רמקול מדפי Vienna Haydn Grand Symphony Edition במבחן

אז מה כבר אוכל ללמוד ולחוות מרמקול מדפי שאינני יכול מרמקול גדול? האם לעומת היכולות של רמקול גדול אליהן אני רגיל כבר שנים כל מה שצפוי לי לכל היותר זו "הפתעה" לטובה "למרות" היותו רמקול מדפי ועוד אחד כזה שהוא קטן מימדים יחסית?

מי שלא מכיר אותי ברמה האישית, את הסקירות שלי לאתר אני עושה מתוך הנאה אישית, אהבה, סקרנות וכמובן מתוך הרצון לתרום את חלקי להעשרת החברים כאן בפורום. אני יכול לספר לכם שרמקולים מדפיים איכותיים תמיד סקרנו אותי. הרצון להבין כיצד הם נשמעים בהינתן כל התנאים הראויים מסביב, שהרי רמקולים מדפיים hi-end יש בשפע, וברחבי הרשת לא מעט מושבעים שיש להם משיכה בלתי מוסברת לרמקולים מוניטורים.

יש גם את כל אותן אקסיומות כמו "רמקול מדפי עושה דברים ששום רמקול גדול לא יכול" או "ברמקול גדול יש בעיות שבמדפי אין..." ועוד אמרות כאלו ואחרות שלעיתים נכונות ולעיתים לא. אני תמיד טוען שזה תלוי תיכנון וכמובן, איך לא, מחיר וגודל החלל.

חשבתי במשך תקופה ארוכה על מועמד ראוי. ובשיחה עם היבואן רן שביט (סבו אודיו) בהקשר אחר לגמרי, עלתה ההברקה לבחון את הויאנה אקוסטיק והנושא נסגר בשניות בודדות. ימים ספורים לאחר מכן החבילה נחתה אצלי בבית - זוג רמקולים מוניטורים.

את חברת ויאנה אקוסטיקס אני מכיר. את רמקול הדגל שלהם אני מכיר היטב. מדובר במפלצת העונה לשם the Music - רמקול מדהים בכל פרמטר. בנוי לתלפיות, ונשמע כפי שהוא נראה - מהמם. אז את סף הקבלה אלא עברו אצלי מזמן. 

קצת על החברה

חברת ויאנה אקוסטיקס שוכנת באוסטריה עם מורשת מעניינת למידי.

החברה הוקמה ב-1989 ע"י פיטר גנסטרר שהוא בעצמו מהנדס אקוסטיקה. בהינתן כמות ורמות היכלי הקונצרטים בויאנה מדובר בחלומו הרטוב ובמגרש הביתי של תחום האקוסטיקה. ההיכלים בויאנה חלומיים ובעלי היסטוריה של שנים רבות. הם ידועים בעולם כשם דבר ומכאן באופן טבעי היו למושא מחקרו של פיטר.

כבר בשנת 1990 התרכזה החברה בפיתוח אחד המוצרים המרכזים שלה הרי הם דרייברים קואקסיאליים יחודיים. לימים הם הגיעו לרמות גבוהות מאוד עם היחידות הללו אשר ניתן לראותן כיום בסדרת הדגל שלהם ה-KLIMT יחד עם יחידות הספיידר הנמצאת לכל אורך קו המוצרים שלהם.

בשנת 1995 החברה הטמיעה את חותמה בעולם האודיו עם רמקול דגל, cost no object מדגם Silver Shadow שגרף מספר פרסים ובכך בעצם קבלה ״כרטיס הכניסה״ רשמי שלה לתחום והחלה לצבור את המוניטין אשר הולך לפניה עד היום.

בשנותיה הראשונות רשום לזכותה מגבר מנורות אך כהחלטת חברה למקד 100% משאבים בתחום הרמקולים מחלקת ההגברה עברה לארכיון החברה ומשם הכל היסטוריה - היה וכנראה לא יהיה.

הדרייברים של החברה מיוצרים ע"י ספקים חיצוניים ע"פ ספספיקציות המגיעות ישירות מפיטר עצמו.

בקרת האיכות מתבצעת בחברה עצמה אשר מדווחת על זיהוי סטיות במדידות היחידות היכולות להגיע עד ל-1.5db -/+. בכל סדרת דגמים נשמרות היחידות שאושרו אישית ע"י פיטר והן משמשות כנקודת רפרנס לכל דרייבר שנכנס בשערי החברה. יחידות שלא עומדות בבדיקות ההתאמה חוזרות ליצרן.

