ראיון חגיגי עם נמר לוי היזם והבעלים של האתר dtown ותערוכת DigiTown

כמה ימים לפני חג סוכות, נפגשנו עם נמר לוי לשיחת בוקר קצרה בכפר המכביה, שהתארכה "קמעה" לכמה שעות. המשפט שצרוב מהשיחה שהוא הפך לבעלים העיקרי ושותף בכיר באתר Dtown, היזם והמפיק של תערוכת DigiTown.

נמר אנרגטי וחדור אמביציה, אופטימי על גבול האימפולסיבי, מדבר בתשוקה על תחום האודיו בישראל, על האתר והתערוכה, שהיא גאוות היחידה שלו. כמעט שמונה וחצי חודשים שתערוכת DigiTown קודחת במוחו ומאז היא קורמת עור וגידים מול עיניו. בעוד שלושה ימים נפתחות דלתות התערוכה לקהל הרחב בכפר המכביה, נמר מחכה לפתיחה בכיליון עיניים ומבחינתו זה סגירת מעגל.  
נמר נשאל כיצד התחיל להתעניין בתחום ומה האני מאמין שלו, לגבי התערוכה בכלל ואודיו בפרט. בנוסף, כמה חודשים הוא עובד על התערוכה, מה ההוצאות שהיו לו על התערוכה (בלי פרוט כספי) ושאלת מליון הדולר: איפה הוא רואה את תערוכת האודיו בעוד 8 שנים הבאות והוא עונה בשמחה על כל השאלות.

 
קצת על נמר לוי

את שמו בתחום האודיו בישראל מכירים היטב. בן 38 ומתגורר בנס ציונה, נשוי לדנה ואב לשתי בנות. איש עסקים שבבעלותו חברת הגברה ותאורה, אותה הקים כבר בגיל 21 וכמה גני ואולמות אירועים. זאת ועוד, הוא הבעלים של חברת ECL לאסטרטגיה עסקית, הנותנת יעוץ לחברות גדולות במשק. בנוסף, הוא בעלים ושותף של אתר Dtown והיזם והמפיק של תערוכת Digitown, משנת 2008 ועד היום.
את דרכו בתחום האודיו החל ככתב אודיו באתר "הום תיאטר", כאשר בשנת 2007 פתח יחד עם שותפו ליאור את אתר Dtown. תחביבו העיקרי של לוי הוא כמובן מוזיקה, כאשר המוזיקה העיקרית שהוא מאזין לה היא מוזיקה קלאסית ובמקום השני מוזיקת ג'אז. כיום, לוי מחזיק באחת ממערכות הסטריאו היקרות בישראל והוא חובב אנלוג מושבע. עם זאת, לוי מחזיק בדעה שכל דבר משפיע על הצליל, מהכבל ועד למדפים עליהם יושבים הרכיבים.

 
נמר: ״התערוכה הראשונה הייתה יוזמה משותפת עם ליאור קורן - כשותפים שווים. אך לדרך הזו שותפים גם אלי כרמי וכל מנהלי האתר. הם גם הראשונים שיודעים שאנחנו מתכננים תערוכה. אבל, אם נתעקש על כותרת, אז עד התערוכה האחרונה, ליאור קורן ואני היינו הבעלים של התערוכה.
בתערוכה הזו, מפאת קוצר זמן של ליאור להתמקד בה, כיוון שהוא עסוק ב"אקספלורר - חיפוש חכם לטיסות ומלונות", התערוכה עברה לידי כמעט במלואה ואפשר לומר שאני היזם והבעלים. אך עם זאת, לליאור קורן עדיין יש חלק חשוב בתערוכה, זכויות רבות ויהיה תמיד שותפי מאחורי הקלעים בכל תערוכה".

ת.צ: כיצד התחלת להתעניין בתחום?

