המסע לשבירת המיתוס: מערכת קולנוע משולבת סטריאו או הפוך

עד היום, שילוב של מערכת סטריאו וקולנוע היה מועד לכישלון. תחום אחד ישמע טוב והאחר, בינוני במקרה הטוב. אבל תמיד יש את הראשון שישבור את המיתוס.

שילב מערכת קולנוע וסטריאו על אותו סט הוא בעצם ״פגיעה״ בקודש הקודשים. עד לפני חודשים ספורים, טענתי בכל מקום, מעל לכל במה, בצרחות אימים: ״אין לערב צליל בשאינו צלילו״. עד שהתוודעתי לאותה מערכת שוואלה, באמא שלי, הצליחה לעשות את שניהם יחד ועוד לעשות את זה טוב. בתחום הקולנוע היא הטובה ביותר ששמעתי ובתחום הסטריאו, תתפלאו, היא בין הטובות שיש. ולא, היא לא מערכת סטריאו טהורה.

זה שהצליח!

זה לא שהוא משתמש ברסיבר ורמקולים טובים והפלא שמתנגן אצלו היא יד אלוקים. לא לא, ממש לא. מדובר על שנה שלמה שבמהלכה השקיע ממון רב, שעות בדיקה שלא היו מביישות שעות מעבדה מדופלמת שמחפשת חיסון לקורונה. וכל זה, התאגד לאלקטרוניקה מהשורה הראשונה, זוג רמקולים היי אנד האמיתיים, סאב 12 אינטש כפול יחידות, רמקולים צידיים ואחוריים שקועי קיר. והכל בתצורת של 6.1 בחלל חלומי, גדול שנשמע עוד בבסיס פשוט מעולה. וכן, החלל רבותי, הוא משחק שם משחק חשוב.

מדובר באדם מוכר מעצם חיבתו לקולנוע איכותי. הידע שלו במקרנים למשל, הוא אולי הידע הרחב והמקצועי ביותר בארץ. יחד עם זאת, הוא גם קפדן ביותר. זה מתחיל מהדרישה לשילוב מושלם בין יכולות וביצועים יחד עם עיצוב. לזה הוא יצק שילוב נוסף, היכולת לשלב סטריאו מדהים יחד עם קולנוע - שימו לב - פנומינלי! ועד לדרך שהוא מגיע לתוצאה הזו.

Trinnov Altitude 16

 
אז על מי מדובר? חלק כבר הבינו כשהזכרתי את תחום המקרנים, האחרים יכירו אותו כעת. רן מויאל שמו, ו-25 שנה מחייו הקדיש לתחום הקולנוע (סאונד ותמונה) אך בשלוש שנים האחרונות, לכששידרג את הרמקולים שלו, החליט להקפיץ את התוצאה שלו בכמה כיתות מעלה. אז יש לנו 25 שנה של התמקצעות, שלוש שנים של חשיבה ותיכנון ושנה אחת, אולטרה אינטנסיבית של בדיקות ומבחנים לציוד האקזוטי ביותר שיש. 

את הרומן שלי עם מויאל התחלתי לפני שנה בערך. זה למרות שאנו מכירים אחד את השני כדמויות וירטואליות בלבד כבר שנים רבות. כבר בביקור הראשון שלי בביתו שבתל אביב הבנתי בדיוק לאן הסיפור של המערכת שלו הולך. המטרה היא לשלב יכולות, כאשר יש לשמור על מספר חוקים חשובים. אסור שזה יראה מכוער, זה מוכרח להיות לפחות מושלם בקולנוע ובסטריאו הדרישה היא מינימום פשרות. לשם כך נעזר בכמה מחבריו הקרובים וכמה חדשים על מנת לקבל את המקסימום מידע מ״ברי סמכה״ כאלה ואחרים. בתכלס, הוא לא ממש היה צריך אותנו.

״עזבו קומפלמנטים - תנו לי את האמת״

זו היתה הדרישה היחידה של רן בכל ביקור. לא ביקש מחמאות, לא ביקש לעדן ולא כלום. וזו, זו מעלה שיש מעט מאוד שחולקים אותה. מדוע? משום שברוב המוחלט של המקרים המערכת היא בת משפחה, ומי רוצה שיגידו על מישהו מהמשפחה שלו שהוא קצת ״עקום״. אז לא, רן ביקש את זה. והאמת, עוד לפני השידרוגים שהביאו את המערכת שלו לדבר הכי קרוב לשלמות בקולנוע ויכולות היי אנד אמיתיות בסטריאו, היא נשמעה פשוט נפלא.

