המסע לעולם הוידאו - חלק א'

אני לא רואה את עצמי עומד מול מצלמת הוולוג ומדבר, אבל בסיורי בארץ ובחו"ל קרה כמה פעמים, במסעותי אלה, שליבי נחמץ על כך שלא היתה לי מצלמת וידאו להשלים את סיפור המסע בנוסף לתמונות ולמלל.

מנחם לוריא: דיעה אישית

על פניו, וזה המקום להרים גבה: לכל אחד מאיתנו, וגם לי, יש בכיס טלפון נייד שיודע לצלם וידאו ואפילו לא רע. ומי שמכיר אותי יודע שאני מחזיק מצלמות קנון שמסוגלות לצלם וידאו – גם כן לא רע בכלל.

אז נכון הפלאפון מצלם וידאו, אבל יש לו לא מעט מיגבלות ובמקרה שלי המגבלות שלו כוללות את היכולת להחזיקו מול פני למשך הרבה זמן, לערוך את התוצר והוא גם ממש לא אוהב מים. חלק ממסעותי, בעיקר אלה בצפון אירופה, הם במקומות שיורד גשם כל הזמן.

והקנון? מהיום שנקנו כפתור הוידאו לא היה בשימוש. זה הכפתור היחידי בכל המצלמות שלי, שלא היה בו כל שימוש מהיום שעזבו את המפעל במזרח אסיה. בהמשך, כשאכתוב על הצד הטכנולוגי של עולם צילום הוידאו, תוברר התמונה לגבי אי השימוש בקנון כמצלמות לוידאו.

צילום וידאו – רקע וקצת טכנולוגיה

בגדול, עולם צילום הוידאו מתחלק לשלוש קבוצות: הראשונה - צילומי קליפים קצרים בעיקר למדיה החברתית. השניה - צילום סרטוני וידאו, שלעניין שלנו סרטוני וידאו ארוכים מהקליפים בדרך כלל יהיו באורך של 10 ועד 30 דקות, ובדרך כלל מוצאים את מקומם ביוטיוב. והשלישית - צילומי וידאו של פרסומות וסרטים דוקומנטריים, ומכאן ממשיכים לקבוצה נוספת שנזכיר פה די הרבה - סרטי קולנוע באורך מלא.

אף על פי שרוב צילומי הוידאו, כולל אלה שלי, עושים דרכם למדיה החברתית וליוטיוב, מספר אמות מידה טכנולוגיות התבססו בעולם הצילום גם אם בסופו של דבר המדיה החברתית וגם יוטיוב ברוב המקרים, לא ממש תומכים בטכנולוגיות האלה.

כפי שציינתי בהקדמה, מטרת הצילום ששמתי לעצמי היא להוסיף סרטון או סירטונים שישלימו את הסיפור שמסופר בתמונות ובמלל. כאן נכנסת טכנולוגיה נוספת: עריכה של סרטון הוידאו לפני פרסום שלו.

מצלמות הוידאו שזמינות בשוק ב-2020 מיישרות קו עם הפן הטכנולוגי והן מצלמות ב-4K, קבצי המקור שעל המצלמה ענקיים ובלתי אפשרי להעלותם לרשת, לפרסום, מבלי לערוך אותן בהתאם. צילום הוידאו שונה לחלוטין מצילום תמונות סטילס, גם אם אפשר באותה המצלמה לעשות את שניהם.

בוידאו, על מנת להעביר את הסיפור, יש שני פרמטרים שהם שונים לחלוטין מאלה שבצילום תמונות. סרטון וידאו שמי שמצלם אותו רוצה שמשהו יצפה בו, צריך להכיל שני פרמטרים שהם שונים, או לא קיימים בעולם התמונות: תאורה וצליל.

תאורה

יש שתי גישות בעניין התאורה, שבהן נוקטים צלמי סרטוני הוידאו בכלל, ואלה שמעוניינים לפרסמם במדיה החברתית/יוטיוב בפרט: הגישה הראשונה מדברת על כך שהתאורה בסרטון תהייה קרובה ככל הניתן לתאורה הטבעית באתר הצילום. אלה הנוקטים בגישה הזו משתמשים בקצב גבוהה של תמונות בדקה, עוד נדבר על זה. הגישה השנייה והשכיחה יותר היא שהתאורה צריכה להיות רכה, כזו שמשרתת את הנרטיב של הסרטון ושואפת את הפרמטרים שלה מעולם צילום הסרטים – להלן הסימינטלוגיה. זו הגישה השכיחה ביותר.

אודיו – פס הקול

כשעולם הראינוע החל את דרכו, הסרטים היו ללא פס קול – אילמים. ב-1927 נמצאה הטכנולוגיה להוסיף לסרט פס קול ואפילו לסנכרן את התמונה עם הקול. הפיתוח הטכנולוגי הזה שם קץ לסרט האילם, אם כי מבהלך הזמן, מטעמים אומנותיים, הופיעו כמה וכמה סרטים אילמים כמו "הסרט האילם" של מל ברוקס ו-"הארטיסט" של אותו בימאי, שיצא ב-2011.

