המסע לעולם הוידאו - חלק ב' ואחרון!

אני לא רואה את עצמי עומד מול מצלמת הוולוג ומדבר, אבל בסיורי בארץ ובחו"ל קרה כמה פעמים, במסעותי אלה, שליבי נחמץ על כך שלא היתה לי מצלמת וידאו להשלים את סיפור המסע בנוסף לתמונות ולמלל. מי תיהיה המצלמה הנבחרת?

דיעה אישית: מנחם לוריא. חלק ב'

הערות לגבי המועמדים וזו...שנבחרה בסוף:

כאשר בדקתי את התכונות של המצלמות שהוזכרו ב"רשימת המכולת" יש כמה שיצאו ממנה די מהר, בגלל שחסרו חלק או מירב התכונות שביקשתי או שחרגו מהתקציב או שאילצו אותי לחשוב על פשרה שמצאתי לה פתרון אצל יצרן אחר.

סוני:

סוני מובילה את השוק בטכנולוגית הפוקוס שלה. למעט קנון, שנמצאת קצת מאחור, מנגנון הפוקוס אצל היצרנים האחרים מתקשה להתחרות בזה של סוני. לוידאוגרפ המתחיל מנגנון הפוקוס של סוני קוסם מאוד ולמען האמת לקח לי הרבה זמן, והרבה סקירות לקרוא ולראות, עד שהוצאתי את הסוני מהרשימה. מה גם שיש לי ניסיון, גם בוידאו, עם ה-A6000 של סוני שלא נכנסה בכלל לרשימה הזו. לסוני אין מסך מתכוונן לכל הכיוונים, רק למעלה ולמטה, מערך תפריטים איום ונורא, המסך מסך מגע - אבל כשמצלמים בוידאו הוא מפסיק להיות מסך מגע ואפשר לתפעל את המצלמה רק מהכפתורים שלה, או לעצור ולנבור במערך התפריטים הכי איום בשוק. יש לסוני עדשות מייוצבות וגם מייצב (IBIS) בחיישן וגם אטימות למים, אבק ושלג, אבל כל אלה בגרסאות הבחירות של סידרת A והן היו מחוץ לתקציב. אז סוני: בחוץ.

פוג’י:

לא שמתי ידי על מצלמת פוג’י מעודי, אבל אני מעורה בתחום הזה ולפוג’י אקוסיסטם עשיר וקוסם מאוד. גם בתחום הוידאו פוג’י בולטת במבחר וביתרונות הטכנולוגים של החיישנים שלה, מערכת הפקוס, נוחות השימוש בתפריטים ומבחר העדשות. אבל בשתי מצלמות הפוג’י אין מסך מתכוונן לצדדים, רק למעלה ולמטה. שתי המצלמות לא עמידות לאבק, מים ושלג. לפוג’י כמעט ואין יצרני עדשות צד ג’ ולא מצאתי אפילו אקסמפלר אחד של עדשות CINE לסט הזה. פוג’י היתה מובילת שוק בכל מה שקשור בהאזנה ללקוחות שלה. בעבר פוג’י מהרו לבצע עדכוני קושחה למצלמות שלהם וגם לשחרר עידכוני קושחה ובהם תכונות חדשות שהופיעו, באותה העת, בדגמים חדשים באותה הסידרה. מסיבה לא ברורה ב-2019 כמעט ולא היו עדכוני קושחה מצד פוג’י ובמקומם זכינו (ולא במרחאות) לדגמים חדשים, גם בסידרת ה-XT ובאחרות שהוסיפו והשתפרו בתחום הצילום בכלל ובוידאו בפרט. אז פוג’י: בחוץ.

אולימפוס:

מעט מאוד מחקר השקעתי באקוסיסטם אל אולימפוס והסיבה לזה די פשוטה, אולמפוס ופנסוניק משתפות פעולה כבר כמה שנים טובות בכל הקשור לחיישני המיקרו 4/3 ובמצלמות החיישן המלא עם מחבר ה -L. לשני היצרניות, אולמפוס ופנסוניק, יש הרבה מאוד דגמים מגבילים, ולא פעם ההבדל במחיר ביניהם זניח. אבל פנסוניק, שחוץ מהחיישן והעדשות, מפתחת את גוף המצלמות בעצמה (וגם פנסוניק מפתחים אותן בעצמם) נוטה להכניס יותר תכונות שחשובות לי במצלמות שלהם, מה שחסר בפנסוניק. אם השוותי דגם של פנסוניק מול זה של אולימפוס עם אותו חיישן, אותן התכונות ובאותה רמת מחיר,  קיבלתי יותר תכונות שחשובות לי אצל פסוניק. בהמשך כשאסקור את המצלמות של פנסוניק, מה שאומר לגביהן תקף לדגמים המקבילים אצל אולימפוס עם סייג קטן - לפעמים, באותה רמת מחיר באולימפוס נקבל.. קצת פחות.

קנון:

העדתי על עצמי שאני לקוח ותיק ונאמן של קנון. ואם ליצרן הזה יש לא אחת אלא שתיים ושלוש מצלמות, כפי שמיד יסתבר, להציע לי, אז היגון של חיפוש מצלמת וידאו, קריאת סקירות ומאמרים וצפייה בוולוגרים שלא פעם אומרים מה שמכניס כסף לכיס שלהם ולא מה שבאמת נכון וכו וכו’. מה גם, שבאמת באמתחתי מיטב הזכוכית של היצרן הזה או עבורו. אז אפשר לעצור כאן, להחליט איזה דגם לשלוף האשראי לשלם ולקחת. תיכף יסתבר שהמציאות איננה קלילה כל כך וזה שיש לקנון מה להציע, לא אומר שאני אסכים וארכוש עוד קנון לתיק הצילום שלי.

