חנויות
פיוז ארמה אודיו אודיו אקסטרים Sonic Bliss אמנון סאונד סטריאו פרו Soundquest קודו אודיו Stereoscope סטריאוסקופ למטייל אניגמה קולנוע ביתי גופי תאורה

שיטת קומינסקי - עונה 2 | סרטים ומוזיקה | ביקורות | ראשי

שיטת קומינסקי - עונה 2

גודל אות: Decrease font Enlarge font
שיטת קומינסקי - עונה 2 שיטת קומינסקי - עונה 2

הסדרה מבית נטפליקס, שעוקבת אחרי צמד החברים הקשישים והציניים סנדי (מייקל דאגלס) ונורמן (אלן ארקין), שמוכיחים שגם אם אתם חלק מהתעשייה של הוליווד, בעיות הזקנה לא פוסחות עליהם - חוזרת לעונה שנייה.

 

במהלך הסקירה שלי לעונה הראשונה התוודיתי על חיבתי המעט (או לא כל כך מעט) מוזרה לסרטים וסדרות על זקנים. הדרך הצינית שלהם להסתכל על החיים ממרום שנותיהם וחוסר הסבלנות שלהם כלפי בזבוז הזמן של הצעירים (במערכות יחסים או בדרך להגשמת חלומות), תמיד היו משהו שמאוד הזדהיתי אתו. אם כך, האם העונה השנייה של הסדרה מצליחה לשמור על האיכות הגבוהה?

 

שיטת קומינסקי

 

תקציר העלילה

בעונה השנייה ישנם מספר נושאים מרכזיים. נורמן מחדש קשר עם מדלן, האישה האחרונה שהוא יצא איתה לפני שהכיר את אשתו (כלומר לפני 50 שנה), לקצת רומנטיקה של בני ה-80+. מדלן ונורמן נפגשים. איך לא, בלוויה. את מדלן מגלמת ג'יין סיימור (הידועה בתור ד"ר קווין – רופאה במערב). מינדי (שרה בייקר), בתו של סנדי עוברת לגור עם מרטין, החבר החדש שלה שהוא בגילו של סנדי. את מרטין מגלם פול רייזר והוא דמות נוירוטית ומעט דיכאונית של מורה בפנסיה. פיבי (ליסה אדלסטיין), ביתו הסוררת של נורמן, חוזרת ממוסד הגמילה ומנסה לחזור למוטב. היא מתחילה לעבוד כמוכרת בגלידרייה ומנסה לכפר ולבקש מחילה מאביה.

 

שיטת קומינסקי

ג'יין סיימור בתפקיד מדלן. 


סנדי, מנסה לחדש את הקשר עם ליסה ומנסה להתמודד עם העובדה שהבת שלו יוצאת עם מישהו בגילו. המרכז של הסדרה והחוט המקשר של כל העלילות זה כמובן החברות האמיצה בין סנדי לנורמן. השיחות הכנות וחסרות הטאקט (במיוחד מצידו של נורמן) ביניהם, כתובות ומבוצעות פשוט נפלא. הדיאלוגים השנונים והסרקסטיים הן הומור נפלא ולגמרי הטעם שלי.

 

שיטת קומינסקי

לצד ההומור יש המון אנושיות ורגישות בסדרה, הדרך שבה הסדרה דנה במשפחתיות, חברות אמת ורומנטיקה של בני הגיל השלישי היא מקסימה לטעמי.

יחד עם זאת, ישנם לא מעט נקודות שפחות אהבתי בעונה הזו. לסנדי יש סטודיו למשחק וקטעים מן השיעורים, בהן שחקנים צעירים מתנסים בכל מיני סצנות הן חלק מהסדרה. זה היה החלק שפחות אהבתי בעונה הראשונה וכך גם בשנייה. הקטעים הללו הן סוג של סאטירה על עולם המשחק בהוליווד אבל הם הרבה פחות טובים בעיני ואני הרבה יותר מתחבר לפן האנושי של הסדרה. בעונה הראשונה קטעי הסטודיו התפרסו בצורה דיי שווה, בעונה הזו יש הרבה פחות כאלה בחצי הראשון של העונה, אבל אז יש קטעים דיי ארוכים ומשמימים לטעמי בחצי השני.

 

שיטת קומינסקי

תלמידיו של סנדי, לטעמי החלק החלש בסדרה.

עוד נקודת חולשה בעונה הזו היא שתי הבנות, מינדי ופיבי. מינדי הייתה צינית ומצחיקה מאוד בעונה הראשונה ואילו בשנייה היא קצת עייפה ולא מביאה את אותה האנרגיה. פיבי הייתה הדמות הפרובוקטיבית בעונה הראשונה ואילו בשנייה, היא מנסה לחזור למוטב והופכת להיות דמות דיי משעממת. למרות זאת, השיחה שלה עם נורמן בה היא מנסה להתוודות על כל החטאים שלה (כחלק מתוכנית הגמילה שלה) היא אחת המצחיקות בעונה.

 

שיטת קומינסקי

פיבי מתוודה בפני נורמן, אחד הקטעים הטובים של העונה. 


