רמקול רצפתי spendor A2 במבחן

גיא אזרואל
12-02-2019 08:56

כתבינו גיא אזרואל מקבל לידיו רמקול רצפתי קטן מבית יצרנית האודיו הותיקה ״ספנדור״. האם היצרן הותיק שמר על היכולות שהפכו את היצרן הזה ליצרן מוערך? הכנסו וגלו

ספנדור נוסדה בשנות ה-60 המאוחרות בבריטניה ע"י ספנסור ודורוטי האג'ס. שם החברה נולד משילוב שמותם ספנד + דור. ספנסור שבעברו עבד כמהנדס בחברת ה-BBC יישם את הניסיון והלימוד מהשנים ב-BBC והרמקול הראשון שהוציא לעולם היה מסוג מוניטור דגם ה-BC1. הדגם הזה זכה להצלחה רבה בתעשיית האולפנים המקצועיים בעולם ובבריטניה במיוחד. לא דבר של מה בכך כאשר עולם המוזיקה בשנות השישים והשיבעים בבריטניה מוליד ענקי מוזיקה אגדיים בקצב מסחרר ואל לנו לשכוח שהכל תחת אולפנים אגדיים כמו Abbey Road  שהפכו למוסדות עד היום. במשך שנים ה-BC1 נחשב כאחת הבחירות המועדפות על אולפנים מקצועיים ומכאן הדרך לגזרה הביתית הייתה מאוד קצרה.

כיום החברה מציעה שלוש סדרות כאשר ה-A הינה סדרת הכניסה וסדרות ה-Classic וה-D הן הבכירות יותר כאשר דגמי ה-D9 וה-Classic 200 הינם הדגמים הבכירים ביותר של החברה.

 

spendor A2

 

הרמקולים של ספנדור מתאפיינים במראה ובמבנה הקלאסי של שנות ה-2000. התיבות עץ מלבניות ומאורכות ובעלות גימורי עץ שמרניים וקלים העין. לא תמצאו כאן חומרים מתעשיית החלל ולא יחידות העשויות מחומרים שניתן למצוא במטוס קרב מודרני. היחידות התקדמו עם השנים אך ספנדור משמרת את מירב הפיתוחים שלה עוד משנותיה הראשונות שזיכו אותה בחותם צליל המוכר כבר קרוב לחצי מאה. הרמקול שעומד היום לסקירה הינו מספר שתיים בסדרת הכניסה של החברה. ה-A2 רמקול רצפתי קטן מימדים שכמעט וקשה להגדירו כרמקול רצפתי. יותר כמו ״מיני רצפתי״. את ה-״פצפון״ הזה שמעתי בכמה הזדמנויות חטופות אצל היבואן והוא מיד סומן אצלי כמבוקש לבדיקה.


Spendor A2


פרטים טכנים


רמקול רצפתי 2 way הכולל יחידת טוויטר 22 מ"מ כיפתית ויחידות מיד בס 150 מ"מ. תחום הענות לתדר 36Hz-25KHz.

התנגדות: 8 Ohm.

רגישות: 85dB.

מידות: 786mm X 150mm X 258mm.

משקל: 12ק"ג.

קרוסאובר: 4.2KHz.


 

spendor A2


בניה ומראה

למרות שמדובר ברמקול קטן מימדים וקל משקל, מדובר ברמקול רצפתי לכל דבר. איכות הבניה נפלאה. הרמקול בנוי מעץ mdf בגימור אלון ברמת דיוק מושלמת. כל הפינות חדות ומדויקות להפליא. היחידות בחזית ללא גריל (אופציונלי בהזמנה) חושפות מיד את הרכב הרמקול. בחלקו האחורי נמצא פורט לבס וכמובן מחברים איכותיים לכבלי הרמקולים. המחברים טובים ומתפקדים מצוין (נקודה חשובה שאני תמיד מתעכב עליה). חזות הרמקול היא קלאסית ובעלת מראה time less. נראה שהזמן עצר מלכת וכי גם עוד 30 שנה הוא יראה ויתפקד כאילו יצא הרגע משערי החברה. בתחתית הרמקול נמצא בסיס מתכת המקנה בסיס איתן ואליו מתברגים הספייקים.

