Auris Poison 8 - רמקולים במבחן

הוא נראה נהדר, בנוי היטב ומיוצר על ידי יצרנית מזרח אירופאית שלאחרונה כובשת את שוק האודיו העולמי. איך הוא נשמע? גיא אזרואל בדק. הנה המסקנות

יצרן אודיו היי אנד בוטיק ומיוחד שהולך ותופס תאוצה בשוק העולמי. אצלנו בישראל הוא נכנס לרדאר לפני כשנה וביום "הגילוי" יצר באז ממושך. לאחר ביקור עבדכם הנאמן אצל היבואן בארץ היה ברור שיש כאן רצון לדעת ולהכיר עוד על החברה ומוצריה, מה שהוביל אותי בתערוכת מינכן 2018 לקיום ראיון עם מייסד החברה הסרבית. Auris מייצרים כמעט הכל למערכת האודיו. בעצם מדובר ב-one stop shop. נמצא כאן מגברים משולבים, מגברי מונו, קדם מגברים, מגברי אוזניות, ממירים ונגנים, רמקולי רצפה ומדפיים ובקיצור התפריט שופע בכל טוב. התורה האודיופילית של החברה מבוססת מנורות. למעט מגבר דיגיטלי בודד, כל קולקציית מוצרי האלקטרוניקה של החברה מבוסס מנורות בשילוב עם חומרים טבעיים כגון עץ ועור. איכות הבניה והמראה הם כאלה שלא ניתן להישאר אדישים אליהם. למבחן הפעם ניצבים רמקולים רצפתיים העונים לשם Poison 8 שהם דגם אחד מתחת לדגם הדגל של החברה.   

בניה ומראה

 בשנים האחרונות אנו נוכחים יותר ויותר לרמות בניה וגימור יוצאים מן הכלל במוצרי אודיו היי אנד.
האוריס Poison 8 בהחלט נמצאים בסטנדרט הגבוה של רמות הגימור ואיכות הבניה. גימור העור והעץ מוקפדים. פנל האלומיניום הקדמי המעגן את יחידת המיד וטוויטר הריבון מותקן במישור אפס עם חזית העור ומיושר עם דפנות העץ הצידיות באופן מושלם. בדופן הרמקול נמצא וופר "8 האחראי על התחום התחתון כאשר טבעת העיגון מיושרת עם דופן העץ באופן מושלם. הבאס ריפלקס נסתר מהעין ונמצא בתחתית הרמקול כלפי הרצפה. לא תמצאו זכר לתפרים בין מפגשי העור והעץ ואיכות העור היא ברמת פריט אופנת לבוש יוקרתית. היצרן לא חסך ונמצא כאן גם מחברי רמקולים איכותיים ותשומת לב לפרטים הקטנים הם כבר חצי מהדרך למוצר טוב. המבנה של הרמקולים הינו ממשפחת הצר והעמוק, תצורה המקנה חזית מבט צנועה יחסית אך אם זאת רמת הגימור והשימוש בחומרים גונבים את ההצגה. הרמקולים בעלי מראה מעוצב ומהונדס בו זמנית. 

העמדה
 

את הזווית האופטימלית מצאתי די מהר. הטיה קלה פנימה הייתה האופטימלית בחלל שלי והרמקולים נעלמו כמעט מיד כאשר האיזון בין מרכוז הבמה והפוקוס ביחס לעומק ורוחב הבמה נשמר והיה הנכון ביותר.
שימוש בטוויטר האחורי מכתיב ריחוק מינימלי של 60 ס"מ מהקיר האחורי ומומלץ גם כי הקיר יהיה מטופל אקוסטית על מנת לקבל את מלוא הפוטנציאל שלו, ארחיב על כך בהמשך. גם כאשר הטוויטר האחורי לא בשימוש ה- Poison 8 לא אוהבים יותר מידי אינטימיות עם הקיר האחורי. חצי מטר הם המלצה חמה על סף החובה. ההשפעה על האיזון הטונאלי וקדמת הבמה נכונים היו ברורים מאוד. בהרחקה של חצי מטר קבלתי אותו ה-"קליק" המכני שהרמקולים נכנסו למקום שלהם.