וחולשה אחרונה, אומנם הדיאלוגים בין סטנלי לנורמן הם הדבר הכי טוב בסדרה, ויחד עם זאת לעיתים הם מרגישים טיפה מהוקצעים מידי לטעמי.

שתי דמויות משנה חדשות שמקבלות המון זמן מסך בעונה הזו הן מדלן ומרטין. מדלן היא דיי דמות האישה המושלמת, מלאת חמלה, הבנה וחום, בדיוק ההיפך מנורמן. וסיפור הרומן ביניהם מצליח להיות מקסים ונוגע ללב למרות הקיטצ'יות הרבה בו.

 

שיטת קומינסקי

מדלן ונורמן ברומן סוער בגיל 80+.

מרטין לעומתה, הוא דמות של גבר מתבגר שלגמרי נשאר ילד בפנים. הוא מאוכזב מהכיוון שחייו לקחו אותו אליו וחולם על אופרת הרוק שהוא כתב בזמן הקולג'. כשמינדי מביאה את סנדי לפגוש אותו, מתברר לה שיש להם קצת יותר מידי במשותף ודווקא היה הפכה להיות קצת גלגל שלישי. הדמות של מרטין מאוד משעשעת, גבר ילד דיי חסר עמוד שדרה, אבל אופטימי ומקסים. פול רייזר שמגלם את מרטין, זכור לי משנות ה-90 בסדרה הקומית עם הלן האנט Mad About You (משתגעים מאהבה). ניראה כאן כל כך מבוגר שזה היה די מפחיד.

 

שיטת קומינסקי

מרטין בגילומו של פול רייזר.

ואם כבר מדברים על שחקנים שהתבגרו, זוכרים את הילד מ"החוש השישי"? שימו לב לפרק האחרון של העונה.

עוד הופעת אורח בעונה הזו היא של בוב אודנקירק (סול גודמן מ"שובר שורות" ו"סמוך על סול"), שמגלם את הרופא של סטנלי. ואיך אפשר בלי אלכס שגם הוא חוזר בעונה הזו. אלכס הוא המלצר המבוגר בעולם, שלמרות שהידיים שלו רועדות, מעולם לא שפך טיפה אחת ממשקה שהוא הגיש.

 

שיטת קומינסקי


לסיכום

למרות מספר חולשות שיש בעונה הזו, גם בעונתה השנייה שיטת קומינסקי היא סדרה קומית מעולה. מעבר לדיאלוגים המאוד מצחיקים, יש המון אנושיות ורגש בסדרה שמאוד התחברתי אליהם. חלוקת המסך בין שתי הדמויות של סטנלי ונורמן יותר שוויונית בעונה זו, למרות השם של הסדרה, כנראה שהיה ברור לכולם שנורמן הוא הדמות היותר מעניינת. בסך הכול מאוד נהניתי לצפות גם בעונה השנייה של הסדרה.


הציון שלי: 7.5/10

 


 

 

  • email שלח לחבר

Share DTOWN Article

דיון בפורום על המאמר (5 תגובות פורסמו):