ה- M50 היא חסרת המראה הראשונה של קנון. בצד של תפעול ועדשות יש לה יתרונות שאין לאף יצרן שהזכרתי. גם בתג המחיר, שהפעם כולל גוף ומתאם לעדשות שקנון מספקים בעצמם ועובד מצוין, אטרקטיבי. ה- M50 איננה חסינה לאבק, מים ושלג לפי הצהרת היצרן. אבל כשחקרתי עליה, מצאתי כמה וכמה משתמשים שלקחו איתם את המצלמה הזו לצילום וידאו, שמו אותה בסביבה שבה יורד גשם ואפילו חזק מלווה ברוח וגם, למהדרין, שלג, וה-M50 צילמה וצילמה וצילמה ושום נזק לא ניכר בה. מה שכן, עדשת הקיט,שמוטב לו לא היתה משווקת בכלל, סובלת מחיים קצרים מאוד ומה שמתקלקל בה זה מנוע הפוקוס שלתקן אותו עולה כמו עדשת קיט חדשה. אבל ממילא עדשת הקיט לא מעניינת אותי ובמקומה צריך לרכוש מתאם – ועדיין בתג המחיר המצלמה הזו קוסמת למדי.

למעט ההפתעה בעניין הגשם, לקנון הזה יש את כל המגרעות בתחומים שציינתי ככאלה שיגרמו לי לבחור בה. הוידאו שלה חיוור למדי ואין לה 4K לא בקרופ וגם (מי שחד עין יבחין בזה) הוידיאו לא מילא את כל שטח החיישן. ה-M50 ירדה מהפרק באותה המהירות שנכנסה אליו.

בזמן שחיפשתי לעצמי את מצלמת הוידאו שתיתן לי את מירב הפרמטרים שאני רוצה, ושהפשרה לגביה תהייה מהחלטות היותר קלות שקיבלתי, קנון הכריזו על שתי מצלמות חדשות (אחת מהן היא השלישית שנולדה לה בפרק הזה): הוכרזה חסרת המראה ה- M6 MII והוכרזה מצלמת ה-DSLR ה-90D.

כשהוכרזה ה-90D, כל תהליך החיפוש וההתלבטות הקשורה בו נעצר. אומנם הייתי קרוב להחלטת רכישה, על כך עוד בהמשך, אבל לא היה אכפת לי לחכות שה-90D תגיע לארץ. יש לה הרבה יתרונות מובנים מאלה שהזכרתי ברשימת הדרישות שלי ועוד אחד, יתרון גדול מאוד - היא קנון מה-DSLR של היצרן הזה הכל כך מוכרים לי. כשיצאה המצלמה היא לא תמכה ב-4K 24 PPS אבל עד שהגיע לישראל, ותאמינו לי חיכיתי לזה די הרבה זמן ביחס לזמן שאני מקבל החלטות קניה שכאלה, קנון הוציאו תיקון קושחה והתכונה הזו הוספה ל-90D. 

חשבתי על כל מיני אפשרויות כולל למכור את ה-80D שלי ולהחליפה ב-9D מה שהיא בעצם החלטה צרכנית נכונה. פה מתחיל האבל: בצד של תמונות סטילס ל-90D יתרונות קלים על האחות היוצאת ה-80D, כל כך קטנים שלא בטוח ששווה את המאמץ. מצד שני, כבר עכשיו יש לי שני קנון שיכולות לצלם וידאו. אז מה העניין פה? כשבחנתי איך הוספה של ה-90D כמצלמה לוידאו בתיק הצילום שלי, מול האופן שבו אני משתמש במצלמות, וגם באפשרות שאוותר על הרעיון של מצלמה שלישית ואשתמש בשתיים ב 90D ובקנון הנוספת (שהיא עם חיישן מלא), הרעיון הזה נפל.

למה? נתחיל מהדבר הפחות קרדינאלי: ה-90D היא מצלמת DSLR (אגב לא רעה בכלל) אבל קטנה היא לא וקלה היא לא. וכן כשלישית בתיק הצילום שלי זה אומר להגדיל אקפוננדאלית את משקלו.

אז למה להוסיף עוד אחת ולא להחליף קיימת בחדשה? פה נכנס לתמונה האופי והדינאמיות שאני רוצה/צריך רגיל במסעות הצילום שלי. לפני שאני יוצא למקום כלשהו, בארץ בכלל ובחו"ל בפרט, אני קורא עליו כל מידע אפשרי ולפי זה יודע מה לקחת איתי בתיק הצילום. התיק הצילום שלי שתי קנון אחת קרופ והשנייה עם חיישן מלא, אז כשאני יודע לאן אני הולך ומה מעניין אותי לצלם שם, וגם האם זה יהיה צילום נוף, צילום מאקרו או משהו דומה – אני יודע ומחליט איזו עדשה לקחת, על איזו מצלמה לשם אותה ותמיד מוסיף עוד עדשה, לסוגה אחרת או לאופי אחר של צילום, לתיק הצילום. כך שבשטח אני יכול להגיב מיד לכל קומפוזיציה שאני רוצה לצלם. מאופי הצילום שלי וממה שהתרגלתי והסתגלתי (וכמובן שאפשר להסתגל אחרת אבל זה לא אומר שאני רוצה לעשות את זה) יש לי תמיד שתי מצלמות מוכנות לשליפה כל אימת שאתקל בקומפוזיציה שאני מעוניין להנציח, וגם יש לי עוד עדשת גבוי למקרה שאראה משהו אחר שעדת הגבוי מתאימה ליותר לסיטאציה הזו.

