שיטת קומינסקי - עונה 2

הסדרה מבית נטפליקס, שעוקבת אחרי צמד החברים הקשישים והציניים סנדי (מייקל דאגלס) ונורמן (אלן ארקין), שמוכיחים שגם אם אתם חלק מהתעשייה של הוליווד, בעיות הזקנה לא פוסחות עליהם - חוזרת לעונה שנייה.

במהלך הסקירה שלי לעונה הראשונה התוודיתי על חיבתי המעט (או לא כל כך מעט) מוזרה לסרטים וסדרות על זקנים. הדרך הצינית שלהם להסתכל על החיים ממרום שנותיהם וחוסר הסבלנות שלהם כלפי בזבוז הזמן של הצעירים (במערכות יחסים או בדרך להגשמת חלומות), תמיד היו משהו שמאוד הזדהיתי אתו. אם כך, האם העונה השנייה של הסדרה מצליחה לשמור על האיכות הגבוהה?

תקציר העלילה

בעונה השנייה ישנם מספר נושאים מרכזיים. נורמן מחדש קשר עם מדלן, האישה האחרונה שהוא יצא איתה לפני שהכיר את אשתו (כלומר לפני 50 שנה), לקצת רומנטיקה של בני ה-80+. מדלן ונורמן נפגשים. איך לא, בלוויה. את מדלן מגלמת ג'יין סיימור (הידועה בתור ד"ר קווין – רופאה במערב). מינדי (שרה בייקר), בתו של סנדי עוברת לגור עם מרטין, החבר החדש שלה שהוא בגילו של סנדי. את מרטין מגלם פול רייזר והוא דמות נוירוטית ומעט דיכאונית של מורה בפנסיה. פיבי (ליסה אדלסטיין), ביתו הסוררת של נורמן, חוזרת ממוסד הגמילה ומנסה לחזור למוטב. היא מתחילה לעבוד כמוכרת בגלידרייה ומנסה לכפר ולבקש מחילה מאביה.

ג'יין סיימור בתפקיד מדלן. 

סנדי, מנסה לחדש את הקשר עם ליסה ומנסה להתמודד עם העובדה שהבת שלו יוצאת עם מישהו בגילו. המרכז של הסדרה והחוט המקשר של כל העלילות זה כמובן החברות האמיצה בין סנדי לנורמן. השיחות הכנות וחסרות הטאקט (במיוחד מצידו של נורמן) ביניהם, כתובות ומבוצעות פשוט נפלא. הדיאלוגים השנונים והסרקסטיים הן הומור נפלא ולגמרי הטעם שלי.

לצד ההומור יש המון אנושיות ורגישות בסדרה, הדרך שבה הסדרה דנה במשפחתיות, חברות אמת ורומנטיקה של בני הגיל השלישי היא מקסימה לטעמי.

יחד עם זאת, ישנם לא מעט נקודות שפחות אהבתי בעונה הזו. לסנדי יש סטודיו למשחק וקטעים מן השיעורים, בהן שחקנים צעירים מתנסים בכל מיני סצנות הן חלק מהסדרה. זה היה החלק שפחות אהבתי בעונה הראשונה וכך גם בשנייה. הקטעים הללו הן סוג של סאטירה על עולם המשחק בהוליווד אבל הם הרבה פחות טובים בעיני ואני הרבה יותר מתחבר לפן האנושי של הסדרה. בעונה הראשונה קטעי הסטודיו התפרסו בצורה דיי שווה, בעונה הזו יש הרבה פחות כאלה בחצי הראשון של העונה, אבל אז יש קטעים דיי ארוכים ומשמימים לטעמי בחצי השני.

תלמידיו של סנדי, לטעמי החלק החלש בסדרה.

עוד נקודת חולשה בעונה הזו היא שתי הבנות, מינדי ופיבי. מינדי הייתה צינית ומצחיקה מאוד בעונה הראשונה ואילו בשנייה היא קצת עייפה ולא מביאה את אותה האנרגיה. פיבי הייתה הדמות הפרובוקטיבית בעונה הראשונה ואילו בשנייה, היא מנסה לחזור למוטב והופכת להיות דמות דיי משעממת. למרות זאת, השיחה שלה עם נורמן בה היא מנסה להתוודות על כל החטאים שלה (כחלק מתוכנית הגמילה שלה) היא אחת המצחיקות בעונה.

פיבי מתוודה בפני נורמן, אחד הקטעים הטובים של העונה. 

וחולשה אחרונה, אומנם הדיאלוגים בין סטנלי לנורמן הם הדבר הכי טוב בסדרה, ויחד עם זאת לעיתים הם מרגישים טיפה מהוקצעים מידי לטעמי.

שתי דמויות משנה חדשות שמקבלות המון זמן מסך בעונה הזו הן מדלן ומרטין. מדלן היא דיי דמות האישה המושלמת, מלאת חמלה, הבנה וחום, בדיוק ההיפך מנורמן. וסיפור הרומן ביניהם מצליח להיות מקסים ונוגע ללב למרות הקיטצ'יות הרבה בו.

מדלן ונורמן ברומן סוער בגיל 80+.

מרטין לעומתה, הוא דמות של גבר מתבגר שלגמרי נשאר ילד בפנים. הוא מאוכזב מהכיוון שחייו לקחו אותו אליו וחולם על אופרת הרוק שהוא כתב בזמן הקולג'. כשמינדי מביאה את סנדי לפגוש אותו, מתברר לה שיש להם קצת יותר מידי במשותף ודווקא היה הפכה להיות קצת גלגל שלישי. הדמות של מרטין מאוד משעשעת, גבר ילד דיי חסר עמוד שדרה, אבל אופטימי ומקסים. פול רייזר שמגלם את מרטין, זכור לי משנות ה-90 בסדרה הקומית עם הלן האנט Mad About You (משתגעים מאהבה). ניראה כאן כל כך מבוגר שזה היה די מפחיד.

מרטין בגילומו של פול רייזר.

ואם כבר מדברים על שחקנים שהתבגרו, זוכרים את הילד מ"החוש השישי"? שימו לב לפרק האחרון של העונה.

עוד הופעת אורח בעונה הזו היא של בוב אודנקירק (סול גודמן מ"שובר שורות" ו"סמוך על סול"), שמגלם את הרופא של סטנלי. ואיך אפשר בלי אלכס שגם הוא חוזר בעונה הזו. אלכס הוא המלצר המבוגר בעולם, שלמרות שהידיים שלו רועדות, מעולם לא שפך טיפה אחת ממשקה שהוא הגיש.

לסיכום

למרות מספר חולשות שיש בעונה הזו, גם בעונתה השנייה שיטת קומינסקי היא סדרה קומית מעולה. מעבר לדיאלוגים המאוד מצחיקים, יש המון אנושיות ורגש בסדרה שמאוד התחברתי אליהם. חלוקת המסך בין שתי הדמויות של סטנלי ונורמן יותר שוויונית בעונה זו, למרות השם של הסדרה, כנראה שהיה ברור לכולם שנורמן הוא הדמות היותר מעניינת. בסך הכול מאוד נהניתי לצפות גם בעונה השנייה של הסדרה.

הציון שלי: 7.5/10