תיבות העץ מתוכננות ע"י החברה עד לרמת גודל פאזות, עוביי חומר, סוג הגימור, מרכיביו ושלבי ביצועו.

יצור התיבות מבוצע במפעל איטלקי ותיק ואין אפשרות לקבל שום גימור שחורג מהאפשרויות המוצעות ע"י החברה מהטענה שגימורים שונים משפיעים על התוצאה הסופית. מניסיון אישי עם דגם ה-Music, מדובר בעקרון. כלומר: אין אפשרות לקבל גימורים אחרים מלבד אלה שמוצעים. וזאת פשוט המדיניות והמחויבות שלהם למוצר.

לסיכומו של עניין מדובר בחברה רצינית הדוגלת בשיטות ובחומרים מודרניים תוך שילוב ושמירה על מורשת עתיקת שנים עם היסטריה מוכחת בעולם המוזיקה.

בנימה אישית

את הרמקולים קבלתי חדשים. את סיכות הנחושת שסגרו את הקרטון פתחתי במו ידי בסלון ביתי. מנסיוני ידוע שיש כאן עניין חשוב(!) של הרצה. אך משיחה עם היבואן התברר כי מדובר בזמן הרצה ארוך. כמה ארוך? 250 עד 350 שעות.

בקיצור, כאיש נשוי ואבא לילדים קטנים נכנסתי פחות או יותר לרומן של חודשיים בסלון ביתי. אבל מה לא עושים בשביל הקוראים שלנו.

חשיבות ההרצה כה ברורה עד שב-50 שעות הראשונות ישבתי כמה פעמים רק כדי להכניס רשמים על ההבדלים שבמהלך ההרצה. עשיתי זאת כמה פעמים. נגיע לזה בהמשך.

פרטים טכניים, מראה ובניה

מדובר ברמקול 2 way, בעל יחידת "6 ספיידר, יחידת "1 דום טוויטר משי, תחום הענות לתדר 40Hz-20kHz.

התנגדות: 4 Ohms

משקל: 10ק"ג יח'.

מידות: 174mm x 361mm x 265mm.

איכות הבניה היא לעילא ועילא, רמת הגימור פשוט מושלמת. הגימור מבריק בצבע שחור פיאנו - פשוט מושלם.

תפעול המחברים הוא מהנוחים שנתקלתי. יש מספיק מקום לבריאים שבכבלים והנעילה איתנה מאוד. גם כבלים כבדים לא יפלו עם הזמן, מה שנתקלתי בו מספר פעמים. האחיזה בנעילה גדולה ומספקת מומנט סיבוב מצוינת.

• לא פעם נתקלתי ברמקולים גם בדגמים מאוד יקרים שהפרט הכל כך קטן הזה אך כל כך קריטי מקבל יחס קטלוגי במקרה הטוב וללא קשר לרמת המוצר ודרישותיו. פרט כל כך חשוב שלא מעט יצרנים נופלים בו ברמקולים ואלקטרוניקה כאחד.

הרמקול מגיע ללא ספייקים. ישנן בתחתית 2 הכנות תבריג המיועדות להתחברות למעמד ייעודי. גישה נכונה מאוד בעיני במקרה של רמקול מדפי - סטנד מתאים יכול להפוך רמקול טוב לרמקול נפלא ולהיפך.

נתקלתי ביצרנים שבחרו להצמיד את הסטנד בעזרת ברגים לרמקול ובכך בעצם נוצרת מקשה אחת מאסיבית למידי. גישה שאני אישית מאוד מאמין בה. במילים אחרות, כמה שפחות נקודות חלשות שעשויות לרעוד במהלך הניגון.

יחידת הספיידר קשיחה. צלעות החיזוק הנראות דרך הממברנה השקופה משחקות כאן תפקיד משמעותי מאוד. (ניגע בזה בהמשך)

הטוויטר יושב למעלה ובחזית הבאס ריפלקס. פעם ראשונה שאני נתקל בתצורה כזאת. מעניין כיצד זה ישפיע על תפקודו בהמשך כשהאוויר יתחיל לזרום משני צדדיו.

נקישה או שתיים מעידה על תיבה מתה. כמו מכה על קיר בטון - כלום.

סה"כ יש כאן מראה קלאסי פשוט ללא תחכומים בעיצוב. מאידך אני נוהג לכנות זאת less is more. רמת הגימור היא ברמה כזאת שפשוט אין מה לגעת מעבר.