נכון, אפשר להסתובב עם שתיים ולהחליף עדשות. נכון, אפשר להסתפק ברק אחת להחליף עדשות ואפילו לצלם בה וידאו. אבל כמו שכבר ציינתי, אני מכין את עצמי מראש ולסחוב את תיק העדשות שלי עם כאלה שאולי יתאימו לכל סיטואציה שאני מתכנן לצלם זה משהו כבד וקשה לסחיבה. 

אז מאחר ואני לא מוכן לשנות את הרגלי הצילום שלי, גם אם למשהו אחר הם יראו מגוכחים או כאלה שקל לשנות – וכן אני מכיר רבים וטובים שמצלמים עם עדשה אחת וגוף אחד ומצליחים להמם ביופין של התמונות – אבל כל זה, זה אחרים. העיסוק שלי בצילום הוא לסיפוק הנפש והצרכים ליצור משהו ולכן אני לא חושבאפילו לשנות את דרך הצילום שלי. מתכנון המסע, ההתארגנות אליו ועד להימצאות בשטח והדינאמיות המאוד גדולה, ושאני מאוד רגיל אליה, גם אם זה לצאת עם שלוש מצלמות (שתיים לתמונו ואחת...לוידאו).

מאחר ובמעמד קבלת ההחלטה לרכוש את ה-M6 MII היתה בהכרזה בלבד וטרם הגיעה לשוק בכלל ובישראל בכלל החלטתי לוותר עליה ועל ה-90D, למרות שה-M6 MII זכתה בלא מעט נקודות זכות, אבל החשק שלי לגביה ירד כשהסתבר שהיא מגיעה עם עינית אופטית נפרדת שאותה צריך לרכוש בנפרד. לא הצד של הכסף הכריע אלא מצאתי הצעות הרבה יותר מרגשות ועניניות אצל יצרן אחר, שהיה לו מה להציע במסגרת הדברים שהצבתי לעצמי. אז קנון: בחוץ.

ולפני הפיינליסטית, כן יש כזו, כמה מילות הקדמה:

סביב החיישן של המיקרו 4/3, שאותו פיתחו ומפתחות כולל הגופים והעדשות סביבו, פאנסוניק ואולימפוס ביחד, ישנה סביבת אקוסיסם מעניינת מאוד ואפילו מרתקת. על פניו חיישן קטן (וזה החיישן הכי קטן המצלמות עם עדשות מתחלפות) אומר בעיות במצבים של תאורה נמוכה. חיישן קטן עם 16 מגה פיקסל ולאחרונה 20 מגה פיקסל, בעוד השוק חולק חיישנים עם 24 ועד 64 מגה פיקסל. על פניו מתכון לצילומים עם דינאמיות בצבע נמוכה, או שידה על התחתונה מול החישנים הגדולים יותר של היצרנים האחרים. וכן גם של פנסוניק ואולימפוס המצלמות עם חיישן מלא, שככל הנראה החיישן בהן הוא של סוני.

כמצלמה שלישית לתמונות לא הייתי מסתכל בכלל על מצלמות המיקרו 4/3 של היצרנים האלה. כפי שהבנתם ממה שהעדתי על אופי הצילום שלי מצלמה שלישית לתמונות לא באה בחשבון – אבל בכל זאת, לו היה הדבר עולה כצורך כלשהו, ספק אם הייתי מתעניין בשני היצרנים האלה ובחיישן הזה מתוצרתם.

אבל בוידאו להבדל הזה בגודל וברזולציה של החיישן אין שום משמעות, וחיישן קטן עם גוף קטן ומשקל קטן הם בהחלט משהו שמאוד עניין אותי. בהזדמנות הזו שהתענינתי במצלמה עם חיישן מיקרו 4/3 של אחת מהיצרניות האלה גם צללתי לנבכי הביקורות והאקוסיסם שלהם והתגלה לי עולם עשיר מאוד.

נתחיל בזה שפנסוניק, ובעקבותיה גם אולימפוס, כבר מייצרות מייצב לחיישן הרבה לפני ששאר המתחרות נכנסו לתחום הזה, וייצוב החיישן שלהם נמצא במובילות בשוק הרחק מהמתחרים – כן גם של המתחרות מבית סוני. נכון, חיישן קטן יותר קל יותר לבנות מערכת ייצוב, אבל פה בדיוק היתרון של החיישן הזה ושל היצרנים הלאה.

