיין מצאתי את החלק הרביעי, מהנה וחגיגה לחובבי הסדרה.

הציון שלי: 7.5/10.