ברירת המחדל, ובמיוחד בפרמטרים שהצבתי לעצמי בהוספת וידאו לסיפור התמונות שלי, פס הקול הוא חלק בלתי נפרד ושווה ערך לוידאו עצמו.

מספר אפשרויות עמדו בפני לעניין פס הקול: אפשר לעמוד מול המצלמה ולהקריא את הסיפור שאותו אני מעוניין להעביר, אותו הדבר, אבל ללוות ברקע עם פס קול מוזיקלי או לצרף לסרטון פס קול מוזיקלי בלבד. אני לא רואה את עצמי, לא בשלב הזה, עומד מול המצלמה ומדבר – משהו באישיות שלי שמפריע לעשות את זה אז בחרתי בהוספת פס קול מוזיקלי מתאים לסרטונים.

פס קול מוזיקלי הוא עניין די מאתגר בגלל עניין הזכויות יוצרים. ליוטיוב, הפלטפורמה שאליה אני מכוון בפרסום הסרטונים שלי, יש מדיניות זכויות יוצרים די מורכבת וברמת העקרון שימוש ביצירה של מאן דהוא, כשאותו מאן דהוא אוחז בזכויות היוצרים ליצירה, יכול לגרום לזה שהסרטון לא יוצג במדינות מסוימות או בכלל וגם עלול להוביל לתביעת זכויות יוצרים יקרה שהסכוי לצאת ממנה ובזול שואף לאפס.

ישנן שתי גישות לעניין פס הקול: זו של עולם הסימינטלוגיה/קולנוע והסרטים הדוקומנטריים, וזו של אלה שמצלמים סרטונים ואחר כך מצרפים את פס הקול. בגישה הראשונה פס הקול בא במרבית המקרים, עוד לפני שיוצאים לצלם או ברגע שיש תסריט ומיקומים ותוכן. בגישה השנייה מתאימים את פס הקול לסרטון המוכן לאחר שצולם ונערך, ומשתדלים גם לשמור על זכויות יוצר וגם להשתמש בפס הקול, על מנת לתת לסרטון את האווירה הרצויה. אני בחרתי בשיטה השנייה תוך שימוש במקורות של פסי קול ללא זכויות יוצרים שיוטיוב וכמה אתרים אחרים מספקים ללא תשלום או בתשלום סימלי.

גלוי נאות: מכאן, ובהמשך, אזכיר לא מעט שמות מסחריים של יצרני מצלמות, ספקי תוכן וספקי תוכנות. אף לא אחד מהם קשור אלי באיזו שהיא צורה וכל מה שנכתב פה זה מניסיון אמפירי שלי לרבות שימוש בציוד ובתוכנה שנרכשו על ידי במיטב כספי.

בדרך לחנות

בדרך לחנות הגדרתי לעצמי כמה הגדרות שמטרתן לשם מסגרת, רעיונית וכלכלית, לרכישה ולהפעלה של מצלמת הוידאו.

 אני נוהג בארץ בכלל,  ובמסעות הצילום בחול בפרט, להגיע מהמסע, להוריד למחשב את התמונות שלי, לפתח אותן, בלייטרום, לכתוב את סיפור המסע ולפרסמם במדיה החברתית ובאתר שלי. משכך הדבר הראשון שראיתי כמדרגה שאותה צריך לעבור, זה תוכנת העריכה לוידאו. היה חשוב לי שלפני שאני נכנס להוצאות הכלכליות הכרוכות בוידאו ואחר כך לשימוש בתוצרים, אני שולט בתוכנת עריכה זו או אחרת.

השלב הבא, עוד לפני החנות, היה להגדיר תקציב קשיח שממנו והלאה לא עולים, ויכנס בו סט של מצלמה שמצלמת וידאו ועדשה מתאימה – מתוך הכרה שעם האוכל יבוא התיאבון ובעתיד ארצה לשדרג את עדשות הוידאו.

ולבסוף: מצלמת הוידאו עצמה, כזו שגם תעמוד בתכונות הטכנולוגיות של 2020 וגם תיתן תוצאה טובה ותהייה קלה לתפעול ולנשיאה, עוד אתייחס לזה בהמשך.

תוכנות העריכה

לתוכנות לעריכת וידאו, כמו מעבדי התמלילים וכמו תוכנות פיתוח תמונות דיגיטליות, יש מכנה משותף אחד: לכולן ממשק למשתמש מאוד מוגדר אופייני מאוד לשימוש שלשמן נוצרו. למעשה אם מכירים תוכנה אחת אפשר להגר בהמשך לתוכנה אחרת, של יצרן אחר, או לשדרג לגירסה גבוהה יותר מבית אותו יוצר וזאת מבלי להסתבך עם הממשק למשתמש.

עולם עריכת הוידאו מתחלק ל-3: תוכנות בחינם, או אפילו כאלה שקיימות במערכת ההפעלה חלונות 10, תוכנות למשתמשים חובבים, ותוכנות למשתמשים מקצועיים או סמי-מקצועיים.

