פורשים בסטייל – ביקורת סרט

סרגיי ליטבק
24-04-2017 19:30

מורגן פרימן, מייקל קיין ואלן ארקין מגלים שהפנסיה שלהם נמחקה, אז מה אפשר לעשות בכדי לממן את המשך החיים? האם זהו עוד סרט על שודדי בנקים מבוגרים או אמירה נוקבת על החברה? צפינו.

לא הרבה אחרי שציינו בפסח את היציאה מעבדות של כמה מאות שנים, אנו מקבלים סרט שבא להזכיר לנו שאנחנו עדיין עבדים גם בזמן הנוכחי לאדון החדש \ ישן - הכסף, או הבנקים או כל שם אחר שתקראו לזה ולא באמת בני חורין. למרות שזהו סרט קומדיה שאמורה להיות קליל, הוא נוגע בנקודה מאוד רגישה בה יותר ויותר אנשים מתחילים להבין שהם עבדים למערכת הכלכלית הנוכחית, שם אין לך - לא יהיה לך ויקחו ממך גם את זה. אז מי שדד את מי ולמה, הבה נראה, זהירות ספויילרים לפניך!

שלושה חברים בני שבעים+, מגלים יום אחד שהפנסיה לא הולכת להגיע אליהם יותר מהמפעל בו עבדו מעל ל-30 שנים, אשר נמכר לחברה רב לאומית שמעבירה את התעשיה לחו"ל. כך שאין יותר פנסיה, ההכנסה היחידה של כל אחד מהחברים הולכת להעלם, ויחד איתה נעלמים החלומות וכל התכנונים עתידיים. אחד החבורה הוא ג'ו (מייקל קיין), אשר בגיל הפרישה, הוא מוצא עצמו משלם משכנתא בעבור בתו ונכדו שזו תוכל ללמוד במקום טוב יותר, אבל הבנק שנותן לו מסגרת של 30 יום בלבד להסדיר את התשלום, אחרת הלך הבית. בביקור מוקדם יותר בבנק, מתקיים שוד וזה מעודד את ג'ו לפנות לחבריו ולגייסם לרעיון לשדוד את אותו הבנק אשר מסדיר את הלוואות החברה שבה הם עבדו אחרי מכירתה.

העולם לא ממש פייר ואנשים שעבדו את רוב חייהם עם זכות לפנסיה, מוצאים את עצמם רגע לפני קבלתה נזרקים אל הרחוב ולא משנה מה הסיבה לכך, אין מי שיגן עליהם. הסרט אף אומר לנו שכולנו נהיה בגיל הזה ועלולים למצוא את עצמנו במצב הזה. אז אין לנו יותר מדי מה לעשות עם המידע, אלא רק לראות סרט על הנושא, בתקווה שנחווה סוג של סיפוק רגשי ולא נעשה שום פעולה אקטיבית מעבר לצפייה בסרט. זה נלקח מתאוריה פסיכולוגית אשר גורסת כי אם תחשוב על משהו, זה יהיה מספיק חזק שתחווה תחושת הרפייה ואשליית "עשייה" (אם יש לך רעיון כלשהו, אל תספר אותו, אחרת כבר לא יהיה לך את התשוקה לעשות את הרעיון כי כבר קיבלת "ווידוא" בכך שסיפרת אותו למישהו).

פורשים בסטייל – ביקורת סרט
שלושת המבוגרים מתכננים מזימה, מגייסים יועץ, מתכוננים לביצוע ועבודה רבה יש להם לפני היציאה ובעיקר הכנה של מה לעשות במידה והם הולכים להיתפס. כאשר שלושתם מבינים שהם נדפקו כמו רבים אחרים בידי המערכת שפוגעת בהם ואף אחד לא מגיב בחזרה ואין יותר מדי מה להפסיד, נשאר רק הרעיון של מה ניתן להרוויח מזה. ומה עלול לקרות? כפי שעלול לקרות בגיל מבוגר, משהו יצוץ ברגע הלא נכון וכמו בכל סרט טוב, הגיבורים יצטרכו להתמודד עם האתגרים האישיים שלהם בכדי לנצח את המערכת. שוב דבר לא מבטיח שהם ינצחו (טוב אולי חוץ מהשם של הסרט).

כן, הזמן הוא המטבע הכי יקר בעולמנו, כולנו מזדקנים וראינו לכך עדויות בתקופה האחרונה - כוכבים רבים עליהם גדלנו ופסקול חיינו התנגד לשיריהם, הלכו לעולמם. חלק גדול מהכוכבים שראינו בעבר על המסך הגדול התבגר וגם הדמויות שלהם השתנו בהתאם ואנחנו רואים יותר ויותר סרטים כאלה: "מתים על החיים", "סבא בהפרעה", "המתמחה", "סוף סוף וגאס" (יש עוד סרטים בהם משחק רוברט דה נירו) אבל הכוונה שגם את השחקנים הללו החליפו קידומות - כמו כולנו, ואנחנו חיים באירוניה של "סה לה וי". לפחות התסריטאיים מנצלים את העובדה כי השחקנים החזקים של הוליווד הזדקנו וכותבים תפקידים בהתאם לגילאיים ומדי פעם אף מפתיעים לטובה עם סיפור, אולי לקוני, אבל עדיין חביב כדי לצחוק ולהנות מסרט של שעה וחצי, כדי להזכיר כי אולי אנחנו כבר לא צעירים, אבל אנחנו עדיין פה.


דבר אחרון שרציתי להתייחס אליו, הוא הבמאי זאק בראף, אם ראיתם את הסדרה "סקראבס", אז זהו ד"ר דוריאן - למרות כי זהו השלישי בקריירה שלו (באורך מלא), נראה כי עבודה בסדרות וצילום של כמה סרטים קצרים, הביאה לתוצאה טובה למדי שהבמאי מצליח להביא צוות שחקנים לסרט שהוא רגיש ומצחיק, מלא אירוניה על החיים ובעיקר נוגע במקומות לפעמים לא נעימים אבל הם חלק מהחיים, מהתרבות המערבית העכשווית - קפיטליזם טהור: הדבר היחיד שמעניין תאגיד, זה רווח נקי, ללא הוצאות נלוות! כל מה שניתן לחסוך על גבי מישהו - זה מבורך.

אז אני שוב חוזר לחג החירות שלנו, להזכיר כי החופש האמיתי נמצא בראשנו וכאשר העולם מנסה לכבול אותנו, (ואולי הקולנוע גם עוזר בזה) רק אנחנו יכולים לקחת את החיים ולחיות לפי הכללים שלנו ולא של מישהו אחר שהעז להטיל עלינו את המרות שלו.

ציון הסרט: 7.8

מעבר לתגובות בפורום