פסטיבל הפסנתר בדיגיטאון 2017
פסנתרן מופלא אחד, וזוג אוזניים במצב שמיע עזרו לבחור את המערכות המעולות, הטובות, הזולות והגרועות בתערוכת דיגיטאון. קבלו את הזוכים והבוכים.
צרור עובדות קצר לפתיחה:
1. פסנתר כנף הוא הכלי הקשה ביותר לשחזור בהקלטה ובהשמעה במערכת סטריאו.
2. אף מערכת אודיו ששמעתי בעשרות השנים האחרונות לא הצליחה לשחזר במאת האחוזים את צלילו של פסנתר.
3. פסנתר הוא כל פסנתר, אפילו עומד חורק במועדון קשישים ירושלמי, כפי שחוויתי לא פעם ממרחק של מטרים ספורים. שלא לדבר על פסנתר כנף מכוון ומתוחזק בעת רסיטל על במת אולם הקונצרטים.
4. היו מערכות בודדות שהתקרבו לשחזור מציאותי.
ובמידת הקרבה של השחזור המוקלט והמושמע עסקתי ושוב ושוב בתערוכת ״דיגיטאון 2017. סובבתי בדיסק פיזי, או הזרמתי דיגיטלית באיכות לא דחוסה מאפליקציית TIDAL את אותו קטע - ״אלה טורקה״ של מוצרט בנגינת הפסנתרן איוו פוגורליץ׳ בהקלטה המשובחת של דויטשה גרמופון מ-1994 שמבליטה במקור בהצלחה רבה את רצפת הרעש שנוצרה באולפן ולא מעלימה דבר, גם לא את ההיס. פרויקט הפסנתר המושווה התנהל לו רק ביום הראשון של התערוכה, ביום השני נבצר ממני להגיע. ולאחר ההבהרות וההסתייגות אכריז בזאת על התוצאות:
הקנייה הטובה ביותר בתערוכה
המשימה שהניחו ״לוי את קורן״ מדיטאון בפני המציגים היתה פשוטה. לגרום למוסיקה להשמע טוב, ובזול, מקסימום 20000 ₪ למערכת שתשיג את מירב הנירוונה האודיופילית. שלושה הרימו בתערוכה את הכפפה, שלושתם בחרו בפתרון האלגנטי של הזרמת מדיה, וזנחו את המקור הפיזי.
מקום ראשון: NAIM AUDIO עם NEAT
הרכב: סטרימר/ממיר/מגבר משולב NAIM דגם יוניטי אטום (10500 ₪), רמקולים ניט איוטה על מעמדים תואמים (4500 ₪), כבלים של קורד מסדרת סיגנצ׳ר ואפיק (כ-3000 ₪ לערך).
ללא שום ספק זו הזוכה בתואר ״המערכת הטובה והזולה ביותר בתערוכה״. 18000 ₪ שתשקיעו במערכת מינימליסטית שתעמוד בפני כל הנהלה, מכל מין שהוא, תקנה לכם ארוחת טעימות מתמשכת שיש בה קצת מהכל: מספיק בס יפה כשלעצמו טוב יותר ממתחרה אחת לפחות שנזקקה לסיוע, מספיק פירוט, מספיק הפרדה ומעל הקול מתעלים טוויטר ריבון משובח ובמת סאונד רוחבית גדולה שקיימת במחצית מרוחב הקיר הקדמי הארוך.
ומדובר בפלא ויזואלי. רמקולים קטנטנים (רוחב 20 ס״מ, גובה 13 ס״מ, עומק 16.5 ס״מ) שאמנם נשמע כי הם מתאמצים מול אתגר הפסנתר, במיוחד במיד הלא מספיק נוכח, אך מתעלים על עצמם בסך הכל. שומעים שמדובר בפסנתר, וזה הרבה, ומבחינים בקלות שהצליל ממלא את החדר הגדול. אמנם אין מה לדבר ברמות המחיר הללו על גוף ענק של כלי או הבחנה במשחקי ההנגדה העדינים של תיבה גדולה מול אצבעותיו של פוגורליץ׳ המקישות על הקלידים, אבל מה שיש מספק בהחלט. בראוו. תנו לי אימוג׳י של מחיאות כפיים.