כבר בתחילת בירור העניין הסתבר לי שעריכת וידאו מצריכה לא מעט כלי תוכנה שבעזרתם מייצרים סרטון שמייצר סיפור אירוע, צובע אותו בצבעי האור הנכונים ומבצע מעברים מעניינים בין קטע לקטע, ומאפשר להכניס פס קול ולסנכרן אותו מול הסרטון.

התוכנות בחינם, וגם זו שמסופקת עם חלונות, מאפשרות מעט מאוד אופציות עריכה ולמעשה טובות לסרטון אקראי, אך לא לכאלה שאני רוצה שיביעו את מה שאני חושב, רואה ובעיקר רוצה להעביר לצופים שלי בפן האומנותי – הן ירדו מהפרק.

אדובי, כמו כמה וכמה תחומים הקשורים בעולם הדיגיטל, היא זו שנותנת את הטון ולמעשה ממשק המשתמש של כל תוכנות עריכת הוידאו מיישר קו עם זה של פרימייר, תוכנת עריכת הוידאו של אדובי. שני דברים הפריעו לי בדרך לשלוף את כרטיס האשראי ולרכוש רישיון לפרימייר, למרות שהתכונות והאפשרויות שהתוכנה הזו מציעה הם בהחלט הדובדבן שבקצפת של עריכת הוידאו, כולל זה של עולם הקולנוע. 

פרימייר ירדה מהפרק משתי סיבות עיקריות: הראשונה אדובי ממש מסתירים ומקשים על מי שרוצה, כמוני, לרכוש את גירסת פרימייר להתקנה מקומית ומציעים מנוי על התוכנה בתשלום חודשי קבוע – מה שבעיני הוא מכשלה שלא ניתן לעבור אותה. גם מחיר הרישיון להתקנה מקומית ושימוש ללא הענן של אדובי היה הרבה מעל ורחוק מהתקציב שהגדרתי לעניין הזה. פרימייר, למרות היותה מובילת השוק, ירדה מהפרק.

מכאן פניתי לקבוצה השלישית של תוכנות עריכת הוידאו – זו שמכוונת לחובבים שרוצים כלי עריכה מהצד האחד, אבל ממש לא מתכננים לערוך סרטי קולנוע.

לפני הרבה שנים הייתי מעורב בשימוש, תמיכה ובצוות שמייעץ למפתחים של פיינטשופ -פרו. פיינטשופ זו תוכנה לעריכה ופיתוח של תמונות, והיום היא מהווה חלופה ראויה, ולא פעם קלה לשימוש ועדיפה, לפוטושופ של אדובי שגם פה היא מובילת השוק.

פיינטשופ התגללה מתוכנה חופשית לתוכנה בתשלום מלא ונרכשה לפני כמה שנים טובות על ידי קורל הקנדית, ותחת קורל היא ממשיכה את דרכה ומתפתחת. קורל מציעה תוכנה לעריכת וידאו, שגם היא התגלגלות של תוכנה שפותחה כתוכנה חופשית, ובמשך השנים קורל השתלטה עליה, רכשה אותה והיא מפותח ומתוחזקת תחת המותג הזה.

תוכנת עריכת הוידאו של קורל מכוונת לשוק אחר מזה של הפרימייר של אדובי – לשוק של החובבנים שמצד אחד רוצים יכולות עריכה בסיסיות ומתקדמות בממשק שהוא המקובל בשוק הזה, וגם מפותחת ומתוחזקת באופן שוטף. במקרה שלי: גם ניתנת להתקנה מקומית במחשב שלי לאחר רכישת רישיון שימוש. גם הביקורות ברשת היו מאוד אוהדות לתוכנה של קורל וגם היתה לי אפשרות להוריד את התוכנה למחשב שלי ולהשתמש בה ולהתנסות לפני רכישת הרישיון, ואיתו התוכנה המלאה.

מבצעי נובמבר, שבת השחורה והמבצעים לפני חג המולד, הורידו את מחיר הרישון לתוכנת עריכת הוידאו של קורל לרמות שהיו בתקציב ששמתי לעצמי וגם לא מעט עודף. אז בהזדמנות הזו רכשתי מקורל חבילה שכוללת את פיינטשופ-פרו ואת וידאו-סטודיו של קורל - תוכנת העריכה לוידאו שהתאימה לצרכים ולשימוש שאני רוצה לעשות זה. וכן, עוד לפני שהיה לי סרטון אחד להתנסות בו, כבר יכולתי "להתאמן" על עריכת סרטונים בקורל וידאו-סטודיו, והאימון הזה הוכיח את עצמו במעלה הדרך.

המצלמה

תקציב: עולם מצלמות ההיברידיות, אלה שמצלמות תמונות וגם וידאו, עשיר מאוד בהיצע ובהתאם לכך במחיר. אז הדבר הראשון שעשיתי היה לשם תיקרה לעניין התקציב ובהתאם לו לעשות גם את הרכישה, וגם את הפשרות בין הרצוי למצוי.