בנוסף, פנסוניק, אולימפוס ולייקה בנו סביב החיישן הזה והתבריג שלו סט עשיר מאוד של עדשות, חלקן ביחד עם מייצב בעדשה ובחיישן שיודעים לדבר זה עם זה. עדשות כל כך טובות שהמכשלה של גודל החיישן והשימוש בו בתנאי תאורה נמוכה, כבר לא מהווה בעיה או מכשלה. עם העדשה הנכונה והגוף הנכון, גם הנקודה החשובה הזו ניתנת להתגברות כל עוד לא צריך את התמונות לצרכים מסחריים, כמו פרסומי חוצות, הדפסות וירחונים. רוב הלקוחות של המצלמות האלה באמת צרכים את המצלמה לתחום התחביב ושם האקוסיסטם שבנו שני היצרנים, של הגוף ושלושת ספקי הזכוכית, נותן מענה לכל צורך, ובהחלט אלה שני יצרנים שיש להם מה להציע וגם מציעים ויש מקומות בעולם, למשל בארצות הסקנדינביות, שם המצלמות שלהן נמצאות בראש טבלת המכירות לפני סוני, קנון וניקון.

כבר אמרתי שכאשר משווים דגמים מקבילים בין פנסוניק לאולימפוס, לזה של פנסוניק יש יתרונות קלים ומהסיבה הזו אולימפוס יצאה מהתחרות. 

אבל ישנה עוד סיבה: הניסיון של אחרים - תמיד טוב ללמוד ממנו. נכון, ניסיון של אחרים לא פעם מונע מעקרון העדר, כלומר, אנשים קונים מותג כזה או אחר כי שמו כמותג הולך לפניו ולא כי הוא בקצה הטכנולוגיה או נותן משהו נוסף שאין לאחרים. היתרון בעולם הצילום בכלל, והוידאובפרט, הוא שאפשר לנטרל את עקרון העדר כי התוצר של המוצר, תמונה או סרטון, נגיש חופשי ואפשר להשתכנע במראה עיניים ובמשמע אוזניים.

עולם התוכן שעומד לרשותי ניזון מהרבה מקורות ברשת האינטרנט. המקורות שלי עברו עם הזמן והניסיון סינון מחמיר, ואלה שמפיהם יצאה תורת השיווק ולא תורת הצילום נמחקו ואני מתעלם מהם. החלטתי, לפני שאני בוחר בפיינליסטית, לראות (לראות ממש בוידאו זמין וחופשי) באיזו מצלמה צולם מה שאני רואה? האם אני שבע רצון מהתוצאה, והאם אני יכול ליחס לעצמי הבנות ממה שראיתי למקרה (בהחלט הגיוני ושכיח) שבו אבחר באותו יצרן אבל לא באותן מצלמות שאת התוצר שלהן ראיתי.

כאן, כאשר הדברים החלו להיבחן במבחן התוצאה, חיכתה לי הפתעה נעימה משהו. למה הכוונה? בעיני וממה שידעתי פנסוניק ואולימפוס, יצרני חיישן המיקרו 4/3, מיצרים יופי של מצלמות לחובבן המתחיל זה שרוצה לעבור, או עובר, מצילום עם הטלפון הנייד לצילום עם מצלמה שאפשר להחליף לה עדשות. ומאחר וטיפולוגית חסרות המראה מאפשרת גם קידמה טכנולוגית וגם סט עדשה וגוף קלי משקל, קלים לנשיאה ולתפעול, וכן גם קלים יחסית בכיס. בנוסף אפשר לצלם ולהסריט באותו הסט. אז לפנסוניק ואולימפוס יש אקוסיסטם עשיר מאוד מגוון מאוד, עם רמות מחיר שמכסות כל כיס. ובמבחן התוצאה, במיוחד בוידאו, ליצרנים האלה הרבה נקודות זכות מול המתחרים עם חיישיני הקורפ או החישנים של 35 מ"מ (Full Frame).

אז כשהתעמקתי בסקירות של פן הוידאו אצל שני היצרנים האלה, וכאשר צפיתי במקורות מידע המיהמנים עלי, בתוצרי הוידאו ובביקורות שליוו אותם, מצאתי את ה-GH5, ה-GH5S וה-S1H של פנסוניק מככבות. אפילו בתוצרי וידאו שאני מסופק אם אגיע אליהם – מתחום סרטי הדוקו וסרטים באורך מלא של חובבים. 

ה-S1H היא כוכבת בתחום צילומי הוידאו וממה שראיתי מאוד שכיחה בתחום הזה, אחריה באה ה-GH5 ואחרי שתיהן המצלמות של סוני ופוג’י, הרבה מאחור.

ה-S1H היא מצלמת הדגל של פנסוניק, היא ענקית, כבדה במשקל וכבדה, אפילו מאוד, בעלות הרכישה. היא כוכב חדש שרחוק מאוד מלאמר את מילתו האחרונה אבל היא ממש לא בשבילי.

ה-GH5 לא כל כך רחוקה מהתקציב שהקצתי לעצמי, אבל החריגה מהתקציב שנדרשת לרכישתה מול העובדה שאלה צעדי הראשונים בעולם הוידאו, וגם מול העובדה שפנסוניק ממשיכה לייצר ולתמוך בדגמים שלה לפחות 4 ואפילו 5 שנים אחרי יצאו לשוק עם מחליפה. כל אלה גרמו לי לחפש אחות קטנה ל-GH5 וללכת עליה כמצלמת הוידאו שלי. הפור, נפל. היצרן שיספק את מצלמת הוידאו שלי יהיה פנסוניק!

פנסוניק:

פנסוניק כאמור, שותפה לפיתוח חיישן המיקרו 4/3 עם אולימפוס. פנסוניק גם מייצרת מצלמות עם חיישן מלא, ככל הנראה החיישן מתוצרת סוני. חיישן המיקרו 4/3 פותח מלכתחילה בטיפולוגיה של חסרת מראה ואין לפנסוניק מצלמות DSLR.