תקופת האזנה

אספתי ערימה גדולה של אלבומים ושמתי על הסטנד. זהו. זאת רשימת מאושרי הסף ואלא ילוו אותי לכל משך התקופה.

הערה: החלטתי להוסיף את רשמי הנוגעים להרצה על מנת לתת למי שלראשונה בחייו נחשף לעולם הזה, יבין את חשיבות ההרצה וינסה לחוות יחד איתי את המעבר הזה שבין רמקול חדש מהניילון לכזה שניגן.

קריאת שעון הרצה: 50 שעות

אבישי כהן שעות רגישות

הייתי שאפתני וידעתי זאת. המוזיקה נשמעה רזה ונטולת נפח. הבאס היה אנמי ורזה מאוד. השירה הייתה לא רעה בכלל. הבמה הייתה בגודל של כדור פינג פונג. כל הפרטים היו והמהירות הייתה מאוד מפתיעה. השקט והרקע השחור היו בינוניים. המצילות היו מדויקות מאוד אבל קצרות למדי ולא גדולות דיו.

הרמקולים לא היו קרובים להעלם בחלל כמצופה מרמקול מדפי ברמה הזאת.

בקיצור תוצאה מאוד לא משכנעת. אבל כפי שאמרתי, הייתי שאפתני.

קריאת שעון הרצה: 100 שעות

עכשיו הסיפור כבר מתחיל להישמע אחרת לחלוטין. כמה אחרת? מספיק כדי להעלות בי חשד שמה באו גמדים בלילה והחליפו אותם הכפיל מוצלח יותר. כלומר: הביצועים בכל פרמטר טובים יותר.

בחמישים השעות הראשונות כדי לקבל מרכוז ואיזון מצאתי עצמי מכוון את הרמקולים בזווית פנימה קיצונית של 30 מעלות. הבעיה שבזווית הזו הרמקול הזה לא יעלם בחלל גם אם אביע משאלה מג'יני מהמנורה.

במאה שעות הזווית כבר היתה פחות מ-10 מעלות!

השיפור עצום! הרמקולים נעלמו כמעט לחלוטין. נהניתי לראות את הזווית הולכת ומתיישרת עם חלוף השבועות שלנו יחד.

הזווית הסופית בימים האחרונים הייתה בין 5 ל-0 מעלות. בסיום התקופה בזמן שארזתי אותם חזרה דיי התמלאתי במחשבה כי בהינתן עוד חודש יחד הזווית כבר הייתה מתיישרת ל-0 קבועה.

בשלב הזה התחום התחתון כבר נשמע מעולה, הבמה קבלה יותר נפח, הרמקול פשוט התחיל לנגן - יש מוזיקה!

קולות שירה נשמעו צלולים וטבעיים באופן מעורר כבוד, העומק השתפר. לא מספיק אך בהחלט נשמעת מגמת השיפור.

התקשרתי ליבואן, ביקשתי הארכה לזמן. רציתי עוד טווח בטחון. זה פשוט מתבקש.

קריאת שעון הרצה: 150+ שעות

כאן כבר הרגשתי שאני מקבל מספיק מהרמקולים כדי להתחיל להריץ אלבומים.

ראשית זווית העמדה כבר עמדה על פחות מ-5 מעלות והרמקולים נעלמו סוף סוף! סימנתי v על אבן דרך קריטית.

הרמקול מוכן, שעות ההרצה הרבות מאחורי, הגיע הזמן לבחון

אבישי כהן – From darkness

שיר מספר 2 הוא מהיר וקשה מאוד. זהו קטע עם דינמיקה שקשה מאוד לעמוד בקצב ובאגרסיביות שלו. יש בקטע הזה ריבוי פרטים וצלילים והכל בקצב מהיר ואגרסיבי יחסית לסגנון המוזיקה של אבישי.

הרמקול הצליח לעמוד במהירויות הדינמיקה באופן כל כך מפתיע שפשוט התקשתי להאמין. הוא כל כך קטן והקטע הזה לא פשוט כלל לצליחה והוא עמד בו ובגדול. הדבר היחיד שהיה חסר לי זה נפח, כאן מצאתי מגבלה ברורה. מאידך, אחד הדברים הראשונים שהכו בי זה הטוויטר, אפשר להגיד שמדובר באחד מהטוויטרים הטובים ששמעתי בבייתי ובכלל. יש לטוויטר הזה צלילות, מהירות ודיוק מדהימים. ישמע מעט לא צפוי אבל הוא מייצר סאונד ועובד בנפח שלא ציפיתי להם. הוא פשוט לקח את תחום התדרים עליהם הוא מופקד לרמת ביצוע ושליטה יוצאות מן הכלל. לא הצלחתי לערער אותו לשנייה בשום שלב. להיפך. רק המשכתי להיות מופתע ממנו.