טיפולוגיה: מצלמות עם מראה DSLR שמצלמות וידאו קיימות איתנו כבר כמעט עשור, וכמו שהזכרתי קודם גם הקנונים שלי מסוגלות לצלם וידאו. אבל מאחר והיה ברור שמצלמות הקנון נשארות לעשות את התפקיד שלהן – לצלם תמונות, ועניין הוידאו הוא בתוספת גוף ועדשה, אז בנוסף לעניין הטכנולוגי נוסף עניין המשקל והגודל. גם כך למסע האחרון בצפון אירופה, יצאתי עם תיק צילום ששקל 18 קילו, וגם בו לא היו כל העדשות רציתי שיהיו. במשקל הזה, גם נתקלתי במסעות הצילום שלי פה בארץ, לכן לגודל ולמשקל חשיבות מכרעת.

מעטות, אם בכלל, הן מצלמות ה- DSLR שמצלמות וידאו ב-4K ובשאר הפרמטרים שהצבתי לעצמי ולמעשה לעולם חסרות המראה יש יתרון עצום בתחום הוידאו על מצלמות ה- DSLR, ולכן, בפן של טיפולוגיה היה ברור שאני הולך לחפש מצלמה חסרת מראה, טיפולוגיה שגם עמדה בדרישות המשקל.

פרמטרים נוספים ששמתי כרף שהמצלמה שארכוש חייבת לחצות אותו היו:

- עמידות למים,

- צילום 4K וב- 24 פריימים לדקה ללא קרופ.

- יכולת לצלם סרטון באורך שמה שמגביל אותו זה נפח כרטיס הזיכרון והבטריה.

- ניסיון מוכח והמלצות טובות מאוד,בביקורות רשת כתובות ומצולמות.

- צילום וידאו כולל מגבלות על גודל הקבצים וחיי הסוללה כלומר:לכמה זמן צילוםהיא מספיקה.

- מייצב בעדשה לפחות ומייצב IBIS בחיישן עדיף.

- מסך ותכוונן לכל הכוונים יתרון משמעותי.

- מסך מגע שמאפשר שליטה במצלמה ובפרמטרים לצילום.

ישראל איננה מדינה גשומה וגם מסעות הצילום שלי בימי הגשם די נדירים, שלא לדבר על זה שבישראל נדיר שגשם יורד ללא הפסקה. אבל אני משתדל פעם בשנה לצאת למסע צילום (ולא רק) בצפון אירופה, ושם לא רק שיורד גשם אירועי הגשם, במקרה של המסע לדנמרק וצפון גרמניה 2020, יורד גשם לאורך ימים שלמים וגם שלג. על כן הדרישה למצלמה שעומדת בגשם ושלג הוא פרמטר שאי אפשר לחרוג ממנו.

כיום כמעט כל יצרן של מצלמה חסרת מראה מאפשר צילום ב-4K. רוב היצרנים מציעים צילום ב-4K אבל רובם מגבילים את אורך הסרטון ל-10 ,15 או 30 דקות בלבד, וכמו שאמרתי, העניין הזה הוא דיל ברייקר מבחינתי ועל המצלמה לצלם עד שיגמר המקום במדית האחסון, או תגמר הבטריה.

בוידאו ה- 4K חשוב, אבל יותר חשוב זה כמה תמונות המצלמה מצלמת בדקה. הפרמטר הזה נמדד ב- PPS קרי 24 ,30 ו-60 תמונות בדקה. הפרמטר של 24 PPS די נדיר בתכונות של מצלמות הוידאו, והיכן שקיים, רבות מהן מצלמות בקרופ שפוגע במטרות שלשלמן אני מבקש לרכוש מצלמת וידאו. עוד אסביר את המונחים שפה ולמה הם חשובים.

כאשר ביצעתי דירוג ובחירה של ספק המצלמה והטיפולוגיה שלה, היה בפני עוד פרמטר ניסתר, אנוכי ומעלה גבה: למרות שהמצלמה הנוספת לוידאו לא תצלם תמונות מהרגע שתצא מהאריזה שלה ועד ליומה האחרון יהה אשר יהה, גם במקרה ותצלם תמונה, אם זה במקרה או מכורח מציאות כלשהי, היא לא תיתן תמונות "טובות" יותר מאלה שמפיקות הקנונים שלי.

למה? הסיבה לדרישה הזו היא מאוד פרקטית: עם האוכל בא התיאבון. ונניח שמצלמת הוידאו חסרת המראה תהיה מצויינת גם בתמונות הסטילס שלה, אעמוד בפני הדילמה של החלפת כל הציוד שלי לזה של היצרן של חסרת המראה. אין בזה שום דבר רע ואולי יתרון בכל מה שכרוך למשקל, אבל אני באקוסיסטם של קנון כבר קרוב לארבע עשורים ובזה האחרון במצלמות ה- DSLR של קנון. אני מושקע במיטב הזכוכית של היצרן ופן נוסף נעוץ בזה, שלקנון תפעול ותפריטי תפעול מהטובים בשוק המצלמות. תפעול שאני רגיל אליו כל כך ולכן רואה רואה בכניסה לאקוסיסטם של יצרן אחר עניין יקר מאוד בכסף, יקר מאוד בלימוד התפעול של המוצר שלו וביזבוז של זמון רב וממון רב שלא יהיו מופנים למטרה העקרית של התחביב הזה – לצאת ולצלם.