הערה: בהמלצת היבואן העמדת הרמקולים בוצעה כך שהוופר הצידי בכל רמקול פונה כלפי פנים, דהיינו הוופרים מכוונים אחד כלפי השני. לאור העובדה שהרמקול הימני בחלל שלי עומד בקרבת פינה שנינו הסכמנו כי זו ההעמדה הנכונה. אך במידה ויש לכם מזנון עץ גדול מימדים, תבדקו את שני המצבים ובחרו בזה שנשמע לכם טוב יותר.   

 

Steve Smith and Vital Information – Live! One Great Night

אני פותח את מבחן האזנה עם אלבום מהיר ומאתגר. עם פתיחת האלבום קצב עבודת התיפוף מיד מבשר על אופי וסגנון האלבום הזה. מכות התיפוף הראשונות בין רגע ממלאות מולי במה כאשר התופים נמצאים במרכזה וכמובן מהווים את הכלי הדומיננטי ביותר. צלילי תוף הרגל ברורים, מדויקים ומשכנעים מאוד. רגע המגע של פטיש הרגל ברור מאוד ואיתו גם עזיבתו ומה שביניהם. צלילי מצילת הרגל והמצילות מדויקים להפליא ומייצרים את האשליה שמערכת התופים נמצאת מטרים ספורים ממני. אני בהלם מהשחזור העומד מרחק נגיעה ממני. כניסת ייתר להקת הנגנים מלאה ברזולוציה, דיוק ואיזון מצוינים. מעברי עבודת הידיים של סמית לרוחבה של מערכת התופים מעניקה לי תוצאת שחזור תופים מהמשכנעות ששמעתי עד היום מרמקול בכל רמת מחיר. בהמשך הרצועה הראשונה נכנסים קלידים בעבודה מהירה בשילוב גיטרה חשמלית כאשר התופים כמובן מכתיבים את המקצב.

פריטות הגיטרה החשמלית מהירות, מדויקות וקצרות והתוצאה פשוט על סף השלמות. צלילי הקלידים משכנעים באופן פשוט נפלא וגם כאן מתקבלת תחושת האשליה שרמקול המוניטור של הקלידים נמצא במרחק נגיעה ממני. הרצועה השנייה נפתחת במצילה גדולה, תוף רגל ומכות סנייר כאשר המצילה הגדולה היא זו שמכתיבה את הקצב. הטרנזיינטים והדעיכה של מצילה הגדולה פשוט מפילה לי את הלסת לרצפה(!) אני מקבל תמונת close up מטורפת שבה אני רואה את קצה מקל העץ מכה במצילה במרחק סנטימטרים בודדים ממני והכל ברזולוציה פנומנלית. צלילי הדעיכה של המצילות מעלימים כמעט לחלוטין את הרמקולים בחלל ומתקבלת תמונה מושלמת של פריסת מערכת התופים ואיתה תלת מימדיות במה על סף השלמות. אני מקבל במה שבמרכזה עומדת מערכת תופים במימדים אמיתיים כל כך שאי אפשר להישאר אדיש אליה. רבותי, סמית נמצא אצלי בסלון. הרמקולים הללו מספקים את התוצאה הטובה ביותר ששמעתי עד היום לאלבום הזה בכל רמת מחיר.

Bebo & Cigala – Lagrimas Negras

בשלב הזה אני כבר מתחיל להבין את הסיבה שהביאה לבחירת שמם של הרמקולים הללו ומכאן אני ממשיך בשקיקה לבאות עם אלבום ותיק ומוכר. 
צלילי הפסנתר כבר מנבאים על הבאות וכניסת קולו של סיגלה עם הצרידות המוכרת שלו פשוט מאמתים את הנבואה. קולו של סיגלה כל כך טבעי, משכנע ונכון שאני נדבק לכורסה. הבאס הדוק, מהיר וקצר. בירידות התדר הנמוכים הרמקול מחזיק אותם איתן(!) מרכוז הבמה מושלם וגם כאן הרמקולים נעלמים בחלל. תחושת התלת מימד והשקט פשוט יוצאים מן הכלל. צלילי הפסנתר ודבשת האקו שנכנסת ויוצאת לסירוגין מציירים לי תמונה מאוזנת ברמה מטמטמת. קולו של סיגלה בעבר היה מעייף אותי יחסית מהר והיו גם פעמים שאחרי שניים שלושה שירים האוזן והמוח פשוט לא יכלו עוד וכאן האוריס עושים לי חוויה מתקנת מבורכת. בשיר החמישי הגיטרה האקוסטית על סף השלמות וקולו של סיגלה שעולה ויורד בטונציות משתנות סוחפים אותי לעומק האלבום בהנאה צרופה. אני מוצא שהרמקולים הללו משקפים את השקט שיש ברכיבים ובתשתית המערכת באופן כה בולט שרק מעצימים את החוויה כולה וזה בעצם מעיד על רמת השקיפות שלהם.

השקט בפרזנטציה מעניקים לי תחושת גאוות בעלות ונותנות לי שקט מצפוני לכל הממון שהושקע ב- "משפרי שקט" בתשתית ובציוד האלקטרוניקה במערכת. לפקידת הבנק שלי שלחתי זימון לביקור דחוף. עכשיו היא תבין שאני בסדר, זה העולם שהוא עקום ואת ההלוואה לשדרוג הבא היא ללא ספק תאשר לי במקום. ככל שאני צולל יותר לתוך האלבום אני מרגיש שאני יושב מרחק מטר מבבו וסיגלה באולפן עץ או מועדון קטן ואינטימי ואני לבדי בקהל. לסיכום, גם כאן אני מקבל הופעה פרטית בסלון ביתי. 

Mahler Symphony No.5 Los Angeles Philharmonic Orchestra Zubin Mehta (Decca)

אני מעלה הילוך. סולו החצוצרה הפותחת את היצירה הנפלאה הזו מיד מתמקמת בחלקה האחורי של הבמה ועם כניסת ייתר כלי הנשיפה גודלו ונפחו של ההיכל נפתחים יותר ויותר ואני מקבל את התהודה והתחושות של היכל מוזיקה גדול. כניסת ייתר הנגנים בין רגע ממלאת את חלל האזנה שלי בנפח אדיר ושוב אין זכר למיקומם של הרמקולים  ואני מוצא עצמי ממוקד לחלוטין לדרמה המתפתחת מולי. אני ממקם את הנגנים בחלל בקלות וללא מאמץ כלל. כלי המייתר המנגנים בהרמוניה סוחפת והתענוג פשוט נפלא. צלילי הקלרינט מלווים בתזמון מושלם והאוריס לא מפספסים פירור. כאשר הנגנים מנגנים במלא העוצמה אני מוצא שאינני מתעייף כלל והרצון היחיד שלי הוא כפתור הפלוס של הווליום. בקרשנדו זה פשוט מתבקש והאוריס פורסים בפני במה מצוינת, דיוק מהירות ושליטה איתנים. בצלילת התדרים הנמוכים אני מבדל בקלות את צלילי הטובות השמנות והנמוכות משאר הנגנים באופן פשוט יוצא מן הכלל. האוריס מספקים לי חוויה מעולה ביצירה הזו. אני לא חש במאמץ ייתר מהרמקולים לכל אורך היצירה. האיזון והחפיפה בין יחידת המיד וטוויטר הריבון מניבים תוצאה מאוזנת בילתי רגילה. הבאס הדוק, מדויק וקצר בדיוק במידה הנדרשת. אני מוקסם מהנפח שמפיקה יחידת ה-8 אינש הזו. אין כאן ספק שמיקומה בתיבה הוא תוצר הנדסי מחושב היטב. צלילי המשולש מפיקים צליל תלת מיימדי מצוין ואני מדמיין את דמותו של נגן המשולש בדיוק של ציין לייזר. הוא נמצא משמאלי בחלקה האחורי של התזמורת.