אני שב לאלבום ובשיר 4 שכבות המוזיקה מצריכות רמקול רציני ולא פראייר אחרת זה פשוט לא זה. רזולוציה זה מה שחיפשתי כאן. הממזר הזה צלח את הקטע כמעט ללא פספוסים. ואת אלו שכן פספס היה קל מאוד לחשוב שזה לא קרה.

עור תוף מקבל כאן ביטוי ברמות גבוהות והרמקול מצליח להעביר את ההבדלים בן מכה על תוף מעור לבין תוף עם יריעה סינטטית.

תחום המצילות הוא חלומו של חובב הכלי הזה. המגבלה היחידה כאן היא מעט בנפח ובזמן הוויברציה של מכה על המצילה. הדעיכה לא הייתה ארוכה מספיק כפי שאני מכיר מהרמקולים שלי. עם זאת, חושב שהטרנזיינטים יוצאים מן הכלל. מאידך, הפסנתר באלבום הזה מועבר באופן משכנע למדי, אך לא יותר מזה.

יש כאן ביצוע טבעי, נכון ואוטנטי. אבל זה הכל. לא קבלתי כאן את העומק והמשקל של פסנתר כנף שמייצר רמקול במשקל כבד. אבל היי, זה מוניטור בסלון לא קטן. נוותר לו.

כלי הקונטרא באס של אבישי מקבל מקום של כבוד, הפריטות של אבישי על הקונטרא באס על סף השלמות וזהו אחד הדברים שהכי הפתיעו אותי לאורך התקופה שלנו יחד.

המהירות פנומנלית. הבאס שם, המכות על המיתרים העבים מייצרים תמונה אמיתית. שומעים פריטה של אצבעות חזקות על מיתרים עבים כחבל טיפוס הרים. פשוט מרגישים ושומעים את עובי המיתרים. נפלא!

התופים היו בשליטה טובה למידי. מכות מברשות על תוף הסניר ברורות וללא זכר להדבקויות בשיערות. המשיכות נשמעות היטב ובעוצמה הנכונה. מכה של המתופף עם המקל על מסגרת הברזל מיד ממקמת את המתופף בחלל.

Haile Loren – Butterfly blue

המוזיקה בכללותה מצוינת אך היא נשארה במרווח בין שתי הרמקולים. לא קיבלתי פריצה הצידה אל מחוץ לגבולות הגזרה כפי שהייתי רוצה לקבל. המרכוז בול במקום והאיזון בין ימין ושמאל פשוט מושלם. עוד אבן דרך חשובה.

קולה של היילי אל מול החצוצרות וכלי ההקשה שמרו על איזון נפלא. שוב, הפרדת הכלים כנראה מושרשת ב-dna של הרמקול הזה. בהמשך האלבום הרמקול שמר על איזון במנעד התדרים באופן מרשים מאוד. אף תחום לא עולה על שכנו או מפריע, "התפרים" בין השכבות שמרו על איזון יפה מאוד. כלומר, כמעט ולא מורגשים תפרים.

אינני מתייחס לכמה נמוך או לכמה גבוה הרמקול מגיע. תחום התדרים הוא עניין שאין כל כך מה לתת עליו את הדעת כי הרי ברור שאין כאן שיוט בטווחי ה-30Hz ואין פה איזו סופר טוויטר שישגע את הכלב של השנים. זאת לא החיה. אך בתחום בו הוא עובד הוא שולט ביד רמה ושומר על איזון מעורר קנאה!

פריטות גיטרה נשמעות אודיופיליות למדי. "מנכניות" כאלו אבל בצורה הטובה.

בשיר השלישי ישנו משחק יפה בדינמיקה והזמרת כאופייני לאלבום כולו מאוד פרונטלית, הכלים המלווים משחקים בדינמיקה משתנה ובשיר השלישי זה בולט מאוד ומציב אתגר מכובד למדי. הופתעתי מהיכולת של הרמקולים הללו לעמוד בקצב ולא זהיתי ולו פספוס אחד. רק הנפח לקה מעט בחסר אך שוב, זאת ביחס לרמקול גדול ולא ביחס לגודלן של הממזרים הקטנים הללו.

