התהליך הסתיים Triangle esprit gaia ez. רמקול ריצפתי במבחן
טריאנגל, יצרנית הרמקולים הצרפתית שהיתה מזוהה עם צליל בהיר ומעט רזה, סיימה לטעמי את תהליך העידון שלה. מה יצא מזה? איך הוא נשמע אחרי השינוי? הכנסו ותגלו.
את היצרנית הבאה אני מכיר היטב. מזה היטב? משנת 2005 על כל הגילגולים שלה והדגמים בתוכה. מי שהביא אותה בעבר היה אייל פור ז״ל שהצליח לחשוף את הקהל הישראלי למוצרים המיוחדים של היצרנית הזו. ליצרנית הזו יש סטיגמה של מוצרים בהירים, חדים. עד 2010 זה היה די בצדק. אך משנת 2010 החלה היצרנית בתהליך עידון התחום הגבוה. אבל מכאן נולדה בעיה אחרת. הקסם של הרמקול הזה הוא לא רק ברזולוציה שלו אם כי ביכולת שלו להיות מאוד אוורירי. ועל מנת להשאיר את האווריריות הזו ויחד עם זאת להוריד בהירות זה משחק שדורש לא מעט מאמצים הנדסיים במיוחד כאשר רוצים להותיר את הוויסינג הזה, שהיצרנית הזו מאופיינת בו.
לעומת זאת, הבהירות שבקעה מהרמקולים של היצרנית, ברוב המקרים, היתה בחירה לא נכונה של אלקטרוניקה. באחד המקרים, כשביקרתי אצל חבר הפורום שלמה זבדה, גיליטי שהטריאנגל אלטאה (שהיה בבעלותו) יכול לנגן בעידון מלטף כשמחברים אותו נכון. אז היום, להבדיל מבעבר, לא צריך להשקיע את אותם מאמזצים על מנת להוציא ממנו עידון - וזה, כן כן, זה ספויילר.
כיום היבואן החדש (il audio) מכיר לנו את המהדורות החדשות של היצרנית ואני הראשון לבחון מה השתנה אם בכלל.
Triangle esprit gaia ez במבחן!
מדובר ברמקול רצפתי בגודל בינוני/גדול המתנשא לגובה 98 ס״מ, רוחבו 21.5 ס״מ ועומקו 31.5 ס״מ והמימדים הללו מגיעים במשקל של 18 קילו. היצרנית מדווחת על רגישות של 89.5 דציבל והיענות לתדר שנעה בין 47 הרץ ועד ל-22 קילוהרץ. כל יחידות הרמקול מיוצרות על ידי החברה. הטויטר הוא ה-TZ2500B העשוי titanium, יחידת המיד עשויה cellulose ויחידת הבס, באופן מפתיע ביחס למיקום הרמקול בשרשרת הדגמים, שייך לסדרת העילית ה-MAGELLAN העשוי פיברגלס אך עם שינויים קלים עד התאמתו ליתר היחידות. כמו בכל הרמקולים של היצרנית, גם הרמקול הזה בעל תיבה מאווררת בחלקה הקדמי מה שמקל על קרבה לקיר אחורי.
המראה שלו מהמם. טריאנגל תמיד עשו רמקולים יפים, אני לא מופתח שזה, כמו יתר הרמקולים שלהם, נראה נפלא. הוא גם מגיע בלבן ושחור מבריק אן בעץ קלאסי. בחלקו התחתון פלטה אקוסטית אליה מוצמד הרמקול עצמו. המראה מרשים, מודרני ואפילו עתידני.
תכל׳ס, מה באוזן.
