ביקורת סרט - דמבו
סרגי ליטבק
01-04-2019 16:05
עוד מחזור של סרט עתיק. הפעם עם אפקטים חדשים, שחקנים חדשים, וקהל חדש כמובן. הסיפור? אתם מכירים. האם שווה ללכת לקולנוע בשביל זה? בדקנו.
אי שם בשנת 1941, וולט דיסני מוציא לאור סרט מצויר בשם דמבו. אני אמנע מלנסות לכתוב על איך הסרט המצויר הזה השפיע בזמנו על הקהל, הרי מה לעשות, כי לא הייתי שם. לעומת זאת, לנסות ולהסתמך על ביבליוגרפיה זה די חסר תועלת. מה שכן אני יכול לחשוב עליו שסרט מצויר אשר בא להראות את השוני בחברה, כאשר מלחמה עולמית מתרחשת באותה העת, נדמה לי שיעיד על עצמו. יחד עם זאת, העתיד בא ואיתו ימים רגועים יותר (טוב אולי לא כל הימים בתקופת מלחמה הקרה, היו רגועים), אבל הם אפשרו לאנשים ליהנות וגם הסרט הזה קיבל את מקומו בתרבות העולמית. אבל נדמה שחוסר מקוריות של המאה ה-21, מביאה את האולפנים להסתכל על הפרויקטים ישנים שהצליחו דאז, לצלם אותם מחדש ולהגיש אותם שוב.
נכון. לא אני ולא אתם, היינו שם לצפות בסרט המצויר ההוא (שכן ראינו, לפחות חלק מאיתנו בחלוף הזמן ואפילו היום ניתן לצפות בו ללא בעיה) אבל ההשפעה של הסרט המצויר ההוא, תהיה הרבה יותר נמוכה עלינו היום ביחס לסרט החדש שיוצא (טוב, אולי ילדים בגיל בין 5 ל- 10 יגידו אחרת). יחד עם זאת, פעולה מוצלחת אנחנו יודעים שכדאי לשכפל ואנחנו כבר מזמן רואים את המגמה של יצירה חוזרת של סרטים. ברובם הגדול, הרימייקים הללו זוכים להצלחה מועטה, לביקורת גדולה מאוד ובעיקר לאכזבה של הצופים. אני אפילו לא אנסה להציג את הדוגמאות שכבר מזמן נמאס לספור אותם ובטח שלדבר עליהם. מה שכן מפתיע זה דווקא ההצלחות ברימייקים שאותם אני כן רוצה לציין, לפחות את הבודדים שמי שלא ידע או מכיר, אוכל ליהנות מהם בידיעה שהם שחזור של סרט מתקופה מוקדמת: פני צלקת, 1983(בראין דה פלמה), היט 1995 (מייקל מאן), השתולים 2006 (מרטין סקורסזה), 12 קופים 1995 (טרי גיליאם), שקרים אמיתיים 1994 (ג'יימס קמרון) והיו עוד שדווקא הם הצליחו להפתיע ולהשאיר חותם בעולם, והחותם שהשאירו, גדול יותר מאלו המקוריים.
כמו שאמרתי, הוליווד כבר לא ממש מסוגלת לייצר סיפורים חדשים ונראה כי המחזור העצמי נמצא בשיאו, כאשר השנה אנחנו נראה 3 סרטים שאולפני דיסני מוציאים מתוך הקלאסיקות המצוירות שלהם והופכות אותם לסרטים: דמבו, מלך האריות, ואלדין. רק המחשבה על הצעד הזה, מעלה שאלה - האם מישהו איבד את זה שם, או שיש משהו שאנחנו לא מודעים אליו? כך או אחרת, אנחנו אוהבים את הרעיון או לא, זה קורה! השאלה האם אנחנו נרצה לראות את זה, האם אנחנו נרצה לחשוף את הילדים שלנו לזה, זו בהחלט אחת ההחלטות שאנחנו צריכים לחשוב עליהן. כך או אחרת, דמבו הוא הראשון שיצא והנה המסקנות שלי, לטוב ולרע ולעתיד הסרטים הללו.
ספויילרים לפניכם!!!
אי שם בתחילת המאה ה- 20, בדיוק אחרי מלחמת העולם, בקרקס של "אחים מדיצ'י" שבבעלותו של מקס מדיצ'י (דני דה ויטו - הקטן הגדול מכולם), שלו אין אח או אחות אבל הקרקס, הוא כל מה שיש לו וכל מה שהוא. מבחינתו כל עובד בקרקס הוא בן משפחה ולמרות שלעיתים זה לא נראה ככה, הוא יגן וישמור על איחוד המשפחה בכל כוחו. בדיוק בזמן הזה, חוזר הולט פרייאר (קולין פארל) מהמלחמה, שלפני זו הולט היה רוכב על סוסים יחד עם אישתו. ועכשיו זו נפטרה מאפידמיה שהייתה במחנה ואילו הולט עצמו חוזר קטוע יד לשני ילדיו. לאחר מות אימם, אלו מחכים שאולי אביהם יחזור מהצבא, אבל כאשר הוא חוזר, הם רוצים לחזור לבנות חיק משפחתי. גם הקרקס מנסה לשרוד. בתקופה של אחרי מלחמה, עם בעיות תברואה קשות, הקרקס מתקשה למלא אולמות ולהרוויח את לחמו ולספק משכורות לכל המשתתפים. מקס מדיצ'י שלא יכול להחזיר את הולט לבמה כרוכב סוסים משום שהסוסים נמכרו, מציע תפקיד של אחראי על הפילים, שבניהם פילה אחת בהריון.