שייח טכנולוגי

אנחנו מדברים פה על מצלמה היברידית: כזו שמצלמת סטילס-ווידאו בטיפולוגיה של חסרת מראה, טיפולוגיה שמובילה היום את עולם הצילום, ועיקר החידושים והמוצרים נמצאים תחת הטיפולוגיה הזו.

צילום וידאו שונה לחלוטין מצילום תמונה. באותה המצלמה, עם אותה העדשה, נצלם וידאו, נוציא ממנו תמונה אחת ונצלם אותה שוב באותה המצלמה, עם אותה העדשה ובאותם תנאים, ונראה שהתמונה בסטילס הרבה יותר מפורטת, אפשרויות העריכה שלה רבות בהרבה מזו שהוצאה מהסרטון ובכלל, אם רוצים להנציח קומפוזיציה ולא בסרטון, עדיף לצלם כתמונה ולא להשתמש בתכונה של חלק מהמצלמות, לשלוף תמונה מסרטון הוידאו.

כל מצלמות הוידאו מציעות היום צילום ב-1080 וב- PPS שונים, לרבות 24 PPS. אין בזה שום דבר רע ולמעשה מי שרוצה לשם את המצלמה בפול אוטו, לצלם ואת הסרטון להעלות לרשת החברתית, כל חסרת מראה של כל יצרן עושה את זה.

מי שרוצה, כמוני, שהמצלמה תצלם במצב ידני לא כולל פוקוס (ועוד נדבר עליו) ותייצר קובץ שניתן לערוך ולהתאים לפלטפורמה החברתית, שבו רוצים לפרסם, צריך שהמצלמה תאפשר צילום ב-4K. הצילום ב-4K נותן הרבה מאוד פרטים בקובץ הוידאו שהמצלמה מייצרת. הפרטים האלה מאפשרים להעלות את הסרטון לתוכנת העריכה ומעבר לסידור של הקטעים, המעבר ביניהם ופס הקול מאפשר ביצוע עריכה בפרמטרים כמו: תיקוני צבע ודינאמיות של התמונות בסרטון, תיקון או שינוי עניין התאורה בסרטון ועוד. בקיצור, קבצי ה-4K עשירים באינפורמציה, המאפשרת בתוכנת העריכה ביצוע, כיול והפקה של הסרטון ב-1080. הפרטים האלה חסרים וזו מגבלה. מה גם שקובץ ב- 4K, מאפשר בתוכנת העריכה לייצא ברזולוציה נמוכה יותר. למשל, 1080 אבל הפוך זו משימה בלתי אפשרית.

PPS, מה זה ולמה זה חשוב?

סרטון וידאו מורכב מרצף של תמונות שמצולמות במהירות, ויש פרמטר נשלט על כמה תמונות בדקה תצלם המצלמה, ובאיזו רזולוציה. במקרה שלנו הרזולוציה היא של 4K.

מצלמות הוידאו, וגם המסכים שלנו בבית – אלה של הטלויזיה, מתחלקות לשתי שיטות שידור: זו הנהוגה בצפון אמריקה NTSC, וזו הנהוגה בישראל ובאירופה PAL.

NTSC תומכת ב-4K וב- PPS של: 24 ,30 ו-60 תמונות בדקה. ה-PAL תומך ב-30 ו-60 תמונות בדקה.

יוטיוב תומך בשתי שיטות השידור האלה, למעשה הטכנולוגיה של יוטיוב מתעלמת ומתגברת על שיטות השידור ומתעסקת עם הוידאו ברמת הקובץ הבינארי ולא ברמת השידור. ובאמת קבצי היוטיוב לא משודרים, אלא מוצגים על המסך באמצעות תוכנה.

ישנה עוד מהירות אחת של 120 PPS שבה משתמשים להילוך איטי, ברם אין מצלמות חסרות מראה שמצלמות ב-120 PPS ב-4K ומיד אתייחס לזה.

צילום ב-60 PPS מצלם את המציאות כמו שהיא, כלומר, אם זירת הצילום היא בחוץ באמצע היום עם שמש בוהקת, אחרי שנתאים את מפתחי הצמצם ומהירות התריס לתאורה, הסרטון ישקף את המציאות כמו שהיא.

צילום ב-30 PPS מתקרב לצילום הקולנועי שבו האור רך יותר ועיקר הדגש הוא על תחום ה-Shadows, כלומר אזור האור הכהה והרך.

צילום ב-24 PPS הוא הפרמטר המקובל בצילום בקולנוע. התאורה בו רכה ומאוד נעימה לעין האנושית, ומאפשרת עומק שדה צילום עמוק ורחב, מה שלא קיים בשתי המהירויות האחרות. למרות זאת מעטים הם היצרנים שמאפשרים צילום ב-24K וב-24 PPS וללא קרופ במצלמות שלהם.

