ביקורת סרט - מרדף קר
סרגי ליטבק
07-02-2019 21:40
סרט חדש בכיכובו של ״ליאם ניסן״. האם ישחזר את ההצלחה שלו כמו בסרט ״חטופה״? סרגי ליטבק בדק וחזר עם מסקנות
ליאם ניסן: מה כבר לא נאמר עליו. נאמר שהוא חריג בנוף סרטי האקשן אשר בהתחשב בגילו, שהוא תפס נישה ונראה שחוזר על עצמו בכל הסרטים שהוא משתתף בהם ואכן כל זה נכון. אחרי הצלחה המאוד משמעותית של ״חטופה״ מ-2008, ניסן בהחלט החל להשתתף בסרטים שלהם מאפיין מאוד ספציפי. הדמות יוצאת לנקמה.
למי שלא מכיר, ליאם ניסן יליד אירלנד, היה אמור להיות מתאגרף, אבל העדיף משחק. אחרי שנים של תפקידים קטנים בתיאטרון ותפקידים נוספים על המסך הקטן התווסף גם תפקיד משנה בקולנוע. לימים נצפה על ידי ספילברג בהצגה ומשם משך אותו לרשימת שינדלר. אבל כמה שהסרט היה הצלחה מסחררת, ההצעות לא נפלו על ניסן כל כך מהר, ליתר דיוק, זה לקח עשר שנים שלאחריהן ניסן שיחק במלחמת הכוכבים, חלק הראשון שלא בגללו עדיין נחשב הסרט רע (בעיקר אצל מעריצי הסדרה מלחמת הכוכבים). מאז, בתחילת שנות האלפים שיחק ב"צוללת ק-19", "כנופיות ניו יורק", ומשם הוא כבר היה מבוקש לחקירה"ממלכת שמים", "באטמן" של נולאן וכן הלאה. אבל דווקא הפקה צרפתית בתסריט של לוק בסון, ״חטופה״, הפך אותו לשחקן אקשן, בדומה לארני וסליי של שנות ה80.
אבל ב-2009 כמה חודשים אחרי יצאת הסרט "חטופה", אישתו ״נטשה ריצ'רדסון״ נפצעת ובעקבות כך הולכה לעולמה, מה שגורם לניסן לקחת פסק זמן. זה קרה כאשר ניסן היה באמצע צילומים של סרט, הוא יצא לביקורים של הלוויה וכעבור תקופה קצרה הוא חזר לסיים את הצילומים כאילו כלום לא קרה. אבל כאשר הצילומים הסתיימו, ניסן ירד אל נפשו ואל ייגונו. אחרי תקופת האבל, ניסן חוזר לקולנוע ומאז ועד היום, הוא העמיס את עצמו בעבודה, בצילומים. בעיני אנשי הקולנוע איתם הוא עובד, הם מחשיבים אותו לאיש מקצוע, אשר ממוקד מטרה, נכנס מהר לתפקיד ולכן מאוד קל לעבוד איתו.
בעשור השני של שנות האלפים, ניסן חוזר לגלם דמויות טרגיות של אנשים שהם פגומים, מדוכאים או מחפשים נקמה על קרובים שנפגעו או הולכים להפגע. וגם בסרט הזה, ניסן משחק אב המתאבל על בנו שנרצח על ידי מאפיה, בשל ניסיון לשדוד מהם סמים.
אז אחרי אזהרת ספויילרים (אני מניח שזה כבר מובן) אספר מעט על הסרט.
ניסן הוא ״נלס קוקסמן״ (זה הזמן לצחוק על זה, כי גם בסרט יעשו את זה), שחי בצפון הקפוא של ארה"ב. עבודתו היא נהיגה במפלסת שלג ועל זה הוא אפילו מקבל אות כבוד של איש השנה בעיירה הקטנה שלו. בנו שעובד בשדה תעופה מקומי, נרצח בשל העלמת קוקאין מספק מקומי. ואז הסרט נכנס לניסיון לברר מה זה להכיר אדם, לדעת איזה סרטים הוא אוהב ואיזה מוסיקה הוא שומע, כי אישתו של נלס, גרייס (לורה דארם) חושבת אחרת. אבל בתור אישה אבלה לבנה, היא מחליטה לקום ולעשות את בעלה מאושר. הוא בינתיים, מחליט לשים קץ לחייו, אבל אדם שעבד ביחד עם בנו, מגלה לו את התמונה האמיתית ואף מציין שם של אחד האשמים במות בנו.
משם הדברים הולכים ומסתבכים, נלס מחליט לקחת את החוק לידיים שלו למתחילים לטפס במדרגות הפשע ולאט לאט לחסל אותם. במקביל, ברון סמים (טום בייטמן), מנסה לקחת את הילד שלו אחרי גירושין מאישתו האינדיאנית וללמד אותו ערכים טובים, אורך חיים בריא גם אם זה באמצעות ציניות של שימוש באלימות וניצול.
רצח אחרי רצח, נלס נאלץ לפנות למישהו מעולם הפשע שהוא חבר, ואת אחיו שהיה פושע לשעבר והיום גר עם אישתו הפיליפינית שכלל לא מודעת לעברו ומשפחתו. וכן גם בארון הסמים שמנסה להבין מי מחסל לו את העובדים שלו, פונה במחשבה לכיוון מסוים ומשם הכל הולך להתדרדר.
טוב, כאן אני אעצור בלספר את העלילה ואגיד כי הסרט הוא הפתעה מאוד נעימה. הוא בהחלט דרמה ואקשן, ולמרות שהוא רחוק מלהיות סרט נקמה כמו שקוריאנים יודעים לעשות, זהו סרט שנמצאים בו הרבה אלמנטים שונים של החיים, רגעים קומים, מגוחכים המציגים שאלות כמו אהבת אב לבנו ואהבת בן לאב. כאשר נלס חוטף את בנו של הברון, הילד מחבק את החוטף ונרדם בחיקו כאשר כלפי אביו כלל אין לו רגשות דומים לאלו כמו לזה של נלס.
בסופו של דבר, זהו סרט מאוד שנון, מצחיק ברגעים מסוימים, מגוחך להפליא ודי תואם את הדמויות שמשחק ניסן כבר עשור. אני חושב שזהו סרט נפלא, שאני הולך להנות לצפות בו גם בעתיד ולצחוק ולהתרגש ממנו בכל רגעיו.
ציון 8.5
לא באמת חובה לראות אותו בקולנוע, אבל בהחלט ממליץ על סרט שנודע לעצמו בכל רבדיו. אם תחליטו ללכת ולראות, אשמח לקבל הערות שלכם על החוויה. תהנו