קינג ארתור – אגדת החרב: ביקורת סרט
הסיפור הידוע של המלך ארתור ואגדת החרב בסלע חוזר שוב לאקרנים והפעם בעיבוד מודרני (מדי?) של גיא ריצ'י שהופך את הסרט לפרקים לווידאו קליפ תזזיתי. צפינו.
King Arthur: Legend of the Sword (2017)
ללכת לסרטו החדש של גיא ריצ'י, זה כמו ללכת לראות את סרטו החדש של דיוויד פינצ'ר! אתה מצפה מהבימאי לגדולות / אתה כבר מכיר את השפה שלו - יש לך ציפיה, אבל אז מגיע הסרט ואתה אומר לעצמך, אבל זה אמור להיות הסרט של גיא ריצ'י, למה הוא אכזב? למה זה ככה ומה היה שם?
זהירות, ספוילרים לפניך!
סיפור של עבר או הווה?
אם נקח את הצופה ההדיוט (ואני לא רוצה להגיד מאיפה אני מצטט את השורה הזאת..) אשר יודע קצת היסטוריה של העולם, מכיר קצת מן האומנות הספרותית \ קולנועית (שייקספיר למשל) ואת אבירי השולחן העגול, סיפורו של המלך ארתור ואת אגדת החרב שבאבן. אותו אדם יודע ומכיר את הסיפור בצורה מסוימת, כזו שהייתה בתקופה של מסעות הצלב, תחת חשיבה אנושית תרבותית מסוימת. בכלים הקיימים באותה תקופה ורצונות של אנשים תואמים למאפיינים שלעיל, אבל מה קורה כשבמאי קליפים כמו גיא ריצ'י, מתחיל ללכת אחורה בזמן בסיפורים אבל קדימה בזמן בטכנולוגיות? הרי כבר קיבלנו את שרלוק הולמס תחת המסגרת של ריצ'י בדימויו של רוברט דאוני ג'וניור. דמות של איש אלים, שחצן ויהיר, אולי חד הבחנה אבל מספיק טיפש כדי לא לראות דברים שהם באמת שם - למול הפנים שלו. 
ריצ'י הוא לא הראשון שעשה את זה ולא היחיד, גם טרנטינו הצטרף לחגיגה דומה זו עם "ממזרים חסרי כבוד", לקח היסטוריה שמהווה זיכרון עדין (בוודאי של העם היהודי) ועשה ממנה סלפסטיק לא מצחיק (לדעתי) של "מה היה קורה אילו.. לו ואילולי..". הפואנטה בסרט ארתור נשארת זהה, מה שיש לנו כאן בסרט הנוכחי, הוא עוד שיחזור של אותו סיפור שכבר ראינו הכרנו אבל הפעם הוא מותאם לקהל הצעיר הנוכחי - סרט אקשן (הלוואי ויכולתי להגיד קליל - אבל ממש לא), עם התנהגות אנושית עכשווית: שחצנית, "מרדנית", מאוד אמפתי כביכול אבל עם המון חוסר אכפתיות.
אז זהו סיפורו של המלך ארתור, כיצד ירושת הוריו מתחמקת מידיו ומה עליו לעשות בכדי להחזיר את מה שמגיע לו, האם הוא רוצה את כל הטוב הזה? מה שקרה בפועל הוא שמרלין (מכשף ידוע לשמצה מלא מעט סרטים, כמו "שוליית המכשף") העביר לאוטר (המלך- באנה אביו של ארתור) - חרב עם קסם עוצמתי. אחיו של אוטר, ורטיגרן (המכשף - לאו), יחד עם עוד מכשף מורדרד (באמת חשבתי שמדובר במורדור מ"שר הטבעות") החליטו לשלוט על העולם כולו ורק אוטר הוא היחיד שמפריע לכך, אז יש להיפטר ממנו על כן הם משלבים כוחות ואחרי שהורגים את אישתו, אוטר מנוצח בקרב אך בנו (ארתור) מצליח לברוח ואחרי שגדל בביבים של פאתי העיר בבתי זונות, חוזר רק כדי לנקום בפגיעה במשפחתו.
הסרט נראה מצוין מבחינה ויזואלית, בהתאם לסטנדרטים של המאה ה-21, מהיר וקצבי (לעיתים נראה כמו וידאו קליפ) בעצם יש כמה מעבירים בסרט שהם פשוט קליפים. וגיבור, כן גיבור שלא רוצה שום קשר לגורל שאמור לחכות לו, נראה כי הדמות שנבנתה בלתי אמינה בעליל. מתוך דמות שלא רוצה שום קשר לחרב שהוא בדיוק הוציא מהאבן, משוכנע לקחת חלק מהמסע.. בעצם הוא לא משוכנע, פשוט העבירו אותנו הצופים לשלב של יאללה, הוא הסכים - מה הלאה?! הקטע המעצבן הנוסף הוא גיבור כל יכול שאין דבר שהוא לא יכול ושום דבר לא יכול לפגוע בו ואין שום דבר שיכול לעצור אותו אז זה הופך את כל הסרט למשהו חסר תועלת לצפות בו, מה שקורה כאן שכאשר ארתור מחזיק בחרב הקסמים הוא בלתי מנוצח והמכשפה ששולחת איתו נחש אימתי שטורף את כולם חוץ מהגיבור, אז מה הפואנטה של הסרט אם מלכתחילה היא הייתה שולחת את הנחש שהיה אוכל את כולם ובזה מסיימים את הסיפור?!?
עו מופיעים כאן שומר ראש שחור עור ולוחם סיני שהוא לא עבד של מישהו - אם אתם מחפשים התאמה בין עובדות והיסטוריה לסרט מסוג זה, ובכן - אין כלום, אבל "אל תהיו כבדים" - זה בסה"כ בידור קל, סרט מהנה לצפייה שנשכח אותו אחרי 2 דקות ונמשיך בחיינו. אז כן שווה לראות את הסרט, אפילו בקולנוע כי הקיץ הזה רק הולך ומתחמם באולמות קולנוע ואלו ילחמו על כל צופה.
ציון 6.5