כמה לחיצות ואני מעלה את הווליום והנפח פורח בחלל באופן שגרם לי להעלות חיוך ממזרי חזרה כלפיהם. חיוך כזה של "כן כן, קלטתי את זה, יפה לכם!".

תחום הווקאל כאן הוא חזק. חזק מאוד. נשלט באופן מוחלט, ישיר, צלול, מהיר, טיבעי ובנפח טוב מאוד על גבול המצוין.

תחום הבאס כאן מעניין. אין כאן באס מרטיט, אין מכות בחזה, זאת לא היכולת וברור שזאת לא החיה.

הוא לא מנסה להיות כזה. לכל אורך החודשיים שלנו יחד לא שמעתי פעם אחת עיוותים בתחום התחתון. לא שמעתי קריסה ולא מריחות. לא משנה העוצמה או סגנון המוזיקה. אך גם לא חוויתי תחום תחתון שהפיל לי את הלסת.

אבל כן שמעתי באס מסוג אחר. באס איכותי ומוגדר. בתחום פעולתו ואת תכונות ה-dna שלו הוא מבצע באופן נפלא. עדיף פחות בס אבל איכותי מאשר יותר בס על חשבון איכות.

עכשיו, האם זה מה שאני או כל אדם אחר אוהב ומתחבר אליו ברמקול זה כבר דיון נפרד לחלוטין. אני מצאתי עצמי מוקסם מהביצועים שלו.

בהאזנה לשיר השביעי באלבום הקונטרה באס מנגן חזק ונמוך, בלי להתבייש ובלי חשבון. מה שנקרא all in. הנפח ישנו, הדיוק יוצא מן הכלל, המכות מדויקות באופן מרשים. פשוט נהנתי, נהנתי מאוד. ידעתי את המגבלה בתוצאה אך בכל זאת כפי ששר קזה בקסבה "כל הכבוד!!!".

Zee Avi – Nightlight

שיר הפתיחה באלבום הזה האו מהאהובים עלי.

כאן הרגשתי קצת קושי בביצוע. פרט לקולה של Zee, הרגשתי שקצת קשה לרמקול. התחום הנמוך לא היה מספיק טוב. כלי ההקשה ברקע לקו בערפול קל. הגיטרה החשמלית לעומת זאת הייתה מצוינת. סה"כ תוצאה בינונית למדי ולא מרגשת.

המשכתי עם האלבום ואז קרה דבר נחמד, אמרתי ״יאללה לעזאזל עם זה״. עבדו מספיק. אני קם ומיישר זוית ל-0. מקבילים לחלוטין. הייתי כבר בשיר החמישי. לחצתי 1 על השלט של ה-CD ונתתי עוד כמה לחיצות בווליום.

תוך שניות חייכתי אליהם שוב והנהנתי. "טוב בסדר, אני אשם. אתם בסדר גמור, יאללה רדו ממני". אני הודתי בטעות, הם סלחו לי והמשכנו הלאה בלי מכות.

רמת הפרטים במוזיקה של הזמרת הזאת שובה אותי כל פעם מחדש. באלבום הזה כמעט ואין כלים מוגברים. מה שהופך את רמת הפרטים והטבעיות לקיצונית. ההקלטות שלה מהמעלה הראשונה. אז מאוד מאוד קל לזהות פספוסים וכל מיני פאשלות ביצועיות הן של האומן, הטכנאי וכמובן לבסוף המערכת המנגנת בבית.

ברמת דיוק בפרטים שתי היחידות "צנועות" המראה הללו עושות עבודה בילתי נתפסת. קרוב מאוד לדיוק של יחידות קשיחות מהמדינה השכנה.

הממברנה השקופה הזאת עם צלעות החיזוק הופכות את קיומן לברור.

היחידה קשיחה וזה בא לידי ביטוי ביכולת להעברת פרטים בצורה נפלאה אך ללא הנטייה ל-"ניקיון ייתר". יחידת הספיידר הזאת היא פשוט הצלחה הנדסית. הטוויטר, אומר זאת שוב, מהטובים ששמעתי.

Dido – The girl who got away

את דיידו אני אוהב כל כך עד שהיא מהאומנים הבודדים שכל פעם שהיא מוציאה אלבום חדש אני רוכש מייד בלי לשמוע ורץ הבייתה מתרגש כמו ילד. המוזיקה שלה דיגיטלית מאוד. קולה טבעי, יש גיטרות, יש תופים, יש זמרי רקע. הייתר דיגיטלי והבאס בפרט.