מקום שני: SCANSONIC
הרכב: סטרימר/ממיר/מגבר משולב סקאנסוניק דגם R1 (כ-2800 ₪),
רמקולים סקאנסוניק MB1 על מעמדים תואמים (10000 ₪) בשילוב סאב-וופר סקאנסוניק S12 (כ-3500 ₪)
בתצוגה בסיסית הסקאנסוניק הפסידה בבירור לשילוב המנצח שבין נאים לניט. בין הרמקולים נוצרה במה מאוד נחמדה בעת שפסנתר הכנף נמתח בקמצוץ מגודלו האמיתי בין הרמקולים. טוויטר הריבון נשמע מעט לחוץ אבל די מפורט וגם המיד היה טוב מאוד. רק הבאס נעדר, לחלוטין. לא היה באס. ההגברה הזעירה במערכת הכל באחד של סקאנסוניק פשוט לא מספיקה מול הרמקולים.
הקופסא שהצילה את השילוב היתה מונחת מלכתחילה בין הרמקולים, והיבואן זיו פרלמן מ״אודיוזיפ״ ידע לשלב היטב ובמהירות בין הסאב האקטיבי, 12 אינץ׳ קוטרו, לבין הרמקולים. הזיפ מצא בדיוק את הנקודה בקרוס שבסאב שבה משתלבת השלישיה. הפסנתר קיבל נפח ומשקל יפים מאוד, ביחס למחיר, והבאס השתלט מאוד בקטנה על הסיטואציה הכללית. רק בשל ההעדפה למערכת אורגנית, ללא קבי סאב, מדורגת הסקאנסוניק במקום השני.
מקום שלישי: B&O
הרכב: רמקול מוגבר יחיד דגם A9 (כ-12000 ₪).
העיגול המעוצב מתוצרת דנמרק הוא מועמד יחיד בין כל השאר מזן הרמקולים המחוברים ההולכים וכובשים את השוק.
בהיותו יחיד ומיוחד בתערוכה, אין מה לעסוק כאן בבמת סאונד או בהדמיית האיור הסטריאופוני, כי לא נוצרת כזו מרמקול מונו. בפסנתר הוא משכנע באופן חלקי. הגבוהים והמיד עמוקים ועשירים ואפילו יש עומק מסויים לבאס, ושומעים היטב את נמוכי הפדאל, אך לא הרבה יותר.
וכמה אזהרות לפני שתחליטו לזרום דווקא איתו. ה-A9 יכול למלא בצליל נקי ומשכנע חדר בגודל של עד 20 מ״ר, משום שהוא נשמע במיטבו בעוצמה בינונית. העיצוב שובה העין מסתיר מאחוריו רמקול מחומרים פלסטיים - ושומעים זאת לרעה בעיוותי צרימה בעוצמות גבוהות. מכיוון שמבחן הפסנתר מוגבל רק לדגמי הרמקולים שהשתתפו בתערוכה נגלה לכם שקיים רמקול מחובר יחיד במינו - באותו מחיר בישראל - שמפיל את המועמד הדני לקרשי במת הסאונד בנוק אאוט מהדהד, ופרטים יבואו במהרה.
לפני שנעבור לזוכים בקטגוריות הבאות מילה קטנה על מה שהמערכות הזולות שבחנו אינן מסוגלות לעשות: כל שלוש המתמודדות לא הצליחו במידה שווה להשמיע את רצפת הרעש, ההיס שמעבר לפסנתר. את הפירוט והרזולוציה הזו מקבלים רק במערכות יקרות בהרבה.