כאשר הפילה ממליטה, מתברר כי הפילון הוא בעל אוזניים גדולות ולא ניתן יהיה להציג אותו בקרקס. כאשר מנסים להחביא את הפיל החריג הוא מתגלה בעת המופע, הקהל מקבל את הפילון כשמשהו חריג ומגוחך צוחקים ולועגים לו. ילדיו של הולט, מנסים לעזור לפילון, ובאופן מקרי, מגלים שהפילון באמצעות אוזניו הגדולות, מסוגל לעוף. כאשר הם מספרים את זה להולט ומקס, איש מהם לא מאמין לילדים וחושבים שאלו ממציעים סיפורים.
אחד השומרים של הקרקס, מצליח להרגיז את הפילה ולעורר בה ספק על ביטחונו של הפילון וזו כדי להגן עליו מייצרת מהומה ובכך הורסת את אוהל הקרקס ואף הורגת את אותו השומר שעל כך, מקס מוכר אותה בחזרה. הילידים שאינם יכולים לעשות דבר בקשר למכירתה של הפילה, עושים הסכם עם הפילון שהוא יעוף בקרקס שיצליח להרוויח יותר ובסכום כסף זה, לקנות את אימו בחזרה אל הקרקס. אחרי המופע הראשון, מי שמגלה עניין בפיל המעופף, הוא גדול האומנים של התקופה ו. א. ונדרבה (מייקל קיטון) אשר מגיע יחד עם אומנית הקרקס הנודעת קולאט מרשאת (אווה גרין) ומצליחים לשכנע את מקס, למכור את הקרקס עם כל העובדים שלו לונדרבה ולהפוך את מקס לשותף שלו. בכך לייצר את המופע הכי לוהט שיש עלי אדמות.
האמת, שכן, יש אלמנטים שחוזרים על עצמם מהסרט המצויר, גם בסרט זה - ברמת הסיפור. אבל אני רציתי להגיד שבסך הכל הסרט יצא די חמוד! הוא די קיצ'י ודי בנאלי אבל יחד עם זאת הוא די חביב ונעים לצפייה. הוא לא מגלה ולא מפתיע רבות, ובכך זה הופך אותו לסרט משפחתי טיפוסי שאני בהחלט יכול להמליץ על לקחת את הילדים ולצפות בו. אני בטוח שכאשר הוא ישודר בטלוויזיה, אתם תבחרו לשים אותו. אבל מכל זה, אני מאוד לא נהנהתי ממספר חלקים ואלו הם: השחקנים. בחירות מסוימות של שחקנים לדעתי הייתה כה גרועה שהדבר הוריד את הרמה של הסרט: מייקל קיטון, בדמות שכל כך לא אופיינית לו, הביאה לדיסוננס מתמיד, בכל רגע שזה היה על המסך, זה פשוט קפץ לעין כמה שהשחקן אינו טייפ קאסט של הדמות, אותו הדבר עם אווה גרין. מכל הסרטים שזו שיחקה, לדעתי רק בקזינו רויאל, יכולתי לראות אותה כדמות ולא כשחקנית שכל הזמן מבליטה את היכולת המשחק הגרוע שלה, והסרט הזה שלא כמו קזינו חושפת את המשחק הרע שלה (שוב לפי דעתי בלבד).
האמת שגם קולין פארל, היה מיותר בסרט הזה ונראה כי דווקא אוסף של מפורסמים (שנראה שאלו מתרבים ועכשיו אולפנים צריך להאכיל הרבה יותר פיות), מביא לכך שהסיפור נבלע בתוך השמות הגדולים של הוליווד. ואיך אני לא אציין את דני דה ויטו, הבחור משחק מאז שנות ה-70, אבל אני מכיר אותו בעיקר מעבודות כמו תאומים, ג'וניור, לתפוס את שורטי, בטמן חוזר.. (אגב זה היה אותו הבימאי שייצר את הסרט הנוכחי, טים ברטון שיצר את הקלאסיקה ההיא ויצר את המותג הקולנועי והביא לגדולתו של הבאטמן). דמותו באופן מפתיע דווקא הולמת אותו והייתה הפתעה נעימה והוא התאים מאוד לשחק את מקס ועל כן אני שמח שיכולתי לראות את השחק הזה בעוד סרט שהולם את כישוריו.
בסופו של דבר, אני נהניתי מהסרט, שגם לא מתאים לאופי הסרטים של ברטון, אבל היה זה סרט של דיסני ששומר מאוד על דימויים, על השפה ועל הסיפור הכללי, לכן ברטון לא יכל לעשות כמו שהוא עושה תמיד ביצירות שלו, אבל זה לא מנע מהתוצאה הסופית להיות מספיק טובה שגם כמו הסרט המקורי, תחזיק מעמד לעוד כמה עשרות שנים הבאות.
ציון סופי:7