נשמע תיאור זוועה. אני יודע. אבל זהו שלא!

נשגב מהבנתי איך המוזיקה שלה נפלאה לאוזני ולנשמתי. ההקדמה הייתה הכרחית כי עכשיו ניתן להבין בכמה קלות האלבום הזה יפרק לחתיכות מערכות משובחות רבות. במכת האש הראשונה הראשונים ליפול יהיו הרמקולים.

נו אז... שיר הפתיח התחיל מבטיח: קצת גיטרה ושירה. טוב זה קל. ואז, דקה לתוך השיר מתחילה החגיגה. אני בכוננות ספיגה לקריסה כמעט מוחלטת של קו החוד. אני מזדקף בספה. הינה זה מגיע...

אני שוב מופתע. זה כבר מתחיל לעצבן הסיפור הזה. באמצע השיר הראשון דילגתי לשיר השני. מכיר את השיר הזה על בוריו. יש בו עומק ענקי. צלילים דיגיטליים עם אקו שבקלות ישמעו מקומפרסים למוות. הינה אני הולך להפיל את הממזרים הוינאים האלו בשנייה אחת. לסיכום אומר שהם עזרו לי לקום ולא להיפך ולסיכום נוסף אומר שקשה מאוד להפחיד את הרמקול הזה.

Pink Floyd – Hey you (גרסת רימאסטר)

מתחיל טוב כמובן. זה כבר צפוי. צלול, ברור, נקי, שקט, מדויק. מהר מאוד הרבצתי ווליום כי הרי זה מתבקש. כניסת התופים, גיטרה חשמלית ושאר ירקות היא נהדרת. הבאס אומנם לא מספיק אבל למי איכפת!!

איזו שליטה, צלילות, דינמיקה. גילמור עומד מטרים בודדים ממני. מעברי התופים יוצאים מן הכלל. באשר לבאס של וואטרס, זה מצריך כאן התייחסות נקודתית. יש כל מיני יכולות ביצוע לתחום התחתון. אני אתייחס לשתיים היחידות שראויות להתייחסות כי הן היחידות שנכונות. יש של רמקול גדול וטוב ויש של רמקול מדפי משובח. הם שונים אחד מהשני מאוד. התכונות המשותפות הן כמובן דיוק, מהירות וניקיון. בנפח, טווח תדר והידוק כמובן הסיפור מסתבך מאוד ומהר מאוד.

הממזרים הללו נכנסים לסוג השני של המדפי המשובח בהליכה עם חיוך זחוח, חצוף ומתנשא והכל עם גיבוי מלא בשטח.

 Patricia Kass – Piano bar

זהו אלבום פשוט מעולה. מאוד רומנטי עם איכויות יוצאות מן הכלל. אלבום עם סאונד מאוד מאוד גדול אך בלי להיות עמוס מידי. המוזיקה כבדה מאוד ואיטית והתחום הנמוך מאוד לא מתבייש ורחוק מלהתחשב בשכנים. אתחיל דווקא מהתחום הנמוך. אין ספק שיש כאן יכולת מפתיעה מאוד. הבאס מועבר בדיוק מופתי, מהיר, צלול ובאורך הנכון. הוא מוגדר בהתחלתו בגופו ובסיום שלו. רמקול "בומי" היה גורם כאן לתחום הנמוך להשתלט ולהפריע לשאר חבריו במנעד התדרים וזה לא קרה כאן. האיזון נשמר באופן מרשים.

באשר לנפח ולכוחם של הרמקולים הללו בתחום הנמוך ישנה מגבלה ברורה מאוד. בתוך תחום היכולות שלהם הם מתפקדים באופן יוצא מן הכלל ואני אומר זאת על כל מנעד התדרים ובכל סגנון מוזיקה שזרקתי עליהם לרבות בעוצמות ניגון גבוהות יחסית. הרמקולים הללו מציגים שליטה כמעט מוחלטת בתוך גבולות שטחי הפעולה שלהם.

עכשיו, בנוגע ליכולות over all בהשוואה לרמקול גדול הם כמובן לא אותה החיה. אך עם זאת את היכולות שלהם הם מבצעים באופן כל כך טוב שזה סוחף אותך וגורם לך לשכוח שבעצם מדובר ברמקול מדפי צנוע למראה.