הפוך גוטה, הפוך
״בתערוכה אני פותח לרמקולים את הצורה״ אומרים לעצמם בתערוכות מציגים שרוצים להוכיח שרמקולים זולים יכולים להישמע במיטבם עם אלקטרוניקה יקרה מהם משמעותית. בתערוכות קודמות עשה זאת יגאל לסרי (אלקטרוניקה יקרה מאוד של פאס לאבס עם רמקולים זולים של טריאנגל). הפעם, בגישה ההפוכה לזו המקובלת הדוגלת ברמקולים תחילה נקטו שניים:
מקום ראשון: MAGNEPAN וחברים משומשים
הרכב: קומפקט דיסק וינסנט (משומש), הגברת מנורות אודיו ריסרצ׳ (משומש),
רמקולים MAGNEPAN 1.7i (כ-13000 ₪)
הדלתות של מגנפאן שוב הוכיחו, שהן המציאה הגדולה ביותר בעולם מערכות הסטריאו, שמחיריו מתנפחים והוא הולך ומתרחק מהישג ידם של רבים. כמעט חמישים שנה שבני משפחת וויני מייצרים בארה״ב בסוג של אנטי עיצוב מקובע
רמקולי ריבון שטוחים (עומק כ-5 ס״מ), וגדולים (גובה 165 ס״מ, רוחב 48 ס״מ) שנשמעים פשוט חלום. וכדי להגיע לתוצאה הזו לא צריך להשקיע מסביב לרמקולים זולים בהגברת מנורות יקרה שעולה עשרות אלפי שקלים כפי שהודגם בתערוכה.
מספיק לחבר את המאג׳יס למגבר טרנזיסטורי שיודע לספק להם את הזרם הרב הנדרש, ואתם מסודרים. והנה שתי דוגמאות זמינות - אנת׳אם דגם 225 או NAD דגם 375 שיעלו לכם כ-6000 ₪ במסגרת חיסול המלאי אצל היבואנים, שכן השניים כבר יצאו מייצור.
הצליל פתח בחדר של דני בכור מ״אודיו אקסטרים״ במת צליל אדירה וכה נוכחת בכל המימדים. הפסנתר בגבוהים ובמיד נשמע משגע כשהבא הפתיע בגדול. המאג׳יס מפיקים באופן טבעי, באס שהמהדרין-טהרנים מגדירים כלא טבעי. הנפח שחסר לבאס, בשל הפאנל השטוח, מקבל הזרקה מלאכותית של נפיחות. הפעם בשילוב הגברת המנורות היקרה גם כמשומשת של אודיו ריסרצ׳ התוצאה נשמעת הומוגנית לגמרי עם שאר חלקי הפאנל, הדוק ונעים מאוד להאזנה ארוכה ובתוספת ההיס שברקע, זה שאנחנו מחפשים אותו בכל חדר ומתחת לכל תדר.
ואגב הרמקול הזול יותר של מגנפאן שהודגם בחדר ה-.7 (כ-9000 ₪) הפיק בפוגורליצ׳ית שוטפת צליל שלעיתים צרם, ולעיתים חירחר בחלקים הכבדים בסונאטה. האשם בתקלה שהתרחשה ביום הראשון של התערוכה בשעות הערב איננו ברמקול - שראוי לקבל הזדמנות נוספת בחנות של דני בכור ברמת אביב. נראה שלתקלה גרמו המנורות בפרה המשומש של אודיו ריסרצ׳. באותו בוקר חובר הקומפקט הלא חדש של איון, מדגם CD5 של איון, ששימש גם כפרה ישירות למגבר ההספק של אודיו ריסרצ׳ מדגם VS110. אז ניגן ה-.7 בכל הקטעים האחרים (פרט לפסנתר) באופן שהחליק את המוסיקה ללא תלונות מהתנוך לתוך האוזניים.
מקום שני: ROKSAN עם MONITOR AUDIO
הרכב, קומפקט דיסק רוקסאן מסדרת בלאק (26000 ₪) , מגבר/ממיר משולב רוקסאן מסדרת בלאק (29000 ₪),
רמקולים מוניטור אודיו סילבר 500 (13000 ₪)
כעשר שנים שלא שמעתי את סדרת הסילבר של מוניטור אודיו. אחרי דיגיטאון 2017 אני מודה שהפסדתי. הדגם הבכיר של הכסופים דור שש הם רמקולים במחיר שפוי שמפיקים מהפסנתר באס הדוק ונעים שלא קורע את הבטן משתי יחידות של 8 אינץ׳ כל אחד. הגבוהים ברורים, מוגדרים היטב ולא צעקניים בשום צורה ואופן.
המיד יפה ומשתלב באופן קוהרנטי מאוד עם שאר היחידות כשהמכלול הזוגי פותח בחדר במת סאונד נרחבת ודי גבוהה הממורכזת בין ה-500, אם כי הרמקולים לא העלימו את עצמם בחדר במאת האחוזים, ובקטעים העמוסים בסונאטה היה ניתן לשמוע מעט מהמיד הלחוץ כשהוא טמון עדיין בתוך היחידה, 4 אינץ׳ קוטרה.
בדרך הישר
המבחן הקלאסי פוגש בשלב זה את הגישה הקלאסית. רמקולים יקרים בעשרות אחוזים ממחיר האלקטרוניקה
המובילה אותם בדרך האודיופילית. התוצאות יכולות להיות טובות מאוד, וגם גרועות מאוד. הכל תלוי, וגם זו קלישאה משומשת לעייפה, בשילוב.
מקום ראשון: ESOTERIC עם FOCAL
הרכב: נגן רשת ומזרימדיה אזוטריק דגם N05 (כ-26000 ₪), מגבר משולב אזוטריק דגם F05 (כ-33000 ₪)
רמקולים פוקאל סופרה 2 (65000 ₪). כבלים שונים של רי-כייבל (כ-6000 ₪).
הצלילות של המערכת הזו, שאיננה יקרה במיוחד, שובה את האוזן. אני מזרים פנימה את הפוגורליץ׳ באמצעות האפליקציה של טידאל, ולא מדיסק ומגלה שבתחילה שום דבר לא מציק. הפדאל והבאס נשמעים כאן הומוגניים לחלוטין, טוויטר הבריליום בתיבת השופר של הפוקאל סופרה 2 מאוד מאוד מרווח וחושף טוב את רמת ההיס המפורטת שמתחת לפסנתר. חשיפת רבדי ההקלטה כאן היא ברמה אחת מתחת למערכות שעולות יותר מ-300000 ₪ אבל הבאס הנעים, המרווח גם הוא מפצה במשהו על כך. בין הרמקולים נוצרה במה מציינת שמוסיפה עוד נקודות לתוצאה המאוד מאוזנת, אם כי לא חפה מבעיות.
ואגב, ההישג של אנשי AV טופליין, מקפיץ אותם, פרט לרמות הפירוט והרזולוציה המוסיקלית, לקטגוריה הבכירה בתערוכה של ליגת האלופות. הכינוי המתבקש ״סינדרלה״ למערכת שעלותה כ-130000 ₪ אבל נשמעת כמעט כמו מערכות שעולות פי שניים ויתר מודבק ברגע זה.
מקום שני ואחרון: MOREL עם PLINIUS
הרכב: קומפקט דיסק פרימר 22 (15000 ₪), מגבר פליניוס 9100 (19000 ₪),
רמקולים מוראל סופראן (55000 ₪).
בחדר של יצרן הרמקולים הישראלי מוראל התהפכו היוצרות: לא מקור והגברה יקרה בשילוב רמקול זול, אלא רמקול יקר בשילוב אלקטרוניקה זולה יותר. הגישה הזו לא הוכיחה הפעם את עצמה. הסופראן, דגם הדגל הנוכחי של מוראל העלימו את עצם בחדר בצורה טובה, אך במקביל נוצר משקל לא מאוזן לחלוטין לצליל: הפסנתר הודגש מאוד במה שנוגע לגבוהים החלקים שנוכחותם לחלוטין לא צרמה ולמיד הנוכח והחזיתי, אבל יחידות הבאס פשוט לא זזו. לסופראן נחוץ ללא ספק מגבר משולב ראוי יותר, או אפילו של שילוב של פרה ומגבר הספק מתאימים.
הבאס שהיה חסר בסופראן הופיע עם אותו מקור והגברה בדיוק בעודף מוגזם, כבד ודומיננטי בזוג הנוסף של מוראל, אוקטאב 6 לימיטד אדישן (24000 ₪) שהודגם בחדר. הבאס ברמקול רגיל ופאסיבי לגמרי רעד ולא נשלט, כאילו הושמע מסאב וופר אקטיבי קולנועי שלא כוון כיאות. הנמוכים לא התחברו לכלום וחטפו את הבמה בדומיננטיות מהמיד והטוויטר שנלקחו ישירות מדגם הפט ליידי של מוראל ונשמעו מצידם משובחים מאוד.
היום הראשון של התערוכה לא האיר צלילים למוראל. למחרת, ביום השני תוקן המעוות והפליניוס פינו את מקומם באדיבות רן שביט מ״סבו אודיו״ לשילוב בין פרה/מגבר הספק של אקיופייז. משום שלא שמעתי, על התוצאה בשילוב עם רמקולי הסופראן יעידו אחרים.
ליגת האלופות
נודה על האמת, האלפים שגדשו את מסדרונות וחדרי דיגיטאון באו כתמיד בשל האפשרות הנדירה במקומותינו לשמוע מערכות סטריאו שעלותן מאות אלפי שקלים, שאינן נגישות עבור 99 אחוז מהאוכלוסיה. דיגיטאון 2017 איפשרה לסיים את פסטיבל הפסנתר בשלושה חדרים עם שלוש מערכות שמחירן בארץ יותר מ-300000 ₪. שלושתן אגב חושפניות בטירוף, והחשיפה הזו באה עם גבוהים לא רכים והיא לא מלטפת בנעימות את האוזניים.
מקום ראשון: ארייס סראט עם PRISM AUDIO ו-MHZS
הרכב: טרנספורט/דיסק 99 MHZS (כ-16000 ₪), ממיר פריזם סאונד קליה (12000 ₪), קדם מגבר ארייס סראט אינקיטו (40000 ₪), 2 מגברי הספק מונובלוקים ארייס סראט איאניוס (110000 ₪), רמקולים ארייס סראט סטאנטור (50000 ₪).
כבלים שונים מתוצרת אודיו מיקה וטלוס אודיו (כ-80000 ₪). סה״כ: כ-310000 ₪.
הדיווחים שהגיעו בשנים האחרונות מדירתו של לוני מ״אורק אודיו״ עסקו בקסמי סאונד שעושה האיש בעזרת ציוד של חברה אנונימית לגמרי מהאי השכן קפריסין. כה אנונימי עד שהיה קשה לי אפילו לקלוט את השם: שננו, ותכניסו לכם טוב טוב לאוזניים - ארייס סראט, משום שמערכת ההגברה והרמקולים שלה היא המנצחת הגדולה של מבחן הפסנתר המשווה בתערוכת ״דיגיטאון 2017״
הפסנתר של איוו פוגורליץ׳ נוצר בחדר בקיר הסאונד המרשים ובעל המימדים הנרחבים, הגבוהים והעמוקים ביותר בתערוכה ממש מקיר לקיר. לו היה מפיק-העל הרוצח פיל ספקטור שיצר את המושג ״קיר סאונד״ במוסיקה קם מתאו הוא היה מועבר תוך שניות מהגיהינום הראוי לרוצחים לגן העדן של האודיופילים. לסטאנטור, הרמקול הקטן ביותר של ארייס סראט שלושה אלמנטים בתיבה אטומה לחלוטין - מעל משקיף טוויטר ריבון, מתחתיו יחידת מיד ולמטה יחידת באס 10 אינץ׳ - השילוב הוא מקשה אחת של פסנתרנות משכרת. האצבוע על המנענעים כל כך בולט כולל מהלכי הכפלת האוקטובות שהוא משקף לחלוטין את הוירטואוזיות של פוגורליץ׳, ואם זה מה שמביא דגם הכניסה של ארייס, תארו לעצמכם מה יכולים לעשות הרמקולים האחרים שלהם.
כמקובל בגישת האולטרא-אודיו הנוכחית הבאס ככל שהוא מטמטמם מעט נוקשה, אבל רק קצת משום שהוא מהדהד נפלא ומהלכו טוב בהרבה מאשר בשילוב בין הלקסמן למג׳יקו שמגיע ממש בשורות הגרובות. הטוויטר פיקנטי באופן זעיר מאוד, טיפה טיפה חריף. עבורי, ההפתעה הדגולה של התערוכה, משום שלא פיתחתי ציפיות גבוהות.
מקום שני : LUXMAN עם MAGICO
הרכב: קומפקט דיסק לקסמן D08U, קדם מגבר לקסמן 900U, מגבר הספק C700U, רמקולים מג׳יקו S3MK2
כבלים שונים של אקוסטיק זן וקונדו. סה״כ כ-320000 ₪.
זו מערכת נפלאה ממש, שרק הקומפקט של לקסמן מנע ממנה להיות הטובה בתערוכה. היה כאן 90 אחוז מהכל: במה דגולה וענקית בין הרמקולים בשלושת המימדים כמצופה ממערכת אולטרא על. והכל, תוך העלמה מוחלטת של הרמקולים בחדר פירוט ורזולוציה שגורמת לך לשמוע באופן מוחצן ומפעים מהפסנתר כל דבר כולל כל היסון מרמת הרעש הגבוהה בהקלטה. ועוד לא אמרתי דבר על גוף הפסנתר וההבדלים החד-נשמעים בין הפדל, לקלידים, למיתרים - כלי עצום שכל חלקיו פרושים לפניך באופן מובחן ומתמזגים ביחד לכדי שלמות אחת. יאיר תמם, המתכנן הראשי של מג׳יקו שכיבד את ״דיגיטאון 2017״ בנוכחותו יכול להיות מאוד מרוצה.
אבל אז באים עשרת האחוזים הנותרים וממרמרים את העסק. הטוויטר קצת מעייף בדיגיטליות קומפקטית, התחום התחתון של המיד הוא ברוטאלי ומודגש מדי. הבאס הוא לא באס של פסנתר אמיתי. הוא נהדר בפני עצמו אך קצר ומהיר מהרצוי. ה-S3 החדש סימן 2 חושפני ברמות, אבל נוקשות הבאס יכולה להיות לא לטעמם של אנשים מסויימים. זה ויכוח ארוך שנים שאני מנהל עם תמם ועם אלון וולף, שותפו למג׳יקו. אני זוכר שבתום העשור הקודם, לפני שבחרו בפתרון של תיבות אלומיניום תעופתי בלבד שילבו השניים בדגמים מסדרת M הנושנה, אלומיניום ועץ יחדיו שהאריכו את ההדהוד הנמוך במיזוג שאהבתי יותר.
כשחזרתי לחדר בערב, שבו הבעיות לשכון באוזניים. ההבדל הקומפקטי שבין 90 ל-100 מעולם לא היה מוחשי יותר. ערן פוגל, האיש והמוניטין מאחורי ״אודיופריק״ הבין מיד שיושבי השורה הראשונה לא כל כך מרוצים. והציע לעבור לשורת הכסאות השניה ״שם שומעים יותר טוב״, צדק חלקית, אבל הצליל הקשיח מידי במקור הקומפקטי לא נעלם. גם החלפת האינטרקונט מ-RCA ל-XLR לא סייעה.
והנה קסם שקוראים לו פטיפון. מחוץ לתחרות פוגורליץ׳ בפסנתר, הרים פוגל את אותה מערכת בדיוק, והפעם רק מפטיפון של מישל ומגבר פטיפון של לקסמן לגן עדן אודיופילי של ממש. ועל כך בפירוט סופרליטיבי וספקטקולרי בפעם אחרת.
מקום שלישי ואחרון: NAIM עם NEAT
הרכב: קומפקט דיסק CDX-2 עם ספק 555, קדם מגבר עם ספק 552, מגבר הספק מסדרת 500 הרגילה,
רמקולים NEAT דגם Ultimatum – XL6, מעמדים למערכת פריים, כבלים מסדרת סופר לומינה. סה״כ כ-310000 ₪
תערוכת דיגיטאון הוכיחה שבאותו חדר ממש, עם שתי מערכות שונות בשילוב של אותם יצרנים אפשר להגיע להישג פנומנאלי באחת, ולכשלון מפואר ויקר בשניה. המערכת הגדולה של נ׳ ונ׳ עשתה לנו נ׳א באוזן. לנו? לא רק אני, המבקר האובייקטיבי אומר זאת. תשמעו מה שהיה לידידי מיקי ועדיאל, אב ובנו, חובבי מוסיקה גדולים שאהבתם למוסיקה קלאסית מתחרה רק בסגידתם לאלקטרוניקה של NAIM לומר על השילוב ״נשמע רע מאוד. כניימופילים אדוקים זו האכזבה הגדולה בתערוכה״.
