ביקורת סרט ";נקמה זרה";

מאז תחילת שנות התשעים ההיסטוריה העולמית השתנתה. תם עידן מסך הברזל, המלחמה הקרה וברית המועצות התפרקה - העולם הקולנועי איבד אנטגוניסט מאוד חשוב ממחיי היום יום - הרוסים. לפתע לא היה יותר אותם ומה שהיה לפחות למשך כמה סרטים וכמה קליפים לשירים טובים היו ה-IRA ראשי תיבות של ״הארגון אירי להתנגדות בריטית״. כנראה העולם המערבי קיבל הרבה יותר מהמאבק ההוא ולא מעט פעמים המאבק היה להשוואה אלינו. הוא הופסק אי שם ב-2005 ושלנו טרם. אך גם ההיסטוריה מראה כי המאבק האירי כנגד הבריטים, היה לדוגמא והשראה להקמת מחתרות בישראל (לח"י).

יחד עם זאת יש לנו את ג'אקי צ'אן - אגדה קולנועית, אשר בגיל 63 עוד מצליח להפתיע ולחדש. לכמיטב מסורת של סרטי נקמה, קוואן (צ'אן), יוצא לחפש את האחראי למות בתו שנהרגה בפיגוע באמצע לונדון שהיה אדם אחרון עם קשר דם שלו. כאשר המשטרה לא מצליחה לתת פתרונות לאב האבל, הוא מחפש את האחראיים לרצח אצל סגן השר בענייני הIRA ליאם הנסי (ברוסנן). קודם כל המפגש של שני אנשים מעולמות מאוד שונים (זה כבר לא אבירי שנחאי), מביאים להתנגשות בפני עצמה - הוא פוליטיקאי חמום מוח שחיי על הקצה מתמיד, ואילו השני - אדם מבוגר שקט ומאופק שלא רוצה להתאפק עוד. 

אחרי שקוואן לא מקבל תשובות מליאם, הוא מתחיל להפעיל עליו לחץ בצורה של איומים גלויים, אבל ליאם המנסה למצוא בעצמו את האחראים לאירוע, מוצא עצמו נאלץ להתגונן בפני "מטריד". כאשר התמונה מתבהרת, מתברר כי זה לא ממש כמו שחשבנו. עברו האישי והמקצועי (בעיה לצ'אן) מביא אותו להלחם כנגד המחתרת כולה כדי למצוא את האחראים למות בתו ולנקום בהם. בדרך נגלה כי הדברים הרבה יותר מורכבים יש הרבה יותר אינטרסים משנראה לעין, ויותר מדי גורמים אשר מעוניינים להשפיע על המצב.

לא אגלה את הפיקנטריה כפי שהיא ולא אחשוף יתר על המידה פרטים. זה משום שהסרט הזה ממש שווה צפייה. לראות את צ'אן בתפקיד דרמתי בתוספת לא מבוטלת של פעלולי אומנויות לחימה מביא את הסרט למקום אחר לגמרי ממה שאנחנו רגילים לראות מצ׳אן. אבל בסרטים שכן ראיתי אותו בתפקידים דרמתיים, מצאתי אותו כשחקן מצוין שבהחלט יודע לגעת בצופים. יחד עם צ'אן, ג'יימס בונד (בפנסיה) פירס ברוסנן, מציג דמות מאוד צבעונית  ובעיקר אירית (אין לזה מושג אחר). יוצא שגיבורי אקשן טרם יצאו לפנסיה למרות גילם המתקדם (לא מאוד, כן?)

התגובה הראשונה שקיבלתי מהסרט היתה: "הסרט איטי מדי ולא מביא לרגעי שיא ונראה כי הסרט די מונוטוני". עכשיו אני יכל להבין מדוע הסרט יכול להרגיש ככזה. אני חוויתי את הסרט בניסיונות לנחש את המהלך הסרט הבא ולרוב זה קרה ללא מאמץ רב מדי. הסרט לא היה עם הפתעות רבות מדי בתסריט שיכולתי להגיד "וואו - לזה לא ציפיתי", אך עדיין הסיפור האנושי שמחזיק את הסרט כשהאב שרוצה למצוא את האחראיים למות בתו, לא הרפה לרגע מצית משהו בצופה שלא מאפר לו להתנתק מהמסך עד שזה יגמר. אבל ספויילר קטן הנגוע באזהרת צפייה - ההמחשה של רגע הפיגוע היה מציאותי מדי לטעמי ונראה אוטנטי בהחלט. וזה, למרות התמונות הקשות, אחד הרגעים החזקים ביותר בסרט.

זהו סרט טוב, שמציג את הנושא שאנו מכירים על בשרינו היטב, אבל מחזיר בחזרה את הנושא על סדר היום ומעוניין לבדוק שוב, האם הנושא הסתיים סופי - או טרם. אני לא מהמר יותר בעניין הזה במציאות, אבל בסרט תמצאו את התשובה.

ציון -7.5