Britten - Young Persons Guide to the Orchestra
הפתיח האנרגטי של היצירה הזו לא משאיר מקום לספק. הרמקול הזה מפורט, מהיר, מדויק ומאוזן מאוד. עם זאת, יכולת דינמית כזו, במחיר כזה, זה משהו שלא שומעים בכל יום. ולכן, אני כבר מתפעל ממנו. במיקוד כלים נקבל פרופורציות נכונות בין כינור לויולה, טרנזיינטים מכלי ההקשה נשמעים נהדר, וחליל הפיקולו, המסוכן שבחלילים, החד שבהם, נשמע פשוט נפלא. מתוך שלל כלי הנגינה אנו מגלים יכולת הפרדת כלים מעולה, במה גדולה ועמוקה שעדיין, כמו בעבר, מאוד קדמית אך לא בהירה וצועקת. יש רקע שחור בין הכלים והרזולוציה, כיאה ליצרנית הזו, נישארה כפי שהיתה - מצויינת.
Ben Webster stormy weather
הפסנתר פותח את היצירה ומאחור, ברקע, סכינית ומזלגות נושקים לצלחות באווירת הבר המעושן. וזו בדיוק התחושה של להיות שם. הפסנתר בגודל מרשים, משכנע, ״נכון״, והקונטרבס נשמע מדויק, מוגדר ומלא. וכן, זו היתה אחת הבעיות של הרמקולים הללו, הם היו רזים יחסית, לא עוד. לפחות לא במודל הזה. בסולו הקונטרבס זה בהחלט מתגלה. היכולת של הרמקולים הללו לרדת נמוך ולספק שם למטה צליל מוגדר היא אחת מהיכולות המרשימות בטווח המחיר הזה. יש עוד, הדינמיקה של הסקסופון למשל שהיתה גם מעולה, הדיוק בתחום הגבוה כמו למשל העברת צליל מצילה. אפשר בקלות לחוש את פגישת מקל התיפוף על גדות המצילה, מרכזה או ממש על הפעמון.
הערה: קל לחוש את השינוי שעשתה היצרנית הזו במודלים החדשים שלה. הם הרבה יותר מאוזנים, כמה הרבה יותר? מאוזנים לגמרי. חליל הפיקולו שקצת חששתי ממנו לכשיופיע, גילה לי שאין ממה לחשוש ולא נרשמה בהירות שבעבר נרשמה בהחלט. הפתיח של היצירה הקלאסית והפסנתר במוסיקת ג׳אז סגרו לי את הפינה הזו לחלוטין - יש שינוי והוא לטובה.
Giuseppe Verdi "Il Trovatore" Pavarotti, Sutherland, Wixell, Horne, Ghiaurov, Bonynge 1976 I
בשיחזור קולות אדם לטריאנגל אף פעם לא היתה בעיה. אבל הפעם, לא רק שאין בעיה, זה נשמע נפלא. קולו של פברוטי נשמע בפוקוס, במרכז עם אנרגיה כזו שהתחושה היא שהוא נמצא בחלל. גם יסמים לוי לא הצליחה לנוע מהר יותר מיחידת הרמקול. הוא חשף כל תנודה ותנודה בקולה. התזמורת מאחורי הזמרים נשמעה נפלא. למרות הדינמיקה של שני הזמרים הללו לא חשתי שהיא באה על חשבון פרמטר חשוב.
manowar warriors of the world
כאן המצב קצת שונה. זה עדיין נשמע מצוין, עדיין יש לי דינמיקה ורזולוציה מרשימה מאוד. הבס מדויק, מוגדר, חזק ויציב. אבל משהו שפעם היה מנת חלקו של הטריאנגל השתפר מאוד. הבעיה השיפור הזה היא שלפתע, ככה פתאום, תהליך העידון שעברה החברה איבד קצת מהתוקפנות וה-in your face הזה שהיה תמיד מרגש אותי במוסיקה מהסוג הזה. חסרה לי קצת ״תוקפנות״ או נקרא לזה סוג של אנרגיה שבעבר היתה מתקבלת בקלות מהרמקולים שלהם. נכון, זה לא שזה נשמע רע, זה אפילו נשמע מצוין. השירה נשמעת היטב מבעד לגיטרות והתופים, אני לא מאבד שום פרמטר ״אודיופילי״ מלבד התחושה שזה מעודן לי מידי.
