ביקורת סדרה: ''מכתב למלך''

"מכתב למלך" היא סדרת פנטזיה חדשה לכל המשפחה (7+) מבית היוצר של נטפליקס

"מכתב למלך" היא סדרת פנטזיה חדשה לכל המשפחה (7+) מבית היוצר של נטפליקס. מי שמכיר אותי, יודע שאני חובב פנטזיה מושבע. יחד עם זאת, אני ביקורתי מאוד כלפי הז'אנר הזה, שמייצר לרוב תוכן בינוני וחסר מעוף. אז האם הסדרה הזו מקבלת ציון עובר במבחן הפנטזיה הקשוח שלי?

תקציר עלילה

טיורי (אמיר וילסון, "חומריו האפלים"), הוא בן אצולה, שמאומץ על ידי לורד מכובד (דיוויד וונהאם, פארמיר משר הטבעות). הוא מרגיש מאוד לא שייך ומתקשה לעמוד בציפיות של אביו להפוך לאביר, על מנת לשמור על כבוד משפחת האצולה. בדרך לא דרך, טיורי מצליח להגיע למבחן האחרון בדרכו להפוך לאביר. במבחן האחרון, הפיינליסטים צריכים להישאר לילה שלם במנזר קבורה קדוש של אבירים. באמצע הלילה מתדפק על הדלת שולייה זר, ומתחנן לעזור לאדונו האביר שנפגע. בעוד כל החבורה נחושה שלא לעזוב את המקום על מנת לא להיכשל במבחן, טיורי מחליט להיענות לקריאה. ההסכמה הזו של טיורי תשלח אותו למסע דרך שלוש הממלכות על מנת לנסות להעביר מכתב למלך, שיכול להציל את האנושות כולה. רק שבדרך טיורי יצטרך לסכן את חייו וכל יקיריו.

טיורי באימונים אחרונים לפני מבחני האבירות

"מכתב למלך" היא סדרה קצרה בת 6 פרקים בלבד, ורוב רובה של הסדרה היא מרדף או Quest של טיורי להגיע ליעדו, בזמן שמספר חבורות רודפות אחריו. אחת החבורות היא "האבירים האדומים" - הם שליחיו של הנסיך האפל וירידיאן, שכתב את המכתב במקור. חבורת הילדים, שהייתה יחד עם טיורי ובגללו נכשלה במבחן האבירות, נשלחת בידי סר פנטמר (אביו של אחד הילדים) ומשרת של וירידיאן בעצמו, ללכוד את טיורי. בנוסף גם עורכי מבחן האבירים מנסים לאתר את טיורי, על מנת להבין מה קרה שם.

הקצב של הסדרה הוא גבוה, תחושת המרדף היא תמידית, אבל עדיין יש עצירות לשיחות בין הדמויות, ולאט לאט אנחנו למדים עליהם עוד דברים. יש לא מעט דמויות משנה בסדרה וחלקם יותר מעניינים מטיורי. חבורת הילדים היא party קלאסי של עולם הפנטזיה: ארמן הוא בנו של סר פנטמר, הוא חזק כמו שור ובעל אותה מנת איי קיו כמוהו. כבנו של פנטמר, הוא הכי נחוש ללכוד את טיורי בכל מחיר. פולדו הוא האביר היפה והרגיש, ג'וספו הוא האביר המזמר (ה-bard, אם תרצו) ואיאונה, היא הילדה האנדרדוג, שבבירור לא מגיעה ממשפחת אצולה ונחושה להוכיח את עצמה. בנוסף מצטרף אליהם אחיו הקטן של ג'סופו, דמות שאוסרים עליה להצטרף ואז בתחבולות היא מצטרפת בכל זאת, זו כמובן עוד קלאסיקה של הז'אנר.

איאונה, אבירת האנדרדוג חסרת הפחד

את טיורי מלווה במסע סוסו של אותו האביר, שטיורי בא לעזרתו, ושם קיבל את המכתב. זהו סוס חכם במיוחד, שמציל את טיורי לא פעם (יותר נכון לפחות פעם בפרק). במהלך מסעו של טיורי, הוא מגיע להמון מקומות יפיפיים ומעניינים. למשל עיירה שלא באמת שייכת לאף ממלכה ומלאה בפושעים, שם הוא פוגש את לביניה, שהופכת להיות דמות מרכזית שנייה בסדרה. יש הרים מושלגים כמיטב המסורת של שר הטבעות, יש מנזר מלא ברוצחים שחזרו בתשובה שמנוהל על ידי אבוט, המגולם בידי קים בודניה (מרטין מ"הגשר") ועוד מקומות רבים.

כפי שהבנתם מתיאור הדמויות והמקומות, מדובר באוסף של קלישאות של עולם הפנטזיה. בנוסף, גם החיבור ביניהם, עשוי בצורה מעט קופצנית ומגושמת, עם לא מעט חורים בעלילה וטוויסטים די מאולצים.

עם כל זאת, בצורה מפתיעה, אני חייב לומר, שהשימוש הרב הזה בקלישאות, דווקא לא פגם בהנאה שלי ואפילו מאוד שיעשע אותי. זה הרגיש באיזה שהוא מקום, כמו אוסף של The greatest hits of fantasy. אני חושב שהסדרה יכולה לקרב לז'אנר את הקהל הצעיר, אז אם אתם חולמים שהילדים שלכם יוכלו לראות איתכם את "שר הטבעות" או "משחקי הכס" בעוד כמה שנים, תנסו להתחיל עם "מכתב למלך" ותראו איך זה זורם משם.

טיורי עם לביניה

מבחינה וויזואלית, הסדרה מכילה צילומים יפיפיים, נופים של יערות, טירות, הרים מושלגים ועוד, והיא נראית מדהים ב-Dolby Vision. איפה שהוויזואליות נופלת, זה באפקטים המיוחדים. אין הרבה אפקטים, וטוב שכך, אבל המעט שיש, מרגישים זולים ביחס לוויזואליות הכללית של הסדרה.

רמת המשחק לא רעה, הילדים עושים עבודה ראויה. המבוגרים לעומתם, נוטים ליתר תיאטרליות, שזו עוד אחת הרעות החולות של ז'אנר הפנטזיה בקולנוע ובטלוויזיה.