סה"כ לא מצאתי ולו הערה אחת לאיכות הבניה. כיאה למוצר בריטי קלאסי מבית ותיק.


העמדה

כבעלים לרמקולי שופר גדולים אני רגיל שכל מילימטר בהעמדה יכול להיות מאוד משמעותי ולעיתים קריטי(!) במקרה של ה-A2, מתוקף המצאות פורט אחורי באופן טבעי התחלתי בהעמדה מרוחקת כחצי מטר מהקיר ובזוית tow in קלה. בזאת הייתי בטוח שסגרתי את נושא העמדה. מקסימום עוד כיוונון לפה ולשם מה כבר יכול להיות. אז זהו שפה טעיתי. הספנדורים הללו דורשים תשומת לב להעמדה כאשר ריחוק מהקיר הינו דבר משמעותי. הבס שבקע מה-A2 בדקות הראשונות היה פשוט בילתי נתפס בעליל והוא היה כה דומיננטי שלרגע חשבתי כי ישנה יחידת בס פנימית. רק הרחקה של מטר לפחות מהקיר ולאחר מכן הגדלת זוית ההטיה פנימה הביאה את הבס לאיזון הרצוי. כל שינוי בזוית ההטיה שנתה את האיזון בין הבס לגודל ומיקוד הבמה וכאן נדרשה תשומת לב ומעט ניסוי וטעיה על מנת למצוא את האיזון האופטימלי עבור הרמקולים הללו.

ככל שהזוית פנימה גדלה כך גדל הפוקוס והמרכוז בבמה ואיתם השליטה בבס אך רוחב וגודל הבמה קטן. פתיחת הזוית החוצה הגדילה את הבס ואת הבמה אך השליטה בבס ירדה והחדות בפוקוס הבמה ירדה אף היא כמובן. נדרשת כאן תשומת לב נקודתית למציאת האיזון הטוב ביותר בחלל נתון. במקרה של החלל שלי מצאתי שהמצב האופטימלי הינו כמטר מהקיר וזוית הטיה פניה של כ-30 מעלות. הריחוק בין הרמקולים עמד על כ-2.4 מטר. עכשיו אפשר להתחיל להאזין למוזיקה.


Sting – Brand new day


 

זה אומן שאני מאוד אוהב אך אם זאת אני מוצא לעיתים שקשה להנות כראוי מהמוזיקה שלו כאשר אני נמצא בסשן האזנה נטו. השירה של סטינג במערכת וברמקולים בפרט שאינם מהירים, צלולים ומדויקים דיו הופכת את השירה שלו למעין מלמלת כזאת לא ברורה ופה אני מוצא שהרמקולים מצליחים להעביר את השירה של סטינג כראוי ולא כסלט מלמלת עם מוזיקה ברקע. התוצאה מאוזנת יחסית עם נטייה קלה לדגש בתחום התחתון, נטייה שאני כבר צופה שתלווה אותי לכל אורך התקופה שלנו יחד על מגוון סגנונות המוזיקה שאני ישמיע דרכם.

 

spendor A2


אריאל זילבר – מישהו

 


 

באלבום הזה אני מחפש את האנרגיה והדינמיקה המתפרצת של כלי הנגינה.

המוזיקה באלבום הזה מתאפיינת בדינמיקה, מהירות, נאמנות לשחזור כלי נגינה שונים בקצב מהיר ומשחקי תזמון וכמובן את קולו של זילבר שאי אפשר לבלבל אם אחר. בשיר 'מישהו' אני מרים את הווליום למה שאני מרגיש כקצה היכולת של הרמקול וכאן אני מוצא שלמרות העבודה המאומצת שאני דורש מהם הרמקולים לא מתלוננים ו-'נותנים עבודה'. אני מאזין לשיר ומהר מאוד מגיע למסקנה שאינני מרוצה מהתוצאה. אני פוקח עיניים ואני מקבל סוג של 'הלם תזכורתי' כאשר אני מתוודה שוב במיימדי הרמקול שעומד מולי ומחירו ואני בעצם מבין שהספנדורים הללו הצליחו להערים עלי ברושם הראשוני וביכולות הניגון בווליום גבוה יחסית בכך שבעצם בראשי השוואתי את הרמקולים הללו לכאלו גדולים ויקרים מהם משמעותית. בעצם כאשר עצמתי עיניים בשיר 'משיהו' השוויתי את התוצאה לזו של הרמקולים שלי שעולים פי 11 ושוקלים פי 7 יותר ורק יחידת טוויטר השופר ברמקולים שלי גדולה מיחידת המיד בס ב-A2. אז למען הסדר הטוב אני מייד מבצע איפוס כוונות במוח ע"מ שאוכל לבחון את הרמקול הזה בהתאם לרמתו ולרמת מחירו.