avatar
arye.gur 2019-12-11 17:47:28
אני מאוד אוהב את הסדרה. לא מסכים עם כל הפרטים של הביקורת למרות שבכללי היא טובה. הקטע של הסטודיו למשחק, כמו לא מעט דיאלוגים וסצנות בסדרה, מציב מול הצופה את קרקע המציאות - ולסטודיו למשחק יש חלק גדול בעניין הזה. קבוצה של צעירים וצעירות, באים ללמוד משחק אצל מי שהיה כוכב גדול, והוא גם מלמד אותם על הקשר בין אופן המשחק לבין החיים האישיים שלהם וגם מסביר להם באופן מאוד מפורש, שהסיכוי שלהם להצליח אפסי. אתמול ישבתי לראות כמה פרקים עם אחד הילדים שלי, בן 30, אחרי ששיבחתי את הסדרה, הוא התלהב הרבה פחות ממני... אריה
avatar
Anton 2019-12-11 18:15:36
אני מאוד אוהב את הסדרה. לא מסכים עם כל הפרטים של הביקורת למרות שבכללי היא טובה. הקטע של הסטודיו למשחק, כמו לא מעט דיאלוגים וסצנות בסדרה, מציב מול הצופה את קרקע המציאות - ולסטודיו למשחק יש חלק גדול בעניין הזה. קבוצה של צעירים וצעירות, באים ללמוד משחק אצל מי שהיה כוכב גדול, והוא גם מלמד אותם על הקשר בין אופן המשחק לבין החיים האישיים שלהם וגם מסביר להם באופן מאוד מפורש, שהסיכוי שלהם להצליח אפסי. אתמול ישבתי לראות כמה פרקים עם אחד הילדים שלי, בן 30, אחרי ששיבחתי את הסדרה, הוא התלהב הרבה פחות ממני... אריה אני לגמרי מבין את התפקיד של סצנות המשחק בסדרה, אבל אותי זה הרבה פחות עיניין\הצחיק מאשר מערכת היחסים בין סטנלי לנורמן והחלק ה"רגיל" של החיים שלהם. יש לא מעט סדרות שהתעסקו עם זה, הייחוד של שיטת קומינסקי זה החברות בין שתי הדמויות המבוגרות הללו ומערכות היחסים שלהם עם משפחותיהם ועם בנות המין היפה. יש פער אדיר לטעמי בין העידון והציניות של ההומור של הסדרה מחוץ לסטודיו לבין ההומור הדי נמוך וגס והסאטירה הדיי זולה של סצנות המשחק. בנוסף מצאתי סצנות אלו ארוכות, משעממות ופשוט לא נחוצות.
avatar
arye.gur 1970-01-01 02:00:00
אני לגמרי מבין את התפקיד של סצנות המשחק בסדרה, אבל אותי זה הרבה פחות עיניין\הצחיק מאשר מערכת היחסים בין סטנלי לנורמן והחלק ה"רגיל" של החיים שלהם. יש לא מעט סדרות שהתעסקו עם זה, הייחוד של שיטת קומינסקי זה החברות בין שתי הדמויות המבוגרות הללו ומערכות היחסים שלהם עם משפחותיהם ועם בנות המין היפה. יש פער אדיר לטעמי בין העידון והציניות של ההומור של הסדרה מחוץ לסטודיו לבין ההומור הדי נמוך וגס והסאטירה הדיי זולה של סצנות המשחק. בנוסף מצאתי סצנות אלו ארוכות, משעממות ופשוט לא נחוצות. אתה יודע, כמו שאנחנו מדברים על הסובייקטיביות בנושא האודיו, גם ההתרשמות מסרטים היא מאוד סובייקטיבית ותיכף אסביר, אבל קודם אומר שאני מסכים עם הביקורת שלך. הבן הצעיר שלי, בן 20 משרת בצה״ל עכשיו, למד משחק בבית ספר רעות בחיפה. בית ספר רעות זה תיכון לאומנויות הכולל חטיבת ביניים וחטיבה עליונה. הבן שלי היה מצטיין במשחק, לא כי אני חושב ככה, אלא מפני שכך חשבו כל המורים שלו למשחק שללא יוצא מהכלל היו תמיד ניגשים אלי לספר לי עד כמה הוא מוכשר. בנוסף, הוא ניגן בגיטרה, הקים להקה וכתב והלחין שירים. אני מניח שאני רואה את הסדנאות האלה בסדרה באור שונה מכפי שאתה רואה אותן. לפני מספר חודשים, עוד לפני שראיתי את העונה הראשונה, סיפר לי הבן שהוא רוצה ללמוד תואר ראשון בנושא שאין לו שום קשר לא למשחק ולא למוסיקה. הופתעתי מאוד והוא הסביר לי שמשחק ומוסיקה זו המון עבודה בלי הכנסה. כאילו הוא כתב את השורה הזו בתסריט. ולסיכום, שני הגדולים שלי למדו בתיכון לאומנויות ושניהם היום הייטקיסטים... אריה
avatar
Anton 1970-01-01 02:00:00
אתה יודע, כמו שאנחנו מדברים על הסובייקטיביות בנושא האודיו, גם ההתרשמות מסרטים היא מאוד סובייקטיבית ותיכף אסביר, אבל קודם אומר שאני מסכים עם הביקורת שלך. הבן הצעיר שלי, בן 20 משרת בצה״ל עכשיו, למד משחק בבית ספר רעות בחיפה. בית ספר רעות זה תיכון לאומנויות הכולל חטיבת ביניים וחטיבה עליונה. הבן שלי היה מצטיין במשחק, לא כי אני חושב ככה, אלא מפני שכך חשבו כל המורים שלו למשחק שללא יוצא מהכלל היו תמיד ניגשים אלי לספר לי עד כמה הוא מוכשר. בנוסף, הוא ניגן בגיטרה, הקים להקה וכתב והלחין שירים. אני מניח שאני רואה את הסדנאות האלה בסדרה באור שונה מכפי שאתה רואה אותן. לפני מספר חודשים, עוד לפני שראיתי את העונה הראשונה, סיפר לי הבן שהוא רוצה ללמוד תואר ראשון בנושא שאין לו שום קשר לא למשחק ולא למוסיקה. הופתעתי מאוד והוא הסביר לי שמשחק ומוסיקה זו המון עבודה בלי הכנסה. כאילו הוא כתב את השורה הזו בתסריט. ולסיכום, שני הגדולים שלי למדו בתיכון לאומנויות ושניהם היום הייטקיסטים... אריה מסכים שסקירה של אומנות באשר היא (כמו קולנוע או מוזיקה) היא סובייקטיבית לחלוטין ומאוד נובעת מהאופי, תחומי העיניין ואוסף החוויות שלנו בחיים. תודה שקראת והגבת! אנטון
avatar
ayal30 1970-01-01 02:00:00
תודה אנטון תמיד כייף לראות את הפרסומים שלך :בעד:
כל הזכויות שמורות לאתר dtown.co.il


הרשם לעדכוני האתר
Email: