בית הזכוכית - ביקורת סרט על הורים וילדים

סרגיי ליטבק
29-08-2017 18:44

ביקורת סרט: מה דעתכם על ילדים שנאלצים לעבור מעיר לעיר בכל פעם שאביהם מפוטר, לנסוע בדרכים לא ידועות ולעבור דרך חינוך שונה? בית הזכוכית מספר לנו על משפחה שכזו, צפינו.

מהו המרחק בין דמיון החלומות של הילדים ולבין טירוף המציאות של ההורים? השאלה עצמה גם בעיני נשמעת מעט מוקצנת ואף לא הגיונית, נוכח הסרט "תקרת הזכוכית", אשר מציג זוג הורים שלא מצליח להתחבר אל שום מקום מגורים ומוצא עצמו נודד ללא סוף בכל רחבי ארה"ב אי שם בשנות ה70\80. שאלות רבות באות בסיטואציה כזו: האם ההורים הם "בסדר"? האם הילדים זורמים עם המצב? מה יקרה למשפחה כזאת והאם ילדים יוכלו להשתלב בעולם ה"אמיתי", אחרי שיגיעו לגיל ההתבגרות? איזה חלומות יש למשפחות כאלה, עם איזה בעיות עליהם להתמודד ומה מחבר אותם בסופו של יום? והאם ישנה אפשרות שזו דרך חיים עדיפה הרבה יותר על תהליך האורבניזציה שעובר על העולם?

יצא במקרה ולפני מספר חודשים נחשפתי במקרה ל"קפטן פנטסטיק", של הבמאי מאט רוס - סיפורם של משפחה שחיה בטבע ועל פי חוקי הטבע, אבל האידיליה נשברת, כאשר האימא מתה ועל הבעל והילדים לעבור הליך של קבורת האמא במהלכו הם חשופים אל מול סבים שאינם מרוצים מאורח החיים שבתם בחרה ואף מנסים לאחר מותה "לתקן" את הנכדים לדרכים המקובלות. הסרט מציג את אהבתו המסורה של האב (ויגו מורטנסן) הן לדרך החיים והן לילדיו כאשר מנסה לשמור על האמונה של המשפחה ו הקשר בין כולם. הסרט העלה שאלות של מה נכון ומה הלא, איזו מערכת חינוך אפקטיבית יותר ועם איזה ארגז כלים ילדים יצאו אל החיים הבוגרים.

הדרמה "תקרת הזכוכית", מתבוססת על סיפור אמיתי של זוג הורים שבשל אי יציבות נפשית גורר את הילדים להרפתקאות החיים. ונראה כי לא הכל הוא רע, יש רגעים ממש שמחים בהם המשפחה מאוחדת והאב מוביל דעות וחינוך נכון (כמה שרק ניתן להכריז עליו נכון - הן מהצד והן מהאגוצנטריות של התרבות המערבית - המערכתית). בני המשפחה הבנויה מזוג הורים, שלוש בנות ובן אחד, מוצאים את עצמם מגוננים האחד על השני מפני העולם החיצוני ועם הזמן יותר מהעולם הפנימי שלהם, כאשר האב האלכוהוליסט, ממשיך לפזר הבטחות שווא על בנית בית מזכוכית אשר יספק מקום לכל אחד במשפחה. אבל, נראה כי אותו בית לא יבנה לעולם. גם כאשר המשפחה מתאקלמת סוף סוף במקום אחד, הבניה לא תקרה, כי יש אנשים שיודעים להבטיח יותר מאשר לקיים, לקחת יותר מאשר לתת, להתחבא יותר מאשר לצאת ממקום הנוחות.


הסרט מלא רגש וחיבה אל האחים, בעיקר אל האחות ג'נט, אשר בגיל ה30 לחייה, נזכרת אשר אחרי תלאות מצאה את עצמה בורחת מהבית ומשליטה של אביה. היא מנסה למצוא את עצמה כאשת כתיבה, אבל נכון לעד אותו יום מסתפקת בכתיבת טור רכילות- לא משהו שהייתה מייחלת לעצמה באמת. בחירתה להינשא לאיש כספים בורגני, מהווה טריגר למפגש משפחתי ובו כל הטענות עולות, הן על אורח החיים שהתנהל במשפחה (ההורים חיים כהומלסים בניו יורק ואף השתלטו על בניין נטוש). הם אף מבקשים הלוואה מהחתן הטרי – בכדי שיוכלו לרכוש קרקע השייכת לאם המשפחה (החצי השני של הירושה שלה), מסתבר כי למשפחה יש ממון אבל כל חייהם, חיו בעוני מרוד ולא היו מוכנים לעשות דבר כנגד זה. האידיליה המשפחתית מחזירה את כל האחים להתאחד ולתמוך האחד בשני לאורך כל חייהם ולהמשיך להיות בקשר עם ההורים, למרות רגשי טינה על הילדות שעברה עליהם.

בסופו של דבר, זוהי פנינה קולנועית אשר תגרור אתכם אל מעמקי הנפש - להורים שביניכם, תעלה שאלה: מה החינוך הנכון עבור ילדיכם?! אולי הסרט הזה ייתן מעט פרספקטיבה לכך, איפה ניתן לעשות נכון וכיצד ניתן לפשל עם הילדים, כמו שאולי ההורים שלנו פישלו איתנו (או שלא). אבל דבר אחד בטוח, הפעם הוליווד מנסה למצוא את עצמה בסיפור מן החיים, עם המון רגש - וטוב שכך.

ציון - 8.5

טירת הזכוכית

THE GLASS CASTLE

ארה"ב 2017

במאי: דסטין דניאל קרטון
מבוסס על ספרה של ג'אנט וולס
שחקנים
ברי לרסון  - ג'אנט
וודי הרלסון – רקס
נעמי ווטס – רוז מרי
אורך הסרט: 127 דקות

מעבר לתגובות בפורום