״מאז ומתמיד מוזיקה הייתה חלק מחיי ואצלי תחביבים הופכים מהר מאוד ל"מקצוע". בגיל 13 החלטתי שאני הופך להיות תקליטן. היו לי כבר כמה מאות תקליטורים ומערכת ביתית שהפכה למערכת עבודה. אחרי כל מסיבה לא הייתי מתעצל ומחבר את המערכת בחזרה בחדרי. בלילה, הייתי נרדם עם מוזיקה כשהיא מתנגנת בעוצמה חלשה עד הבוקר, לא הייתה דקה אחת בבית בלי מוזיקה. אם כבר נודה על האמת, בילדותי הייתי מתחזה ל"חולה" בשביל להישאר בבית ולשמוע מוזיקה במקום ללכת לבית הספר.

בשנת 2005 רכשתי מערכת זולה ופשוטה של "פיור אקוסטיק". נכנסתי לרשת בשביל לשמוע חוות דעת על המערכת ונחשפתי לאתר "הום תיאטר", ששם טענו שהיא נוראית. עשיתי מספיק ״רעש״ באתר ההוא עד שמרטין סבג הבעלים של "הום תיאטר", ביקר אותי בביתי ומשם כתב את המאמר "ביקור במאורת הנמר" או "איך שמעתי פיור אקוסטיק ונשארתי בחיים״

את מערכת האודיו האיכותית הראשונה שלי רכשתי מפיוז, זה היה פוקאל קורוס 726, כאשר מי שליווה אותי ברכישה הזו היה אביעד בירד ש"נשלף" מהבית שלו כאשר היה עסוק באריזות יום אחד לפני מעבר דירה מרחובות לחיפה.

בשנת 2006 החלטתי שאני רוצה לא רק להיות גולש מהמניין, אלא ממש להשפיע בתחום. התחלתי עם כתבות ממוקדות, כאשר הכתבה הראשונה שלי הייתה באתר "הום תיאתר" ונקראה "מגבירים ווליום". שם דיברתי על עולם ההגברה המקצועית, לאחר מכן כתבתי מאמר על חברת "מייפל שד" ורמקולי "אופרה" מדפיים. עם זאת, הייתי אחראי על תחום המפגשים באתר, אחרי שבפסח 2006 גיבשתי את המפגש "Casa De Namer" שהתרחש בביתי בנושא אקוסטיקה, היה אירוע מוצלח מאוד.

משם רכשתי כבלי רמקולים של "VAN DEN HUL" עבור הפוקאל שלי וקיבלתי את התואר "אחראי מפגשים". לאחר מכן, ביצעתי את "מבחן המדפים הגדול" שהיה מבחן מייגע. ליאור קורן שהיה בזמנו עורך "הום תיאטר" הגיע אלי הביתה צילם וערך את כל הכתבות. משום מה, באתר ״הום תיאתר״ לא נתנו לי את התואר "כתב אודיו" למרות העבודה הקשה שלי. למזלי, האופי שלי הוא כזה שמאוד קשה להפיל את רוחי ומשם, הסיפור ידוע. "דיטאון" נפתח, ושם פרחתי ופורח עד עצם היום הזה.״

ממשיך לוי: ״להיי-אנד אמיתי נחשפתי באותה תקופה בזכות חברי שהכרתי עוד שנים קודם, עופר קרטה, שהיה זה שבעצם לימד אותי, מה ההבדל בין סתם צלילים לבין מערכת שמייצרת מוזיקה. אבל, הפריצה הגדולה הגיעה בזכות "איל פור" חברי, מורי ורבי ז"ל, שבזכותו התקדמתי באמת. הוא זה שכיוון אותי, הסביר לי ותמך לא מעט.

 כאמור, אני מתייעץ עם חובבים מוכשרים, התייעצתי לא מעט עם יואל פלרמן שבהחלט נתן לי טיפים חשובים. שלמה זבדה ועופר קרטה, תמיד היו לעוד אוזן חשובה לתוצאה. וגם היום, כשאני זקוק לעוד דעה, שניהם האנשים שאני מבקש מהם להגיע. ועל כך, אומר תודה לכולם״.