לסיכום האלבום הזה, מדובר באלבום מלא פרטים, שירה איכותית ומגוון רחב של כלי נגינה. קצבו האיטי עם כמויות הפרטים ברקע והתחום הנמוך הקשה לביצוע מציבים אותו כאתגר רציני מאוד לביצוע ראוי. האיטיות בקצב המוזיקה ברמקול בינוני תהפוך בן רגע את המוזיקה למשהו מרוח, לא מדויק ולבסוף מתיש. כמו להאבק בחול טובני. כאן זה היה פשוט שובה ובעל קסם נהדר. האזנתי לאלבום פעמיים ברצף... אומר הכל.

Diana Krall – Live in Paris 2001

גם כאן רמת הפרטים מעולה. הדיוק והמהירות שבהופעה החיה נשמרו יפה. העומק וגודלו של השקט לקו בחסר ממה שאני רגיל והייתי רוצה לקבל. הרקע השחור שקט למדי אך קטן מידי. ההפרדה והאוויר בין הכלים פשוט פנטסטית. אני חייב לשבח את המהירות של המצילות שמועברת באופן מעולה, הסדר על הבמה מצוין אך תחושת הפריסה של הנגנים על הבמה הרגישה מעט קטנה. קטע סולו התופים היה ג'אזי ומדויק להפליא למרות היותו קטן מעט ולא בנפח שהייתי רוצה אך הדיוק, המהירות והצלילות היו מעולים. הפסנתר נשמע משכנע מאוד למרות שכפי שקרה באלבומים אחרים עדיין יש כאן מגבלה ביכולת להעביר את משקלו המלא של פסנתר כנף.

בתחום הנמוך מצאתי שהדהוד הבאס היה נכון ובאורך הנכון עם תזמון כמעט מושלם. גם כאן כפי שחוויתי לכל אורך תקופת האזנה הבאס מעולם לא בורח מאחיזת השליטה של הרמקול. הוא משוחרר במקומות הנכונים ולא פולש לתחומים שלא שייכים לו. מאוד ממושמע.

Coldplay – Ghost stories

הכניסה בשיר הפתיחה יציבה ומאוזנת. ההפרדה כמובן כצפוי מצוינת וכבר לא מפתיע שהתוצאה מלאה בפרטים.

קולו של הסולן מאוד משכנע וטיבעי. בכלל לכל אורך התקופה שלנו יחד מצאתי שיש כאן משהו נפלא בטיבעיות קול אדם הבוקעים מהרמקולים הללו.

במשך כמה עשרות שעות הרצה מטעמי נוחות חיברתי את הזוג הווינאי לקולנוע הבייתי והם אף מצאו עצמם מעבירים את אולפן החדשות של שמונה בערב. קושמרו מעולם לא מצא את דרכו לסלון בייתי עד שפגשתי זוג הווינאים הללו. זה גם מסתדר לי עם התוצאה הכל כך טובה שמצאתי איתם בתחום הג'אז הקליל. הם פשוט מתפקדים שם נהדר וזה בהחלט מורגש.

אני ממשיך לשיר השלישי ומוצא בו את הדינמיקה והדיגיטליות שמועברות נהדר. אין מריחות ועיגול פינות עם כל העיבוד הדיגיטלי שיש בקטע הזה, זה פשוט לא מזיז להם. יש באלבום הזה הרבה מוזיקליות, חלקה דיגיטלית וחלקה לא. לבטוח לומר שהרמקולים הרגישו נוח מאוד עם שתי העולמות.

לפני סיכום

הגברה

יש כאן צורך ברור להגברה מתאימה.

100W בריאים הם מינימום בחלל קטן. בחלל בינוני דרושים כאן יותר וואטים. 200W כבר יביאו אותם למיצוי יכולות אופטימלי.

העמדה והתאמה לחלל שמע

עם חדר בגודל בינוני הם יתמודדו ללא בעיות מיוחדות בהינתן הגברה מתאימה.

למרות שהבאס ריפלקס קדמי אני עדיין מרגיש שריחוק מקיר אחורי ייתן תוצאה נכונה יותר.

לא סלחן

לא הרגשתי כאן נטייה מועדפת או "מומלצת" לתצורת הגברה ספציפית. מנורות, טרנזיסטור, היברידי או אחרים הן נטו העדפה של המאזין. זה מעיד על שקיפות מכובדת מאוד.

אקסיומות

הרמקולים הללו נטולי "בעיות" התמודדות מורכבות שיש ברמקולים גדולים והיכולת שלהם להעביר סדר, צלילות ומהירות בנוסף ליכולת להעלם מול המאזין הן ברורות מאוד.