ככל שאני צולל יותר לתוך היצירה אני מזהה כי גם כאשר הכינורות מנגנים בתדרים הגבוהים הריבונים שומרים על איזון ושליטה מעולה בניגוד מוחלט לחשש שלי בניגון תדרים מסוג כזה. בחלקה השלישי של היצירה פתיחת הרכב קרנות היער לא מותירות ספק לזהותן ומיקומן בבמה. כניסת כלי המיתר ונקישות הקסילופון יוצרים יחד חוויה נפלאה ומאוזנת. בפריטות הבאס אני שומע בקלות את עוצמת ידייהם של הנגנים. האוריס ממשיכים לספק חוויה מהפנטת וההנאה חוגגת. בגזרת החוויה האודיופילית אני נהנה מהניואנסים הקטנים ביותר כמו רחשי הרקע של הנגנים ועד להתפרצויות התזמורת במלוא הדרה. יכולות השליטה בדינמיקה וברגעי הקרשנדו של האוריס לא מותירות אותי אדיש. כחוויה מוזיקלית גרידא האוריס פשוט מספקים את הסחורה במאין קלות כזו שאיננה עולה בקנה אחד עם המראה המעוצב שלהם.

Vivaldi The Four Seasons Academy of St. Martin-in-the-Fields (Decca)

היצירה הזו בקלות יכולה לספק חוויה לא מספקת. צלילם הגבוה של הכינורות במערכת לא מאוזנת וברמקולים בפרט בקלות יכולים להעביר חוויה מעייפת לאוזן וברור שיש כאן מבחן רציני ליחידות המיד והטוויטר לכל רמקול. אז כיצד צלחו האוריס את הכינורות של ויולדי? כשמם כן הם. הרעלנים הסרבים סיפקו תוצאה מהריבה של  דיוק, מהירות, שקיפות ואיזון טונאלי מהטובים ששמעתי נקודה(!)
זו יצירה שמצאתי עצמי חוזר אליה כמעט בכל סשן האזנה בתקופה שלנו יחד, פשוט לא ידעתי די ולכן חלק זה של הסקירה כה קצר. לא ידעתי די מהביצוע הזה דרך הרמקולים הנפלאים הללו.

Metallica – Metallica (The black album)

חווית המטאל בדומה למוזיקה קלאסית היה לעיתים "בעייתית". או שהמערכת מצליחה או שלא. מבחינתי זה לרוב שחור או לבן. תחום האפור כאן דקיק כחוט השיערה והאוריס משנים עורם בין רגע. האלבום הזה נפתח באופן טיפוסי ללהקת מטאל אמריקאית קלאסית, פול גז והרבה מהכל. כמויות האנרגיה האופייניות מגיעות תוך שניות, אני מטיס את הווליום אל על בלחיצה ארוכה בשלט וכאשר שליטת הווליום היא דיגטלית התאוצה מ-0 ל-100 מהירה כלמבורגיני אכזרית. האוריס עומדים בקצב ומחזיקים את התחום הנמוך יפה מאוד. הבאס מהיר , הדוק ועוצמתי אך לא עוצמתי דיו כפי שהייתי רוצה לקבל. חסרה לי יכולת הבאס כפי שניתן לקבל ממערכת מאסיבית או ציוד  PA טוב ובסגנון המוזיקה הזה זה מצרך חובה. אבל היי, בהשוואה ליכולת של PA לא באמת ציפתי לקבל רצפה שתקפיץ לי את האברים הפנימיים אך בהחלט התוצאה מדהימה ביחס למימדי הרמקול והחלל שלי. הביצועים של יחידת ה-"8 שוב מדהימות אותי. קולו של הטפילד (הסולן) קדמי, ברור עם הצרידות האופיינית והייחודית שלו וכאן אני מסמן כמה אבני דרך משמעותיות. במטאל קולו של הסולן במערכת לא מאוזנת נבלע בין רגע. השירה נשמעת כמו דייסה אחת גדולה, המילים בילתי מובנות באוזני המאזין והרכב הלהקה הלא סלחנית מוסיפים עוד מכל טוב והתוצאה הכללית היא פשוט רעש אחד גדול. מה אני בעצם בא לומר כאן, מוזיקת מטאל כשהיא מתנגנת ממערכת טובה התוצאה היא מחשמלת. האנרגיה שזורמת בעמוד השדרה היא חוויה אדירה והאוריס חשמלו אותי בארס שלהם. אני עכשיו מבין מדוע מילומר (מהנדס החברה) בחר את השם הזה. הם רעלנים מהסוג הטוב. בשיר unforgiven הקצב הכסאחיסתי והשינויים בדינמיקה שוב מציבים אתגר לאוריס והם ללא ספק מציגים יכולות מצוינות. מעברי התופים ברורים. האנגריה נשמרת בין מעברי קצב השיר מהכסאח לרגוע וחוזר חלילה. החוסר היחיד שאני יכול לספר עליו הוא בתחום הנפח וגודל הבמה אך אינני יכול לומר שזה ברמה שהייתי מציין כחסרון. התוצאה הכוללת היא מהטובות ששמעתי גם מרמקולים בכפול ממחירם של האוריס. אני כמובן לא מוותר על השיר האגדי ביותר של הלהקה הזו ואחד מגדולי שירי הפנתיאון ברוק בכל הזמנים. הגיטרה האקוסטית כבר כצפוי מדויקת ברמה מושלמת, כניסת הכינורות מאוזנת ובמינון הנכון בבמה. כניסת הבאס והתופים מעלפים(!)  איזו אנרגיה, איזה דיוק והידוק באס, קצב התופים ממכר והווליום ממשיך לטפס מעלה. איזו תוצאה, אלו ביצועים. אני יושב נדהם. אינני יכול לכמת במספר את כמות הפעמים והקונסטלציות ששמעתי את השיר הזה בחיי. הביצוע של האוריס אומנם לא היה העוצמתי ביותר ששמעתי בחיי אך ללא ספק המאוזן והמדויק ששמעתי עד היום ובזאת אני מוצא לנכון לחותם את התקופה שלנו יחד. 

האלקטרוניקה הטרנזיסטורית שלי התאימה כמו כפפה לאוריס. אני יודע כעובדה שהיצרן חסיד מנורות אך הביצוע של האוריס הללו כל כך טוב ומאוזן שכל מגבר שתחברו אליו פשוט ישתקף החוצה בקלות וזו הצלחה שלא באה בקלות. האוריס אומנם על הנייר לא צרכני זרם גדולים, אלא להיפך אך אני מצאתי שמגבר חזק, מהיר, ניטרלי, מדויק ושקוף כשלי הפיק מהם ביצועים וירטואוזים של ממש. כיצד יתפקדו עם הגברת מנורות? התשובה פשוטה מאוד. התוצאה תהיה תוצר ישיר של איכות ויכולות המגבר. מדובר ברמקולים no bullshit נקודה.

 
הערה: בגב הרמקול נמצא יחידת טוויטר הניתן להפעלה וכיבוי באמצעות מתג הממוקם מעל מחברי כבלי הרמקול. הפעלת יחידת הטוויטר האחורית העניקה שיפור בגדול הבמה ותחושת התלת מימד. אני אישית מאוד אהבתי את התוספת הזו אך זה בהחלט תלוי חלל האזנה ותחושתי היא שעל מנת להנות כראוי מהתופסת הזה יש לקחת בחשבון טיפול אקוסטי בקיר גב הרמקולים אחרת זה עלול להזיק יותר מאשר להועיל.
בתנאי החלל שלי זה עבד נפלא ואף הייתה הבחירה המועדפת עלי ברוב סגנונות המוזיקה שהאזנתי להם.  

סיכום

 ברוב המקרים משך תקופת ההשאלה מסוכמת מראש עם היבואן. אני מניח שלכל כתב יש את טווח הנוחות שלו ובמקרה הזה היבואן לא רצה לשמוע על כך עד כדי התעקשות. "תשאיר אותם כמה זמן שאתה רוצה, תרגיש חופשי לגמרי" אומר לי מארק בטלפון וחזר על כך שוב לאחר שסיים למקם אותם אצלי בבית. מדוע אני משתף אתכם בזה? כי נוצרה כאן מסגרת זמן שונה ממה שנהוג ובמקרה הזה היה לזה ערך מוסף כפי שכבר ניתן להבין. אומנם תוך זמן מאוד קצר הגעתי להבנה שמדובר ברמקולים מיוחדים ואיכותיים מאוד ואת הסקירה יכולתי לבצע גם בחלקיק מהזמן בלי בעיה. אולם בהינתן האפשרות כפי שקרה כאן, את הזמן הבילתי מוגבל ניצלתי אחרת כי זה פשוט התבקש. ניצלתי אותו לחוות את הרמקולים הללו כרכיב שגרתי לכל דבר במערכת הפרטית שלי וזה יצר הכרות יותר אינטימית עם הרמקולים. ההיכרות הפכה מעבר לטכנית גרידא. האזנתי לכל מה שאני רגיל אליו בשגרה ובזמן "תפקיד" וזה בדיוק מה שהביא אותי למסקנה הבאה:  אני לא הייתי חי עם הרמקולים הללו מסיבה אחת פשוטה והיא שאני יודע שקיים דגם מעליהם, דגם הדגל Poison 88 ולו רק מהסיבה הזו בלבד. חברנו הסרבי הצליח לייצר כאן מוצר על בכל מובן. הרמקולים הללו יוצאים מן הכלל ובעלי יכולות מטמטמות בכל סגנון מוזיקה. מדובר ברמקולים שהתוצאה שתקבלו מהם תלויה נטו בציוד שיחובר אליהם וככל שזה יהיה טוב ואיכותי יותר כך גם התוצאה. רמקולים בין הטובים ששמעתי עד היום. נקודה סימן (!) והטובים ביותר ששמעתי עד היום ברמת מחירם.

מחיר: 42,000 ₪

יבואן: אור אודיו

רכיבי המערכת

 רמקולים:
Avantgarde Acoustics Duo G2

הגברה:
AVM SA8.2 – סטריאו

קדם מגבר:
AVM PA 5.2

מקור  דיגיטל:
AVM MP8.2 - טרנספורט / דאק / סטרימר / Tidal / NAS

מקור אנלוג ופונו:
Project RPM1.3
Cambridge Audio 640P

כבילה:
רמקולים – Nordost Heimdall 2
אינטרקונקטים – Nordost Frey 2
חשמל – Nordost Frey 2, Sine Coliseum

תשתית וחשמל:
קו ייעודי ופאזה נפרדת 25Amp+ HifiTuning Gold
מפצל חשמל: Oyaide R1 + XXX.
דופלקסים (X2): Sine Nano

סטנד:
DIY עץ במבו תלת שכבתי 38מ"מ
שיכוך Gregitek Aerius, Finite Element Cerabase Classic.

אקוסטיקה:
תקרה: פנלים SOLO HEXAGON 50mm.
קיר מערכת: חיפוי עץ + דיפון אקוסטי.