הפנתר השחור - ביקורת סרט

סרגיי ליטבק
16-02-2018 09:59

הסרט החדש של מארוול מציג מדינה דמיונית באפריקה עם גיבור על שחור וכוחות גדולים ומרשימים, האם גם הסרט הצליח להרשים אותנו?

אי שם באמצע שנות ה- 80, בימאי אמריקאי שחור בשם ספייק לי, שם את הקהילה השחורה על המסך הגדול ואחרי "עשה את הדבר הנכון", היה לשם דבר בקטגוריה. ולמען האמת, נכון לעד עכשיו, כל יצירה הקשורה לקהילה השחורה בארה"ב - ניתן להביט בה דרך נקודת מבטו של ספייק לי שמהווה כמעין שגריר שלה הן בהוליווד והן בעולם המערבי. אבל, בשנה שעברה, נראה כי את ספייק לי מחליף מישהו אחר אשר מתחיל למשוך תשומת לב ונראה כמייצג הקהילה השחורה החדש. זהו ג'ורדון פילי עם הסרט "תברח" אשר מציג את הקהילה החדשה, המודרנית - לה פחדים משלה, הפליות משלה וכו'. "המלך מת, יחי המלך החדש" ונראה כי ספייק לי עצמו הרגיש כיצד הוא מאבד מהיותו מרכז הקהילה, האם המלך הבא ממתין להיותו מוכתר?

הפנתר השחור - ביקורת סרט
אז היום, תחילת 2018 בחסות העולם הסינמטי של מארוול שנמצא באמצע החלקו השלישי, אנחנו מקבלים עולם שלם של קהילה שחורה אשר מובל ע"י בימאי בן שלושים: ראיין קוגלר. אחרי כמה סרטים קצרים, כמו ספייק לי, ראיין הולך לנושא של הגזענות והפרדת הגזעים בסרטיו. בעצירה קטנה עם סילבסטר סטאלונה וסדרת ה"רוקי" ראיין מייצר את "קריד" שנחשב בזמנו לסרט מפתיע והיום "הפנתר השחור", שכולו שירת ברבור לתרבות האפריקאית השחורה.

מה קורה בסרט עצמו: שבוע לאחר רצח אביו של צ'חאללה, הוא ממונה למלך ווקאנדה, אבל לא לפני שהוא עושה טקס של קריאת תגר ע"י שבטים שכנים. כמובן שיהיה קרב, ללא צל של ספק וברגע המשבר אדם חשוב יצעק צעקה וזו תניע אותו לנצח. אבל בהיותו מלך יש לו הזדמנות לנקום באויב האומה והוא מפספס אותה - מואשם בהיותו מיושן כמו אביו עם פוליטיקה של אבי אבותיו. על מצע זה, מגיע לוחם צעיר משורות CIA שנראה כי רצונו הלא ברור ולא קשור - מתחיל להיות מאוד ברור ומתחיל להיות מאוד קשור לווקאנדה, ועל הווקאנדה להחליט מה היא מעדיפה להיות: חלק מהעולם העכשוי או לא, כי ווקאנדה יכולה להיות אחראית על מה שקורה לבני האדם השחורים בכל העולם ולא רק באפריקה. אני יודע ש"אכלתי את הראש" עם ווקאנדה כי גם הסרט עשה את זה, אחרי שעתיים ועשר דקות שנראה כי חצי שעה בכיף יכלו להחתך שם, לא פסחו עלינו - וחבל שלא.


עולם בדיוני שלם נוצר בכדי להביא ליצירת הסרט הזה ונראה כי פנטזיה היא לא הבעיה המרכזית של אלו שיצרו את הסרט, אלא העובדה היותם אנשים אמריקאיים לבנים, שרוב הסרט נראה שניסו להציג את האפריקאיים מנקודת מבט מאוד מסוימת שקשה לי למצוא את המילים לכך, אבל העובדה הזאת לא שחררה אותי מכל הסרט. בתקופה שכל סרט מהווה השראה עבור הדור הצעיר כנקודת מקור לאמיתות, הסרט הזה שהוא בדיה ופנטזיה, נראה שנוצר בצורה "מוקומנטרית", מנסה להיות אמיתי הן בעולמו שלו והן בעולמנו שלנו.

ושוב העולם הסינמטי של מארוול ממשיך להתרחב וכמקרה הראשון בעולם מצליחים ליצר הכותבים של הסדרה, עולם כה מורכב וכה מרהיב שלא ניתן לברך אותם על זה. זו עבודה כה רבה של יצירת עולמות שונים ומגוונים והפעם נראה שהם חוזרים על עצמם באותה המסגרת. כנראה שאנשים ימשיכו לצרוך את הסרטים של מארוול ואלו ימשיכו להנפיק אותם כפס ייצור ותו לא. אני לא אומר שוב דבר לגבי איכות  (זה אולי לא ירוד, אלא מרגיש שחוק בעיקר), אעדיף להמתין למשהו טיפה יותר חדש וטיפה יותר מקורי - גם בעולם הפנטזיה.


ציון כללי: 7.5


הפנתר השחור

Black Panther
ארה"ב 2018
מבית דיסני-מארוול
 
במאי: ריאן קוגלר
מבוסס על ספרי הקומיקס מאת: סטן לי וג'ק קירבי
שחקנים:
צ'דוויק בוזמן - טצ'אלה/ הפנתר השחור
מייקל ב. ג'ורדן- אריק קילמונגר
לופיטה ניונגו- נאקיה
פורסט וויטאקר- זורי
מרטין פרימן- אוורט קיי רוס
אנדי סרקיס - יוליסס קלו
אורך הסרט: 134 דקות

מעבר לתגובות בפורום