והדברים הקשים כתובים בפורום, כאן ממש. ואוסיף משלי: הפעם, שלא כמו בקסומה הקטנה, הוחדר הדיסק הפיזי של פוגורליץ׳ לקומפקט דיסק. הקובץ הדיגיטלי הפיזי הפריד טוב יותר בין מרכיבי הפסנתר, והרמקולים הקרובים מאוד לקיר יצרו צליל משמעותי וגדול מבחינת הנפח. זה המשפט החיובי האחרון שאומר על ״הגדולה״ של ניים וניט שכן גוון הצליל היה בלתי נסבל - הסאונד היה בהיר באופן מוגזם, הגבוהים צרחו, והבאס שהיה טוב, אך ורק טוב, הועלם מתחת למתקפה הצורמת.
תיקנו, ותיקנו טוב
הרכב: קומפקט דיסק מרנץ 5005 (2500 ₪), מגבר משולב אנת׳אם STR (כ-23000 ₪),
רמקולים מוניטור אודיו סילבר 300 (11000 ₪)
מגברי סטריאו משולבים עם מערכת כיול אקוסטית לתיקון חדר-תדר אינם המצאה חדשה. כבר באמצע העשור הקודם המציאה חברת לינגדורף הדנית את הקונספט, אך בשנתיים האחרונות הצטרפו אליה חברות נוספות כמו ארקאם (רסיבר דו ערוצי מדגם 250 שהוצג בתערוכה אך לא הודגם) ואנת׳אם עם מגבר העל החדש שלה, ה-STR.
עליתי לחדר של טאץ׳ קונטרול יבואן אנת׳אם בהרגשה שרמקולי מוניטור אודיו מסדרת סילבר טובים עד מאוד, אבל המיד מיחידה של 4 אינץ׳ קצת לחוץ. היתה לי עוד סיבה לדאגה - חשבתי שהקומפקט הדיסק הבסיסי ביותר שמציעה מרנץ יכניס מעט נוקשות דיגיטלית משלו לכל התהליך עניין שיפגע בקשר הקרוב שבין המיד והגבוהים. טעיתי, או שמערכת הרום קורקשן המשובחת של אנת׳אם ה-ARC תיקנה את הקול. מי יודע?
ובכן, הבאס בסילבר 300 היה נעים בדיוק כמו באחיהם הבכירים, התוצאה נותרה קוהרנטית ומאוחדת להפליא - והמיד בפסנתר של פוגורליץ׳ נשמע פחות לחוץ מאשר ב-500 והפך את במת הסאונד ואת ההעלמה העצמית של הרמקול לנוכחים מאוד - ללא שום הסתייגויות.
רק לשמע השעשוע עברתי לצד השני של החדר. שם חיכתה למבקרים מערכת קולנוע מלאה של אנת׳אם מבוססת על רמקולי מוניטור אודיו, בשילוב של סדרת הסילבר החדשה ואמפקס הותיקה יותר. באדיבותם הסכימו המציגים לנתק את רוב חלקי המערכת ולהותיר למבחן הפסנתר רק נגן בלו ריי של פיוניר, רסיבר קולנועי בתצורת סטריאו אנת׳אם 720 שכייל בעזרת אותו אלגוריתם בדיוק בהתאם לחלל, וזוג רמקולים קדמי של מוניטור אודיו, הפעם סילבר 200.
אמנם הקוהרנטיות הנעימה בין היחידות שצויינה בשני הדגמים הגדולים יותר בסילברים, לא נעלמה כאן. אבל בפרמטרים חשובים נוספים ניכר שינמוך באיכות: במת הסאונד היתה מוגבלת יותר מאשר בשתי הדגמות הסטריאו הטהורות, והנמוכים המהדהדים של הפסנתר שיוצרת הלחיצה על הפדל יצאו הפעם במחול במשקל קל יותר.
תם אך לא נשלם. על שלושה חדרים נוספים שבהם לא התאפשר להשלים את פסטיבל הפסנתר. ועל סוגיות נוספות בחלק השני של סיכום התערוכה, ולא תצטרכו לחכות לו-לי שש שנים וחצי.