אני ממשיך עם האלבום של זילבר, עם כל הדינמיקה ומגוון כלי הנגינה הישנים והטובים בסגנון המוזיקה מהדור של פעם. אני מגלה שהרמקול הזה מפיק גודל במה, איזון וצלילות וכמובן ניחשתם כבר יכולות בס מעל למה שאני מצפה מרמקול ברמה הזו ואף במחיר כפול ממנו. יכולות יחידת המיד בס הקטנה (6”) הזו נשגבות מהבנתי. המגבר שלי שולט ברמקול כמובן ביד רמה וסוחט ממנו כל טיפת אנרגיה שיש בו וזה מספר לי שהרמקול הזה אוהב זרם ולא מפחד מיום עבודה קשה. מכות תוף הסנייר ברורות, צלילי כלי הנשיפה טובים למדי והאיזון בין קולו של זילבר לנגנים נשמר לכל אורך האלבום ללא התחשבות בעוצמות הווליום שאני קובע מהחלשות ועד לקצה היכולת העליונה. הדבר היחיד שהייתי מבקש לשפר יותר זה האיזון בתחום התחתון ואני מניח בהינתן תקופה ממושכת יותר יחד גם את המשימה הזו היה ניתן לצלוח טוב יותר.


יונתן רזאל – סך הכל

צלילי הפסנתר הפותחים את האלבום מייד מבשרים לי על הבאות. שחזור צליל פסנתר כנף הוא אחד המאתגרים לשחזור במערכת ביתית והספנדור עושים זאת כאן באופן יוצא מן הכלל הן ברמתם ומעבר. צליל הפסנתר נשמע טיבעי ובגודל הנכון ואני מרגיש נסחף בקסמו של הפסנתרן. קולו של רזאל טבעי ומאוזן ואני מקבל שפע של צלילות בקולו אך גודל שירתו של רזאל מעט קטן במרחב ביחס למה שאני מכיר מרמקולים גדולים יותר. השקט בבמה נשמר ברמה טובה מאוד אם כי שמעתי תוצאות טובות יותר בתחום עומק ורקע שחור אך שוב, אני אומר זאת ביחס לתוצאה אליה אני רגיל מרמקולים ברמה אחרת לחלוטין. אני מוצא עצמי שגם כאן אני שוב משווה את היכולות של ה-A2 לאלו גדולים ויקרים ממנו משמעותית כך שככל שהאלבומים מתחלפים אני מכיר את הרמקולים הללו יותר ויותר ואני מבין שאין כל קשר בין גודלם הפיזי ומחירם לבין מה שאני שומע.