dire straits fade to black
העידון הזה, שבמוסיקת מטאל ״אלימה״ כזו הוא קצת חסרון הופך ליתרון מוחלט כשמאזינים למשל ל- dire straits fade to black ששם מצאתי תוצאה תלת מימדית, נעימה מאוד להאזנה, רזולטיבית ומאוזנת מאוד. הבס מלא, מדויק וחשוב לא פחות; עמוק. ישנם שלושה פרמטרים עיקריים שהופכים יצירה כזו למרגשת להאזנה - רזולוציה, איזון טונאלי והבמה שמסדרת לנו גם גודל מציאותי. את שלושתם הרמקול הזה מעביר היטב. קולו של הסולן, קולו העמוק יש לציין, נשמע נהדר ולמרות שיש תחושה שקל לשחזר את הקול שלו, והוא ״נשמע טוב״ כמעט בכל מערכת, אם תעמיקו בהאזנה, ותחפשו ניואנסים, תגלו שמעט מאוד רמקולים יודעים לשחזר אותו היטב. יש לו צרידות קלה, ודינמיקה עדינה מאוד שהרמקול המהיר והמדויק הזה יודע לחשוף בקלות, במחיר שפוי לגמרי, ובתוצאה שאינה מתאימה כלל למחירו - אהבתי מאוד!
סיכום
טריאנגל זו לא אותה גברת בשינוי אדרת. מדובר באדרת חדשה, יפה יותר ומתאימה לכל חובב מוסיקה. הטויטר שהיה תמיד ה״קטע״ של הרמקול הזה הפך להיות חלק ממנו. הוא לא בולט, לא חריף, לא חד מידי. מה שכן, הוא נשאר אוורירי ומפורט להפליא. הבס שהיה חסר ברמקול הזה התמלא לחלוטין. זה אולי בגלל הנמכת הטויטר או הגברת המיד והבס עד כדי איזון בניהם. זה לא משנה האמת, בתוצאה הסופית טריאנגל המודרנית מיישרים קו באיזון הטונאלי כך שאין משתלט על התוצאה.
היכולת של הרמקול הזה לנגן בקול רם היא יכולת שתמיד היתה להם. אבל הפעם הוא עושה את זה טוב יותר מבעבר. הוא שומר על דינמיקה מרשימה, דיוק ורזולוציה כמו בעבר. אבל לחבילה הזו נוסף פרט אחד חשוב, אולי החשוב מכל - עידון.
למקם את הרמקולים הללו קל מאוד. קרבה לקיר אחורי לא תהרוג את האיזון אבל כמובן תשפיע מאוד על הבמה וההולוגרפיה. עם זאת, הרחקתו מקירות צד ואחוריים תייצר בדיוק את ההולוגרפיה המבוקשת והרצויה. 60 ס״מ הספיקו בשביל שאתרצה.
טריאנגל גם השאירו את קלות ההנעה של הרמקול כמו בעבר. מנורות/טרנזיסטור - חזק/חלש, בכל המקרים הוא יצליח להסתדר עם מי שאמור ל״חנך״ אותו. והיום כמו בעבר, קל לשלוט עליו.
ברמת ההתאמה למוסיקה מדובר ברמקול שפורח עם מוסיקה קלאסית גם כזו מורכבת מאוד. הוא עשוי להיות, תתפלאו, מעודן מידי למוסיקת רוק כבד. מה שבעבר היה מנת חלקו הביא אותו ללא מספיק ״אלים״ כשמבקשים זאת ממנו. ולא, אני לא מדבר על העוצמה, אני מדבר על התחושות - קשה להסביר את זה במילים.
אבל מה שבניהם, מוסיקת ג׳אז לילית, קאמרית, רוק קל, יביאו את המאזין לסוג של נירוונת היי אנד בזול - ממש זול.
שורה תחתונה: טריאנגל עשתה שינוי משמעותי, היא הצליחה להשאיר כמעט את כל מה שהיה בעבר ולגרום לנו לשכוח את החסרונות שהיו. עכשיו אפשר להגיד בביטחון - טריאנגל לא בהיר.
מחיר: 8900 ש״ח
אחריות ושירות: il audio