מכיוון שגם חשתי שרן ממש לא מתכונן לעצור בנפלא וברור שהשאיפה שלו היא לדבר הזה, הזה, כן הזה, הדבר הזה שיפיל לסתות אבל באלגנטיות, מוכרח שאלך איתו בדרכו ואנסה לפחות, ממקומי הצנוע, לסייע ככל הניתן על מנת שישיג את זה. והאמת, לא לא ממש היה צריך אותי בשביל זה.

לרן יכולת האזנה אודיופילית מוחלטת. נכון, הוא בא מהקולנוע אבל לא סתם קולנוע. עם כל הכבוד לפיצוצים שמרעידים את האיברים המוצנעים, רן תמיד חיפש את העידון, את הצליל הנכון הזה שביד אחת מאוד מרשים אך לא מוגזם. תמיד חיפש את הטבעיות בקול אדם. זה לא העיקר חזק וגדול, זה טבעי ונכון. וזו, זו יכולת אודיופילית שיש רק לאודיופילים מנוסים.

״אלוקים נמצא בפרטים הקטנים״

רן, טיפוס מקפיד למהדרין מתייחס לכל פיפס במערכת. זה אומר שהוא ימצא איזה משהו מאחור בפלייבק של הסרט שמבחינתו הוא לא נכון מספיק, לא מפורט מספיק, יוצא מאיזון. משם, יעשה הכל בשביל לבחון את האופציה לשפר. כך גם הוא יודע להבחין בקולות אדם, בפרופורציה שלהם אל מול אדם אחר וכמה שניהם נכונים יחד. גם התוצאה הזו, שמאפשרת לסאב כפול יחידות גדול וכבד להיות נוכח, מבלי שאדע שהוא פועל (ואני מזהה מהר את המצאותו) זה משהו שטרם נתקלתי בו.

אז כן, הפרטים הקטנים מאוד חשובים לרן. מהאסתטיקה ועד לתכלס, הצליל בכבודו ובעצמו. ובעניין הזה, הצליל לכשעצמו מכובד במיוחד.

ברזלים וחומרים מרוכבים - הציוד!

השופרה דה שופרה, כן. תוצאה כזו לא באה בזול. כל רכיב נבחן בקפידה, שעות רבות של השוואות וכיולים על מנת לתת לכל אחד ממכשירי העל שעברו שם את התנאים המושלמים. וכך היה, וכך נבחרו הרכיבים. והדרך, היתה מייגעת עד מאוד.

זה התחיל מהגברה ופרוססור של Lyngdorf, משם להגברה של Nagra כמגבר בודד, אחר כך מונובלוקים, באמצע דיאגוסטינו, לפני הדיאגוסטינו שולב פרוססור טרינוב שהפך לי את המוח. אחר כך הגיע המכייל Adam Pelz ישר מהניכר לשעות של כיולים על ה-Trinnov, ומשם הגיעו מונובלוקים מהסדרה העליונה של Nagra ושוב השוואות, ובדיקות, ושוב הזמין רן מכייל נוסף, הפעם את Walter Fortmuller, גם הוא מהניכר שהפך את המערכת שלו לזו שאני מדבר עליה היום - המשולבת קולנוע וסטריאו מהטובות ביותר בישראל!

אז מה היה לנו שם?

מקרן מסוג: JVC x9500
מעבד וידאו: MadVr Envy-Extreme Version
מסך 133" בפורמט 2.35:1 מסוג High Power,  של חברת Da-Lite.

רמקולים קדמיים: Wilson Audio, דגם: Sasha DAW
רמקולים סראונד: klipsch 8" in wall
סאב וופר: B&W DB1D

הגברה קדמיים: מונו בלוקים של חברת Nagra, דגם: Classic Amp
הגברת סראונד: Lyngdorf SDA 2400
פרוססור: Trinnov Altitude 16

כבלים: בבדיקה...כרגע טרנספרנט
חשמל: אוידה בסיסי.

משככים:Iso Acoustics Gaia Titan

כיולים:

תראי ביצועים!