וידאו, בניגוד גמור לתמונות, לא מצלמים מהעינית של המצלמה. תפעול המצלמה בעת צילום וידאו הופך להיות קשה ומסורבל אם מגבילים אותו לצילום מהעינית בלבד. מה גם שלמיקומה של המצלמה במרחב הצילום, מעל הראש, בגובה המותניים, נמוך לריצפה לפי העניין והצורך, יש חשיבות גדולה להיות בקשר עין עם המצלמה ולראות מה היא מצלמת, ואם צריך, מהמסך או מגוף המצלמה לשנות פרמטרים כמו למשל: הפוקוס.

מטיבי הלכת והמקצוענים בענף, מעבירים את התמונה למוניטור חיצוני המקרין את התמונה שלוקחת המצלמה עליו ומאפשר שילטה טובה יותר בפרטי הפרטים של הצילום. במקרה שלנו נאמר שהצילום הוא מהמסך של המצלמה ולכן, מסך מגע שמאפשר צפייה בכל זוית שרוצים בחומר שמצולם וגם שליטה בפרמטרים של המצלמה – זהו פרמטר חשוב מאוד.

פוקוס

בנוסף לשימוש במסך, חיצוני או זה של המצלמה, צילום וידאו מקצועי משתמש בפוקוס ידני. כמובן, שכאשר חיפשתי את הסט לצילום היה חשוב לי שאפשר יהיה לשלוט בעניין הפוקוס ידנית, גם בכפתורים של גוף המצלמה, גם באמצעות מסך המגע וגם אפשרות לשנות את הפוקוס בעדה עצמה, למרות ואף על פי שהיא מחוברת אלקטרונית למנוע הפוקוס של המצלמה עצמה. וכן, יש דבר כזה כולל בשלל עדשות לקנון שלי.

יש לאמר שבעת הזו ולצורך שלי, את עניין הפוקוס השארתי לטיפול המצלמה עם אפשרות כאמור, להתערב ידנית על ידי בעת הצילום.

עדשות

עד עכשיו דיברנו על מצלמה חסרת מראה עם עדשת הקיט או מקבילה לשימוש בוידאו, אבל נושא העדשות לצילום וידאו הוא נושא מורכב שעומד בפני עצמו. נאמר: בעולם המקצועי משתמשים בעדשות יעודיות לצילום וידאו, עדשות אלה הן תמיד עדשות פריים עם פוקוס ידני ושליטה ידנית במפתח הצמצם. בנוסף לעדשות האלה, יש על הגוף מנגנון משונן המאפשר חיבור מנוע פוקוס, שבאמצעותו הצלם משנה את הפוקוס לפי הצורך, מבלי להיזדקק לגעת בעדשה עצמה – נגיעה שעלולה לעלות באיכות התמונה.

גם בתחום העדשות צילום, וידאו שונה מזה של סטילס. צילום הוידאו מבקש לקבל תמונה רחבה ככל הניתן של הנוף, ומנגד יתכן ויהיה צורך להתמקד בפרט זה או אחר באובייקט הצילום. לכן צילום החובבים מתבסס על עדשות זום עם מפתחי זום רחבים. לדוגמא: במונחים של חיישן מלא, מדובר על עדשות של 24 ועד ל-105 מ"מ. מטיבי הלכת ישתמשו בעדשות פריים של 18 ועד 35,50 מ"מ (במונחים של חיישן מלא).

ישנם כמה וכמה יצרנים שמייצרים עדשות וידאו (העדשות האלה יכילו בשם המוצר את הכיתוב CINE) גם למצלמו חסרות המראה. אקדים ואומר: עדשות וידאו למצלמות קולנוע יקרות ומתמחרות בעשרות אלפי דולרים. עדשות ה-CINE של היצרנים למצלמות חסרות המראה (או ה-DSLR, גם כן) גם הן יקרות וההיצע איננו גדול, אבל קיים, וחלקן נותנות תוצאות מצוינות.

F Stop and T stop:

ה-F סטופ מייצג במצלמה את מפתח הצמצם. נאמר כבר כאן שה-F סטופ הוא נוסחה די מסובכת לחישוב של גודל החיישן והזכוכית שצריכה לעמוד אחרי הצמצם, על מנת להעביר לחיישן את כמות האור הדרושה והנכונה. ערכי ה-F סטופ מתנהגים קצת פחות מההגיון, קרי: ככל שמספר ה-F סטופ גבוה יותר כך הצמצם סגור יותר ומכניס פחות אור.

ה-F סטופ בודק ומטפל בכמות האור שנכנסת לעדשה, בנקודה הקדמית של העדשה, היכן ששמים את הפילטר והמכסה.

כמו שציינתי קודם, נושא האור, הכמות שלו והאופי שלו, הם פרמטר חשוב ומכריע בעולם צילום הוידאו. ומשכך, לצלם חשוב מאוד לדעת לא רק כמה אור נכנס בחזית העדשה, אלא גם כמה מהאור הזה מגיע בסופו של דבר לקצה של העדשה שמחובר למצלמה וממנו ישר לחיישן.