מה האני מאמין שלך בתחום?

״אני עובד קשה כדי לקדם את התחום, כאשר בדרך לא מעט מכשולים. בדיטאון אני משקיע המון משאבים ואנרגיה על מנת לעודד רכישה מהארץ, אנחנו עובדים רק עם יבואנים רשמיים, איננו משתפים פעולה עם יבואנים חלופיים. יחד עם זאת, החלטנו החלטה אסטרטגית שאיננו משתפים פעולה עם אתרי מכירה מחו"ל, אנחנו אתר ישראלי שתפקידו לעודד את השוק המקומי. הטענה שלי שאם היבואנים לא ישרדו, לנו ולאתר, לא תהיה זכות קיום. יחד עם זאת אני משקיע המון מאמץ ומשאבים על מנת לקדם את האודיו האיכותי בארץ, כאשר ברקע אני מעודד בפומבי רכישה של פטיפונים ותקליטים. אני יכול להגיד בביטחון, שלא מעט חובבים רכשו מערכת אנלוגית בזכותי, באופן ישיר ועוד כמה מאות באופן עקיף. דיטאון הוא אתר ”דתי“, אינני נותן במה, לכאלה שטוענים שאין הבדלים בין כבלים, מגברים, מקורות וכיוצא בזה. אני טוען, שמה שהם כותבים זו פשוט הטעיית ציבור, מה שמושך את החובבים לבינוניות. אנו טוענים שמערכת אודיו טובה צריכה להיות מושקעת בכל פינה, מהרמקולים, המקור, הכבלים והסטנד שהיא מונחת עליו.

ישנן לא מעט טענות על כך, שאנו "דואגים ליבואנים", אם נודה על האמת זה נכון. הזכות שלנו להתפנק על התחום היא בראש ובראשונה בזכות היבואנים הישראלים. מעבר לעובדה שהם משקיעים המון על מנת להביא לישראל את הציוד הכי טוב ויקר בטירוף, הם משתפים פעולה עם דיטאון באופן מוחלט. אם יש לאתר שלנו זכות קיום, היא בזכות השיתוף פעולה שלנו עם היבואנים עצמם שמאפשרים לנו לקחת מוצרים לסקירה, משתתפים בתערוכות והכי חשוב, תומכים תמיד בפעילויות שלנו. זה המקום והזמן להגיד להם תודה ענקית, זכינו בשותפים הכי טובים בעולם והצלחתכם היא הצלחתנו.״

ת.צ: כמה זמן אתה עובד על התערוכה הנוכחית?

״לתערוכה שני מודלים, מודל אחד קטן בו בניין הסמינרים ב-3 קומות עם 13 אולמות ושטחים פתוחים. מודל אחד גדול בו פרט לבניין הסמינרים אנו מפעילים קומה שלמה במלון עם לא פחות מ-20 חדרים. על התערוכה הקטנה אני עובד חצי שנה לערך, על התערוכה הגדולה אני עובד שמונה חודשים. עם זאת, על מנת להפיק את התערוכה הגדולה, במיוחד עכשיו שאני די לבד בשטח, צריך לא מעט עבודה פסיכולוגית מוקדמת. זה קשה ומתסכל בצורה בלתי נתפסת. מעטים האנשים שמסוגלים להבין בכלל מזה להרים הפקה כזו ללא שום חברת הפקה ברקע. זה אומר שאני איש המכירות וזה מאילוץ מוחלט. גם כשניסיתי להכניס איש מכירות לתערוכה, היבואנים פשוט סרבו לשוחח איתו וביקשו שרק אני אעמוד מולם.״