בשיר השני באלבום התוצאה פשוט מצוינת פרט לבס שמשתלט על התוצאה הכללית אבל במקרה הזה אינני מאשים את הרמקולים וגם לא את המערכת ואפילו לא את החלל אלא את ההקלטה. הבס בשיר הזה חמק משליטתו של טכנאי ההקלטה וזה ניכר בכל מערכת שבא האזנתי לקטע הזה וזה בעצם אומר לי דבר מאוד חשוב על הרמקולים הללו, הם מצליחים להוציא החוצה גם את הדברים הלא טובים בהקלטה וזה נותן לי לסמן V גם בתחום השקיפות. למרות שלא מדובר ברמקול ברמת שקיפות שנמצא ברמקול קרמי טוב למשל אך בהחלט מוצגת כאן יכולת שקיפות מרשימה בהתחשב ברמתו. אני ממשיך להאזין לאלבום עד סופו ואני מוצא שאני פשוט נהנה מהאזנה נטו בלי לעסוק בחיפושים אחר כל אותן דקויות האודיופיליות הטיפוסיות. זו לא החיה כאן. הרמקולים הללו פשוט מנגנים מוזיקה נטו ועושים זאת היטב (!) חלל האזנה שלי מתמלא במוזיקה נעימה וסוחפת בלי דגש מיוחד בשום תחום פרט למעט דגש ייתר על תחום הבס כפי שצוין קודם אך בהינתן הזמן הראוי לטובת ביצוע מיקרו כוונים הבעיה כנראה פתירה. אני שב לקולו של רזאל ומוצא כי התזמון בין שירתו לבין כלי הנגינה נשמר לכל אורך האלבום. האלבום הזה מבחינתי הוא אחד ה"אנלוגיים" ביותר בספריה שלי ולכן הוא מהווה חלק משמועתי בקבלת התמונה המלאה בבחינת רמקול והספנדורים הללו מצליחים לשמר את הקסם שבאלבום הזה ברמה מעל למצופה.

 

spendor A2

 


מכאן אני עושה מעבר חד לאלבום המתאפיין בעיבוד דיגיטלי כמעט מלא פרט לקולה של הסולנית. כאן אני מחפש ראשית האם אצליח להנות מהמוזיקה הדיגיטלית. שנית אני מחפש את הנאמנות לקולה של הסולנית עם הניואנסינים שבו ושלישית אני מחפש את האיזון, מהירות, צלילות והפרטים הקשים יחסית לשחזור כראוי באלבום שרובו דיגיטלי. מתוקף אופיו הדיגיטלי של האלבום הזה ישנן ריבוי שכבות צלילים ופרטים ונדרשת כאן יכולות שקיפות ומהירות ע"מ "לתפוס" את כולן.


Dido – Life for rent

 

 

צלילי פתיחת האלבום נותנים לי רקע שחור ושקט מצוינים. צלילי המשולש ברורים וצלולים אם כי מעט קצרים. הטרנסזיינטים מעט קצרים מידי וכך גם מצילת הרגל. בכניסת מכות הבס הדיגיטלי וקולה של דיידו אני מקבל דיוק מצוין. מכות הבס קצרות, מהירות ומדויקות. הבס הדוק וקצר מאוד בדיוק כפי שאני מצפה לקבל. קולה של דיידו מזוהה מייד ואני שוב מסמן V על משבצת השקיפות בקולות אדם. קולה מדויק, ברור ומאוזן באופן נפלא עם המוזיקה המתנגנת. בנוסף אני מצליח להבחין בקלות בין הצלילים הדיגיטליים לבין הכלים המנגנים יחד עם הזמרת וזו עוד נקודה חשובה לזכות. בסיום השיר דיידו שרה כמעט לבדה וקולה בוקע מטר אחד קדימה וכאן הספנדורים עושים זאת טוב אך לא מצוין. אופס, שוב שכחתי, ביחס למחירם הם עושים זאת יוצא מן הכלל.


ההעלמות של ה-A2 בחלל באלבום הזה טובה פחות מאשר באלבומים אחרים שהאזנתי להם אך עדיין ברמה שכאשר עוצמים עיניים צריך קצת להתאמץ כדי "למצוא" אותם שוב.

ככל שאני צולל פנימה לתוך האלבום הזה אני מזוהה את אותה תכונה האופיינית ל-A2 הנהדרים הללו, הם פשוט מנגנים מוזיקה ועושים זאת באופן נפלא, מאוזן ונכון. גם כאן אינני מוצא תכונה מודגשת או חסרון בולט כלשהו. הם פשוט עושים הכל טוב ואפילו טוב מאוד. אני פשוט נהנה מכך שהם גורמים לי לשכוח או בעצם לוותר על כל התיאורים מוכרים של כתב אודיו ופשוט להתרווח אחורה וליהנות מהמוזיקה נטו גם כאשר מתנגן אלבום שהוא מאוד דיגיטלי שבקלות יכול להישמע מקומפרס וסינטטי

לחלוטין בלי זכר להנאה מוזיקלית אמיתית. שמעתי את האלבום הזה דרך רמקולים גדולים ויקרים משמעותית והתוצאה הייתה לא טובה בעליל וכאן היא פשוט נפלאה.