החלק הזה מתייחס למקטע הוידאו במצלמות של פנסוניק אבל מי שירצה יוכל להשליך מהדברים גם למקטע של צילום תמונות הדברים נכונים לשניהם.

פנסוניק מחלקת את היצע המצלמות שלה לארבע סגמנטים:

מצלמות כיס עם עדשות קבועות או עם עדשות מתחלפות. המצלמות האלה מכוונות לחובבן שמהגר מצילום בטלפון הנייד, לצילום במצלמה קטנה וקומפקטית שמאפשרת שליטה בפרמטרים של הצילום, וגם אם ירצה, בכזו שאפשר להחליף לה את העדשה. בשם הדגם של הסגמנט הזה פנסוניק משתמשת באותיות DMC ואחריה מספר הדגם.

הסגמנט הבא מיועד למי שרוצה מצלמה חסרת מראה עם עדשות מתחלפות, והוא חובבן ואפילו חובבן שעושה שימוש תדיר במצלמה שלו, ומיעד אותה כמצלמה היברידית, כלומר: מצלמה שגם תצלם וידאו וגם תמונות. בשם הסגמנט הזה פנסוניק משתמשת באות G ואחריהן מספר הדגם.

הסגמנט הבא מיועד למי שרוצה מצלמה היברידית, אבל עם יכולות וידאו מהמתקדמות בשוק. בעצם פן הוידאו שסגמנט הזה מודגש יותר מפן צילום התמונות והטכנולוגיה, כמו גם התכונות והאופציות בתחום הוידאו בסגמנט הזה הם מהמובילות בשוק. מצלמות מהסגמנט הזה שכיחות מאוד בקרב צלמי וולוגים וגם בקרב צלמים מקצועיים, שמה שהמצלמות, בסגמנט הזה, מספקות להם מספיק לאופי הצילום שלו, כמו צילומי סרטי פרסומת ודוקו קצרים. בשם הסגמנט הזה פנסוניק משתמשת באותיות GH ואחריהן מספר הדגם.

בכל שלושת הסגמנטים האלה טמון חיישן מיקרו 4/3.

בסגמנט האחרון מופיעות מצלמות החישן המלא של פנסוניק ה-S1 וה-S1H שהיא ספינת הדגל של היצרן, גם בוידאו וגם בתמונות.

העדשות לשלושת הסגמנטים הראשונים באות מבית היוצר של פנסוניק, אולימפוס ולייקה והם בתבריג המתאים לחישן המיקרו 4/3. מדובר באקוסיסטם עשיר מאוד וברמות מחיר שיכולות להתאים לכל כיס. חשוב לשים לב שבהיצע העדשות למיקרו 4/3 של שלושת היצרנים האלה, יש עדשות ללא מייצבים וגם יש עדשות עם מייצבים, אבל כאלה שלא יודעות לדבר עם מערך ייצוב החיישן שיש בכל המצלמות מסגמנט G ו-GH.

בכל במצלמות מסגמנט ה-G וה-GH יש מייצב בחיישן, כך שמייצב בעדשה איננו הכרח, אבל אם חלק מצילומי הוידאו יעשו כשאוחזים במצלמה ביד, לשילוב של מייצב בעדשה ובחיישן יש משמעות מכרעת והתוצאות כשיש עדשה וחיישן מיוצבים חלקות ונעימות לצפיה לעין שיעור מהקומבינציה האחרת. אבל כמו שאמרתי, יש ליצרנים האלה עדשות ישנות, ולא פעם טובות מאוד, שהמייצב שלהן לא יודע לדבר עם מייצב החיישן של ה-G וה-GH, ולכן צריך לשם לב ולבדוק אם וכאשר יוצאים למסע של הוספת עדשה לסט.

לכל אחת מהמצלמות בסגמנט ה-GH יש אחות קטנה בסגמנט ה-G. פנסוניק, באופן עקבי, מוציאים מצלמה בגמנט ה-GH ויחד איתה אחות קטנה בסגמנט ה-G כאשר ההבדלים ביניהן נמצאים בתכונות המתקדמות של צילום וידאו. לא נכנסתי פה לעובי הקורה הזו של צילום וידאו מתקדם, אבל כמו בעולם הסטילס שבו מצלמים ב- REW ואחר כך מפתחים בעזרת מחשב ,גם לעולם הוידאו יש מקבילה שנקראת S-LOG V-LOG ויש עוד כמה קצת פחות שכיחות, שהן קבצי וידאו שכדי שאפשר יהיה להקרין אותן במחשב צריך להפיק אותן בתוכנת העריכה. באחיות הקנות למשפחת ה-G התכונות האלה הוסרו, אם כי המצלמה מייצרת קבצים ענקיים ומלאים במידע שצריך לערוך בתוכנת עריכה אחרת למדיה החברתית בכלל וליוטיוב בפרט יהיה קשה מאוד להציג.

במשפחת ה-GH יש שתי מצלמות" ה-GH5 וה-GH5S, המתקדמת יותר בתחום הוידאו. לשתי אלה יש שתי אחיות במשפחת ה-G, האחות של ה-GH5 היא ה-G85 והאחות של ה-GH5S היא ה-G95. במשפחת ה-G יש עוד אחות גדולה ובכירה יותר - ה-G9, שהיא לא אחות של אף אחת ממשפחת ה-GH.

ועכשיו...נסיר את הלוט

מי שעקב אחרי בסקירת המוצרים והמשפחות אצל פנסוניק, בודאי ניחש שהחלטתי ללכת על האחות הקטנה של ה-GH5, הלא היא הפנסוניק לומיקס GH85.

פנסוניק, כמו גם קנון למשל, נותנת שמות שונים לאותו הדגם באירופה ובארה"ב. ה-GH85 נקראת כך בארה"ב ואילו באנגליה ובאירופה היא נקראת G80. זו אותה המצלמה בדיוק רק שמות דגם שונים לפי אזורי ההפצה.

יש עוד שוני בין ה-G85 ל-G80 או לקיט שנמכר באירופה ובארה"ב. הקיט שנמכר באירופה ה-G80 נמכר עם עדשת קיט 12-28, שהיא עדשה שמדברת עם מייצב החיישן של המצלמה, אבל איננה חסינה למים. הגוף עצמו כן חסין. גם אופטית זו עדשה פשוטה וזולה מההיצע של פנסוניק. ה-G85 שנמכרת בארה"ב נמכרת עם עדשה אחרת קצת יותר איכותית ,עדשה של פנסוניק 16-60 שיש לה מייצב, היא חסינה למים אבק ושלג ונחשבת לעדשה בינונית עד טובה של היצרן הזה.

בישראל, נכון לתקופה הלא רחוקה בכלל בעבר, הדגם הזה לא שווק בכלל, וכשכן שווק או היה באתר של הספקים אבל במלאי לא היה ולא היה צפי להגעתו – הדגם הזה שווק בקיט הארופאי ביבוא של היבואן הרשמי של פסוניק בארץ, והקיט של ה-G85 האמריקאי שיובא ביבוא מקביל.

למרות שהמצלמה הזו הופיעה בכמה אתרים בארץ אף אחד לא החזיק אותה במלאי והיבואן לא ידע לנקוב בזמן אספקה כלשהו. בצר לי המצלמה נקנתה באמזון ארה"ב, עם הקיט של ה- G85 שכלל במחיר שהיה נמוך מהקיט בארץ, גם מיקרופון חיצוני, שתי בטריות נוספות ומטען עבורן.

G85 חוזקות וחולשות (בהקשר של וידאו בעיקר)

זו מצלמה עם חיישן מיקרו 4/3 16 מגה פיקסל. קטנה בגודל וקלת משקל. המצלמה עשויה סגסוגת אלומניום, אטימה למים, אבק ושלג. לחיישן מייצב, בעדשת הקיט מייצב ועדשת הקיט אטימה למים.

למצלמה מסך מתכוונן כמו בקנון והוא מסך מגע, שכל הפונקציות של המצלמה פעילות דרכו. היא מצלמת 4K ב- 24 PPS, והסרטון מוגבל רק לגודלו של כרטיס הזיכרון או לכמות החשמל בבטריה.

במצלמה כמות כפתורים שכולם ניתנים לתיכנות על ידי המשתמש. חלקם מגיעים מתוכנתים מבית החרושת וחלקם מגיעים בלי, ואפשר לתכנת אותם. את ההתאמה האישית אפשר לשמור ולהעביר לכל מצלמת פנסוניק ממשפחת G או GH.

מערך התפריטים של המצלמה בנוי בהיררכיה ולפי נושאים, ולוקח חצי דקה להבין את התפיסה שמאחוריו ולתכנת את המצלמה בהתאמה אישית. כל התנועה בתפריטים היא במגע והכל מסודר בצורה מאוד הגיונית וקלה להבנה.

התיכנות של הוידאו והאודיו נפרדים זה מזה, לא משהו שכיח ברמות המחיר האלה, ואם עוברים בין מצב למצב, תמונות ווידאו, התיכנות המותאם אישי נשאר ואין צורך לעשות שינוי כלשהו. כאמור לא שהוא שכיח במצלמות מרמת המחיר הזו.

אני הצלחתי לתכנת את הכפתורים של הפנסוניק בצורה מאוד מאוד דומה למערך הכפתורים המותאמים, לצרכי במצלמות הקנון שלי, וקל לי לשים את יד ימין ולחלק את האצבעות בדיוק כמו שאני עושה בקנונים שלי. את זה מצאתי כעונג אמיתי, שכן לידיים יש זיכרון בשרירים שכשמצלמים כל אצבע "יודעת" לאן ללכת והבעלים של היד/אצבעות יודע איזה פרמטר משתנה בכל מצלמה על ידי כל אצבע. את התיכנות הזה מצאתי כה מועיל ושמחתי מאוד שכשאני עובר מהקנון לפנסוניק, האצבעות שלי יודעות בדיוק להיכן ללכת (רק קצת יותר צפוף הגוף של הפנסוניק קטן יותר, ואני יודע שכל אצבע אם תלחץ מה מהפרמטרים במצלמה ישתנו.)

מגוון העדשות לפנסוניק גדול מאוד וישנם שלושה יצרנים שמיצרים עדשות לתבריג של המצלמה הזו, וכן יש יצרן שלישי שמייצר עדשות פריים CINE לתבריג של המצלמה הזו.

אז בצד של החוזקות, ה-G85 מסמנת V כמעט על כל הפרמטרים שהיו ברשימת המכולת, אבל כמו כל מוצר,

יש לה גם חולשות:

אין במצלמה הזו כניסת אוזניות, ואם מקליטים אודיו ניתן לכוונן עוצמה אבל אי אפשר לשמוע בזמן אמת מה האיכות של האודיו המוקלט.

כמו כל אחיותיה חסרות המראה מבית היוצר של המתחרים, וגם אחיות למשפחה, איכות המיקרופון הפנימי שלה גרועה ומשתמשים בו רק אם אין ברירה, או בתוכנת העריכה מבטלים אותה ומוסיפים פס קול בנפרד ממקור אחר.

כאשר מחברים מיקרופון חיצוני לכניסת האודיו במצלמה היא כבר לא אטימה למים, וגרוע מכך הכבל של המקרופון מגביל את תנועת המסך המתכוונן של המצלמה. כך שאם יש מיקרופון חיצוני מחובר למצלמה, צריך לקחת בחשבון הגבלה בתנועות של המסך ואם מצלמים רק דרכו אז מגבלה התנועה של המצלמה במרחב הצילום. אגב, פנסוניק בדגם G95 וה-G9 התאימו את טענות המשתמשים, וחיבור האודיו עבר גבוה יותר בגוף המצלמה ומעל למסך כך שהמגבלה הזו לא קיימת.

חולשה נוספת שהתגלתה במבחן האמפירי של ה-G85 היא שבעת שהולכים עם המצלמה עם רצועת הצוואר, שמסופקת עם הקיט עצמו, והמסך שלה פתוח עלול המעיל או החולצה לבצע לחיצה לא רצויה על המסך ולשנות פרמטרים לצילום. היו לי כמה "גליצ’ים" כאלה עד שהבנתי שכאשר המצלמה נישאת ולא בשימוש, רצוי לקפל המסך כשחלקו הרגיש למגע פונה לפנים המצלמה (מצב רגיל שבו המצלמה לא בשימוש) ולחזור ולקפלו כשרוצים לצלם. אחרת אבזם החוגרה או רוכסן או המעיל עלולים לבצע הפעלה או ניתוק של אחד מהפרמטרים לצילום וזה...לא נעים.

עוד "גליץ" שהוא פרטי שלי אבל לקח לי זמן לגלות את פשרו נעוץ באופן שבו אני נושא את המצלמות שלי. באמצעות מתלי מצלמה שמיועדים לרצועות המנשא של תיק הצילום בניתי לעצמי אלתור שבו מתלי המצלמות (יעודים לתפקיד הזה) יושבים על חגורת עור שנכרכת סביב למותנים ושתי הקנונים תלוי עליהם כל אחד בצידי המותניים שלי. הפנסוניק תלויה על חגורת צואר מלפנים. 

לפנסוניק יש כפתור יעודי שמפעיל את הוידאו, אדום קטן בחלק העליון של המצלמה. אני קינפגתי את הכפתור שמשחרר תמונה (השחור הגדול שבחזית הגריפ) להפעיל וידאו, ואת חצי הלחיצה לפוקוס העברתי לכפתור מקונפג בגב המצלמה.

כדי לשחר את הקנון שתלויה על מותני הימני אני צריך יד אחת לאחוז במצלמה ויד שנייה שתשחרר את הניצרה של התפסן. מעשה שכמעו אוטומטי אצלי. אבל… פתאום אני מגלה שהפנסוניק שתתה חצי בטריה ושהיא כבר מצלמת וידאו ארוך ומשמים, מבלי שזכור לי הפעלתי אותה. מסתבר שכאשר לוקחים מכפתור שחרור התריס את חצי הלחיצה לפוקוס וגם מקנפגים אותו שכשהמצלמה במצב וידאו, הוא יפעיל ויפסיק את צילום הוידיאו הוא הופך להיות רגיש כי גם חצי לחיצה וגם לחיצה מלאה מפעילים את צילום הוידאו. 

ואז.. כשידי השמאלית בדרך לשחרר את נצרת המתלה של הקנון, וכדרך אגב היא נוגעת בכפתור הזה ומפעילה את הצילום. מצאתי שתי דרכים להיפטר מזה, האחת, הרגלתי עצמי לשחרר את הניצרה ולשלוף את הקנון מהתופסן ביד אחת. ו/או וגם קינפגתי מחדש את כפתור השחרור של התמונה כך שישמיע ציפצוף אחד כשמופעל ושניים כשמפסיק לצלם כך שאם נגעתי בו בתעות אוכל לשמוע שהופעל.

והחולשה הכי גדולה של ה-G85 וכזו שהוידאוגרפ המתחיל צריך להיות ער לה, ואולי אפילו להימנע מרכישה אם הדבר קריטי עבורו, היא הפוקוס של המצלמה. פנסוניק משתמשים במערך פוקוס שכל היצרנים האחרים זנחו כבר מזמן. כן יש למצלמה הזו, ולא משנה איזו עדשה, בעיה להתפקס אם האוביקט שמצלמים נמצא בתנועה. כאשר בוידאו, המצלמה נמצאת בתנועה ורוצים לפקס אותה על אוביקט אחר מזה שנמצא כרגע בפוקוס, צריך או לתפעל את הפוקוס ידנית, או להפעיל את כפתור הפוקוס שנמצא במהלך חצי לחיצה בכפתור שמצלם תמונות או, כמו במקרה שלי, כפתור יעודי שנמצא בגב המצלמה. 