״תערוכה דורשת טיפול במכירות, בלוגיסטיקה מול חברת העיצוב של התערוכה, ברקע מטפלים בביטוחים ובאישורי הפקת התערוכה (משטרה, מד"א ומכבי אש), בהסדרי הביטחון והבטיחות בתערוכה (פתחי חירום, שמירה), ולחגיגה מצטרפים כל מיני בלתי צפויים, בסמוך לימי התערוכה. אזכיר, יבואן שביטל מסיבות אישיות שינויים בתצוגות בדקה התשעים, או מוצרים שאמורים להגיע ארצה במיוחד לתערוכה. זה אומר שעל מנת שהכל יצליח לפי התכנית, מוצרים שמגיעים לארץ במיוחד לימי התערוכה, דורשים מעקב צמוד מול היבואנים לאורך כל שמונת החודשים. אתן דוגמה, לעיתים הגיעו מוצרים רק ימים ספורים לפני פתיחת התערוכה, תנסו לדמיין באיזה לחץ אנו נמצאים רק מהחשש שהם לא יגיעו בזמן, כאשר המוצר הזה מופיע בפרסום והתחייבות שלנו למבקרים היא קודש קודשים.״

מוסיף לוי: ״לזה יש להוסיף, את המיילים הרבים שאני מקבל על מנת לאשר עיצובים ותוכן, לטפל בשיווק ובפרסום התערוכה מול חברת "טוחן מדיה" המדהימה שאחראית על פרסום ושיווק התערוכה במדיום הדיגיטלי. תשלומים לבעלי מקצוע, טלפונים מכאלה שרכשו כרטיסים ויש להם שאלות. רק בשביל לסבר לך את האוזן, בחודש האחרון הגיעו למעלה מ-300 טלפונים ביום הנוגעים לתערוכה מיבואנים ומבקרים.

ברקע אתה מטפל בעשרות הודעות פרטיות בעמוד הפייסבוק של התערוכה, לכל אחד מהם אתה צריך לתת תשומת לב, להיות נינוח וקשוב וכמובן, למצוא פתרונות יצירתיים. זה לא קל, במיוחד שזה כמעט "מופע של אדם
אחד", כאשר ליאור קורן תומך לא מעט מאחורי הקלעים.

אבל המתסכל מכל הוא שיש רק 24 שעות ביממה, כאשר אני לא יכול להזניח את שאר העסקים שלי, במיוחד בעונת האירועים. לכן מוצא את עצמי לא מעט פעמים בנקודות שבר משמעותיות. בתערוכה הזו אפשר להגיד שהגעתי לקצה היכולת שלי לעבוד לבד. למזלי היא בפתח, אבל אני לא כל כך בטוח שהייתי מצליח לסחוב את הלחץ הזה ליותר מחודש נוסף.״

מה ההוצאות שהיו על התערוכה ללא פרוט כספי?

״זאת תערוכה שמינית שאנחנו מקיימים, אנחנו מפוקסים מאוד בכל הנוגע להוצאות וקיום אחר חוקי המדינה המשתנים בכל הנוגע להתכנסות של אלפי אנשים. הדבר מאלץ אותך לצאת מהמסגרת בכל שנתיים מחדש. מלבד שכירות המקום יש הוצאות רבות כגון: שילוט, פרסום, שיווק, מד"א, משטרה, מכבי אש, עיצוב, אוכל למציגים וסדרני חניה לאורחים. בנוסף לכך, סדרני חניה ליום ההקמה כאשר מגיעות עשרות משאיות לפרוק ציוד, ביטוחים, חברת סליקת האשראי, פסייבוק, אינסטגרם, גוגל, גרפיקה במדיה, באנרים באתרי תוכן שונים.
יש להדפיס כרטיסי כניסה, צמידים לאורחים, מפה של התערוכה, אינטרנט ייחודי לכל מציג, השכרת שולחנות, מפות וכיסאות למציגים, השכרת גנראטור למקרה של הפסקת חשמל. לינה במלון
עבורי ועבור ליאור יעקב עוזרי הנאמן, שמלווה אותי בתערוכה משנת 2008, התקנת תאורה מיוחדת במבנה ובטח עוד כל מיני דברים ששכחתי שהוצאתי.״




ת.צ: איפה אתה רואה את התערוכה בעוד 8 שנים?