נציין כאן שלא משנה ערך ה-F סטופ, בכל מקרה חלק מהאור שנכנס לעדשה לא מגיע לחיישן. זה נובע מהיכולת הטכנולוגית ליצר עדשות מאיכות ושקיפות זכוכית מאוד מאוד גבוהות וגם בציפוי שלהן בחומרים שמונעים, כמה שניתן, את אובדן האור. וכן, עדשות לצילום באיכות גבוהה מאוד יקרות מאוד, מסובכות מאוד וזו גם הסיבה שעולם הקולנוע משתמש בעדשות פריים לא מיוצבות עם פוקוס ומפתח צמצם ידני, שכן הן פשוטות יותר ליצור ולישום הפרמטרים האלה.

כמו שאמרתי בעולם הוידאו, לכמה אור מגיע לחיישן ולאיכות שלו ישנה חשיבות מכרעת, ולכן פיתחו פרמטר אחר למפתח הצמצם ה-T סטופ. גם ה-T סטופ הוא נוסחה מעולם האופטיקה, מסובכת למדי, אבל הוא לא מודד כמה אור נכנס לעדשה מהחזית שלה ואחרי שעברה את הצמצם, אלא כמה אור מגיע לקצה העדשה, זה שנמצא מול פני החיישן – וכמו שציינת לא מדובר באותה כמות של אור.

עדשות הוידאו, המקצועיות ולהלא מקצועיות, מודדות את מפתחי הצמצם ב-T סטופ, וחוגת הצמצם יופיעו מספרי ה-T סטופ של העדשה.

כרטיסי זיכרון

כרטיסי הזיכרון לחסרות המראה שמצלמות וידאו מתחלקים לשלושה סוגים: כרטיסי ה-SDXC, ה-CFEXPERSS וה-XQD מבית סוני.

האחרונים נדירים מאוד ויקרים מאוד. מצלמות שתומכות בכרטיסי CFEXPRESS שכיחים יותר במצלמות חסרות המראה, שהן ספינות הדגל של היצרנים, ואילו כרטיסי ה-SDXC שכיחים מאוד וגם מחירם שפוי יחסית.

יש מצלמות חסרות מראה שלהן אפשרות לשני כרטיסים יתרון בכל העניין של יתירות, אבל מדובר פה בתוספת שבאה לידי ביטוי במחיר הגוף עצמו ולכן לא היה פרמטר במבחן שלי.

כרטיסי ה-SDXC נבדלים אלה מאלה בכמות המידע שהם יכולים להכיל, ובמהירות הכתיבה.

מהירות הכתיבה לכרטיס חשובה מאוד שכן בעת צילום וידאו כמות גדולה של מידע בינארי נכתב לכרטיס הזיכרון אבל,ועל מנת לסבך דברים:היצרנים מצינים את מהירות הקריאה של הכרטיס באופן ברור ומובלט אבל את פרמטר הכתיבה,הנמוך ממהירות הקריאה,מציינים בקוד בן אות ומספר.

כרטיס לוידאו צריך להיות נדיב בגודלו כי,כאמור,קבצי הוידאו של המצלמה ישר מהחיישן הם קבצים גדולים מאוד. בעניין מהירות אז מהירות הקריאה צריכה להיות שווה או גדולה מ-170 MB בשנייה ומהירות הכתיבה 10 ו/או U3 לפחות.

חשוב לציין שהשוק המקומי עשיר בזיופים של כרטיסי זיכרון בעיקר של יצרנים מובילים כמו סאנדיסק. לכן מומלץ לא לחפש "מציאות" זולות ולרכוש את כרטיס הזיכרון מחנות מתמחה וכזו שמכבדת את עצמה ומן הסתם שמחיר הכרטיס זהה למחירו הממוצע בשוק שלנו ולא זול או יקר במיוחד.

עוד פרמטר חשוב: כרטיסי זיכרון לוידאו מתחילים בנפח של 64 גיגה אלה שפחות אינם תומכים במהירות הכתיבה הנדרשת.

אודיו

כמו שכבר אמרתי, לפס הקול של סרטון הוידאו חשיבות מכרעת. הן בצד של יצירת העיניין והאווירה אצל הצופה, והן בצד החוקי במישור של זכויות יוצר.

אבל האודיו צריך איכשהו להגיע לפס הקול של הסרטון. מצלמות הוידאו בלי יוצא מן הכלל מכילות מקרופון פנימי להלקטת אודיו, אבל המיקרופונים האלה באיכות כה עלובה עד שלהשתמש בהם זה כמו שלא לצרף פס קול לסרטון.

אם מצרפים אודיו לסרטון מקובץ חיצוני, משאירים את עבודת הסינכרון והכנסת הקובץ לתוכנת העריכה, והמעשה הזה קל ופשוט. אם רוצים להקליט את האודיו בשטח, למשל בוולוג, נדרש מיקרופון חיצוני שיחובר למצלמה ויכניס את פס הקול לסרטון תוך כדי לקיחתו.

עולם המקרופונים לוידאו בחסרות המראה עשיר מאוד. יש היצע גדול של מקרופונים שמתחברים למצלמה במקום המבזק, עם כבל אודיו לכניסת האודיו של המצלמה, ומכאן הענינים מסתבכים - על פי הצורך, דרך מקליט שטח יעודי שיכול להתחבר למצלמה ועד למערכות מגברי מקרופונים ששמים על המצלמה, מחברים להם מקרופונים מקצועיים ומשם מזרימים את האודיו גם להקלטה במגבר עצמו וגם להקלטה על פס הקול של המצלמה, עם חיבור קוי של המגבר לכניסת האודיו של המצלמה.