מאחר וכשחלטתי על קניית ה-G85, ידעתי על החולשה הזו שמחתי, לא רק שיכולתי לתכנת כפתור בגב המצלמה,שיטפל בפוקוס,  אלא שהכפתור הזה נמצא בפריסת היד שלי, באותו מיקום כמו בקנונים שלי.

למרות זאת ולמרות שכאשר רציתי לעביר את הפוקוס ממוקד אחד לאחר, והפעלתי את כפתור הפוקוס שגם נמצא במצב של פוקוס עוקב, היו ל-G85 פיקשושים. בדרך כלל כאלה שאני יודע לאבחן אותם, כי אני יודע מה צילמתי ולאן כיוונתי את הפוקוס, וחלק כאלה שכל מי שצופה בסרטון שם לב לפיקשוש של הפוקוס. ככל הידוע אין לפנסוניק כוונה לשחרר עדכון קושחה לתיקון המגרעה הזו.

ה-G85 עמדה כמעט בכל הפרמטרים שהכנתי ברשימת הקניות לפני שחקרתי מי יהיה ספק מצלמת הוידאו שלי. בפרמטרים שהיו חשובים להחלטת קנייה או לא, כמו אטימות למים, מסך מתכוונן בסיגנון הקנון, מסך מגע ותוכנות הוידאו - ה-G85 דחקה את כל המתחרות האחרות הצידה ובעיקר, אחרי הפשרות, גם עמדה ביעד התקציב.

גם במבחן האמפירי, בצפון אירופה, ברוחות שבקושי הצלחתי להחזיק רגלי על הקרקע, בגשם שלא הפסיק לרדת וגם ביום אחד שכולו היה שלג, ה-G85 תיפקדה ללא דופי ובהתאם להבטחות היצרן.

תפריטי התפעול של המצלמה הזו, וכל השאר מבית היצרן הזה, התגלו כקלים ללמידה, נוחים ומאוד הגיוניים. בניגוד למתחרות מיצרנים אחרים באותה רמת מחיר, ישנה הפרדה בין מה שתוכנן וקונפג עבור וידאו ועבוד סטילס והמעבר ממצב למצב הוא חלק ושום תיכנות והתאמה אישי לא הולכים לאיבוד.

ואחרון חביב: כמעט כל מצלמה שמכוונת לצלם החובב ב-2020 יש לה כפתורים שניתנים לתיכנות ולהתאמה אישית. להרבה אנשים זה ממש לא משנה אבל, כאמור,י ש לי מיילג’ ארוך מאוד עם קנון והמצלמות שלהם, וכל מצלמות הקנון שלי מופעלות עם פריסת אצבעות מותאמת אישית לי ולצרכים שלי. למעשה אם משהו יקח ממני את אחת הקנונים וינסה לשנות פרמטר צילום כלשהו, יגלה שהוא מתקשה כי המצלמות מותאמות לשימושי האישי.

ידעתי שגם ה-G85 נדיבה בכפתורים שניתנים לתכנות והפעלה אישית, ומאחר ועקומת הלימוד של תפריטה הצילום קלה להבנה הצלחתי לחקות את פריסת האצבעות שלי מהקנונים לפנסוניק. מה שאיפשר לי לעבור ממצלמה למצלמה מיד ולתפעל אותה כמעט על אוטומט, וגם מיד התחלתי לצלם את הוידיאו במצב ידני מלא כשאני שולט בכל הפרמטרים של הצילום.

ולמיטיבי הלכת ששרדו את ים המידע שבמאמר הזה

עולם צילום הוידאו הוא עולם עשיר מאוד, עשיר ושונה מצילום התמונות שאך נמצא לו באותו גוף של מצלמה. המתואר פה הוא פרי חקר לעומק של עולם הוידאו ויצירת סרטוני תוכן, אבל לאלה מכם שמגרדים בראשם וצונח להם החשק לרכוש חסרת מראה כלשהי לצילומי וידאו ותמונות, אומר זאת: המתואר במאמר הזה הוא חתך עומק של עולם סרטוני הוידאו ווידאו בכלל,המצלמות ב 2020 יכולות לתת צילום במצב אוטומטי שבו הן מחליטות על הפרמטרים של אור, מפתח צמצם וכל השאר, ובמאמץ קליל ובלי הרבה ידע וניסיון אפשר, ואפילו מומלץ,לצלם סרטוני תוכן כשעת מגעת.

ו...לסיום

בטיחות. הבטיחות קודמת לכל. כשאנחנו עסוקים ביצירת הקומפוזיציה לתמונה שתזכה בפרס ראשון בנשיונל גאוגרפיק, או כשאנחנו מצלמים את סרטון האוסקר, תמיד לזכור שמסביבנו יש טבע שאסור לפגוע בו,יש בעלי חיים ובעלי כנף שאסור להפריע להם או להבהילם ויש עוד אנשים שגם רוצים לצפות ואולי גם לצלם.ויש מכשולים בורות תהומות וסתם בוץ או שלוליות וכו'.

תמיד לפקוח עין ולזכור שבטיחות היא מעל לכל הצילום וידאו תמונות, הוא אומנות והוא לנפש ולכיף, אבל צריך לחזור הביתה שלמים בריאים ולהשאיר את זירת ההתרחשות נקייה וללא פגע לכל מי שיבוא...אחרינו.