ראיון עם המהנדס הראשי

היו לי מספר שאלות הביאו אותי לשיחה עם פיאוטרה צ'ולאווה המהנדס הראשי של החברה שסיפק תשובות ותובנות יפות ומקצועיות בנימוס נעים.

גיא: מה היה השיקול בהטמעת הבאס ריפלקס כקידמי ועוד באחורי הטוויטר כאשר זרימת האוויר משני צידדי הטוויטר? זו הפעם הראשונה שאני נתקל בזה.

פיאוטרה: ההחלטה הכללית הייתה לא להגביל את הרמקול מבחינת העמדה.

בדומה לרמקול מדפי ניתנת הגמישות להעמדה במדף או בצמוד לקיר.

באשר להטמעת הפורט מאחורי הטוייטר,

בגב בטוויטר ישנו טריז זוויתי מאלומיניום יצוק המפצל את זרימת האוויר משני צידי הטוייטר ובכך מקטין את רעשי זרימת האוויר.

בנוסף הטריז בנוי ומותקן בצורה כזאת שהוא חוסם השפעות רזוננסים העלולים להתפתח כתוצאה מזרימת האוויר.

גיא: טבעת הגומי ההיקפית של הוופר הפוכה. היא קמורה פנימה במקום החוצה כפי שמקובל. זאת תצורה שכמעט ולא נתקלים בה. מה הרעיון מאחורי זה?

פיאוטרה: ברוב המקרים שבהם בחנו, טבעת גומי הפוכה מספקת יותר לינאריות בזמן תנועה של חרוט הדרייבר בכל טווח התדרים.

סיכום

אין ספק שמדובר ברמקול נפלא. העיצוב המינימליסטי עם רמת גימור עילאית בשילוב רכיבים איכותיים, מחשבה ותכנון מדויק ויישום מהונדס ומוקפד מספקים כאן רמקול צנוע מיימדים עם יכולות גדולות ממנו בהרבה.

מדובר ברמקול לא סלחן אך לא "מחסל" אימתני שדורש משכנתא מסביבו כדי למצות את יכולותיו.

הוא מתפקד בנוחות יתרה עם כל סגנון מוזיקה שנזרק עליו ובגדול ניתן לומר שלא מפחיד אותו כלום.

יש כאן יכולות העברת מוזיקה, קסם ומוזיקליות ברמה גבוה מאוד. בתחום הווקאלי הוא מסגסג ברמה נפלאה. הוא מפורט ומדויק מאוד, יודע להעלם בחלל ושכבות מוזיקה נחשפות בקלות מעורר קנאה. הסאונד הבוקע מהרמקול הזה הוא דבר שפשוט קשה להישאר אדיש אליו. ללא ספק מדובר ברמקול hi-end לכל דבר שלעיטים משכיח שהוא בכלל רמקול מדפי. בהסתכלות על גודלו ומחירו זה פשוט לא מובן מאליו. התמורה לכסף כאן היא מהגדולות שנתקלתי בהם מעולם.

זה הרמקול הכי מוזיקלי ונפלא שפקד את ביתי בגזרת מחירו ומעל.

כהמלצה לרמקול מדפי הוא מומלץ חובה בכל גזרת מחיר. גם כפולים מכופלים ממנו. פשוט תמורה יוצאת מן הכלל!

מחיר: 8,000ש"ח (גימורי עץ בתוספת עלות).

יבואן: סאבו אדיו

רכיבי המערכת:

 רמקולים:

Avantgarde Acoustics Duo G2

 הגברה:

מונו בלוקים VTL MB-125

 קדם מגבר:

AVM PA 5.2

 מקורות:

נגן - Vincent CD-S6 MKII

אנלוג – Project RPM1.3

דאק: AVM Evolution DAC modul

פונו: Cambridge Audio 640P

 כבילה:

רמקולים – Nordost Red Dawn + Purist Ferox

אינטרקונקטים – Acoustic Zen Matrix Reference + DIY silver

חשמל – Kubala Sosna Elation, Neotech 3001, Sine Coliseum, DIY silver

 תשתית חשמל:

קו ייעודי, הארכה חיצונית, פאזה נפרדת 25Amp+ HifiTuning Gold

מפצל חשמל: Oyaide R1 + XXX.

דופלקסים (X2): Sine Nano

 סטנד:

DIY מבוסס UPN + עץ במבו תלת שכבתי 38מ"מ X2

מערכת שיכוך אקטיבי ופסיבי מבוססת גולות קרמיות.

 אקוסטיקה:

פנלים מרחפים SOLO HEXAGON 50mm