״זו שאלה טובה. שאני מחלק את התשובה לשתיים, כאשר הרקע הכללי הוא שבכל תערוכה אנו משתפרים, מתייעלים ומביאים לקהל חוויה טובה יותר מקודם. השנה למשל יחשפו האורחים למוצרים שמגיעים לארץ במיוחד לימי התערוכה ומשם חוזרים לארץ מוצאם. זה דבר שטרם נעשה עד היום. אבל שוב, התשובה מתחלקת לשתיים, התערוכה מנקודת מבט האישית שלי והתערוכה מנקודת מבט מקצועית.

אתן לך "סקופ". בשנת 2011 בעיצומה של תערוכת דיגיטאון, פנה אלי גיל שטיר הבעלים של "קבוצת שטיר" והציע לנו שת"פ יחד עם "הום תיאטר" בתערוכות האודיו, מה שנקרא ליישר את ההדורים. בזמנו סירבנו לשתף פעולה בגלל המשקעים שהיו בייננו. לכל מהלך יש גם את הזמן שלו, כנראה שאז זה לא היה הזמן הנכון.
עוד סקופ. השמות של עופר לאור, עמית לגו ומרטין סבג, רשומים תמיד בכניסה כאורחים ללא רכישת כרטיס. גם השם של אלוני רשום בכניסה, אם יבואו נשמח לארח אותם.

ובכלל, אני חושב שהגיע הזמן להניח את כל משקעי העבר בצד, לא צריך להיות אויבים. זה רע לתחום וזה רע לגולשים. כשאני חושב על עצמי, כבר כמה שנים טובות אני לא במשחק הזה של מלחמת קיום. דיטאון הוא אתר יציב, חזק וממוקד מאוד, התערוכה הזו היא השמינית במספר ויהיו עוד. אני סבור כי הגיע הזמן שהאתרים האחרים יבינו שאנחנו לא באמת אויבים שלהם, אם כי בסופו של דבר לכולנו מטרה זהה אחת - קידום תחום האודיו והווידיאו בישראל.״

מוסיף לוי: ״ברמה המקצועית קיבלנו לא אחת, פניות לשיתופי פעולה בנושא התערוכה. אחת מהפניות הייתה ממפיק תערוכה מפורסמת וגדולה המתקיימת כל שנה, כאשר הוא מדבר על איחוד שתי התערוכות לאחת ענקית. כל הצעה נשקלת בכובד ראש כאשר ברקע שיקולים מקצועיים וגם כמובן, אי אפשר להתחמק מזה, שיקולים אישיים, שהרי התערוכה הזו היא הבייבי שלי.

בעוד 8 שנים זה עוד ארבע תערוכות. התכנון הוא להכניס תחומים חדשים לתערוכה שעליהם כרגע אינני ממש יכול להרחיב. אבל לספר שהתערוכה הבאה תהיה גדולה אפילו מזו (וזו הגדולה ביותר), תתפרס על אולם נוסף מלבד המלון ובניין הסמינרים. אני מקווה שבשמונה שנים הבאות האתרים "הום תיאטר" ו"הי-פיי מיוזיק" יבינו שעל תערוכה כזו צריך לדבר, צריך לבוא לסקר ולקדם על מנת שכל החובבים יקבלו את ההזדמנות להיחשף אליה. ואנצל את הראיון שלך בשביל לאחל לכולנו חג סוכות שמח, וכמובן שאני מאחל לעצמי שהתערוכה הזו תשבור שיא חדש בתחום״

תומר צין: נמר, בשם דיטאון וקהל הקוראים שלנו, אני רוצה להודות לך על הזמן, הידע והניסיון שלך, אנו מאחלים לך בהצלחה בהמשך דרכך וכמובן, מייחלים שהתערוכה הזו תצליח לפחות כמו הקודמות.