אתחיל בקולנוע. נכון, אני איש של סטריאו, ובחנתי את הצליל כפי שאני בוחן מערכת סטריאו. האם הוא דינמי, מדויק, מאוזן. האם יש לי רזולוציה מספקת וכיצד נשמעים קולות אדם. כיצד המערכת מתמודדת עם קטעים מורכבים והאם היא מצליחה לשמור על וויסינג עקבי בכל עוצמה. ובכל הפרמטרים הללו, מדובר במערכת על. מאוזנת, חזקה להפליא אך יחד עם זאת לא מוגזמת. הסאב מתערב כשצריך אם בכלל תגלו שהתערב. ואני מודיע לכם שאם לא תדחפו את הפרצוף שלכם לתוך הסאב, אין מצב ביקום שתדעו מתי הוא מנגן ומתי זה מגיע רק מהרמקולים הקדמיים. וזה רבותי, זה הישג שאני בקולנוע שלי, לא מצליח להשיג.

התמונה מגיחה ממקרן פסיכי מכויל על כל פיקסליו היורה את הצבעים למסך היי אנד מתוח קבוע בגודל 133 אינטש שמרגיש יותר תלת מימד מאשר תלת מימד. עומק התמונה, השחורים, הדינמיקה והטבעיות שבצבעים זה משהו שטרם ראיתי. בשילוב איכות הצליל והיכולת של המערכת לעטוף את הצופה בחיבוק רך, כמו פוך נעים, אבל ממש נעים, כזה של הביוקר מצד אחד, ולהקפיץ אותך מהספה מוכה בהלה משולב בדופק טרום דום לב מהצד השני. זה מרגיש כאילו המערכת הזו יכולה לארגן אותך ברגיעון של הדס ואחרי דקה להפוך את הרגיעון לאקסטזי מרוכז. דהיינו, צריך להבין מה שקורה שם ולהשלים עם זה שזה לא אתה - זו המערכת!

אבל זה לא חוכמה. רן בא בדיוק מהמקום הזה, מהקולנוע. הקונץ הוא לקחת את המערכת למקום שלי, לסטריאו, שם אני מבקר בקפידה ובביטחון רב את מה שאני שומע. האמת היא שבפעם הראשונה, לפני השידרוגים, רן ביקש בנימוס ״שמע אותה רגע בסטריאו״. שמעתי, לא ציפיתי למשהו פונומינלי אך הופתעתי. התוצאה היתה נפלאה, זה לא היי אנד כמו שאני מכיר, אבל זה היה נשמע מעולה. האמת היא שזה היה נשמע טוב יותר מהרבה מערכות סטריאו טהורות שאני מכיר. מה לעשות, הרמקול הזה פשוט מעולה והחדר לא פחות.

 

אבל. וזה אבל גדול. אחרי הטרינוב והנגרות, בשילוב הכיול המדוקדק של ״וולטר פורטמולר״ המערכת הזו התחילה לדבר כמו המערכות המושקעות באמת בסטריאו. את המגבר של נגרה אני מכיר היטב, סקרתי אותו, התפעלתי ממנו בטירוף, אצל רן יש שניים כאלה. את הטרינוב אני מכיר היטב עוד מתקופת האולפנים, ברור שזה הפרוססור הטוב ביותר שהאנושות ידעה לייצר עד היום. והוא לא רק פנומינלי בקולנוע, הוא פנומינלי גם בסטריאו. כמה הוא טוב? טוב לא פחות מקדמגבר יעודי אודיופילי טהור עם טונה של אקסיומות אודיופיליות. ולזה תוסיפו מערכת כיול חדר מדויקת יותר מכל דבר אחר שהכרתם והנה, שילוב שהופך את המערכת לאודיופילית בסטריאו, קולנועית בקולנוע ובשורה התחתונה, אולי היחידה שמצליחה לעשות את שניהם ככה, ממש ככה שאתה אומר לעצמך - ״לא יאומן, זה אפשרי!״

B&W DB1D

במוסיקה קלאסית הקשבתי לכל מה שאפשר שאני מקשיב לו בביקורת. למשל, The Young Person's Guide to the Orchestra נשמע פשוט מעולה. הפתיח דינמי, מפורט, מלא וההפרדה בין הכלים פשוט מצוינת. במיקוד כלים תמצאו חליל פיקולו מדויק, עם כל הניואנסים המאפיינים אותו. גם כלי קשת נשמעים מצוין. פרופורציות בין כלי קשת גדולים וקטנים תמצאו שם, והן תהיינה נכונות, דומה מאוד למציאות. ואם נזוז מהקלאסי לשנת 2020 תמצאו שגם מוסיקה מודרנית כמו למשל Adventure (Original Mix) Izzamuzzic עם הסאונד הכל כך מיוחד של ההרכב הזה, תמצאו תוף רגל עמוק, עם אקסטנשיין וזה מבלי להימרח או להתנפח. זה מעיד על שילוב מגברמקול מאוד נכון.

Nagra Classic Amp

המערכת שקופה, שקופה מאוד. זה אומר שישנן הקלטות שישמעו שם כפי שהן, מעאפנות. וזה המבחן האמיתי של המערכת. הרי אם הכל נשמע אותו הדבר, יש בעיה. לזה נוסיף שהיכולת של המערכת לשמור על רזולוציה גבוהה מאוד בעוצמה נמוכה מרשימה ביותר. המערכת הזו היא מסוג המערכות שניתן לשמוע בהן מוסיקה בעוצמת ״כלום״ מבלי לפספס דבר. הבס ישאר מדויק ומפורט, מלא ובריא, המיד גם כן, ולא יעלמו לנו הגבוהים תמורתם. ובעוצמות בלתי שפויות, תקבלו את אותו איזון טונאלי בדיוק. דהיינו, מערכת מאוד ליניארית. זה ניכר בקטעי פסנתר, כשהמערכת יודעת להבחין בין כזה עם כנף לאחר, ללא כנף, או קטן יותר. זה ממשיך ונחשף בפערים בין כלי ההקשה השונים. וכל הטוב הזה מתקבל עם במה ענקית, תמונת סטריאו ברורה כשמש ועומק כזה שמאפשר להתהלך בין הצלילים.

סיכום

לבנות מערכת שיודעת לעשות גם קולנוע וגם דו ערוצי ברמה הזו זו משימה קשה. כמה קשה? הקשה ביותר בקטגוריה. זה כמה כיתות מעל דרגת הקושי לשלב סאב, כמה כיתות מעל הקושי לכוון פטיפון עם יד אחת או לשכנע את אבי ביטר לחלוק איתך לאפה שווארמה בודדה.ומדוע זה כל כך קשה? משום שלכל אחד מהתחומים דרישות שונות. בקולנוע נדרש צליל הקפי משכנע, כזה שיגרום לך ממש לחשוב שאתה בתוך ההתרחשות, במוסיקה לעומת זאת, אתה רוצה להיות מול ההתרחשות. ולכאן ניכנסים לא רק הרכיבים המצוינים שרכש אם כי עוד שני גורמים. המומחים שבמומחים בעולם לכיול מערכות קולנוע ואודיו. הראשון, Adam Pelz ש״יובא״ במיוחד מארצות הברית לכייל כמה מערכות בישראל ובניהן את המערכת הזו כאשר הכיול שלו אחראי על תחום הקולנוע. בנוסף, מכייל נוסף הוזמן, הפעם מאוסטריה, Walter Fortmuller שמו והוא אחראי על כיול המערכת בסטריאו. דהיינו, כל מומחה והקטע שלו. נכון, זה תרגיל יקר, אבל לפי התוצאה, שווה כל אגורה.

והנה, מערכת משולבת סטריאו וקולנוע אדירה, היי אנד אמיתית, עם כל מה שצריך שיהיה כולל בונוס אחד שאי אפשר להתעלם ממנו - אסטתיקה. כל הכבוד!

בנימה אישית.

אני שמח שהכרתי את רן, שהוא מקסים, מכבד ומלא אהבה לתחום. הוא כנראה גם לא יודע שהוא, איך שלא יסובב את זה, אודיופיל מדופלם שיודע להבחין בניואנסים, לנתח אותם נכון, וגם יודע כיצד לשפר את מה שהוא מרגיש שחסר. אני עוד יותר שמח שנתן לנו הזדמנות לשבור את המיתוס הזה שלא ניתן לשלב קולנוע וסטריאו באותה מערכת, ולשמור על ביצועים ברמה גבוהה בשניהם. אבל הוא גם מוכיח שזה לא בא ברגל, גם לא באוטו. זו דרך ארוכה, שרק מי שיש לו זמן פנוי וממון יצליח לסגור בשנה אחת. ורן, הצליח גם הצליח ויש סיבה למסיבה.