Live – Mental jewelry


זו להקת רוק אמריקאית אמיתית. צ'אד גרייסי המתופף נמצא אצלי מילדות כגדול מתופפי הרוק בכל הזמנים. אני מייחס לו את תואר עמוד השדרה של הלהקה בדיוק כפי ש-Cream זה לא Cream בלי הגיטרה של קלפטון וכפי ש-Pink Floyd זה לא Pink Floyd בלי הגיטרה של גילמור.


כמצופה וכנדרש בסגנון המוזיקה הזה אני מעלה את הווליום ונשען לאחור דרוך לבאות. האלבום נפתח בשיר שמיד מחזיר אותי לימי התיכון והצבא. קצב עבודת הידיים והרגליים של גרייסי על התופים מעלה בי מייד את הסיבה מדוע אני כל כך אוהב את הלהקה הזו. הבמה מסודרת מולי באופן מצוין. קולו של הסולן המוכר לי היטב נכון ומשכנע, בדיוק באמצע הבמה עם הצרידות הקלה שלו אם כי גובהו בחלל מעט נמוך. המצילות, תוף הרגל, גיטרות חשמליות, גיטרה בס וכל החגיגה על הבמה מולי מעיפה לי את החלל והתענוג באוזניים נפלא. אני שוב מביא את הספנדורים קרוב לקצה היכולת ואני מוצא שהמומנטום נשמר בלי זכר לזעקת 'הצילו', נהדר. בשיר השני האתגר בדינמיקה של הבס כבר מהווה אתגר גדול מידי עבור ה-A2 וההפרדה איננה מה אני מחפש לקבל אבל שוב אני נזכר בגודלה של יחידת המיד בס והתיבה של ה-A2 העומד מולי. גדולים ממנו משמעותית נפלו בקטע הזה ואפילו זכורות לי כמה התרסקויות קשות בעבר כך שאני לא באמת יכול לבוא בתלונות כאן.

בפזמון החוזר הבס מוריד הילוך ועולה לתדרים נוחים יותר והספנדורים חוזרים לזהר שלהם. הסולן נכנס לקצב שירה אקסטזית וה-A2 לא מחסירים מאום. בשיר השלישי אני שוקע יותר בפרטים, במהירות ובשכבות המוזיקה ואני מגלה שוב הפגנת ביצועים כמעט בילתי נתפסים ביחס למיימדים הצנועים של הרמקולים הללו. בשיר הרביעי גרייסי מוריד הילוך וגיטרת הבס לוקחת את ההובלה בדקה הראשונה וה-A2 שוב זוהרים. פריטות הבס ברורות, מדויקות ו"עבות", אני שומע את "עובי" המייתרים והדבר היחיד שהיה מעט חסר זה היכולת לאבחן את רגע עזיבת האצבע הפורטת על המתרים וקבלת אותה תחושת ויברציה מתמשכת של המיתר אבל בואו נודה, כדי לקבל את היכולת הזו צריך להיפרד מסכומים אחרים לחלוטין. דקה וחצי לתוך השיר גרייסי מרים קצב יחד עם הסולן והבס הולך אחורה כלאחר כבוד. הפזמון ועליית הקצב לא מזיזים לספנדורים ואני ממשיך לקבל עוד מכל הטוב שלהם. באלבום הזה שלא כמו באלבומים הקודמים האיזון בתחום הנמוך הוא נכון ואפילו כמעט מצוין וזה כמובן תוצר ברור של סגנון המוזיקה ומה לעשות גם יכולות ואיזון הלהקה והספנדורים הללו משקפים זאת בצורה נפלאה.

הערה: בהאזנה לקבצי שמע והקלטות באיכות בינונית ההבדלים מורגשים מייד. הרמקולים מצליחים לשקף את ההבדלים בין ניגון תקליטור מהקלטה איכותית אל מול ניגון קובץ דיגיטלי באיכות בינונית בלי שום מאמץ.


spendor A2


Marla Glen – This is Marla Glen

 

 

באלבומה של גלן שבהחלט מהווה אתגר בתחום הדינמיקה, גודל במה, מהירות ואנרגיה אני מקבל תוצאה שברגעים הראשונים נשמעת קטנה ורזה למדי אל מול מה שאני מצפה או לייתר דיוק, רגיל לקבל. אני נאלץ פעם אחר פעם עם הספנדורים הללו להיזכר שמדובר ברמקול ריצפתי מהקטנים שאני מכיר בטח הקטן שעבר אצלי בעשור האחרון ואם זאת גם באלבום המאתגר הזה אני כמעט ולא מוצא מחסור בפרטים ובסדר על הבמה. המחסור באנרגיה, יכולות הדינמיקה וגודל קולה של גלן לוקה בחסר אל מול רמקולים גדולים ויקרים מהזוג ספנדורים הנפלאים הללו.

 

spendor A2

 

סיכום

 

אין ספק שמדובר ברמקולים מאוד מיוחדים. המימדים הקטנים, הרכב היחידות הכמעט מצחיק יחד עם תג המחיר מציגים כאן את מהות הביטוי "לא לשפוט ספר לפי הכריכה שלו". מדובר ברמקולים שחוברו למגבר מהאימתניים שיש העולה יותר מפי חמש מהם ועם כושר דחיפה מכובד בכל קנה מידה. נכון, זה נשמע כמו over kill מיותר שעלול להוות "יותר מידי" עבור רמקול כזה ובכך לא באמת לקבל תמונה נכונה על יכולות הרמקולים הללו. אז זהו שלא (!) ה-A2 אוהבים כח וכמה שיותר. הם לא מפחדים לתת עבודה בכל רמת ווליום וגם והתקרבות לקצה עוצמת הניגון שלהם לא ממש גרמה להם לזעוק לרחמים. לא תשמעו אותם צועקים הצילו כשהווליום מטפס למעלה. היכולות שלהם בתחום הנמוך הן בילתי נתפסות כאשר מביטים בגודלם הפיזי. בייתר תחומי התדר הרמקולים הללו מציגים יכולות נפלאות של איזון, דיוק ומרכוז בחלל. היכולות שלהם להעלם בחלל מזכירה את יכולות ההעלמות של רמקול מוניטור טוב. מדובר ברמקולים שפשוט מנגנים מוזיקה בלי הרבה חוכמות. האזנה לשעות ארוכות בלי להתעייף היא השורה התחתונה כאן. מה שכן, נדרשת תשומת לב רצינית בנושא העמדה בחלל. יש משמעות אדירה לזוית ההטיה ולריחוק מהקיר אלו משפיעים באופן קריטי על ביצועי הרמקולים הללו ויש לתת לכך תשומת לב מירבית.


שורה תחתונה: מדובר ברמקולים פשוט נפלאים עם תמורה מעולה לכסף


מחיר: 9,700 ₪

יבואן: סאונדקווסט


רכיבי המערכת


רמקולים

Avantgarde Acoustics Duo G2

 

הגברה

מגבר הספק AVM SA8.2

 

קדם מגבר

AVM PA 5.2

 

מקורות

טרנספורט / דאק / סטרימר – AVM MP8.2

אנלוג – Project RPM1.3

פונו: Cambridge Audio 640P

 

כבילה

רמקולים – Nordost Heimdall 2

אינטרקונקטים – Nordost Frey 2

חשמל – Nordost Frey 2, Sine Coliseum

 

תשתית חשמל

קו ייעודי, הארכה חיצונית, פאזה נפרדת 25Amp+ HifiTuning Gold

מפצל חשמל: Oyaide R1 + XXX.

דופלקסים (X2): Sine Nano

 

סטנד

DIY עץ במבו תלת שכבתי 38מ"מ X2

שיכוך Gregitek Aerius, Finite Element Cerabase Classic.

 

אקוסטיקה

תקרה: פנלים SOLO HEXAGON 50mm.

קיר מערכת: חיפוי עץ + דיפון אקוסטי

מעבר לתגובות בפורום