בהקלטת שטח חשוב לשמוע ולנתר את האודיו המוקלט, ולכן רצו שיהיה במצלמה יציאה לאוזניות ו/או יציאה כזו במקליט השטח או במגבר המקרופונים.

צריך לציין שמקרופונים מקצועיים דורשים כוח פאנטום, שזה חיבור למגבר, שחוץ מקישור לקליטת האודיו מספק למקרופון את כוח הפאנטום הנדרש שהוא בן 48V.

המקרופונים ששמים על המצלמה במקום המבזק, לא צרכים מגבר פאנטום ו/או שיש להם בטריות שמספקות את הכוח הנדרש הזה.

לצורך הקלטת אודיו ממקרופון חיצוני, לא משנה איזה, צריך קצת הבנה וידע בהקלטת אודיו. צילום חוץ מתאפיין בפיקים מאוד קיצוניים בין האות המוקלט השקט ביותר והרועם ביותר. חוץ מלהאזין לאודיו הנכנס למצלמה צריך גם לקחת בחשבון ולשים לב לפיקים שיוצרים רעשי ההקלטה. תוכנת העריכה,רובן בתחום החובבים והמקצוענים, מאפשרת טיפול ועריכה של האודיו כולל טיפול בפיקים ש"הגזימו", אבל כדי להימנע מצרות עדיף כבר בשלב ההקלטה לוודא שיש למערך ההקלטה מספיק מקום לטפל בפיקים מתפרצים, ומנגד לשמור על רמת אודיו טובה. העניין הזה שווה מאמר בפני עצמו והתנסות בפני עצמה.

נקפוץ לבריכה

עד עכשיו סקרתי את שלל הטכנולוגיה שיש בעולם הוידאו עם אוריאנטציה לצילום סירטונים עם מצלמה חסרת מראה. כפי שהבנתם העסק הזה עלול להיות יקר מאוד בצד הכלכלי ותיכף תיראו את רשימת "המכולת" איתה הלכתי לבדוק איזו חסרת מראה אצרף לסט הצילום שלי. וכן, בכל הפרמטרים התפשרתי גם בגלל מגבל התקציב, וגם בגלל חוסר הניסיון בתחום הזה.

רשימת ה"מכולת":

- תקציב: לגוף חסרת מראה, עדשה לוידאו, תוכנת העריכה וכרטיס זיכרון 4500 ש"ח עם חריגה של עד 10% כלפי מעלה.

- אטומה לגשם שלג ואבק.

- עם יצרן שבאקוסיסטם שלו עדשות במבחר גדול וגם עדשות CINE אם ארצה פעם.

- מסך מתכוונן רצוי בסגנון של הקנונים שלי כלומר לכל הכיוונים ולא רק למעלה ולמטה.

- חיבור אודיו ורצוי, אך לא חובה, חיבור אוזניות לניתור האודיו.

- קלת משקל.

- מספיק קטנה שתיכנס לתיק הצילום שאני לוקח איתי במסעות לחו"ל.

- מצלמת ב-4K 24 PPS ישר מהקופסא.

- לא עושה קורפ לצילום ב-4K בכלל וב-24 PPS בפרט.

- באקוסיסטם מבחר עדשות מיוצבות.

- מיצב על החיישן IBIS (קיבל משקל נמוך יחסית בהחלטת הרכישה אבל בהחלט עדיף).

- חיבור למבזק על המצלמה (Hot Shoe).

- יצרן שיש לו נציגות בארץ, זה עוד יסתבר, היה מכשלה רצינית, עוד אתיחס לזה בהמשך.

- מפרט תפעול המצלמה נוח לשימוש, קל ללימוד עם עקומת לימוד נמוכה.

- מסך מגע שמאפשר שליטה בפרמטרים של הצילום בכלל ובפוקוס בפרט.

- עדשת קיט באיכות טובה או סבירה שמגיעה עם גוף המצלמה.

אני מניח ששמתם לב לכך שלא התייחסתי לאורך חיי הסוללה של מצלמות חסרות המראה. הסיבה לזה היא שכולן סובלות מחיי סוללה קצרים, ועוד יותר קצרים בוידאו, והיה ברור לי שבמעמד הרכישה, במסגרת התקציב, או בשלב מאוחר יותר, אוסיף בטריות לסט שיבחר.

המועמדות

אז עם תקציב ברור ורשימת דרישות לרשימת המועמדות נכנסו המצלמות הבאות ,שמובאות כאן בסדר אקראי וכולן עם עדשות הקיט שמספק היצרן:

- סוני מסידרת ה-A6XXX

- פוג’י XT-20 או XT30

- קנון M50, M6MII

- פנסוניק G7,G85,GH5

- אולימפוס OMD E 10 MIII

בפרק הבא, נלמד על המועמדות ונגלה מיהי הפיינליסטית!